הרצון האמיתי של האדם הוא לעבוד את ה'. קרבת אלוקים זה הדבר הכי טבעי שיש באדם, החפץ להתעלות (מאמר קרבת אלוקים, מאמרי הראי"ה עמ' 32).
הרצון בטהרתו זה הדבר הכי טבעי שיש לאדם.
אלא, שהרצון הזה נמצא 'בכח'- בצורה מצומצמת ובהסתר (האמונה אצל ילדים היא מצד אחד מאוד טבעית ומצד שני ברמה נמוכה). תפקיד האדם הוא 'לרומם' את הרצון, ובמילים אחרות- להוציא אותו מן הכח אל הפועל. וככל שהאדם יותר גדול (במידות, בבהירות האמונה, במצוות, בתורה וכו'-) כך הרצון שלו יותר גדול.
הרב כאן מדבר על פעולת התפילה. התפילה מעלה את הרצון של האדם, מוציאה אותו אל הפועל- מופיעה אותו בצורה יותר שלימה. כמו שיש זרע באדמה, כאשר יש לו את התנאים הטובים ביותר- אדמה מתאימה וכו' כך הוא יצמח יותר בצורה טובה.
התפילה היא בית הגידול הטוב ביותר של הרצון. התפילה מכוונת את הרצון של האדם לרצונות הכלליים- לרצונות של הקב"ה ושל עם ישראל. ככל שהרצון של האדם הוא יותר כללי, ככל שהאדם מפנים שהוא רק חלק ממערכת אורגנית אחת שלימה- כך הוא יהיה אדם יותר גדול ויותר מתוקן.
הדביקות בעם ישראל היא תנאי לדביקות בה'. לזה מכוונת התפילה.
ככל שהתפילה תהיה אמיתית וטהורה יותר כך הרצון של האדם יהיה יותר כללי ויותר אלוקי, וזה יתן לאדם משמעות וערך גדולים יותר.
ויש דרגה עליונה מאוד של תפילה שנמצאת אצל יחידי סגולה- כאיוב. הגמרא (בבא בתרא, ט"ז: ) מספרת שבזמן שהבקר היו חורשות את השדה האתונות היו על ידיהם, כי הגידולים היו צומחים מיד- "מלמד שהטעימו מעין חיי העוה"ב".
לענ"ד, הרב לוקח את זה בתור משל. הרב אומר שיש כאלה שהרצון שלהם יוצא אל הפועל מיד. הזרע של הרצון מוכן מיד.
כלומר, התפילה שלהם במדרגה כל כך עליונה שהם מיד מצמיחים ממנה ישועות.
מין מדרגה כזאת של "משוך עבדך אל רצונך".
מקוה שהייתי מובן. אשמח לנסות להסביר אם משהו לא לגמרי ברור.
כך נלע"ד. אם מישהו הבין אחרת או שהוא רוצה להוסיף- זה בהחלט המקום
