אוקיי אז ככה!
אני מרגשיה צורך ממש חזק לשתף! 
אז אולי פה ..
לפני 7 או 8 חודשים בעך, בחודש האחרון של החופש הגדול נכנסתי לשיגעון סביב האמונה.. היו לי מאות שאלות, שחלקם אני מעריכה שגם עם מחפשים ומוצאים אין בכוחי להבין את התשובות שלהם, לא הרשתי לעצמי להנות מכיוון שלא ידעתי אם זה מה שהקב"ה רוצה ממני.. בשלב מסויים אני מעריכה שזה כבר לא היה חיפוש עצמי.. זה היה אובססיה, התחלתי לראות את המוות בכל מקום, הייתי רואה את ההורים שלי ומיד היתה עולה לי לראש המחשבה "הם ימותו בסוף..." ובעקבות זה חשבתי להיזהר מלהיקשר אליהם... לא הייתי אוכלת כלום! ירדתי איזה 7 קילו... הגעתי לרמה שאמא שלי לקחה אותי לרופא... לפחות משהו שטוב היה בתקופה הזאת שבאמת חיפשתי תשובות!! והייתי פתוחה לקבל אותם!!
וככה כשהייתי בשיאו של השיגעון שלי הגעתי לאולפנה חדשה, לפנימיה... וכשאתה במצב כזה מאוד קשה לך להתקבל בחברה.. מי ירצה להיות חבר של ילד דיכאוני? וככה גם חברות לא היו לי... וגם לימודים לא.. לא היה לי ראש לזה! בשבת הראשונה של הפנימיה התחלתי לבכות, כולם חשבו שמגעגעועים.. אבל זה היה מתוך זה שפשוט לא יכולתי יותר! הצון הכי עיקרי שלי היה להתאבד! אמרתי לעצמי שאני לא יכולה לחיות יותר כשאני לא יודעת מה ההמשך שלי, יש עולם הבא אין?! יש את ה' או שאין?
וגם אז התחילה התקופה של ההשבעה.. הלילה הפחיד אותי.. וזה עוד היה בלילה, כל הזמן רק חשבתי על השמינסטיות "איך הם נהנות ככה?! הרי הם ימותו בסוף!!"
בסופו של דבר אחרי 3 חודשים בתוך השיגעון הזה, דיברתי עם ילדה אחת באולפנה, מהשישית.. אני לא זוכרת בדיוק מה היא אמרה לי.. אבל היא הצליחה לשנות לי את הכיוון מחשבה.. ואז לאט לאט התחלתי להוריד מהאובססיה.. לשנות את עצמי.. ובגלל שהיא זאת שכ"כ עזרה לי לצאת מהצרה הזאת התחלתי להעריץ אותה! שמתי לב שאני חושבת עליה יותר מדי.. יותר מהכמות שצריך.. קודם היה ברור לי שצריך להרשים רק את ה"קבה ועכשיו ניסיתי להרשים אותה.. אבל בגלל שמה שחשבתי עליו קודם היה נראה לי יותר נורא הרשתי לעצמי! ונתלתי בילדה הזאת לגמרי, ושוב פעם ההנאה שלי לא היתה שלמה!
הייתי צריכה אותה באזור שלי בשביל להנות.. וכשהיא היתה באזור שלי הייתי לחוצה מכדי להנות! ושוב לא יכולתי להתקרב לכיתה וללמוד... בואו נגיד שזה לא ההתחלה הכי מרשמיה לבצ'פר חדש..
בסופו של דבר גיליתי שהצלחתי בפתירת התשובות באיזה שיעור אחד.. שילדה אחת שאלה את הב שאלה ואני התחלתי להפציץ תשובות במקומו.. גיליתי שכל התשובות שאספתי התחברו לתשובה אחת משלי
גם כן מהתלות הזאת יצאתי רק בשבוע פורים, דיברתי עם איזו שמיניסטית אחת... וזה פשוט נעלם!! אני לא יודעת מה גרם לזה להעלם.. אולי זה העבודה שלי להרפות מזה כל הזמן הצליחה לבסוף!!
תאמת קיצרתי פה קצת ובוא נגיד שבתקופה הזאת עבר עלי הרבה!! גם בבית.. כי הלימודים שלי היו גרועים הרי.. ותלות רגשית גבוהה לא נשמעת תירוץ מספיק טוב..
ואז שבוע פורים... נהנתי! פשוט נהנתי!! אחרי תקופה כ"כ ארוכה של אני לא יודעת לתאר של מה.. זה היה כ"כ טוב!!
עד אז תמיד הייתי מקפלת תמצח כזה.. מקווצת אותו.. פתאום נהיה לי מצח רפוי!! נהייתי מחייכת תמיד!! אנשים עוברים לידי ועושים לי כזה "די לחייך!! " אבל עדיין זה היה רק עם שאר הכיתות ולא עם הכיתה שלי.. עדיין הייתי מחוץ לכיתה.. וכל התקופה הזאת.. מאז תשרי בעך היתה לי חברה אחת, הכי טובה! אבל היא הרשתה לעצמה לרדת עלי לפעמים.. היא ילדה מאוד צינית.. ונחשבת ממש בכיתה שלה.. והיא ידעה גם שאין לי אף חברה מלבדה..
קיצור... לאט לאט משתפרים לי העניינים התחלתי ללמוד! המדריכה שלי שלשום באה אלי ואומרת לי "הצלחתי בחינוך שלי," ושאלתי אותה על מה את מדברת אז היא אמרה "את חלק מהכיתה "
וגם ביום ראשון לפני שבועיים פתאום החברה הכי טובה שלי הפסיקה לדבר איתי, עד היום אני לא יודעת למה.. למרות שאנחנו שוב מדברות.. ובגלל זה הייתי חייבת להיות עם הכיתה שלי.! והיה כ"כ כיף!! התחברתי אליהם ממש!! אתמול בעב קיבלתי 2 טלפונים מבנות שרוצות לצאת איתי .. או שאני יבוא אליהם!! אני פשוט רואה איך הקב"ה מסדר את העניינים מצויין אני באמת פשוט אוהבת אותו!!
אז כאן אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות ולהגיד להקב"ה תודה!!
אז גמרתי בערך.. חח תודה שקראתם
וממש ממש קיצרתיי!!
