ב"ה
לאחרונה היה מקרה מזעזע מאוד. שתי חברים טובים שלי מהבצפר טבעו למוות בים. אחד נעדר בים למשך יומיים שלמים ואחר היה מאושפז מונשם בשך שבוע שלם, גוסס. אחרי הבום שקיבלנו לראשון שהלך לעולמו, הייתה לנו (למחזור) מין תקווה אשלייתית כזאת שהוא יצליח לצאת מזה. אין לכם מושג כמה תפילות היו. אני אישית סיימתי בשבוע אחד את ספר תהילים 4 פעמים בערך ואני לא מגזים. כל אחד קיבל על עצמו מצוות, תפילות, מעשים טובים בקצב מטורף. שבוע שלם עשינו משמרות בבית חולים יום ולילה עם דמעות ויסורים טריים של ילדים בקושי בני 18 שעוד לא טעמו כלום מהחיים. כ"כ קשה הייתה התקופה ההיא לפני חמישה חודשים וקצת. ביום של הבגרות האחרונה בבצפר (היסטוריה) הם החליטו לצאת לים ולחגוג את סיום התיכון. והנה, התפללנו והתפללנו ותפילותינו לא נענו! לאחר שבוע גם החבר השני הלך לעולמו.
מה היא כוחה של התפילה? כוחה לא חייבת להיות יפה לאותו מצב או לאותה בקשה. כוחה היא יפה לדבר אחר אשר היה ראוי שהיא תהיה עליו. אנחנו לא יודעים את חשבונות ה' ולכן אין מה להשבר מתפילה שלא נענית ברגע זה. ברגע זה היא לא נענית, אבל היא נענית לדבר אחר הרבה יותר חשוב והרבה יותר רווחי. בלי תפילה אין ישועה, עם תפילה יש תקווה.