בס"ד
כל אחד נולד עם גולה.
חלק עם גולה קטנה,
וחלק עם גדולה...
אבל אצל כולם היא נמצאת,
גם אם לא מרגישים אותה תמיד,
היא קיימת...
כזאת היא הגולה:
לפעמים קטנה שבקושי מרגישים,
ולפעמים היא נהיית ע-נ-ק-י-ת,
שכמה שמנסים לתעלם ממנה,
פשוט לא מצליחים...
הגולה הזאת מונעת ממנו
לעשות דברים,
או מעציבה אותנו לפעמים...
ואנחנו מנסים להתעלם ממנה,
לזרוק אותה למקומות אחרים...
אבל היא לא הולכת,
היא נשארת תקועה בגרון,
גולה מעצבנת!!!...
אבל...
כשאנו בעצם מבינים,
שהגולה היא חלק ממנו,
שברא בנו האלוקים,
חלק בלתי נפרד מאיתנו,
ושהיא בעצם אוהבת אותנו,
והיא שלנו...
אז...
לאט לאט נעשים חברים של הגולה...
וכשלפעמים היא צועקת אלינו "אני כאן!!"
ונהיית גדולה, ויותר גדולה.......
אנחנו כבר לא מנסים להתעלם ממנה,
ואפילו אומרים לה "הצטרפי אלינו!, התגעגענו..."
ואז הגולה מחייכת,
נהיית קטנה ונחמדת,
ובכלל כבר לא נראית מאיימת...
ברגע שזה קורה, אנחנו יודעים:
אנחנו בדרך הנכונה להיות שלמים עם העולם!!,
להיות שלמים עם עצמנו...








