נכון אומרים שהשלמות של הנשמה היא בעולם העליון?(הרמח"ל והרב צייטלין נדמה לי)
שהנשמה תמיד מתגעגעת למשהו אחר, משהו שהיא לא יכולה להשיג בעולם הזה?
שהעולם הזה הוא לא המקום הטוב לנשמה?
אוקי.
אז למה להודות לה' על החיים שלנו?
למה להגיד לה' תודה שאני חיה?
החיים שלי לא טובים לי.. לא טובים לנשמה שלי.. כי הנשמה שלי- המקור שלה הוא העולם העליון ורק שם טוב לה. כשהנשמה שלי כאן, בעולם החומרי, בתוך גוף- לא טוב לה..
בעצם(ואני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי), זה שנולדנו זה כבר משהו רע שה' עשה לנו??? זה לא הגיוני...








