הבחור בן 30! אז זה מה שחשוב?? העדה??

אויי.. אנשים... אנשים...

למי שחשוב לו העדה - זה לא בגלל ה"מה יגידו" ו"לא נאה לי". ואם אלה הסיבות - אז גם בגיל 18 לא שייך לעשות את זה (ולא רק החל מגיל 30).

אבל בהנחה שמי ששואל על עדה, זה מישהו קצת יותר מעמיק ורציני, אז מה שעלול להפריע בעדות שונות אלה הבדלי מנטליות. זה לא חלילה ענין של  "מה טוב יותר" אלא "מה קרוב יותר למה שאני רגילה".

וככל שבן אדם יותר מבוגר -

א. קשה לו להיפתח לדברים חדשים (בנוסף על כל הקשיים שצריכים להתגבר עליהם בבנית זוגיות)

ב. ההבדלים במנטליות העדתית חזקים יותר, מכיון שב"ה ככל שיותר צעירים - כבר יש פחות ופחות הבדלים - כי מסגרות החינוך הן זהות.

אז - אני לא אומרת שצריך לפסול על הסף, אני כן אומרת שככל שהגיל יותר גבוה, יותר לגיטימי לבדוק היטב על הענין הזה.

בין "לא להיפתח לעדה אחרת" לבין "לא מתאים על רקע עדתי".

במפורש כתבתי לא לפסול על הסף - ב"ה יש זוגות רבים (יותר ויותר) שהם מעדות מעורבות ואין שום סיבה לא לבדוק פרטים נוספים (למשל הרקע בו כל אחד התחנך), אבל כן יש הבדלי מנטליות, וכאשר שני אנשים מעדות שונות התחנכו גם במקומות עם אופי אחר לחלוטין - הפער לגישור הוא הרבה יותר גדול ולא תמיד אפשרי.

אז אם מכירים לבד - בכיף!!!

אבל אם מנסים להציע - זה כן טעון בדיקה.

ואי"ה - זה שאת ב"ה נשואה + 4 (כן ירבו, ורק לטובה) עדיין לא נתן לך את הידע מי יכול להתחתן ומי לא....

החלפתי את נתוני הכרטיס שלך עם הנתונים של אודי-ה - אני מבינה שאת עדיין רווקה...

אז קל וחומר בן בנו של קל וחומר - שאין לך (ולא לאף אדם) זכות לקבוע מי יכול להתחתן ומי לא.... 

הן צריכות לוותר על דברים שחשובים להן רק בגלל שבחברה מקובל בגיל הזה להיות נשואה עם עשרה ילדים?

סליחה, אבל חשבתי שבפורום כזה אנשים יהיו קצת יותר רגישים ואמפתיים לנושא הזה.  כי הרי מי פונה לפורום כזה? לא רק אנשים צעירים בני שמונה עשרה שמתלבטים אם לצאת או לא, אלא גם אנשים שמחפשים הזדהות ועזרה ותמיכה בעיקר. הם לא בהכרח אשמים בכך שהם הגיעו לגיל כזה.

זה חבל. יכולנו גם אנחנו להיות במצבם, אבל ב"ה זכינו בסייעתא דשמיא להתחתן בגיל קצת יותר מוקדם מהם. אז מה? זה אומר שהם פחות טובים. זה אומר שהם צריכים לוותר על עצמם??

לא תוקפת אותך אישית אודיה, אלא רק את המצב החברתי הזה. נפגעתי באופן אישי בשביל האנשים הללו. סליחה אם פגעתי בך בדבריי אלה.

ניקלס

אבל עדה זה לא כל כך קטנות...

כי אם יש מישהי שיש לה אופי ספרדי והיא מכירה את עצמה ולא תסתדר עם אשכנזי אז למה להכריח?

יש כאלה שמתאים להם ויש כאלה שלא.. לא צריך ישר לצעוק...

לבחירת חתן ולא משנה באיזה גיל את נמצאת, ואת לא תשמחי בכלל, בלשון המעטה, שישפטו אותך ויגידו לך על אחד מהקריטריונים הללו "וואי, איזה בררנית, איזה שטויות חשובות לך.." וכו'. אז אני מאד מצטערת להודיע לך שיש אנשים שזה כן חשוב להם וזו זכותם המלאה והלגיטימית וזה בכלל לא אומר שהם בררנים. וכן, איך שכתבת את מה שכתבת זה היה מאד תוקפני. ולא נפגעתי כי לא אכפת לי באופן אישי. גם אנשים שהם בני שלושים+, יש להם דעות והם לא חייבים לוותר על כל מה שחשוב להם רק כדי להיות בסטטוס של "נשוי". תאמיני לי שאני מכירה הרבה בנות רווקות בגילאים מתקדמים שממש הייתי רוצה לראות אותן נשואות, בשביל שלהן יהיה טוב והן יהיו שמחות, אבל מפה ועד לשפוט אותן על הבחירות שלהן, יש דרך ארוכה, ואני מקווה שלא אפול בעניין הזה. וסתם  טיפ לחיים, אם את רוצה לעזור לבחורות רווקות בגילאים מתקדמים, וגם לבנים רווקים בגילאים מתקדמים, והאמת לכל אחד שפונה אלייך עם דברים שמטרידים אותו, אחד הדברים שיהיו לה/לו הכי חשובים, זה שתזדהי איתו, שתביני אותו, והדבר האחרון אם בכלל, זה שתשפטי אותו על מה שהוא רוצה..

דפוקה, או עם בעיות משל עצמה, ואף אחד לא אמר שיש עדה שהיא נחותה יותר מהשניה, ואני אכן חושבת שהעדה לא בהכרח מעידה על המידות או החיצוניות של האדם אבל יש פה כמה עניינים שחשוב להבהיר:

א. שוני בין עדות יכול מאד להשפיע לרעה על הקשר בין המשפחות וגם בני הזוג. זה לא מחייב אבל זה אפשרי. אז זכותו של מישהו להעדיף מישהו מהעדה שלו כדי למנוע פערים במנהגים או בדעות שנובעות מהעניין של עדה שונה. ולא בגלל שהוא יותר טוב או פחות טוב אלא בגלל שהוא שונה ממנו בדברים שחשובים לו.

ב. אם יש מישהיא או מישהוא שזה קריטריון שחשוב לו, ואלה החיים שלו הרי, זו זכותו המלאה. אם את לא רוצה לעזור לאדם ""בררן"" כזה, זו גם זכותך המלאה. אבל אל תשפטי אותו על מה שחשוב לו. בשבילו הקריטריון  הזה הוא לא דבר חיצוני אלא דבר שיכול לדעתו להשפיע מאד על היחסים ולכן זו זכותו לבחור עם מי לצאת ועם מי לא.

עדה - זה לא משהו "חיצוני".

וכן, זה יכול להעיד על מידות והתנהגות - כי זה חינוך אחר.

ואף אחד לא אומר ח"ו אם זה טוב יותר או רע יותר - אבל אינך יכולה להתעלם שיש שוני, ושוני שיכול להיות משמעותי (אם כי בפירוש לא קריטי - ואני מדגישה את זה פעם שלישית לפחות) בבנית קשר.

על מנטליות, ואיך השבתות הולכות, והאוכל וכו'...

בואי נגיד, פעם יצאתי עם אמריקאי (שעלה לארץ כשהיה קטן) אבל עדיין יש לו קצת מנטליות כזאת... וזה לא כל כך התאים לי. בואי נגיד, בכלל לא.

אני לא רואה את עצמי בבית עם סגנון כזה.. אז מה לעשות? יש כאלה שכן יראו את עצמם ככה ויש שלא....

כמובן, שלא תמיד צריך לפסול בגלל עדה זו או אחרת... כי היום כבר רובנו ישראלים.. לא?

הכי טוב זה ללכת לפגישה אחת לפחות ואז להחליט...בהצלחה!

ואת סדרי העדיפויות שלו ואם הקריטריון של העדות לא מאד חשוב להם, יהיה להם יותר קל ל"וותר" עליו על מנת להרוויח דברים אחרים אבל אם זה אחד הקריטריונים היותר חשובים אז הם לא "יוותרו" ולו רק למען שפיותם, שהם הרי רק בוחרים מה שנראה להם יותר מתאים מאשר יותר לא מתאים.  צריך להבין ולהפנים ממש, שבגיל 30 זה כל כך רע בעיני החברה להיות רווק, ורק בגלל החברה, אנשים נלחצים ונרתעים מרק לשמוע על אנשים בגיל הזה. "בטח אם הם בגיל הזה יש להם איזה שהיא בעיה". תראי, אני חייבת לומר לך שהלחץ שהחברה עושה הוא לחץ שלילי ביותר. ולא רק כלפי הרווקים והרווקות. כי כשמישהיא רווקה, לוחצים עליה שתתחיל לצאת, טוב, היא מושפעת מהלחץ ומתחילה לצאת אפילו שהיא עצמה חשבה שהיא צעירה, בסדר, יופי יש לה חבר, נו אז מתי תתארסו, ואז הם מתארסים, ונו מתי החתונה, ויופי מזל טוב הם מתחתנים ואז זה ממשיך- כבר חודש אחרי החתונה מתחילים להסתכל לך על הבטן ונו מה קורה, יש לכם בעיות?? וב"ה, הילד הראשון מגיע, ואז את בטח חושבת שיעזבו אותכם לנפשכם, אז לא!! נו, מתי יהיה לו עוד אח?? הוא כבר מוכן לזה, בלה בלה בלה... ואת יודעת מה, לפעמים אנשים לא אומרים את כל מה שאני אמרתי פה שהחברה אומרת, הם רק צריכים להסתכל במבט הזה, שאת כבר יודעת טוב מאד מה הם חושבים לעצמם.

מצטערת לומר את כל זה, זה באמת עצוב אבל זו החברה המקולקלת ולא האנשים שלא זוכים להתחתן בגיל "צעיר".

ושוב, גם אותך איני תוקפת אישית חלילה, רק כואבת את כאבם.

חולקת עליך.

1. "היום אפשר למצוא את כל התכונות בבני כל העדות."

לא מדויק. מה שכן נכון שהיום אנשים בני 20+ הבדלי העדות כבר הרבה הרבה יותר מטושטשים, אבל

א. הם עדיין קיימים.

ב. בשרשור הזה מדברים על אנשים מבוגרים יותר, ובגילאים האלה, מסיבות היסטוריות - ההבדלים בולטים יותר.

2. מנהגים הם כן קריטריון חשוב (אל תשכח שאתה גבר - ולכן לא אתה הוא שנדרש לוותר עליהם)- אך הויתור עליהם כמה שהוא לא נעים - ברגע שיש אהבה ומסתדרים - לא על זה נופלים דברים. הדברים עלולים ליפול על הבדלי התנהגות: מהו כבוד ואיך לתת כבוד, איך להעיר אחד לשני כשיש חילוקי דיעות, איך להגיע להחלטות משותפות - זה לדעתי החלק הבעיתי.

אבל אנחנו אומרים את דעתינו.
ברור שיותר טוב להתחתן יותר מוקדם מגיל 30 מכל מיני סיבות:
-אפשר להביא פחות ילדים פיזית
-אין כוח מבחינה נפשית להרבה ילדים
-כבר יותר מקובעים על עבודה וקשה להתגמש לכיוון בן הזוג
-בגיל צעיר יותר קלילים וזורמים לקשרים חדשים

אם את חושבת אחרת - זכותך,
אבל קחי בחשבון איך את מעדיפה לראות את עצמך בעתיד,
תשקלי את הצדדים לכאן ולכאן ותחליטי.

שכמה שחשוב להתחתן, וחשוב לעשות את מוקדם , יש לצערנו אנשים שעדיף להיות לבד מאשר להתחתן איתם (עובדה שהתורה נתנה את הפתח לגירושין)

לכן (כמובן בהנחה שנשארנו עם הקריטריונים החשובים לנו באמת) כשאנו מחפשים בן זוג - זה רחוק מפשע פלילי לא לומר "כן" לכל אחד.

ומי שהעז לומר "לא" למישהו" - אף אחד לא מוסמך לקבוע (ולו גם ברמז...) שעונשו יהיה להישאר לבד...

את בעצם לוקחת פה אחריות נוראה:

כי בשביל ללכת לשכנע מישהו להחליט על חייו שלו החלטה מסוימת (כי זה מה שקורה כשרוצים להתחתן) , את צריכה להיות בטוחה במיליון אחוז שאת צודקת.

ואולי אותו בן 30+ יודע יותר טוב?

ואולי אותו אחד (או אותה אחת) כבר ישב טוב טוב עם עצמו, עשה חזק חושבים, הוריד את מה שלא חשוב ונשאר עם הדברים החשובים לו באמת, ועליהם אינו מוכן להתפשר כי זה בדמו?

ומה את חושבת, שאם בגיל 23, את מודעת לזה שיש דברים שצריכים לוותר עליהם (ואולי את מודעת לזה אפילו בגיל יותר מוקדם), אז בני 30+ לא הגיעו למסקנה הזו מזמן?

זה לא משהו כל כך חכם להגיע למסקנה שצריכים להתפשר.....אז מדוע לא לדון אותם לכף זכות?

ואם מישהו "נכנע ללחצים", "מתכופף", ואפילו מתחתן ואז לחרדתו מגלה שאינו יכול להסתדר עם הצד השני בדיוק בגלל אותם דברים מהם חשש מלכתחילה, האם אז אותו אדם שיעץ לו להתעלם שאותם חששות ייקח אחריות ויודה שזה באשמתו?

לא, מן הסתם הוא יגיד שההחלטה היתה של האדם עצמו.

אז ההחלטה של האדם עצמו היא מתכתחילה ומותר להגיע למסקנה שדבר מסוים לא נראה לנו.

ולשאלתך, אם לא מוצאים מישהו שעונה על הקריטריונים שלנו (אחרי שאנו בטוחים שהם חייבים להיות) - תשובה פשוטה:

1. להמשיך לחפש

2. להתפלל ולנסות להיות אדם יותר כדי שאי"ה נמצא את זיווגינו.

(שני הדברים ביחד)

ועוד משהו: ואל תהיי כל כך בטוחה שאלה שמנסים לשכנע כביכול כי "רוצים בטובתם", אינם עושים את זה במסוה של "חינוך" ו"התנשאות" להעצים את ערך עצמם. לפעמים הם בעצמם אינם מודעים לכך, אך למעשה זה נובע מרצון שלהם להרגיש חשובים - מפתרון תסכול פרטי שלהם. אז אדם שמנסה לעזור, צריך קודם לבדוק את עצמו בשבע עיניים שזה באמת מגיע ממקום של רצון טוב ולא ממקום פחות טהור.

גם אני חושבת בין השאר שלאף אחד ואחת אין את הזכות לקבוע מי מסוגל להתחתן ומי לא. וכמובן להחליט על אנשים מסוימים שהם בררנים בבחירות או באי הבחירות שלהם. בהצלחה רבה לך בכל אופן, וגם לכולם.

זה כן חשוב לבדוק מה העדה לא מתוך גאווה או שחצנות אלא בשביל למצוא איזה בסיס משותף מבחינת המנטליות.

זה דבר חשוב מאוד בקשר זוגי, במיוחד בקשר בין המשפחות.

אך ברור שאפשרי בהחלט למצוא התאמה גם בלי קשר לעדה.

אני באמת לא מבינה מה כ"כ שונה בין צעירים מעדות שונות...

אני לא מדברת על בחור שעלה בגיל 17 ממרוקו ורוצים לשדך אותו עם אמריקאית... אז *אולי* זה באמת לא יהיה שייך אבל תכל'ס הרוב המוחלט של הצעירים פה נולד בארץ, גם רוב ההורים שלנו נולדו בארץ אז מה באמת כ"כ שונה בין ספרדים לאשכנזים היום?!?

כולנו לומדים באותם מוסדות, אותן תנועות נוער... באמת שלפי דעתי כמעט ולא קיימים הבדלים וגם אם קיימים אפשר להסתדר איתם...

יש לי תחושה ש*חלק* מהאנשים שלא רוצים לצאת עם עדה שונה בטענה של הבדלי מנטליות, זה פשוט תירוץ למשהו יותר עמוק של עליונות על עדה אחרת...

זה ממש לא נובע מהרגשת עליונות. בכלל לא!!!! פשוט מאוד כשמתחתנים צריך לחפש כמה שיותר דברים משותפים ויש כאלו שמרגישים יותר את המאפיינים העדתיים, וזה סבבה לגמרי! גם אני כזו. ולפעמים זה בהחלט עלול להפריע. במיוחד במפגשים משפחתיים, חגים וכאלה, יש מנהגים שונים, סגנונות שונים, קודים שונים, וכדי להרגיש יותר שייכות עדיף לדעתי שיהיו מאותה עדות או מעדות שיותר מחוברות מבחינת הסגנון.

זו דעתי. אך ברור שאפשר אחרת, וזה גם מאוד תלוי בבן הזוג.

אני למשל מרגיש בנוח בבתי כנסת ספרדיים,אשכנזיים ותימנים באותה מידה.

להפך כל הגיוון ממש מוסיף.

קשה לי לראות את עצמי מתפלל בבית כנסת בעל נוסח אחד כלשהו כל החיים...

ברור שגם לי לא מפריע להכיר ולנסות דברים שונים וני מאוד אוהבת את זה,

ובכל זאת יש הבדל בין להכיר לבין להתחתן עם מישהו שהוא ממש שונה.

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!

-דעתי-.

המילה "עיקר" מבלבלת כאן..
אבל הכוונה הבסיס. קודם שיהיה את זה. בלי זה, אין על מה לדבר. אין בכלל מה לנסות.

ניקח את שוק הרכב.

אם אין בלמים שעובדים חלק,
ואין מנוע שפועל חלק,

אין בכלל מה להסתכל על הצבע והצורה וכמה אנשים הוא מסוגל להכיל בתוכו.

עכשיו נניח שיש בסיס.
זה אומר שכל רכב מתאים לך ? לא.
יש כאלה מעדיפים רכב קטן, גדול, בטוח, מהיר, נמוך, גבוה. טוב לשטח, טוב לעיר.

אבל קודם הבסיס.

ככה אני מבין את זה.
כלומר, זה שיש למישהו "לב טוב, והוא מקסים" זה רק -תחילת- הסיפור. לא סוף הסיפור.

במה הוא עובד ? 
מה הוא למד ?
איך הוא מתנהג כשדברים לא מסתדרים כמו שהוא רוצה ? איך הוא עומד בלחץ ?
האם הוא דברן ? שקט ? 

כל אחד והפרמטרים שחשובים לו, ממש כמו בבחירת רכב. כמובן, כל אחד והתקציב שלו (מה שיש לו להציע)

בהצלחה.

אני לא מסתכל מהצד של האדם שיש לו מידות טובות או לב טוב..המשפט הזה בדרך כלל נאמר לאנשים כאיזה משהו להתמקד בו ופחות בחיצוניות(אגב הוא נאמר בעיקר לגברים ממה שאני מכיר) אף פעם לר באמת האמנתי בו כל כך, נכון, יש בו מן האמת אבל בדור הזה להגיד לבחור "העיקר לב טוב ומידות טובות" אם הוא לא צדיק נסתר בנם של קדושים בעיניי זה פחות רלוונטי לנסות למכור לו את זה, והאמת עכשיו כשאני חושב על זה, אני חושב שהרבה שדכנים נופלים שם(גילוי נאות אף פעם לא הלכתי לשדכן/ית) ומרגיש לי שהם לא באמת מתעניינים במה אתה מחפש/ת אלא פשוט לחתן בלי הרבה מאמץ ואז מגיע המשפט " העיקר לב טוב"

חנוכה מלבלב מלא בלבלובי שמחה וכו🦝🔥