הבחור בן 30! אז זה מה שחשוב?? העדה??

אויי.. אנשים... אנשים...

למי שחשוב לו העדה - זה לא בגלל ה"מה יגידו" ו"לא נאה לי". ואם אלה הסיבות - אז גם בגיל 18 לא שייך לעשות את זה (ולא רק החל מגיל 30).

אבל בהנחה שמי ששואל על עדה, זה מישהו קצת יותר מעמיק ורציני, אז מה שעלול להפריע בעדות שונות אלה הבדלי מנטליות. זה לא חלילה ענין של  "מה טוב יותר" אלא "מה קרוב יותר למה שאני רגילה".

וככל שבן אדם יותר מבוגר -

א. קשה לו להיפתח לדברים חדשים (בנוסף על כל הקשיים שצריכים להתגבר עליהם בבנית זוגיות)

ב. ההבדלים במנטליות העדתית חזקים יותר, מכיון שב"ה ככל שיותר צעירים - כבר יש פחות ופחות הבדלים - כי מסגרות החינוך הן זהות.

אז - אני לא אומרת שצריך לפסול על הסף, אני כן אומרת שככל שהגיל יותר גבוה, יותר לגיטימי לבדוק היטב על הענין הזה.

בין "לא להיפתח לעדה אחרת" לבין "לא מתאים על רקע עדתי".

במפורש כתבתי לא לפסול על הסף - ב"ה יש זוגות רבים (יותר ויותר) שהם מעדות מעורבות ואין שום סיבה לא לבדוק פרטים נוספים (למשל הרקע בו כל אחד התחנך), אבל כן יש הבדלי מנטליות, וכאשר שני אנשים מעדות שונות התחנכו גם במקומות עם אופי אחר לחלוטין - הפער לגישור הוא הרבה יותר גדול ולא תמיד אפשרי.

אז אם מכירים לבד - בכיף!!!

אבל אם מנסים להציע - זה כן טעון בדיקה.

ואי"ה - זה שאת ב"ה נשואה + 4 (כן ירבו, ורק לטובה) עדיין לא נתן לך את הידע מי יכול להתחתן ומי לא....

החלפתי את נתוני הכרטיס שלך עם הנתונים של אודי-ה - אני מבינה שאת עדיין רווקה...

אז קל וחומר בן בנו של קל וחומר - שאין לך (ולא לאף אדם) זכות לקבוע מי יכול להתחתן ומי לא.... 

הן צריכות לוותר על דברים שחשובים להן רק בגלל שבחברה מקובל בגיל הזה להיות נשואה עם עשרה ילדים?

סליחה, אבל חשבתי שבפורום כזה אנשים יהיו קצת יותר רגישים ואמפתיים לנושא הזה.  כי הרי מי פונה לפורום כזה? לא רק אנשים צעירים בני שמונה עשרה שמתלבטים אם לצאת או לא, אלא גם אנשים שמחפשים הזדהות ועזרה ותמיכה בעיקר. הם לא בהכרח אשמים בכך שהם הגיעו לגיל כזה.

זה חבל. יכולנו גם אנחנו להיות במצבם, אבל ב"ה זכינו בסייעתא דשמיא להתחתן בגיל קצת יותר מוקדם מהם. אז מה? זה אומר שהם פחות טובים. זה אומר שהם צריכים לוותר על עצמם??

לא תוקפת אותך אישית אודיה, אלא רק את המצב החברתי הזה. נפגעתי באופן אישי בשביל האנשים הללו. סליחה אם פגעתי בך בדבריי אלה.

ניקלס

אבל עדה זה לא כל כך קטנות...

כי אם יש מישהי שיש לה אופי ספרדי והיא מכירה את עצמה ולא תסתדר עם אשכנזי אז למה להכריח?

יש כאלה שמתאים להם ויש כאלה שלא.. לא צריך ישר לצעוק...

לבחירת חתן ולא משנה באיזה גיל את נמצאת, ואת לא תשמחי בכלל, בלשון המעטה, שישפטו אותך ויגידו לך על אחד מהקריטריונים הללו "וואי, איזה בררנית, איזה שטויות חשובות לך.." וכו'. אז אני מאד מצטערת להודיע לך שיש אנשים שזה כן חשוב להם וזו זכותם המלאה והלגיטימית וזה בכלל לא אומר שהם בררנים. וכן, איך שכתבת את מה שכתבת זה היה מאד תוקפני. ולא נפגעתי כי לא אכפת לי באופן אישי. גם אנשים שהם בני שלושים+, יש להם דעות והם לא חייבים לוותר על כל מה שחשוב להם רק כדי להיות בסטטוס של "נשוי". תאמיני לי שאני מכירה הרבה בנות רווקות בגילאים מתקדמים שממש הייתי רוצה לראות אותן נשואות, בשביל שלהן יהיה טוב והן יהיו שמחות, אבל מפה ועד לשפוט אותן על הבחירות שלהן, יש דרך ארוכה, ואני מקווה שלא אפול בעניין הזה. וסתם  טיפ לחיים, אם את רוצה לעזור לבחורות רווקות בגילאים מתקדמים, וגם לבנים רווקים בגילאים מתקדמים, והאמת לכל אחד שפונה אלייך עם דברים שמטרידים אותו, אחד הדברים שיהיו לה/לו הכי חשובים, זה שתזדהי איתו, שתביני אותו, והדבר האחרון אם בכלל, זה שתשפטי אותו על מה שהוא רוצה..

דפוקה, או עם בעיות משל עצמה, ואף אחד לא אמר שיש עדה שהיא נחותה יותר מהשניה, ואני אכן חושבת שהעדה לא בהכרח מעידה על המידות או החיצוניות של האדם אבל יש פה כמה עניינים שחשוב להבהיר:

א. שוני בין עדות יכול מאד להשפיע לרעה על הקשר בין המשפחות וגם בני הזוג. זה לא מחייב אבל זה אפשרי. אז זכותו של מישהו להעדיף מישהו מהעדה שלו כדי למנוע פערים במנהגים או בדעות שנובעות מהעניין של עדה שונה. ולא בגלל שהוא יותר טוב או פחות טוב אלא בגלל שהוא שונה ממנו בדברים שחשובים לו.

ב. אם יש מישהיא או מישהוא שזה קריטריון שחשוב לו, ואלה החיים שלו הרי, זו זכותו המלאה. אם את לא רוצה לעזור לאדם ""בררן"" כזה, זו גם זכותך המלאה. אבל אל תשפטי אותו על מה שחשוב לו. בשבילו הקריטריון  הזה הוא לא דבר חיצוני אלא דבר שיכול לדעתו להשפיע מאד על היחסים ולכן זו זכותו לבחור עם מי לצאת ועם מי לא.

עדה - זה לא משהו "חיצוני".

וכן, זה יכול להעיד על מידות והתנהגות - כי זה חינוך אחר.

ואף אחד לא אומר ח"ו אם זה טוב יותר או רע יותר - אבל אינך יכולה להתעלם שיש שוני, ושוני שיכול להיות משמעותי (אם כי בפירוש לא קריטי - ואני מדגישה את זה פעם שלישית לפחות) בבנית קשר.

על מנטליות, ואיך השבתות הולכות, והאוכל וכו'...

בואי נגיד, פעם יצאתי עם אמריקאי (שעלה לארץ כשהיה קטן) אבל עדיין יש לו קצת מנטליות כזאת... וזה לא כל כך התאים לי. בואי נגיד, בכלל לא.

אני לא רואה את עצמי בבית עם סגנון כזה.. אז מה לעשות? יש כאלה שכן יראו את עצמם ככה ויש שלא....

כמובן, שלא תמיד צריך לפסול בגלל עדה זו או אחרת... כי היום כבר רובנו ישראלים.. לא?

הכי טוב זה ללכת לפגישה אחת לפחות ואז להחליט...בהצלחה!

ואת סדרי העדיפויות שלו ואם הקריטריון של העדות לא מאד חשוב להם, יהיה להם יותר קל ל"וותר" עליו על מנת להרוויח דברים אחרים אבל אם זה אחד הקריטריונים היותר חשובים אז הם לא "יוותרו" ולו רק למען שפיותם, שהם הרי רק בוחרים מה שנראה להם יותר מתאים מאשר יותר לא מתאים.  צריך להבין ולהפנים ממש, שבגיל 30 זה כל כך רע בעיני החברה להיות רווק, ורק בגלל החברה, אנשים נלחצים ונרתעים מרק לשמוע על אנשים בגיל הזה. "בטח אם הם בגיל הזה יש להם איזה שהיא בעיה". תראי, אני חייבת לומר לך שהלחץ שהחברה עושה הוא לחץ שלילי ביותר. ולא רק כלפי הרווקים והרווקות. כי כשמישהיא רווקה, לוחצים עליה שתתחיל לצאת, טוב, היא מושפעת מהלחץ ומתחילה לצאת אפילו שהיא עצמה חשבה שהיא צעירה, בסדר, יופי יש לה חבר, נו אז מתי תתארסו, ואז הם מתארסים, ונו מתי החתונה, ויופי מזל טוב הם מתחתנים ואז זה ממשיך- כבר חודש אחרי החתונה מתחילים להסתכל לך על הבטן ונו מה קורה, יש לכם בעיות?? וב"ה, הילד הראשון מגיע, ואז את בטח חושבת שיעזבו אותכם לנפשכם, אז לא!! נו, מתי יהיה לו עוד אח?? הוא כבר מוכן לזה, בלה בלה בלה... ואת יודעת מה, לפעמים אנשים לא אומרים את כל מה שאני אמרתי פה שהחברה אומרת, הם רק צריכים להסתכל במבט הזה, שאת כבר יודעת טוב מאד מה הם חושבים לעצמם.

מצטערת לומר את כל זה, זה באמת עצוב אבל זו החברה המקולקלת ולא האנשים שלא זוכים להתחתן בגיל "צעיר".

ושוב, גם אותך איני תוקפת אישית חלילה, רק כואבת את כאבם.

חולקת עליך.

1. "היום אפשר למצוא את כל התכונות בבני כל העדות."

לא מדויק. מה שכן נכון שהיום אנשים בני 20+ הבדלי העדות כבר הרבה הרבה יותר מטושטשים, אבל

א. הם עדיין קיימים.

ב. בשרשור הזה מדברים על אנשים מבוגרים יותר, ובגילאים האלה, מסיבות היסטוריות - ההבדלים בולטים יותר.

2. מנהגים הם כן קריטריון חשוב (אל תשכח שאתה גבר - ולכן לא אתה הוא שנדרש לוותר עליהם)- אך הויתור עליהם כמה שהוא לא נעים - ברגע שיש אהבה ומסתדרים - לא על זה נופלים דברים. הדברים עלולים ליפול על הבדלי התנהגות: מהו כבוד ואיך לתת כבוד, איך להעיר אחד לשני כשיש חילוקי דיעות, איך להגיע להחלטות משותפות - זה לדעתי החלק הבעיתי.

אבל אנחנו אומרים את דעתינו.
ברור שיותר טוב להתחתן יותר מוקדם מגיל 30 מכל מיני סיבות:
-אפשר להביא פחות ילדים פיזית
-אין כוח מבחינה נפשית להרבה ילדים
-כבר יותר מקובעים על עבודה וקשה להתגמש לכיוון בן הזוג
-בגיל צעיר יותר קלילים וזורמים לקשרים חדשים

אם את חושבת אחרת - זכותך,
אבל קחי בחשבון איך את מעדיפה לראות את עצמך בעתיד,
תשקלי את הצדדים לכאן ולכאן ותחליטי.

שכמה שחשוב להתחתן, וחשוב לעשות את מוקדם , יש לצערנו אנשים שעדיף להיות לבד מאשר להתחתן איתם (עובדה שהתורה נתנה את הפתח לגירושין)

לכן (כמובן בהנחה שנשארנו עם הקריטריונים החשובים לנו באמת) כשאנו מחפשים בן זוג - זה רחוק מפשע פלילי לא לומר "כן" לכל אחד.

ומי שהעז לומר "לא" למישהו" - אף אחד לא מוסמך לקבוע (ולו גם ברמז...) שעונשו יהיה להישאר לבד...

את בעצם לוקחת פה אחריות נוראה:

כי בשביל ללכת לשכנע מישהו להחליט על חייו שלו החלטה מסוימת (כי זה מה שקורה כשרוצים להתחתן) , את צריכה להיות בטוחה במיליון אחוז שאת צודקת.

ואולי אותו בן 30+ יודע יותר טוב?

ואולי אותו אחד (או אותה אחת) כבר ישב טוב טוב עם עצמו, עשה חזק חושבים, הוריד את מה שלא חשוב ונשאר עם הדברים החשובים לו באמת, ועליהם אינו מוכן להתפשר כי זה בדמו?

ומה את חושבת, שאם בגיל 23, את מודעת לזה שיש דברים שצריכים לוותר עליהם (ואולי את מודעת לזה אפילו בגיל יותר מוקדם), אז בני 30+ לא הגיעו למסקנה הזו מזמן?

זה לא משהו כל כך חכם להגיע למסקנה שצריכים להתפשר.....אז מדוע לא לדון אותם לכף זכות?

ואם מישהו "נכנע ללחצים", "מתכופף", ואפילו מתחתן ואז לחרדתו מגלה שאינו יכול להסתדר עם הצד השני בדיוק בגלל אותם דברים מהם חשש מלכתחילה, האם אז אותו אדם שיעץ לו להתעלם שאותם חששות ייקח אחריות ויודה שזה באשמתו?

לא, מן הסתם הוא יגיד שההחלטה היתה של האדם עצמו.

אז ההחלטה של האדם עצמו היא מתכתחילה ומותר להגיע למסקנה שדבר מסוים לא נראה לנו.

ולשאלתך, אם לא מוצאים מישהו שעונה על הקריטריונים שלנו (אחרי שאנו בטוחים שהם חייבים להיות) - תשובה פשוטה:

1. להמשיך לחפש

2. להתפלל ולנסות להיות אדם יותר כדי שאי"ה נמצא את זיווגינו.

(שני הדברים ביחד)

ועוד משהו: ואל תהיי כל כך בטוחה שאלה שמנסים לשכנע כביכול כי "רוצים בטובתם", אינם עושים את זה במסוה של "חינוך" ו"התנשאות" להעצים את ערך עצמם. לפעמים הם בעצמם אינם מודעים לכך, אך למעשה זה נובע מרצון שלהם להרגיש חשובים - מפתרון תסכול פרטי שלהם. אז אדם שמנסה לעזור, צריך קודם לבדוק את עצמו בשבע עיניים שזה באמת מגיע ממקום של רצון טוב ולא ממקום פחות טהור.

גם אני חושבת בין השאר שלאף אחד ואחת אין את הזכות לקבוע מי מסוגל להתחתן ומי לא. וכמובן להחליט על אנשים מסוימים שהם בררנים בבחירות או באי הבחירות שלהם. בהצלחה רבה לך בכל אופן, וגם לכולם.

זה כן חשוב לבדוק מה העדה לא מתוך גאווה או שחצנות אלא בשביל למצוא איזה בסיס משותף מבחינת המנטליות.

זה דבר חשוב מאוד בקשר זוגי, במיוחד בקשר בין המשפחות.

אך ברור שאפשרי בהחלט למצוא התאמה גם בלי קשר לעדה.

אני באמת לא מבינה מה כ"כ שונה בין צעירים מעדות שונות...

אני לא מדברת על בחור שעלה בגיל 17 ממרוקו ורוצים לשדך אותו עם אמריקאית... אז *אולי* זה באמת לא יהיה שייך אבל תכל'ס הרוב המוחלט של הצעירים פה נולד בארץ, גם רוב ההורים שלנו נולדו בארץ אז מה באמת כ"כ שונה בין ספרדים לאשכנזים היום?!?

כולנו לומדים באותם מוסדות, אותן תנועות נוער... באמת שלפי דעתי כמעט ולא קיימים הבדלים וגם אם קיימים אפשר להסתדר איתם...

יש לי תחושה ש*חלק* מהאנשים שלא רוצים לצאת עם עדה שונה בטענה של הבדלי מנטליות, זה פשוט תירוץ למשהו יותר עמוק של עליונות על עדה אחרת...

זה ממש לא נובע מהרגשת עליונות. בכלל לא!!!! פשוט מאוד כשמתחתנים צריך לחפש כמה שיותר דברים משותפים ויש כאלו שמרגישים יותר את המאפיינים העדתיים, וזה סבבה לגמרי! גם אני כזו. ולפעמים זה בהחלט עלול להפריע. במיוחד במפגשים משפחתיים, חגים וכאלה, יש מנהגים שונים, סגנונות שונים, קודים שונים, וכדי להרגיש יותר שייכות עדיף לדעתי שיהיו מאותה עדות או מעדות שיותר מחוברות מבחינת הסגנון.

זו דעתי. אך ברור שאפשר אחרת, וזה גם מאוד תלוי בבן הזוג.

אני למשל מרגיש בנוח בבתי כנסת ספרדיים,אשכנזיים ותימנים באותה מידה.

להפך כל הגיוון ממש מוסיף.

קשה לי לראות את עצמי מתפלל בבית כנסת בעל נוסח אחד כלשהו כל החיים...

ברור שגם לי לא מפריע להכיר ולנסות דברים שונים וני מאוד אוהבת את זה,

ובכל זאת יש הבדל בין להכיר לבין להתחתן עם מישהו שהוא ממש שונה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

שיעור ד' זה לא צעיר

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

אבל אני כופר וצעיר מכדי להכיר בחורות שיתאימו לך

זקן בעלז. ואולי אתה לא מכיר בחורות שיתאימי לי אבל אולי את הסגנון כן

את הסגנון ודאי שאני מכיר, אבל את הבחורות לא

מתחיל שיעור ג'

להכיר בנות בסגנון זה כבר משהו אחר. השאלה יותר מי יכול לעזור לי להכיר

לא הייתי חושש מזה לשניה

במקומי; שיר או סיפור וכו'. חוששת שהוא יעשה זאת טוב יותר.

ולזה אני לא מוכנה. באמת רוצה להאמין שאף פעם לא

יוכל להחליף את האדם, את היצירתיות האנושית.

אחרת, מה אנחנו עושים פה בכלל?

מהסיבה הפשוטה שאיני אוהב לנהל שיחות.

הרימו כוס לחייו ואמרו: "ומה עלינו לספר למלך על אודותיך, זנון?".

"לא כלום", השיב להם, "מלבד שישנו איש זקן באתונה שיכול לשתוק בשעת משתה".

"על הפטפטנות", פלוטרכוס.

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אוקי,

למשל אם בן אדם "מתאים את עצמו לסיטואציה" ולמעשה נרצה או לא, צבוע כלפי הצד השני,

איך נדע שהוא לא עושה את זה איתנו ?

כי אצל הבן אדם הישיר, עם כולם, נדע שמה שהוא אומר, זה מה שהוא חושב

ואם הוא רוצה "להתאים את עצמו לסיטואציה", הוא לא מחרטט הוא פשוט שותק.

ואם הוא אוהב את הצד השני הוא מחייך לו ואם הוא לא אוהב הוא לא מחייך. הכל ברור. בלי לעגל פינות. בלי צביעות.

אחרי ההבהרה הזו,

איזה אופי תעדיפו יותר ?

גם אני מעדיף בחורה יפה וגם שמאוד אוהבת את המטבח וגם אוהבת מאוד לגדל ולחנך ילדים (ממש אוהבת, נהנית מזה)

אבל מה אני מעדיף יותר ? שתאהב לגדל ולחנך ילדים.

אין לי בעיה שהיא לא תהיה יפה ושלא תאהב את המטבח, למרות שגם אלה דברים חשובים, אבל אם צריך לבחור, בחרתי. ויתרתי.

רואה ? עניתי על התשובה.

עכשיו תורכם (פנייה לנשים וגברים)

מה חשוב לכם יותר ? ישיר כלפי כולם (סותם במקרה שלא רוצה לפגוע אבל לא מחייך ולא מספר סיפורי סבתא)

או...מעגל פינות ? זורם ? ונרצה או לא מחרטט קלות. או זה או זה.

זו השאלה.

שאלה שיש לה תשובה ברורה מאוד וניתן לענות עליה בצורה החלטית,

גם אם זה פחות נח, אבל זה פורום אנונימי, אז אני מאמין שזה אפשרי.

זכיה ב 20 מיליון שקל בשנה הקרובה , לעונים.

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

קשה לדעת.