אשקרה לעזוב חברים שישנתי אכלתי פרקתי והרכבתי איתם.
שגדלי איתם, שהרבה ממה שאני זה הם וממה שהם זה אני.
מחר אני כבר לא יוכל להיתעצבן על יהודה,
ולצחוק עם דביר,
ולהיתווכח עם יהונתן,
ושוב חמשושים לא יסתכלו עלינו בתור השמיניסטים,
ארזתי תיק בפעם האחרונה ו... עברתי דירה, בחזרה הביתה.
אולי לא לכולם זה כול כך חזק, הפנימיה, אבל לי...
לי זה הבית,
המשפחה, חצי משפחה.
אז אתמול עשינו טקס מגניב, לקחנו ארון, כול אחד (מי שרצה) קרא קטע על הכיתה ועליו,
ואז קם ושם בפנים משהוא, היו "כאלה" ששמו את המריבות,
אחד את הדפים של הפרויקטים שהרים,
אני שמתי את הנאום וציור יפה של נוצת הזהב.
וככה, עם שירים ונרות, שחבנו את הארון אל מאחורי הישיבה, לקבר חפור והנחנו
אל מלא רחמים,
מזמורי תהילים של המחזור
התקווה
אני מאמין
דממה
תם הטקס
תמו ארבע שנים
הייתי פעם ילד השדה
אף פעם לא בוכה. (שיר נושא אליפים