היא כתבה לי שהיא מעריכה אותי מאד.
על בגרות ועומק ויכולת לנסות לברר דברים שמעבר, על יכולת ניתוח ומחשבה ברמה גבוהה, של בן אדם מבוגר אפילו, על איך שאני יודעת לבטא את היכולות שלי, בין אם זה בכתיבה או בציור. שהיא זוכרת את עצמה עומדת מול העבודות בגרפיקה ומתפעלת מהדיוק, מהעיצוב היפה כל כך. שאשריי שאני יודעת ככה להגשים ולהוציא לפועל את הכישרונות שלי. שזה מעלה גדולה.
בגרות. כן. אני בוגרת. אני התבגרתי מוקדם. מוקדם מדי. לא בגלל דברים טובים.
יכולת לנסות לברר שמעבר. מנסה. חותרת. מבקשת. שואלת. ובינתיים זה נראה שלעולם לא אגיע לאמת.
יכולת ניתוח ומחשבה ברמה גבוהה, של בן אדם מבוגר אפילו. אממ. אני בוגרת. מבוגרת בנפש, לא בגיל. אז כן. כנראה הכל בגלל שהתבגרתי מוקדם מדי.
אני יודעת לבטא את היכולות שלי בכתיבה או בציור? טוב לדעת. כתיבה... מה היא כבר ראתה? כלום. את המכתבים שכתבתי לה. זה נקרא יכולות? זה אולי נקרא מחשבה. ציורים...? היא ראתה רק את הציור שציירתי לעבודה בגרפיקה. היא הזכירה את העבודות בגרפיקה. דווקא אותה. לא השקעתי עליה בכלל. ודיוק היה קל כי זה לא היה ציור אמתי, כולה להעתיק קווי מתאר מעל לתמונה ואז להצליל. זה לא ציור אמתי.
נכון. זה מעלה גדולה לדעת להוציא לפועל ולהגשים כישרונות. הבעיה היא שאני לא יודעת לעשות את זה.
לא ציירתי שנים. כתיבה... אני כל הזמן כותבת. אבל לא שירים או משהו כזה. כותבת מחשבות. מבולגן.
היא כתבה שהיא אוהבת אותי כ"כ כ"כ כ"כ. וחיבוק גדול.
כאילו היא מכירה אותי שהיא יכולה להגיד שהיא אוהבת אותי. ואין מה לאהוב בי. אני לא מאמינה לכל השטויות האלו.
היא דיברה עלי?
כל המכתב חוץ מזה שאני בוגרת, פשוט נראה לי לא קשור.
אוף.
אני צריכה לשכוח ממנה ואני רק חופרת בזה עוד ועוד ועוד.
שלחתי לה בבית כבר הודעה.
ששכחתי להגיד עוד מילה אחת. סלחתי. וסליחה.
לא ציפיתי לתשובה. היא בן אדם מסנן. והיא כמעט מעולם לא ענתה לי. למדתי כבר לשלוח לה הודעות שלא מחכות לתשובה. או לא לשלוח בכלל.
היא לא ענתה.
ואז פתאום. 4 שעות אחרי ששלחתי.
היא עונה.
מה היא כתבה?
תודה
אפילו בלי נקודה.
אני מקווה שזה שימח אותה.
הייתי צריכה להגיד לה פנים מול פנים כדי לראות את התגובה שלה.
לא נורא. ככה השם יתברך רצה.
וואי.
היא חיבקה אותי היום.
פעמיים. וחצי חיבוק פעם שלישית.
זה לא כאב לי.
אשכרה זה לא כאב לי.
ברוך השם. תודה רבה לך השם יתברך.
אחרי שפחדתי מזה ממש. זה קרה, והכל היה בסדר.
וואי.
אני צריכה לנסות לתת לזה לשקוע ולהשכח אולי קצת. פשוט שאני לא אפגוש אותה אז זהו. זה אולי ירגיע לגמרי.
אבל.
אני יכולה להגיד שנגמר.
אשכרה. נגמר.
רק להסתכל בדברים שכתבתי על זה שזה כל כך מסובך וזה בחיים לא ייגמר, ולהגיד פשוט תודה.
תודה רבה לך השם יתברך. אתה עוזר לנו. ומסובב הכל בסופו של דבר לטובה. מקווה שבאמת אאמין בזה.
וואו.
זה החיזוק שאני אגיד ל****. וואי. ממש. אני רוצה לשתף אותה בזה. היא יכולה לגרום לי להרגשה טובה ביחס לזה.
מרוח לי חיוך על הפרצוף עכשיו.
רק מלהבין שיש לי חיזוק להגיד לה. וואו.
אוי אוי טאטע.
אתה טוב. פשוט טוב.
היום בתשע נדבר ונלמד. וואי. חוץ מנקודה טובה... יש לי את הכל.
אולי בעצם הנקודה הטובה היא שהצלחתי לסלוח. שנתתי לעצמי לסלוח.
והחיזוק הוא שגם מה שנראה הכי הכי מסובך בעולם ושלעולם זה לא ייגמר וייפתר, בסוף נגמר והשם יתברך עוזר לנו ומסובב הכל לטובה. וואי. אמאלה. תודה רבה לך השם יתברך.
אני מחכה לזה.
אשכרה נגמרה השנה. אין אולפנה עד כ"ט תמוז שזה מועד ב' במתמטיקה או עד כ"ו שזה אנגלית. ואז זהו. עד שנה הבאה.
וואו.
היא אמרה לי היום שחסר לי שאני לא באה לטיול בצפון ולצפת. אמרתי לה שמה אני אעשה, אני לא יכולה.
היא התחילה לצרוח עלי בצחוק, ואז כזה- טוב נדבר עוד שבועיים... נתתי לה מכה. חצופונת שכמותה.
היא נתנה לי חיבוק גדול גדול גדול. הוא חיזק. הוא היה טוב.
גם היא. היא אמרה כזה- אני יכולה להגיד לך שלום נורמאלי או שזה לא באופציה?
באתי אליה.
היא נתנה לי חיבוק חזק חזק וארוך ארוך. היא התחילה לבכות.
וואי.
אמרנו שחייבים להיפגש ושנדבר.
וואי.
מתוקות שהן.
באמת מתוקות.
וגם היא. היום בבוקר היא רואה אותי אחרי שלא ראיתי אותה המון המון זמן. היא חיבקה אותי חזק. ושואלת- מה שלומך? מה איתך? המון זמן לא דיברנו או התראינו. התגעגעתי.
וואי. אני גם התגעגעתי אליה. ממש. אמרתי כזה- בעזרת השם. יהיה טוב.
דיברנו עוד קצת.
ואז הלכנו.
אחרי זה היא הביאה לי פתק.
היא כתבה שהיא מעריכה אותי ושהיא למדה ממני המון ומהאמונה שלי.
אמונה. שלי. טוב. יפה. וואו.
ואחרי זה אמרתי לה שצריך להגיד שלום נורמאלי והתחבקנו חזק הרבה זמן.
וואי אני אוהבת חיבוקים. מחברות אמתיות. או שפוטנציאליות להיות כאלו. או גם חברות. אפילו לא חברות אמת.
והיא.
נתתי לה חיבוק. אבל אמרנו שנפגשים וגם לומדים כל שני ורביעי בטלפון.
ושהיא צריכה לקנות לי משיבת נפש.
וואי.
אמאלה איזו נשמה טהורה.
בסוף לא דיברנו. חבל. אני צריכה לדבר איתה.
היום זה יהיה קצת דיבור כי אני צריכה להגיד לה חיזוק ונקודה טובה.
ואז החיזוק... זה יפתח פתח לסיפור ההוא.
וואי.
טאטעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעעע
אתה פשוט טובבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
תודה.
