בס"ד
מכורה
סקיצה אינטואיטיבית
כל הסיפורים שהיא מאז ומעולם קראה נכנסו לה אל מול העיניים כמו בסרט.
השמש שהכתה בחוזקה בספסל שרתח התעקשה להבעיר את האוויר הדחוס שלא נשב כמעט ברחובות החמים.
חתול עזוב גדוע זנב גרר את רגליו ובהה בה באדישות, מתעקש להתעלם מנוכחותה. חבורת זבובים דוחה התגודדה על שלולית קטנה של קרטיב מומס שהשליך כאן מקודם ילד אחד, וחוץ ממכוניות שזחלו פה ושם על הכביש הבוער היא היתה הגורם היחיד האנושי ברדיוס המוזנח הזה.
היא פשפשה עוד פעם באנשי הקשר בפלאפון הכשר הקטן והשחור והיא כמעט הרימה את הרגליים והלכה משם אבל ברגע הכמעט אחרון היא נשארה לרבוץ מיואשת על הספסל.
היא הסתכלה כל הזמן על הכביש שהיה אמור לבשר לה שהיא יכולה ללכת הביתה אם היא רק תעיף ממנה את השקית האפורה המחרפנת שתגיע סופסוף לאן שהיא אמורה להגיע בחיפה
ותאמינו לה שאין לה מושג בכללל למה היא עושה את זה בשבילו ומה עובר עליה שהיא כזאת פראירית מפגרת וחם לההההה! והיא כבר לא יכולה. אבל איכשהו בלי שהיא באמת מבינה היא נשארת לשבת על הספסל השמם שלאט לאט בישל אותה לערב הרחוק כ"כ עדיין.
וזמן ארוך וחם כמו מסטיק לעוס עבר או שלא אבל בסוף הגיע האוטו הזה שצפר חזק ואיש אחד אפור ועייף לקח ממנה את השקית האפורה הרותחת שלא היה לה שום מושג מה היא מחביאה בתוכה ובלי להסתכל עליה בעיניים או לפחות להגיד תודה על ההמתנה הארוכה ארוכה
הוא נסע
ואולי הוא לא ידע שהיא חיכתה, אולי הוא לא אמר לו ואולי הוא חושב ששילמו לה
אבל הכל שטויות והעיקר שהשקית הזאת איפה שהיא צריכה להיות
והיא הרימה משם את הגוף התפוס והלכה לאט לתוך הבית לשתות ולשבת במזגן איזה חצי שעה שעה
לקבל חזרה טמפרטורה נורמלית קצת יותר
ובדיוק ברגע שהיא פתחה את הדלת והספיקה לקלוט שהמזגן כבוי והאויר כמעט ולא קיים
הקפיץ אותה צלצול חזק וחד משמעי
והוא שאל אם זה שם והיא אמרה שכן בטח ואתה יכול לסמוך עלי מאמי והיא ניסתה למשוך עוד דקת שיחה אולי
אבל הוא מיהר והוא בחור עסוק ואין לו זמן לשטויות, ברור
היא הסבירה לה ומעכה אותה עוד, עוד קצאאאאת... כל הכבוד! עכשיו היא במקום ובגודל שהיא אמורה לתפוס והיא נכנסת ומוזגת מים פושרים פשוט כי זה מה יש
ונופלת על הספה ונרדמת בחצאית הכחולה חמה ומזיעה
עד הערב
