כאבה הצורב של הבדידות.(מהספר על דפנה מאיר..)
וואו,זה כולכך נכון ומדויייק..לגמרי אמיתי.
המלאך שלי לא נרצח ולא נעלם,
אבל הוא באמת לא כאן איתי..הוא לא יודע מה עובר עלי...
אי מנסה כול הזמן להיות בהרגשה שאהובי שלי איתי,איתי בדרך המתישה הזאת..
לא אמרתי דרך קשה או רעה,היא לא.
אבל אחרי שחשתי אותו קרוב,אחרי שהרגשתי חלק ממנו ממש.
אחרי כל זה,להיות בלעדיו,זה מייסר,שורף ופשוט מדכא...
והמרחק הזה כואב לך,אני יודע רק תאמיני בי שעוד מעט זה גמר אור גדול תראי איך הוא פוגע מכוון רק אלייך.
וואו איך המרחק הזה כואב לי,מטריף. מאמינה בך....לגמרי.
מאמינה בה' יתברך,אבא שלנו המתוק הזה,שיאיר עלינו כבר,מאורו האינסופי...







