בתקופה שאי אפשר לגנוב לכל ילד או נער.
בתקופה בה לילה הופך ליום ויום לילה .
אני עוצמת עיינים מריחה את הריח של החופש באוויר.. את הלחות והמעורבת ברוחות קלות וסמיכות שגורמות לשערי להצליף קלות בפני.
ריח יחודי של חופש .. כמו שיש ריח של שבת .
אני ממשיכה לנסוע.
שעת ערב מאוחרת והעיר הקטנה שלי מתעוררת לחיים.
נערים מתגודדים ברחובות .. יושבים על חומות מדברים וצוחקים ..נערות מצטרפות .. מהשכונה, משבט..מבטי עיינים מצטלבים .. עיינים מושפלות במבוכה .. אהבות של ילדים נרקמות בחוטים של זהב ..חוטים שרק סליל החופש יכול לרקום.
גם אני הייתי שם אני זוכרת .. אתה נערה שחושבת שכל העולם נמצא לה בכף היד. הכל אני יכול בחופש הגדול ... מסתבר שזה לא סתם משפט משיר
(מותר להגיב)