הבחור בן 30! אז זה מה שחשוב?? העדה??

אויי.. אנשים... אנשים...

למי שחשוב לו העדה - זה לא בגלל ה"מה יגידו" ו"לא נאה לי". ואם אלה הסיבות - אז גם בגיל 18 לא שייך לעשות את זה (ולא רק החל מגיל 30).

אבל בהנחה שמי ששואל על עדה, זה מישהו קצת יותר מעמיק ורציני, אז מה שעלול להפריע בעדות שונות אלה הבדלי מנטליות. זה לא חלילה ענין של  "מה טוב יותר" אלא "מה קרוב יותר למה שאני רגילה".

וככל שבן אדם יותר מבוגר -

א. קשה לו להיפתח לדברים חדשים (בנוסף על כל הקשיים שצריכים להתגבר עליהם בבנית זוגיות)

ב. ההבדלים במנטליות העדתית חזקים יותר, מכיון שב"ה ככל שיותר צעירים - כבר יש פחות ופחות הבדלים - כי מסגרות החינוך הן זהות.

אז - אני לא אומרת שצריך לפסול על הסף, אני כן אומרת שככל שהגיל יותר גבוה, יותר לגיטימי לבדוק היטב על הענין הזה.

בין "לא להיפתח לעדה אחרת" לבין "לא מתאים על רקע עדתי".

במפורש כתבתי לא לפסול על הסף - ב"ה יש זוגות רבים (יותר ויותר) שהם מעדות מעורבות ואין שום סיבה לא לבדוק פרטים נוספים (למשל הרקע בו כל אחד התחנך), אבל כן יש הבדלי מנטליות, וכאשר שני אנשים מעדות שונות התחנכו גם במקומות עם אופי אחר לחלוטין - הפער לגישור הוא הרבה יותר גדול ולא תמיד אפשרי.

אז אם מכירים לבד - בכיף!!!

אבל אם מנסים להציע - זה כן טעון בדיקה.

ואי"ה - זה שאת ב"ה נשואה + 4 (כן ירבו, ורק לטובה) עדיין לא נתן לך את הידע מי יכול להתחתן ומי לא....

החלפתי את נתוני הכרטיס שלך עם הנתונים של אודי-ה - אני מבינה שאת עדיין רווקה...

אז קל וחומר בן בנו של קל וחומר - שאין לך (ולא לאף אדם) זכות לקבוע מי יכול להתחתן ומי לא.... 

הן צריכות לוותר על דברים שחשובים להן רק בגלל שבחברה מקובל בגיל הזה להיות נשואה עם עשרה ילדים?

סליחה, אבל חשבתי שבפורום כזה אנשים יהיו קצת יותר רגישים ואמפתיים לנושא הזה.  כי הרי מי פונה לפורום כזה? לא רק אנשים צעירים בני שמונה עשרה שמתלבטים אם לצאת או לא, אלא גם אנשים שמחפשים הזדהות ועזרה ותמיכה בעיקר. הם לא בהכרח אשמים בכך שהם הגיעו לגיל כזה.

זה חבל. יכולנו גם אנחנו להיות במצבם, אבל ב"ה זכינו בסייעתא דשמיא להתחתן בגיל קצת יותר מוקדם מהם. אז מה? זה אומר שהם פחות טובים. זה אומר שהם צריכים לוותר על עצמם??

לא תוקפת אותך אישית אודיה, אלא רק את המצב החברתי הזה. נפגעתי באופן אישי בשביל האנשים הללו. סליחה אם פגעתי בך בדבריי אלה.

ניקלס

אבל עדה זה לא כל כך קטנות...

כי אם יש מישהי שיש לה אופי ספרדי והיא מכירה את עצמה ולא תסתדר עם אשכנזי אז למה להכריח?

יש כאלה שמתאים להם ויש כאלה שלא.. לא צריך ישר לצעוק...

לבחירת חתן ולא משנה באיזה גיל את נמצאת, ואת לא תשמחי בכלל, בלשון המעטה, שישפטו אותך ויגידו לך על אחד מהקריטריונים הללו "וואי, איזה בררנית, איזה שטויות חשובות לך.." וכו'. אז אני מאד מצטערת להודיע לך שיש אנשים שזה כן חשוב להם וזו זכותם המלאה והלגיטימית וזה בכלל לא אומר שהם בררנים. וכן, איך שכתבת את מה שכתבת זה היה מאד תוקפני. ולא נפגעתי כי לא אכפת לי באופן אישי. גם אנשים שהם בני שלושים+, יש להם דעות והם לא חייבים לוותר על כל מה שחשוב להם רק כדי להיות בסטטוס של "נשוי". תאמיני לי שאני מכירה הרבה בנות רווקות בגילאים מתקדמים שממש הייתי רוצה לראות אותן נשואות, בשביל שלהן יהיה טוב והן יהיו שמחות, אבל מפה ועד לשפוט אותן על הבחירות שלהן, יש דרך ארוכה, ואני מקווה שלא אפול בעניין הזה. וסתם  טיפ לחיים, אם את רוצה לעזור לבחורות רווקות בגילאים מתקדמים, וגם לבנים רווקים בגילאים מתקדמים, והאמת לכל אחד שפונה אלייך עם דברים שמטרידים אותו, אחד הדברים שיהיו לה/לו הכי חשובים, זה שתזדהי איתו, שתביני אותו, והדבר האחרון אם בכלל, זה שתשפטי אותו על מה שהוא רוצה..

דפוקה, או עם בעיות משל עצמה, ואף אחד לא אמר שיש עדה שהיא נחותה יותר מהשניה, ואני אכן חושבת שהעדה לא בהכרח מעידה על המידות או החיצוניות של האדם אבל יש פה כמה עניינים שחשוב להבהיר:

א. שוני בין עדות יכול מאד להשפיע לרעה על הקשר בין המשפחות וגם בני הזוג. זה לא מחייב אבל זה אפשרי. אז זכותו של מישהו להעדיף מישהו מהעדה שלו כדי למנוע פערים במנהגים או בדעות שנובעות מהעניין של עדה שונה. ולא בגלל שהוא יותר טוב או פחות טוב אלא בגלל שהוא שונה ממנו בדברים שחשובים לו.

ב. אם יש מישהיא או מישהוא שזה קריטריון שחשוב לו, ואלה החיים שלו הרי, זו זכותו המלאה. אם את לא רוצה לעזור לאדם ""בררן"" כזה, זו גם זכותך המלאה. אבל אל תשפטי אותו על מה שחשוב לו. בשבילו הקריטריון  הזה הוא לא דבר חיצוני אלא דבר שיכול לדעתו להשפיע מאד על היחסים ולכן זו זכותו לבחור עם מי לצאת ועם מי לא.

עדה - זה לא משהו "חיצוני".

וכן, זה יכול להעיד על מידות והתנהגות - כי זה חינוך אחר.

ואף אחד לא אומר ח"ו אם זה טוב יותר או רע יותר - אבל אינך יכולה להתעלם שיש שוני, ושוני שיכול להיות משמעותי (אם כי בפירוש לא קריטי - ואני מדגישה את זה פעם שלישית לפחות) בבנית קשר.

על מנטליות, ואיך השבתות הולכות, והאוכל וכו'...

בואי נגיד, פעם יצאתי עם אמריקאי (שעלה לארץ כשהיה קטן) אבל עדיין יש לו קצת מנטליות כזאת... וזה לא כל כך התאים לי. בואי נגיד, בכלל לא.

אני לא רואה את עצמי בבית עם סגנון כזה.. אז מה לעשות? יש כאלה שכן יראו את עצמם ככה ויש שלא....

כמובן, שלא תמיד צריך לפסול בגלל עדה זו או אחרת... כי היום כבר רובנו ישראלים.. לא?

הכי טוב זה ללכת לפגישה אחת לפחות ואז להחליט...בהצלחה!

ואת סדרי העדיפויות שלו ואם הקריטריון של העדות לא מאד חשוב להם, יהיה להם יותר קל ל"וותר" עליו על מנת להרוויח דברים אחרים אבל אם זה אחד הקריטריונים היותר חשובים אז הם לא "יוותרו" ולו רק למען שפיותם, שהם הרי רק בוחרים מה שנראה להם יותר מתאים מאשר יותר לא מתאים.  צריך להבין ולהפנים ממש, שבגיל 30 זה כל כך רע בעיני החברה להיות רווק, ורק בגלל החברה, אנשים נלחצים ונרתעים מרק לשמוע על אנשים בגיל הזה. "בטח אם הם בגיל הזה יש להם איזה שהיא בעיה". תראי, אני חייבת לומר לך שהלחץ שהחברה עושה הוא לחץ שלילי ביותר. ולא רק כלפי הרווקים והרווקות. כי כשמישהיא רווקה, לוחצים עליה שתתחיל לצאת, טוב, היא מושפעת מהלחץ ומתחילה לצאת אפילו שהיא עצמה חשבה שהיא צעירה, בסדר, יופי יש לה חבר, נו אז מתי תתארסו, ואז הם מתארסים, ונו מתי החתונה, ויופי מזל טוב הם מתחתנים ואז זה ממשיך- כבר חודש אחרי החתונה מתחילים להסתכל לך על הבטן ונו מה קורה, יש לכם בעיות?? וב"ה, הילד הראשון מגיע, ואז את בטח חושבת שיעזבו אותכם לנפשכם, אז לא!! נו, מתי יהיה לו עוד אח?? הוא כבר מוכן לזה, בלה בלה בלה... ואת יודעת מה, לפעמים אנשים לא אומרים את כל מה שאני אמרתי פה שהחברה אומרת, הם רק צריכים להסתכל במבט הזה, שאת כבר יודעת טוב מאד מה הם חושבים לעצמם.

מצטערת לומר את כל זה, זה באמת עצוב אבל זו החברה המקולקלת ולא האנשים שלא זוכים להתחתן בגיל "צעיר".

ושוב, גם אותך איני תוקפת אישית חלילה, רק כואבת את כאבם.

חולקת עליך.

1. "היום אפשר למצוא את כל התכונות בבני כל העדות."

לא מדויק. מה שכן נכון שהיום אנשים בני 20+ הבדלי העדות כבר הרבה הרבה יותר מטושטשים, אבל

א. הם עדיין קיימים.

ב. בשרשור הזה מדברים על אנשים מבוגרים יותר, ובגילאים האלה, מסיבות היסטוריות - ההבדלים בולטים יותר.

2. מנהגים הם כן קריטריון חשוב (אל תשכח שאתה גבר - ולכן לא אתה הוא שנדרש לוותר עליהם)- אך הויתור עליהם כמה שהוא לא נעים - ברגע שיש אהבה ומסתדרים - לא על זה נופלים דברים. הדברים עלולים ליפול על הבדלי התנהגות: מהו כבוד ואיך לתת כבוד, איך להעיר אחד לשני כשיש חילוקי דיעות, איך להגיע להחלטות משותפות - זה לדעתי החלק הבעיתי.

אבל אנחנו אומרים את דעתינו.
ברור שיותר טוב להתחתן יותר מוקדם מגיל 30 מכל מיני סיבות:
-אפשר להביא פחות ילדים פיזית
-אין כוח מבחינה נפשית להרבה ילדים
-כבר יותר מקובעים על עבודה וקשה להתגמש לכיוון בן הזוג
-בגיל צעיר יותר קלילים וזורמים לקשרים חדשים

אם את חושבת אחרת - זכותך,
אבל קחי בחשבון איך את מעדיפה לראות את עצמך בעתיד,
תשקלי את הצדדים לכאן ולכאן ותחליטי.

שכמה שחשוב להתחתן, וחשוב לעשות את מוקדם , יש לצערנו אנשים שעדיף להיות לבד מאשר להתחתן איתם (עובדה שהתורה נתנה את הפתח לגירושין)

לכן (כמובן בהנחה שנשארנו עם הקריטריונים החשובים לנו באמת) כשאנו מחפשים בן זוג - זה רחוק מפשע פלילי לא לומר "כן" לכל אחד.

ומי שהעז לומר "לא" למישהו" - אף אחד לא מוסמך לקבוע (ולו גם ברמז...) שעונשו יהיה להישאר לבד...

את בעצם לוקחת פה אחריות נוראה:

כי בשביל ללכת לשכנע מישהו להחליט על חייו שלו החלטה מסוימת (כי זה מה שקורה כשרוצים להתחתן) , את צריכה להיות בטוחה במיליון אחוז שאת צודקת.

ואולי אותו בן 30+ יודע יותר טוב?

ואולי אותו אחד (או אותה אחת) כבר ישב טוב טוב עם עצמו, עשה חזק חושבים, הוריד את מה שלא חשוב ונשאר עם הדברים החשובים לו באמת, ועליהם אינו מוכן להתפשר כי זה בדמו?

ומה את חושבת, שאם בגיל 23, את מודעת לזה שיש דברים שצריכים לוותר עליהם (ואולי את מודעת לזה אפילו בגיל יותר מוקדם), אז בני 30+ לא הגיעו למסקנה הזו מזמן?

זה לא משהו כל כך חכם להגיע למסקנה שצריכים להתפשר.....אז מדוע לא לדון אותם לכף זכות?

ואם מישהו "נכנע ללחצים", "מתכופף", ואפילו מתחתן ואז לחרדתו מגלה שאינו יכול להסתדר עם הצד השני בדיוק בגלל אותם דברים מהם חשש מלכתחילה, האם אז אותו אדם שיעץ לו להתעלם שאותם חששות ייקח אחריות ויודה שזה באשמתו?

לא, מן הסתם הוא יגיד שההחלטה היתה של האדם עצמו.

אז ההחלטה של האדם עצמו היא מתכתחילה ומותר להגיע למסקנה שדבר מסוים לא נראה לנו.

ולשאלתך, אם לא מוצאים מישהו שעונה על הקריטריונים שלנו (אחרי שאנו בטוחים שהם חייבים להיות) - תשובה פשוטה:

1. להמשיך לחפש

2. להתפלל ולנסות להיות אדם יותר כדי שאי"ה נמצא את זיווגינו.

(שני הדברים ביחד)

ועוד משהו: ואל תהיי כל כך בטוחה שאלה שמנסים לשכנע כביכול כי "רוצים בטובתם", אינם עושים את זה במסוה של "חינוך" ו"התנשאות" להעצים את ערך עצמם. לפעמים הם בעצמם אינם מודעים לכך, אך למעשה זה נובע מרצון שלהם להרגיש חשובים - מפתרון תסכול פרטי שלהם. אז אדם שמנסה לעזור, צריך קודם לבדוק את עצמו בשבע עיניים שזה באמת מגיע ממקום של רצון טוב ולא ממקום פחות טהור.

גם אני חושבת בין השאר שלאף אחד ואחת אין את הזכות לקבוע מי מסוגל להתחתן ומי לא. וכמובן להחליט על אנשים מסוימים שהם בררנים בבחירות או באי הבחירות שלהם. בהצלחה רבה לך בכל אופן, וגם לכולם.

זה כן חשוב לבדוק מה העדה לא מתוך גאווה או שחצנות אלא בשביל למצוא איזה בסיס משותף מבחינת המנטליות.

זה דבר חשוב מאוד בקשר זוגי, במיוחד בקשר בין המשפחות.

אך ברור שאפשרי בהחלט למצוא התאמה גם בלי קשר לעדה.

אני באמת לא מבינה מה כ"כ שונה בין צעירים מעדות שונות...

אני לא מדברת על בחור שעלה בגיל 17 ממרוקו ורוצים לשדך אותו עם אמריקאית... אז *אולי* זה באמת לא יהיה שייך אבל תכל'ס הרוב המוחלט של הצעירים פה נולד בארץ, גם רוב ההורים שלנו נולדו בארץ אז מה באמת כ"כ שונה בין ספרדים לאשכנזים היום?!?

כולנו לומדים באותם מוסדות, אותן תנועות נוער... באמת שלפי דעתי כמעט ולא קיימים הבדלים וגם אם קיימים אפשר להסתדר איתם...

יש לי תחושה ש*חלק* מהאנשים שלא רוצים לצאת עם עדה שונה בטענה של הבדלי מנטליות, זה פשוט תירוץ למשהו יותר עמוק של עליונות על עדה אחרת...

זה ממש לא נובע מהרגשת עליונות. בכלל לא!!!! פשוט מאוד כשמתחתנים צריך לחפש כמה שיותר דברים משותפים ויש כאלו שמרגישים יותר את המאפיינים העדתיים, וזה סבבה לגמרי! גם אני כזו. ולפעמים זה בהחלט עלול להפריע. במיוחד במפגשים משפחתיים, חגים וכאלה, יש מנהגים שונים, סגנונות שונים, קודים שונים, וכדי להרגיש יותר שייכות עדיף לדעתי שיהיו מאותה עדות או מעדות שיותר מחוברות מבחינת הסגנון.

זו דעתי. אך ברור שאפשר אחרת, וזה גם מאוד תלוי בבן הזוג.

אני למשל מרגיש בנוח בבתי כנסת ספרדיים,אשכנזיים ותימנים באותה מידה.

להפך כל הגיוון ממש מוסיף.

קשה לי לראות את עצמי מתפלל בבית כנסת בעל נוסח אחד כלשהו כל החיים...

ברור שגם לי לא מפריע להכיר ולנסות דברים שונים וני מאוד אוהבת את זה,

ובכל זאת יש הבדל בין להכיר לבין להתחתן עם מישהו שהוא ממש שונה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב