מז"א מתנגדים? מטילים סנקציות? אומרים את דעתם וזהו?
איך הם יגיבו שתתחילי שירות?
בעקרון כיבוד הורים לא קשור לעניין כל עוד היחס להורים מכבד.

אבל כבת שרות לשעבר וכאמא, אני רוצה להגיד לך שההורים שלך רואים את הדברים מזווית אחרת.

את מסתכלת על הנושא הזה מכיוון של עד כמה את והמקום הספציפי הזה מתאימים זה לזה.

ההורים שלך רואים את זה בראיה רחבה יותר. האם זה מה שאת צריכה בחיים כרגע, האם טוב לך לצאת מהבית כפי שהם מכירים אותך. גיל 18 הוא אמנם גיל של עצמאות אך עדיין צעיר מאוד. בגיל כזה אפשר בקלות לנצל בנות, להשפיע עליהן בצורה כזו או אחרת וההדרדרות הרוחנית היא סכנה ממשית. 

אני לא חושבת שהשיקול שלך צריך להיות הלכתי בלבד - האם לכבד את ההורים או לא. אני חושבת שאת צריכה לקחת את דבריהם כעצה של "חכמי השבט". הם מכירים אותך והרבה יותר מודעים למורכבות של הנושא. כמו שאמרתי, את אמנם בת 18 ועצמאית אך עדיין צעירה מאוד. עוד רק יצאת מהחממה של האולפנא ובחוץ יש אתגרים גדולים מאוד.

גם לשמוע בקול ההורים ולשמח אותם יבנה אותך מאוד. אני אישית לא רואה מצווה גדולה בתרומה לחברה על חשבון הנחת של ההורים.

יש בנות שבשבילן זה לא היתה יציאה מחממה. אולי התמודדות חדשה עם מגורים עם חברות אבל לא יציאה מחממה.
אני למדתי במקום שרב הבנות בו היו מסורתיות ועשיתי שרות בביה"ס יסודי דתי עם צוות תורני וכמעט כל הבנות שרות שהיו איתי היו תורניות, הרבה יותר מהבנות מביה"ס.
ולגבי הניצול וכד'.... הבעיה בשרות לאומי שזו שנה ראשונה שיוצאים לעולם. הסיכון ישאר דומה גם אם תצא לעבוד לראשונה בגיל 19.

לגבי הסיפא אני לא חושבת שזה נכון להחליט החלטות משמעותיות לפי הנחת של ההורים. כמובן שצריך להשתדל לא לצער ולהתנהג בצורה מכובדת אבל זה לא אמור לשנות החלטות מהותיות.

אני כן חושבת שצריך להבין למה ההורים מתנגדים.

ואגב, גיל 18 זה לא כזה צעיר. בהתחשב בעובדה שכנראה עוד גג שנה היא כבר תתחיל ללכת לחתונות של חברות זה גיל סביר ביותר לצאת מהבית.

מבחינה הלכתית אין לך חובה לשמוע להם (אבל כמובן צריך לעשות את זה בצורה מכבדת), כפי שמבואר כאן: 

כא – באילו נושאים חייבים לשמוע בקול ההורים? | פניני הלכה

אבל מומלץ מאוד לחשוב על טוב, כי כנראה שההורים רוצים את טובתך וגם הם חכמים... 

גם נראה לי שכדאי להתייעץ עם רב/מורה שמכיר/ה אותך טוב וכך לשמוע דעות נוספות לגבי זה. 

אולי אפשר גם להציע אם לדוגמא המחנכת שלך חושבת שזה טוב, שהיא תדבר עם ההורים ותגיד להם שלדעתה זה טוב. 

 

עברתי בדיוק אותו דבר.. ממש אבל ממש רציתי שירות מחוץ לבית, הרגשתי שאני אוכל ככה הכי לתרום מעצמי ולפרוח ולהיות מי שאני, ושפשוט בגלל ההחלטות שלהם אני אפספס בחיים דברים שאי אפשר להשלים אחר כך.. שלא לדבר על זה שככה אני שונה מכולם, והחברות לא מבינות למה אני לר רוצה לצאת לשירות במקום רחוק כשמבפנים אני כל כך רוצה!
ואחרי כל זה אני חייבת להגיד שהקשבתי להורי ועשיתי שירות קל"ב, עם שינה בבית. אבל היה לי שירות כזה משמעותי! זה תלוי בתוכן שאת יוצקת לשנה הזאת וברמת ההשקעה שלך והנתינה מעצמך! ובמבט לאחור אני לא מתחרטת על זה, ואפילו מבינה קצת את אמא שלי ואת המקום שלה ומאיפה זה נבע.. הכעס כבר לא קיים
בהצלחה בכל החלטה שתבחרי!!
לא אגיד לך מה לעשות כי רק את יכולה לענות לעצמך (כמובן שחשוב להתייעץ, עם רב, מחנכת או כל אדם אחר שמכיר אותך טוב..) רק רציתי לשתף

שהבת תגור קרוב.
היתרונות הם לבת לא למקום השרות.

אבל אין בזה בעיה שלך כיבוד הורים.
תתיעצי עם רב - בעדיפות שמכיר את ההורים או אותך

משום שבת שהולכת למדרשה ובונה את אישיותה בצורה עמוקה ומדהימה, היא תורמת לעם ישראל הרבה יותר!!,

הן מבחינה "הטוהר וההארה הפנמית" שהיא מזריחה בעם ישראל,

והן מבחינת "מעשים טובים",כי מי שבונה את אישיותה במדרשה, לאחר מכן במימלא היא תורמת הרבה הרבה תרומות משמעותיות לעם ישראל בצורות שונות (גרעין תורני, מפעלי חסד שונים וכו')!, ולכן זה הדרך הכי טובה וההורים של אותן בנות עושות בחכמה רבה! (במקרה הכי גרוע,שבתמתעקשת לעשות שירות לאומי, אז חובה שזה יהיה "במקום מעולה" שיש בו בנות טובות, ויש בו הפרדה בין בנים לבנות, וכן אם מדובר במקום רחוק מהבית, אז חובה לשלב זאת יחד עם מדרשה, יש היום הרבה מדרשות בכל הארץ שעושות מסלול כזה)

אז אןלי כדאי לשכנע את ההורים בכך. אולי רכזת או מישהו מהמקום שיסביר להם על טיב השרות שלך. זה בהנחה שהורייך חוששים כי יש כל כך הרבה בעיות במקומות שרות ודירות שרות- אבל לא בכל מקום.

קודם ממש תודה לכולם על התשובות !!
ורוצה לציין שהמקום שאני רוצה הוא דתי וזה גם בשילוב מדרשה, אז ככה שאין בזה בעיה של דת. מה גם שאבא שלי לא דתי מאוד אז זה בכלל לא העניין כאן. הם אומרים לי שאני לא אסתדר, גם לא עם הכסף שזה ממש מעט וגם לא לגור בשותפות . גם אחותי הגדולה עשתה שירות בתקן בית והם חושבים שאני צריכה להיות כמוה,תמיד משווים ביננו. הם לא מבינים בכלל למה אני רוצה את זה ומה ההגיון בזה ולהסביר לא יעזור הם בשלהם. לבקש מרב שידבר עם ההורים שלי לא ממש יעזור , את אבא שלי זה לא ממש מעניין.הם פשוט מתייחסים אלי כאל ילדה קטנה ולי נמאס מזה. ואני לא עושה את זה בגלל שזה משהו שנחשב או כי אני חושבת שרחוק יותר תורם - ממש לא. זה נטו מהרצון שלי להפתח ולהסתדר בעצמי, חושבת שזה יעשה לי טוב לגור עם עוד בנות ויעזור לי להפתח.

זה ממש נורמאלי.

הגיוני שבת שפעם ראשונה יוצאת מהבית, כשכל העניין חדש להורים (ובאמת הם לא מבינים מה בוער ללכת רחוק) הם יגיבו כך, זה נורמאלי לחלוטין.. הם כנראה יותר דאגניים מהורים אחרים. תסבירי להם שאת חושבת שככה תתפתחי ותהיי עצמאית יותר ושלא ידאגו כי תחזרי לשישי ושבת ותתקשרי הרבה.. כנראה הם חוששים מהניתוק הזה. תשדרי להם כבוד למה שהם אומרים אבל גם החלטיות בדרך שלך.. שתהיה לך הרבה הצלחה!!

ושאלה - האם את בכורה?

אבל גם לא הכי קטנה, יש לי אח מתחתי

כנראה הפתעת את ההורים ולכן סופגת את ההתנגדת

את פשוט בגיל מעבר מתלות בהורים לעצמאות גמורה, ומעברים זה דבר מסובך ולא פשוט.
במקרה שלך גם ההורים שלך במעבר, הם רגילים שאת הבת שלהם שנמצאת איתם ובאחריותם ופתאום את רוצה לצאת מהבית ולגור במקום אחר וכו' וזה טבעי לגמרי שזה מה שאת רוצה וככה זה אמור להיות, וכמו שאמרו לפני את לא צריכה להקשיב להם במקרה כזה וגם הלכתית זה נכון.
אבל בכל מקרה חשוב להבין את הצד שלהם ולמרות שאת נשארת בשלך ומבהירה שזה הזמן שלך לצאת, את צריכה במקביל להראות להם שאכפת לך ממה שהם מרגישים, להרגיע אותם שזה יהיה בסדר ותבואי שבתות ותשמרי על עצמך וכו'
במשפט אחד- התעקשות על עצמאות ובמקביל התחשבות.