אמרו לנו שקנו מחברות למחנכת ולמדריכות ושכולן צריכות לכתוב להן דברים.
לא כתבתי.
והיא אמרה כזה שהמדריכה ממש השקיעה, והיא כתבה לכולן מכתבים אישיים וממש השקיעה.
אני מפחדת לקבל את זה.
מפחדת פחד מוות.
מה לעזאזל היא תכתוב לי שם?
שהיא אוהבת אותי?
שהיא תמיד פה בשבילי?
שהיא תמיד תשמח לקשר איתי?
שמעתי ממנה כבר את המשפטים האלו.
באלי להגיד לה כזה- וואי, את בטח שמחה להיפרד ממני. רק צרות עשיתי לך.
היא תכחיש. בטוח.
כאילו יש לה משהו אחר לעשות.
אני אבקש ממנה להסביר. כי באמת עשיתי לה רק צרות.
כאילו שיהיה לי אומץ להגיד לה את זה. בחיים לא.
איכככ.
אני לא רוצה לפגוש אותה מחר, אבל זה יקרה.
היא גם תחפש אותי.
היא אמרה שהיא רוצה לעשות לי מסיבת פרידה אישית.
טאטעעעע
אני צריכה רק להוציא לי מהראש את הפרצוף שלה והקול שלה וכל מה שקרה לי איתה.
זה קשה על גבול הבלתי אפשרי.
ואם עד שהתחלתי קצת להרגיש איתה בנח, פתאום היא עושה כל מיני דברים מוזרים, זה עושה לי רק יותר קשה.
היום ראיתי אותה בזווית העין, וברחתי ממנה.
לא רציתי שהיא תראה אותי.
אוף.
מה יהיה אם היא תרצה לחבק אותי?!
אני לא אוכל להתחמק.
אוף.
טאטע אני צריכה אותך פה.
אני בכלל צריכה עכשיו ללכת לישון כי מחר צריך לקום מתישהו.
וכואב לי הראש פחד ואני עייפה ומותשת ברמות היסטריות.
מחר זה יקרה.
מחר אני אפגוש אותה.
ואין סיכוי לא לבוא.
גם כי כל הדברים שלי באולפנה ואני צריכה להחזיר אותם.
גם כי היא נתנה לי היום את המשיבת נפש שלה ואני חייבת להחזיר לה אותו.
גם כי תעודות והמחנכת תרצח אותי אם אני לא אגיע.
וואי.
כשאמרתי למדריכה השנייה שאני כנראה לא אהיה, היא עושה כזה- וואי את לא רצינית, ואז כזה טוב, אז נביא לך את ההפתעות עכשיו...?
על זה היא חושבת.
המדריכה השנייה... זה כבר משהו אחר. בהחלט אחר, ולא לטובה.
היא ידעה לשאול אותי ביום שני אם אני אהיה כי היא ידעה שבכלל לא בטוח ושאני לא רוצה את זה.
בטח היא רצתה לעשות לי מצפון.
כשהתלבטתי כזה מה לענות לה, היא עושה כזה- וואי הלוואי שכן הלוואי שכן הלוואי שכן....
אמרתי שכנראה שלא.
והיא עושה כזה- מהה אוףףף.
טוב אז נעשה לך מסיבת פרידה אישית.
היא שאלה אם שלישי בבוקר אני אהיה ואמרתי שאני עוד לא יודעת.
והיא נוזפת בי כזה חצי בצחוק חצי אמתי- ******, את לא יכולה ללכת ככה! צריך להיפרד!
היא אמרה לי לעדכן אותה מה אני עושה בסוף.
שאלתי בשביל מה, והיא אמרה כי היא רוצה להיפרד ממני.
אוי אוי טאטע.
מחר אני אראה אותה.
היא תחפש אותי.
היא תרצה להביא לי בטח את המכתב ואת ה'הפתעות'.
ולדבר קצת ואולי לתת לי חיבוק.
אמאלה. אופ. טאטע.
העיניים שלי נעצמות.
הזוי כמה שאני עייפה ומותשת.
ולא שקמתי היום מי יודע מה מוקדם. 7.
אתמול הלכתי לישון יחסית מאוחר, בערך באחת, אבל כבר היו לי המון לילות יותר גרועים.
זה פשוט שאני סוחבת עייפות מהמון המון ימים.
ואני מותשת מטיפול בילדים ונסיעות ואולפנה ואנשים.
ואני מותשת גם בכללי כי ככה המצב שלי.
אוף.
אני חייבת כבר ללכת לישון.
לא יודעת מתי אני צריכה לקום.
זה גרוע.
אני צריכה כבר ללכת למקלחת.
היו לי שלוש משימות עד מחר.
-לעבור על המשך תורת אזמרה.
-למצוא בעצמי נקודה טובה.
-למצוא חידוש/חיזוק.
עשיתי רק את משימה 1. לעבור על המשך תורת אזמרה.
למצוא בעצמי נקודה טובה... קשה עד בלתי אפשרי במיוחד עכשיו כי אני מתה מעייפות ומותשת תחיים.
למצוא חידוש/חיזוק... כנ"ל. נחשוב על זה מחר.
וואי.
עד מחר אחה"צ/ערב. מתי שנלמד.
אני צריכה לראות אותה.
אולי... אולי נדבר מחר? יהיה זמן? אוף לא נראה לי.
חבל שלא דיברנו היום. התפספס.
נשארתי די רק בשביל זה ואז היא לא יכלה, וכשהיא סיימה הלכתי כבר כי היה לי מאוחר.
חבל.
לא נורא.
אוף.
אנחנו צריכות לדבר.
ואוי טאטע. אני מותשת מותשת מותשת. נפשית בעיקר. גם פיזית.
לילה טוב עולם..?
טוב הוא לא יהיה.
אבל לילה.
אני צריכה לעוף מכאן כבררר
לגרום לעצמי לעשות את זה.
טוב.
טאטע...
תהיה איתי מחר, טוב..?
בבקשה---
