האמת אחי, שאני מזה מבין אותך.
אחרי כישלון עצוב וקשה שאתה עדיין מטפל בו
לבנות קשר אמיתי ונפשי עם חבר זה לא פשוט.
אני עדיין זוכר את הפעם ההיא שישבנו ליד המדורה
נראה לי 'מחכה' של רייכל התנגן ברקע
ואז אמרתי לך שכל רגע איתך מכפר לי על הרבה רגעים קשים עם אנשים אחרים
ואתה שתקת ולא ענית. רק הבטת.
ומאז הבנתי,
מה שעברת ואתה עדיין עובר בגלל ההוא שאנחנו קוראים לו 'אדיוט'
מפחיד אותך ומונע ממך ליצור קשר חברותי אמיתי.
אנחנו קשורים בלב ונפש,
אני מספר לך את הקשיים שלי,
ואתה עוזר לי.
אתה מספר לי על הקשיים שלך,
ואני עוזר לך.
"חבר זה אחר שמכיר את הקשיים שלך,
חבר טוב זה אחד שעובר אותם איתך",
ככה אמרנו פעם.
מה שעברתי, שאתה יודע מספיק טוב מהו
לאט לאט נעלם
לאט לאט
כבר מתמוסס.
ותדע אחי,
זה בזכותך לגמרי.
אתה נותן לי הזכות להכיר חבר
להיות איתו ממקום טוב
וכל פעם שאני אומר לך שאני אוהב אותך
חוץ מזה שאני אומר לך שאני אוהב אותך
אני בעצם אומר לעצמי,
מה שהיה פעם עם ההוא,
זה שקר
ומה שיש פה,
זה אמת.
הקשר איתך,
חוץ מזה שהוא קשר,
הוא בעצם תרופה.
תרופה לכל כיתה י' שלי
ויא' שלי
ואפילו יב' שלי...
וגם לך אחי,
הקשר הזה יכול להיות תרופה
לכיתה י' שלך
ויא' שלך
ואפילו יב' שלך.
------
צריך למצוא את האיזון,
את ההתאמה,
את הנכונות,
ולהיות באמת.
באמת.
בלי פחד,
בלי חשש,
וגם בלי תלות (...)
------
בא לי להגיד לך להכנס לפה ולקרוא את זה,
אני עדיין צריך לחשוב על זה.
אם החלטתי שכן אז דע לך,
שבהקשר למה שכתבת בפנקס (על המכתב)
אני ממש מבין אותך,
ובכל זאת מתפלל שתאזור אומץ ותכתוב לי אותו
גם אם קצר.
אני חייב אותו.
כמעט כמו שאתה היית חייב את המכתב שאני כתבתי לך...