האמת,
אם מסתכלים על מכלול הרגשות שלי עכשיו
המצב סך הכל טוב.
משתפר,
מתקדם,
משתנה.
אי אפשר להגיד כמובן שהמצב רגיל,
והכל ברוך ה' טוב,
כי זה לא נכון,
אבל כן אפשר להגיד שסך הכל המצב יותר טוב.
-------
אתמול לקראת סוף שנה הרב חילק לכל אחד פנקס
עם שם של תלמיד אחר
וכל אחד היה צריך לכתוב על חבר שלו נקודות טובות שיש בו
ולהעביר את הפנקס לבחור הבא שיכתוב גם.
הרב הקריא את תורה רפ'ב של רבי נחמן בליקוטי מוהר"ן
שבה כתוב שכל אחד צריך למצוא את הנקודות הטובות שבו
ולחיות אותם והם יחיו אותו. להתעסק רק בטוב.
אז ראיתי הלילה מה כתבו עלי,
ואם לא היו לידי אנשים הייתי מתפרק בבכי.
לעזאזל, חבר מהכיתה שהצטרף לישיבה בכיתה י', לפני שנתיים,
זכר שכשהו הגיע בכיתה י' לבדוק בישיבה, אני התלמיד היחיד שהאיר לו פנים והתייחס אליו.
בזכותי הוא לומד פה, כך הוא כתב לי.
איך התרגשתי.
כסגרתי את הפנקס אחרי שקראתי אותו,
המצב קצת השתפר.
לא כי הרע נעלם
אלא כי הטוב פתאום נראה באופק.
פתאום ראיתי אור כזה, תקווה כזו. אופטימיות.
פשוט ראיתי טוב.
טוב.
(((((((