היה לי שבת טובה, ומוצש טוב. ואני בכללי
בתקופה טובה ובשמחה.
אבל משהו שם צורם ומפריע
לאידעת אם זה הגעגוע הזה.
או הפחד מהחוסר אונים
מהחוסר ידיעה.
זה מצד אחד נותן נחת.
שהאחריות היא לא עלי.
מצד שני זה מלחיץ ממש
כי זה בלתי צפוי ומתוכנן.
בעצם עיקר העבודה שלי
היא להאמין במי שזה בשליטה שלו.
לסמוך עליו,לבטוח בו
שהוא טוב ולא יעשה לעולם רע.
התפיסה שתופסת את העולם כרע
ככ טבועה בי חזק.
כמה שאני רואה כבר
מלאאא טוב במציאות,
נהנת ממנו
חיה אותו,
מסתכלת עליו.
עדיין יש לי דאגות.
עדיין אני לא סומכת עליו לגמרי
שיהיה בשליטתו רק טוב.
הנפש שלי החדירה בעצמה
מגיל מאוד קטן
שהמציאות היא כואבת
ולא נחמדה לנו
ויש מה לדאוג.
אבאאא תתן לי כח
לבטוח ולסמוך עליך לגמרי!
שאתה אוהב אותי בשלמות!!
שתעשה לי רק טוב!
וכמו שעכשיו אתה מפננק אותי
תפנק אותי ככה תמיד!
לנצח! בלי סוף!!!
ושתמיד תמיד תאוהב אותי.
ותאמין בי ותסמוך עלי
ולא תתתיאש ממני
גם אם אני לא ממש עושה
מה שאתה רוצה מחוסר ידיעה
או מהפסד במלחמה מול היצר הרע
תאמין שבאמת באמת
הרצון שלי מאוחד ברצון שלך.
הנשמה שלי כוספת ומתגעגעת אליך.
באמת באמת! אבא תן לי תבונה לחיות את שבת
ואת הנחת מהדאגות והלחצים כל השבוע
או לפחות בשבת לחיות את שבת!!!
תודה אבא שאתה מקשיב לי! אני באמת באמת אוהבת אותך!
ומתגעגעגעגעת!!!! מלאאא מלאאא!!!