הבחור בן 30! אז זה מה שחשוב?? העדה??

אויי.. אנשים... אנשים...

למי שחשוב לו העדה - זה לא בגלל ה"מה יגידו" ו"לא נאה לי". ואם אלה הסיבות - אז גם בגיל 18 לא שייך לעשות את זה (ולא רק החל מגיל 30).

אבל בהנחה שמי ששואל על עדה, זה מישהו קצת יותר מעמיק ורציני, אז מה שעלול להפריע בעדות שונות אלה הבדלי מנטליות. זה לא חלילה ענין של  "מה טוב יותר" אלא "מה קרוב יותר למה שאני רגילה".

וככל שבן אדם יותר מבוגר -

א. קשה לו להיפתח לדברים חדשים (בנוסף על כל הקשיים שצריכים להתגבר עליהם בבנית זוגיות)

ב. ההבדלים במנטליות העדתית חזקים יותר, מכיון שב"ה ככל שיותר צעירים - כבר יש פחות ופחות הבדלים - כי מסגרות החינוך הן זהות.

אז - אני לא אומרת שצריך לפסול על הסף, אני כן אומרת שככל שהגיל יותר גבוה, יותר לגיטימי לבדוק היטב על הענין הזה.

בין "לא להיפתח לעדה אחרת" לבין "לא מתאים על רקע עדתי".

במפורש כתבתי לא לפסול על הסף - ב"ה יש זוגות רבים (יותר ויותר) שהם מעדות מעורבות ואין שום סיבה לא לבדוק פרטים נוספים (למשל הרקע בו כל אחד התחנך), אבל כן יש הבדלי מנטליות, וכאשר שני אנשים מעדות שונות התחנכו גם במקומות עם אופי אחר לחלוטין - הפער לגישור הוא הרבה יותר גדול ולא תמיד אפשרי.

אז אם מכירים לבד - בכיף!!!

אבל אם מנסים להציע - זה כן טעון בדיקה.

ואי"ה - זה שאת ב"ה נשואה + 4 (כן ירבו, ורק לטובה) עדיין לא נתן לך את הידע מי יכול להתחתן ומי לא....

החלפתי את נתוני הכרטיס שלך עם הנתונים של אודי-ה - אני מבינה שאת עדיין רווקה...

אז קל וחומר בן בנו של קל וחומר - שאין לך (ולא לאף אדם) זכות לקבוע מי יכול להתחתן ומי לא.... 

הן צריכות לוותר על דברים שחשובים להן רק בגלל שבחברה מקובל בגיל הזה להיות נשואה עם עשרה ילדים?

סליחה, אבל חשבתי שבפורום כזה אנשים יהיו קצת יותר רגישים ואמפתיים לנושא הזה.  כי הרי מי פונה לפורום כזה? לא רק אנשים צעירים בני שמונה עשרה שמתלבטים אם לצאת או לא, אלא גם אנשים שמחפשים הזדהות ועזרה ותמיכה בעיקר. הם לא בהכרח אשמים בכך שהם הגיעו לגיל כזה.

זה חבל. יכולנו גם אנחנו להיות במצבם, אבל ב"ה זכינו בסייעתא דשמיא להתחתן בגיל קצת יותר מוקדם מהם. אז מה? זה אומר שהם פחות טובים. זה אומר שהם צריכים לוותר על עצמם??

לא תוקפת אותך אישית אודיה, אלא רק את המצב החברתי הזה. נפגעתי באופן אישי בשביל האנשים הללו. סליחה אם פגעתי בך בדבריי אלה.

ניקלס

אבל עדה זה לא כל כך קטנות...

כי אם יש מישהי שיש לה אופי ספרדי והיא מכירה את עצמה ולא תסתדר עם אשכנזי אז למה להכריח?

יש כאלה שמתאים להם ויש כאלה שלא.. לא צריך ישר לצעוק...

לבחירת חתן ולא משנה באיזה גיל את נמצאת, ואת לא תשמחי בכלל, בלשון המעטה, שישפטו אותך ויגידו לך על אחד מהקריטריונים הללו "וואי, איזה בררנית, איזה שטויות חשובות לך.." וכו'. אז אני מאד מצטערת להודיע לך שיש אנשים שזה כן חשוב להם וזו זכותם המלאה והלגיטימית וזה בכלל לא אומר שהם בררנים. וכן, איך שכתבת את מה שכתבת זה היה מאד תוקפני. ולא נפגעתי כי לא אכפת לי באופן אישי. גם אנשים שהם בני שלושים+, יש להם דעות והם לא חייבים לוותר על כל מה שחשוב להם רק כדי להיות בסטטוס של "נשוי". תאמיני לי שאני מכירה הרבה בנות רווקות בגילאים מתקדמים שממש הייתי רוצה לראות אותן נשואות, בשביל שלהן יהיה טוב והן יהיו שמחות, אבל מפה ועד לשפוט אותן על הבחירות שלהן, יש דרך ארוכה, ואני מקווה שלא אפול בעניין הזה. וסתם  טיפ לחיים, אם את רוצה לעזור לבחורות רווקות בגילאים מתקדמים, וגם לבנים רווקים בגילאים מתקדמים, והאמת לכל אחד שפונה אלייך עם דברים שמטרידים אותו, אחד הדברים שיהיו לה/לו הכי חשובים, זה שתזדהי איתו, שתביני אותו, והדבר האחרון אם בכלל, זה שתשפטי אותו על מה שהוא רוצה..

דפוקה, או עם בעיות משל עצמה, ואף אחד לא אמר שיש עדה שהיא נחותה יותר מהשניה, ואני אכן חושבת שהעדה לא בהכרח מעידה על המידות או החיצוניות של האדם אבל יש פה כמה עניינים שחשוב להבהיר:

א. שוני בין עדות יכול מאד להשפיע לרעה על הקשר בין המשפחות וגם בני הזוג. זה לא מחייב אבל זה אפשרי. אז זכותו של מישהו להעדיף מישהו מהעדה שלו כדי למנוע פערים במנהגים או בדעות שנובעות מהעניין של עדה שונה. ולא בגלל שהוא יותר טוב או פחות טוב אלא בגלל שהוא שונה ממנו בדברים שחשובים לו.

ב. אם יש מישהיא או מישהוא שזה קריטריון שחשוב לו, ואלה החיים שלו הרי, זו זכותו המלאה. אם את לא רוצה לעזור לאדם ""בררן"" כזה, זו גם זכותך המלאה. אבל אל תשפטי אותו על מה שחשוב לו. בשבילו הקריטריון  הזה הוא לא דבר חיצוני אלא דבר שיכול לדעתו להשפיע מאד על היחסים ולכן זו זכותו לבחור עם מי לצאת ועם מי לא.

עדה - זה לא משהו "חיצוני".

וכן, זה יכול להעיד על מידות והתנהגות - כי זה חינוך אחר.

ואף אחד לא אומר ח"ו אם זה טוב יותר או רע יותר - אבל אינך יכולה להתעלם שיש שוני, ושוני שיכול להיות משמעותי (אם כי בפירוש לא קריטי - ואני מדגישה את זה פעם שלישית לפחות) בבנית קשר.

על מנטליות, ואיך השבתות הולכות, והאוכל וכו'...

בואי נגיד, פעם יצאתי עם אמריקאי (שעלה לארץ כשהיה קטן) אבל עדיין יש לו קצת מנטליות כזאת... וזה לא כל כך התאים לי. בואי נגיד, בכלל לא.

אני לא רואה את עצמי בבית עם סגנון כזה.. אז מה לעשות? יש כאלה שכן יראו את עצמם ככה ויש שלא....

כמובן, שלא תמיד צריך לפסול בגלל עדה זו או אחרת... כי היום כבר רובנו ישראלים.. לא?

הכי טוב זה ללכת לפגישה אחת לפחות ואז להחליט...בהצלחה!

ואת סדרי העדיפויות שלו ואם הקריטריון של העדות לא מאד חשוב להם, יהיה להם יותר קל ל"וותר" עליו על מנת להרוויח דברים אחרים אבל אם זה אחד הקריטריונים היותר חשובים אז הם לא "יוותרו" ולו רק למען שפיותם, שהם הרי רק בוחרים מה שנראה להם יותר מתאים מאשר יותר לא מתאים.  צריך להבין ולהפנים ממש, שבגיל 30 זה כל כך רע בעיני החברה להיות רווק, ורק בגלל החברה, אנשים נלחצים ונרתעים מרק לשמוע על אנשים בגיל הזה. "בטח אם הם בגיל הזה יש להם איזה שהיא בעיה". תראי, אני חייבת לומר לך שהלחץ שהחברה עושה הוא לחץ שלילי ביותר. ולא רק כלפי הרווקים והרווקות. כי כשמישהיא רווקה, לוחצים עליה שתתחיל לצאת, טוב, היא מושפעת מהלחץ ומתחילה לצאת אפילו שהיא עצמה חשבה שהיא צעירה, בסדר, יופי יש לה חבר, נו אז מתי תתארסו, ואז הם מתארסים, ונו מתי החתונה, ויופי מזל טוב הם מתחתנים ואז זה ממשיך- כבר חודש אחרי החתונה מתחילים להסתכל לך על הבטן ונו מה קורה, יש לכם בעיות?? וב"ה, הילד הראשון מגיע, ואז את בטח חושבת שיעזבו אותכם לנפשכם, אז לא!! נו, מתי יהיה לו עוד אח?? הוא כבר מוכן לזה, בלה בלה בלה... ואת יודעת מה, לפעמים אנשים לא אומרים את כל מה שאני אמרתי פה שהחברה אומרת, הם רק צריכים להסתכל במבט הזה, שאת כבר יודעת טוב מאד מה הם חושבים לעצמם.

מצטערת לומר את כל זה, זה באמת עצוב אבל זו החברה המקולקלת ולא האנשים שלא זוכים להתחתן בגיל "צעיר".

ושוב, גם אותך איני תוקפת אישית חלילה, רק כואבת את כאבם.

חולקת עליך.

1. "היום אפשר למצוא את כל התכונות בבני כל העדות."

לא מדויק. מה שכן נכון שהיום אנשים בני 20+ הבדלי העדות כבר הרבה הרבה יותר מטושטשים, אבל

א. הם עדיין קיימים.

ב. בשרשור הזה מדברים על אנשים מבוגרים יותר, ובגילאים האלה, מסיבות היסטוריות - ההבדלים בולטים יותר.

2. מנהגים הם כן קריטריון חשוב (אל תשכח שאתה גבר - ולכן לא אתה הוא שנדרש לוותר עליהם)- אך הויתור עליהם כמה שהוא לא נעים - ברגע שיש אהבה ומסתדרים - לא על זה נופלים דברים. הדברים עלולים ליפול על הבדלי התנהגות: מהו כבוד ואיך לתת כבוד, איך להעיר אחד לשני כשיש חילוקי דיעות, איך להגיע להחלטות משותפות - זה לדעתי החלק הבעיתי.

אבל אנחנו אומרים את דעתינו.
ברור שיותר טוב להתחתן יותר מוקדם מגיל 30 מכל מיני סיבות:
-אפשר להביא פחות ילדים פיזית
-אין כוח מבחינה נפשית להרבה ילדים
-כבר יותר מקובעים על עבודה וקשה להתגמש לכיוון בן הזוג
-בגיל צעיר יותר קלילים וזורמים לקשרים חדשים

אם את חושבת אחרת - זכותך,
אבל קחי בחשבון איך את מעדיפה לראות את עצמך בעתיד,
תשקלי את הצדדים לכאן ולכאן ותחליטי.

שכמה שחשוב להתחתן, וחשוב לעשות את מוקדם , יש לצערנו אנשים שעדיף להיות לבד מאשר להתחתן איתם (עובדה שהתורה נתנה את הפתח לגירושין)

לכן (כמובן בהנחה שנשארנו עם הקריטריונים החשובים לנו באמת) כשאנו מחפשים בן זוג - זה רחוק מפשע פלילי לא לומר "כן" לכל אחד.

ומי שהעז לומר "לא" למישהו" - אף אחד לא מוסמך לקבוע (ולו גם ברמז...) שעונשו יהיה להישאר לבד...

את בעצם לוקחת פה אחריות נוראה:

כי בשביל ללכת לשכנע מישהו להחליט על חייו שלו החלטה מסוימת (כי זה מה שקורה כשרוצים להתחתן) , את צריכה להיות בטוחה במיליון אחוז שאת צודקת.

ואולי אותו בן 30+ יודע יותר טוב?

ואולי אותו אחד (או אותה אחת) כבר ישב טוב טוב עם עצמו, עשה חזק חושבים, הוריד את מה שלא חשוב ונשאר עם הדברים החשובים לו באמת, ועליהם אינו מוכן להתפשר כי זה בדמו?

ומה את חושבת, שאם בגיל 23, את מודעת לזה שיש דברים שצריכים לוותר עליהם (ואולי את מודעת לזה אפילו בגיל יותר מוקדם), אז בני 30+ לא הגיעו למסקנה הזו מזמן?

זה לא משהו כל כך חכם להגיע למסקנה שצריכים להתפשר.....אז מדוע לא לדון אותם לכף זכות?

ואם מישהו "נכנע ללחצים", "מתכופף", ואפילו מתחתן ואז לחרדתו מגלה שאינו יכול להסתדר עם הצד השני בדיוק בגלל אותם דברים מהם חשש מלכתחילה, האם אז אותו אדם שיעץ לו להתעלם שאותם חששות ייקח אחריות ויודה שזה באשמתו?

לא, מן הסתם הוא יגיד שההחלטה היתה של האדם עצמו.

אז ההחלטה של האדם עצמו היא מתכתחילה ומותר להגיע למסקנה שדבר מסוים לא נראה לנו.

ולשאלתך, אם לא מוצאים מישהו שעונה על הקריטריונים שלנו (אחרי שאנו בטוחים שהם חייבים להיות) - תשובה פשוטה:

1. להמשיך לחפש

2. להתפלל ולנסות להיות אדם יותר כדי שאי"ה נמצא את זיווגינו.

(שני הדברים ביחד)

ועוד משהו: ואל תהיי כל כך בטוחה שאלה שמנסים לשכנע כביכול כי "רוצים בטובתם", אינם עושים את זה במסוה של "חינוך" ו"התנשאות" להעצים את ערך עצמם. לפעמים הם בעצמם אינם מודעים לכך, אך למעשה זה נובע מרצון שלהם להרגיש חשובים - מפתרון תסכול פרטי שלהם. אז אדם שמנסה לעזור, צריך קודם לבדוק את עצמו בשבע עיניים שזה באמת מגיע ממקום של רצון טוב ולא ממקום פחות טהור.

גם אני חושבת בין השאר שלאף אחד ואחת אין את הזכות לקבוע מי מסוגל להתחתן ומי לא. וכמובן להחליט על אנשים מסוימים שהם בררנים בבחירות או באי הבחירות שלהם. בהצלחה רבה לך בכל אופן, וגם לכולם.

זה כן חשוב לבדוק מה העדה לא מתוך גאווה או שחצנות אלא בשביל למצוא איזה בסיס משותף מבחינת המנטליות.

זה דבר חשוב מאוד בקשר זוגי, במיוחד בקשר בין המשפחות.

אך ברור שאפשרי בהחלט למצוא התאמה גם בלי קשר לעדה.

אני באמת לא מבינה מה כ"כ שונה בין צעירים מעדות שונות...

אני לא מדברת על בחור שעלה בגיל 17 ממרוקו ורוצים לשדך אותו עם אמריקאית... אז *אולי* זה באמת לא יהיה שייך אבל תכל'ס הרוב המוחלט של הצעירים פה נולד בארץ, גם רוב ההורים שלנו נולדו בארץ אז מה באמת כ"כ שונה בין ספרדים לאשכנזים היום?!?

כולנו לומדים באותם מוסדות, אותן תנועות נוער... באמת שלפי דעתי כמעט ולא קיימים הבדלים וגם אם קיימים אפשר להסתדר איתם...

יש לי תחושה ש*חלק* מהאנשים שלא רוצים לצאת עם עדה שונה בטענה של הבדלי מנטליות, זה פשוט תירוץ למשהו יותר עמוק של עליונות על עדה אחרת...

זה ממש לא נובע מהרגשת עליונות. בכלל לא!!!! פשוט מאוד כשמתחתנים צריך לחפש כמה שיותר דברים משותפים ויש כאלו שמרגישים יותר את המאפיינים העדתיים, וזה סבבה לגמרי! גם אני כזו. ולפעמים זה בהחלט עלול להפריע. במיוחד במפגשים משפחתיים, חגים וכאלה, יש מנהגים שונים, סגנונות שונים, קודים שונים, וכדי להרגיש יותר שייכות עדיף לדעתי שיהיו מאותה עדות או מעדות שיותר מחוברות מבחינת הסגנון.

זו דעתי. אך ברור שאפשר אחרת, וזה גם מאוד תלוי בבן הזוג.

אני למשל מרגיש בנוח בבתי כנסת ספרדיים,אשכנזיים ותימנים באותה מידה.

להפך כל הגיוון ממש מוסיף.

קשה לי לראות את עצמי מתפלל בבית כנסת בעל נוסח אחד כלשהו כל החיים...

ברור שגם לי לא מפריע להכיר ולנסות דברים שונים וני מאוד אוהבת את זה,

ובכל זאת יש הבדל בין להכיר לבין להתחתן עם מישהו שהוא ממש שונה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

על הרגשות שעולות אצלכם. יש להן מקום.

אין לי תשובה על כך. אולי להמשיך ולראות אם זה עדיין מפריע.

אולי הילדים יהיו גבוהים כמוך? יש לנו שכנים שהיא מאוד נמוכה. ממש.

בעלה די גבוה (לא 1.90) ו90% מהילדים, גבוהים.

אבל יכול אולי להיות גם ההיפך כמובן.

אגב, קראתי בספר "יומנה של שדכנית" על מישהו שהגיע לאחד מגדולי ישראל

בטענה שאחותו שמה דגש על שטויות; הכירה בחור נמוך ואינה רוצה בו כי

טוענת שתתבייש ללכת איתו ברחוב.

הצדיק ענה לו: אלו לא שטויות. זה דבר שצריך לקחת בחשבון אם זה מפריע לה.

זה לגבי ההצטדקויות שעולות כאן לגבי הרגשות לגטימיות לגמרי.

מה עושים איתן? זה כבר נתון לשיקולו של כל אחד.

בהצלחה רבה!

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

קודם כל - זה נכון שזה לא תמיד יוצא ממוצע, אבל דווקא בדברים האלו (גובה וצבע עור) יש איזשהו ערבוב של הגנים שיוצר לרוב משהו באמצע (כי יש פה כמה גנים שמשפיעים, ולכן חלק מתקבל מהאמא וחלק מהאבא, והתוצאה מושפעת משניהם. יש תחומים אחרים שבהם רק גן אחד משפיע ואז זה באמת סוג של 'הגרלה' אם זה כמו אמא או כמו אבא).

מכירה כמה משפחות של אתיופי ואשכנזיה (או להיפך) והילדים באמת בצבע כמו של תימנים. וגם במשפחה שלי רוב הילדים קיבלו צבע בערך באמצע ביני לבין בעלי (עם שונות בין הילדים, אבל בגדול כולם בטווח שבנינו).

ולגבי הגובה - יש לי דודים שהם עם הפרש גובה משמעותי. הבעל בערך 1.90, והאישה סביב 1.50 (להערכתי, לא שאלתי אף פעם...). יש להם 7 ילדים, 2 בנים שקיבלו את הגובה של אבא שלהם (לא יודעת אם ממש בגובה שלו, אבל כן גבוהים מהממוצע באופן ניכר), ו-5 בנות בגובה ממוצע, גבוהות יותר מאמא שלהן אבל לא באופן חריג.

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

כל הילדים יצאו גבוהים (חמישה במספר)

ואם אתה שואל אם יצא לי לחשוב על זה פעם, אז בפירוש כן.

בסוף כשאני מתחתנת עם מישהו אני רוצה להוריש גנטיקה טובה לילדים, לא דווקא גובה. 

(לי אישית גובה יותר מפריע בקטע שגבר נמוך מצטייר בעייני כפחות "גברי" אבל לא יפריע לי שיהיו לי בנות נמוכות למשל)

אני גבוהה.  ובכל זאת, שמתי לב שיש גברים נמוכים שהם גבריים בהחלט.

כמובן שמטבע הדברים, אשה גבוהה היתה רוצה בעל שלפחות בגובה שלה.

אבל יש גברים נמוכים גבריים ומושכים. לגמרי. וגם גבוהים שלא נראים

גבריים כל כך.

מכירה מישהו נמוך נמוך נמוך.....למטה מהממוצע. בהרבה.

אשתו גבוהה גבוהה גבוהה...למעלה מהממוצע.

רואה די הרבה זוגות כאלה.

ויכול להיות שסתם נטיית גובה

כנ"ל אצל הגברת המיועדת.

כי כן, ברור שגובה מושפע המון מגנטיקה, אבל יש מקרים שזה ניתן לבדיקה ממוקדת של 2-3 דברים. לרוב יבדקו בשביל שלא יהיה לשני ההורים (למשל כי אז ההשפעה היא לא רק על הגובה, אלא גם על עוד דברים. או כי זה כבר יצור מצב קיצון)

בכל אופן. אני חושבת שייתכן שיש פה גם עניין של מגדר.

כי כאמור, לגברים גבוהים מאוד, קשה פחות מלנשים גבוהות מאוד. וכך גם ההפך.

אז אתה אולי חושב - מה אם הבן שלי יהיה נמוך מאוד וזה יקשה עליו בזיווג/ביטחון עצמי/ ווטאבר

אבל אני כאישה הייתי חוששת בעבר מההפך - מה אם תצא לי בת מאוד גבוהה?

אני נמוכה מאוד, בעלי מעל הממוצע אבל לא ברמה חריגה, אז לא נראה לי שתצא לי בת 180 חחח

אבל בהחלט מבינה את הקושי של ללכת עם מישהי שנמוכה ממך ב40 ס"מ (מהכיוון של זו שהלכה לצידו של מי שגבוה ממנה ב40 ס"מ, וזה באמת מרגיש לפעמים כמו "ילדה", עד שמתיישבים ואז כבר לא. אבל מבינה)

כתבת הרבה ממה שעובר לי במוח. 

ברור שגובה באיזשהו מקום זה יתרון/נורמלי לגבר ואילו לאישה זה יהיה חיסרון מסויים..וכל הקטע שזה גם בדיוק להיפך! ואין לנו איך לשלוט על זה. מצד שני, כמו שכתבתי, יש לי איזו תפיסה כזו שגובה הוא מאוד מאוד חשוב. לכן זה משפיע לי על איך אני תופס אותה וגם עולה הפחד על דור העתיד,..

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

שיחקת אותה.

יפה.

מוזמן להמשיך לתרום ולקבל בפורום (אף שזכית ואין לך הרבה נסיון😀).

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.