ישלי מלא מה להגיד לךיכולות לדבר בפרטי אם את רוצה..

אין כזה דבר לכבד הורים בלהקשיב להם בכל דבר, אתה יכולה לכבד ולא ללמוד מולם או להסתיר את הדפים, אבל אולי תגידי שאת צריכה ללכת בלי צניעות מיוחדת כי זה מכבד אותם?! באותה מידה שלא תכבדי אותם כאן, כך גם בלימוד תורה את לא חייבת (ואולי אסור לך?) להקשיב להם לגמרי..

כמו שאם אבא אומר לך לחלל שבת או לאכול בשר עם חלב אסור לך להקשיב לו...

צריך לכבד את ההורים מצד אחד אבל זה לא צריך לבוא בניגוד למה שהתורה אומרת...

אחת- מה עושים עם זה שיש ביניכם פערי השקפה?

שאלה מעניינת, אפשר שיישארו פערים, אפשר גם לנסות לדון עליהם לפעמים, בצורה מכובדת.

והשאלה השניה היא-מה לעשות עם זה שהם מתערבים בחיים. לפני שאני אענה, אקדים שזה משתנה עם הגיל.

אבל ברמת העיקרון עד כמה שאני מבין- צריך ליצור תקשורת מכובדת, שבה כל עוד את לא חוצה גבולות שבהם את הורסת משהו ממש, אז אין סיבה לפעול בכח, וצריך להגיע להדברות, ואם אי אפשר להגיע להידברות- צריך לתת לכל אחד את המקום לבטא את מה שהוא מאמין בו. אי אפשר להכריח בן אדם שלא יחשוב.

לענ"ד, מומלץ שגם על המסר הזה עצמו לא לריב עם ההורים, כי כל מריבה רק תגדיל את הצורך שלהם להבהיר לך גבולות, ולהסביר לך את הטעות שלך. צריך להסביר בנועם ובבגרות שאת ברוך ה' גדלה, ומתחילה לחשוב בעצמך, ואת מבקשת (לא דורשת, מבקשת) מהם שיתנו לך את המקום שלך ולנסות לחפש את הדרך שתעשה אותך אדם טוב יותר. (וכמובן שתשמחי ללמוד גם מהם מה שהם יכולים לעזור לך בללמוד איך להיות בן אדם טוב, אבל את גם תלמדי בעצמך מרבנים וממי שיכול ללמד אותך)

ככל שזה יבוא יותר בצורת בקשה ופחות בצורת דרישה ותביעה, ככה זה יותר טוב. בדרך כלל כשמבקשים ממישהו דבר מסוים- אז הוא שוקל את זה ושואל את עצמו האם הוא מוכן לזה, וגם רואה את הצורך של מי שמבקש, ואז זה לפחות פותח אותו להבין את הצד השני. אבל כשדורשים הרבה פעמים אדם לא רואה את הצד השני ושומע רק מישהו שנאבק בו ואז נאבק בחזרה.

אם הם לא ייענו לבקשה היא כבר לא תוכל לעשות מה שהיא רוצה, שהרי היא ביקשה והם סרבו (מבחינתם כמובן)

אלא שהתביעה צריכה להיות יותר ממקום של עמידה על שלך, ופחות משהו מלחמתי.

ובאופן כללי הנושא הזה קשור מאד גם לגיל. בגיל צעיר יותר מרד כזה הרבה פחות מתקבל ועשוי להראות כמשהו ילדותי וחצוף. בגיל בוגר יותר העמידה על שלך היא משהו שאין להורים הרבה מה לעשות נגדו, ובכל מקרה- לא צריך להחריף את תחושת חוסר הנעימות...

לגבי הטענה הראשונה- אני חושב שאף על פי שמי שרגיל לדרוש לא יענה לבקשות, עם הזמן זה ירכך וירגיל אותו לשיח אחר, ככה שבטווח הקרוב זה קשה יותר, אבל בטווח הרחוק זה נעים יותר.

ואולי ניסוח מוצלח יותר יהיה לומר שלא התכוונתי לבקשה במובן הרגיל אלא ל'בקשה רטורית', כלומר- זאת הדרך שלי. עובדה. אני מבקשת מכם שתכבדו את זה. (כשמאחורי הדברים עומדת האמירה- לא תכבדו את זה? חבל, זה לא ישנה אותי, אבל לצערי עלול להעכיר את האוירה בינינו)

הבקשה היא לא בקשת רשות לחיות לפי מה שהיא רוצה, אלא בקשה כלפיהם שיכבדו את זה.

אל תתפשרי על משהו בגללם אך מצד שני תכבדי אותם,אל תעשי דברים שיעצבנו אותם,תעשי את זה בשקט שלך..בהצלחה נשמהה

חלק מהתורה זה כיבוד הורים ולימוד תורה.

וזה אמור להשתלב ביחד.

אם ההורים אומרים לא ללמוד תורה לקיים מצוות\ התורה אומרת לא להישמע להם! אבל בדרכי נועם ושלום. 

הקיום מצוות גובר על כיבוד הורים. 

זה לא שאם ההורה אומר לך לעשות עבירה את צריכה להישמע לו בגלל כיבוד הורים. אלא אסור לך להישמע לו. זה חלק מהתורה.

מצד שני זה לא אמור לבוא בקטע של התרסה. (כמו שכתבת) יאללה עכשיו אני עושה את זה בשביל להראות שאני צדיקה ומתפללת ועושה את מה שהתורה רוצה. ואז להכעיס תהורים ולעצבן. כי זה לא מה שההוראה..

מכירה תסיטואציה ממשבחות של חוזבשים- חוזרים בתשובה. שההורים לא אהבו תדרך. אבל גם הילדים לא ידעו מה לעשות בגלל כל הפרטים הרחבים.. מוזמנת לפרטי לעוד שאלות וכו אם את רוצה..

ונראלי שענו לך חלק מהתשובות ממש יפות

רק מה שהולך בלימודים?

מעבר לכך לא צריך?

אם ככה זה לגמרי לא לצורך לימוד תורה- 'לא לשמה'

ועיקר חוסר המחוייבות לבנות הם בזמן שהם נשואות.

והשורה השלישית לגמרי נכונה!!

תכלס תלוי במה מתעסקים ביחידות האלה..

רוצה לפרט?(לא הבנתי תמחוייבות)

אה. זה נכון.

אבל לא להבטל מהתורה.

צריכה גם להפנים את זה טוב.

מעריכה אותך. 

תגידי להם שזה לבגרות. "מותר לשנות מן האמת מפני השלום"

ההשקפה שלך נכונה, ומה שאת עושה זו עבודת קודש..
גם על נשים יש מצווה ללמוד תורה, כמובן תלוי מה ואיך..
אבל התורה שייכת לכולם! והתורה שלנו כלכך גדולה שהיא מתאימה לכולם..
אם את חוששת לגבי הכיבוד הורים, אז תדעי שמצוות לימוד התורה גדולה על מצוות כיבוד הורים..
את לא צריכה לוותר על שום טיפת אמונה בשביל ההורים שלך, "איש באמונתו יחיה"..
לא חושב שיש זכות לבנאדם כלשהו בעולם להפריע לנו בקשר שלנו עם בורא עולם..
תמשיכי בדרכך, את עושה עבודת קודש!!
יש כמה סיפורים על גדולי הדור, שלא ממש הקשיבו להוריהם והמשיכו בלימודם.
וזכו להיות גדולי הדור..אז את בדרך הנכונה
והכי הכי מומלץ זה להתייעץ עם רב שאת סומכת עליו ומכירה היטב..!
 

אמונה זה דבר פנימי... אף אחד לא יכול להכריח אותך לשנות את הדברים שבהם את מאמינה...

אבל מצד שני, את יכולה גם לנסות פחות לדבר עלזה ופחות להתעמת על זה. 

תביני הם בתור הורים, חינכו אותך בדרך שהם מנסתם חשבו שהיא האידיאלית. ופתאום, את באה ומחליטה על דרך קצת שונה... 

אז לכן הם נרתעים אולי מדברים מסוימים שאת עושה, 

ולדעתי אם לא תעשי מזה מדי ענין ותכבדי אותם ואת הדרך שלהם, ותיהי עקבית עם הדרך שלך זה יעבור להם בסופו של דבר והם יותר יבינו אותך... ויתמכו בך

בכל אופן המון בהצלחה

​​​​​​​ואין בזה שום צד של כיבוד הורים.

כיבוד הורים זה לא להקשיב להורים. כיבוד הורים זה לעזור להורים.

לדוגמא, אם אבא שלך מבקש ממך להביא לו כוס מים אז את חייבת להביא לו כוס מים.

אבל אם את לא מסכימה עם ההורים שלך על איך את צריכה להתנהג

את לא צריכה להקשיב להם ואין לזה שום קשר לכיבוד הורים.

כמובן שאסור לך לבזות אותם או להתריס מולם והכי טוב זה שתהיה הדברות בנועם וברגיעה

אם ההורים שלך הורסים לך משהו שהשקעת עליו המון זה לא בסדר

וכדאי שתדברי איתם על זה אבל כמובן בכבוד.

ואל תשכחי שבסוף הם ההורים שלך ורוצים בטובתך

ואולי כן יש אמת בלפחות חלק ממה שהם אומרים (לא הצלחתי להבין במדויק על מה הוויכוח בניכם אז אל תתפסו אותי על זה)

ובנוגע ללימוד תורה לנשים, לנשים אין מצוות תלמוד תורה, בכלל.

כמובן שמי שלומדת בכל זאת זה מבורך והיא מקבלת על זה שכר.

ונשמע שיש לך בית מעניין לא ממש מקפידים על צניעות אבל נגד לימוד תורה לנשים 

בכל אופן בהצלחה ממש בדרך שלך

ההורים שלך לא אמורים להגביל אותך בכלום במיוחד שזה להתחזק בעבודת ה'

אם את מתחזקת בעבודת ה' את לא צריכה להקשיב להם אלה לכבד אותם ויש אנשים שטועים לכבד זה לא לעשות את מה שהם אומרים זה להקשיב ולהסביר מה את חושבת מפה תעשי מה שאת חושבת והם מה שהם חושבים כדאי כמה שיותר בקרוב בכיף ובשמחה אבל אם הם מתנגדים אז רק תפילה וה' ישמור אותך תהיי חזקה אוהבתותך ופה לצידך...

בס"ד

הייתי בטוה שתתארי מצב הפוך - צניעות - ההורים שלך רוצים שתלכי יותר צנוע וכו' כמו שמצינו בהרבה מקומות ולך זה מפריע...

והנה - את זאת שיש לה יראת שמים כנראה יותר מההורים.

באמת זה קו דק - איפה עובר הקו בין כיבוד הורים וכיבוד התורה. ממה שאת מתארת הם יכולים להסתפק בסגנון לבוש שנוגד את ההלכה... וזה כבר קודם לכיבוד הורים. מצד שני צריך בצורה מכבדת לעמוד על העקרונות ההלכתיים וכו'.

העצה הכי טובה שיש לי לתת לך זה להתייעץ עם רב שאת מתחברת לדרכו - ומה שהוא יורה לך תעשי. כי זו שאלה הלכתית בעיניי.

באמת אין חיוב לנשים ללמוד תורה.

העניין של לימוד תורה אצל נשים הוא יותר כדי להתחזק, לבנות השקפה, ללמוד הלכה כמובן זה חשוב, ובעז"ה זה גם יכול לתת לך כלים לחינוך ילדים תורני וכו'. ופחות או יותר כל מה שתיארת שמושך אותך בלימוד נוגע בדברים האלה

א – כיבוד הורים | פניני הלכה

את צודקת. במאה אחוז.

ולא כי אני חושב כמוך, אלא גם אם היית חושבת הפוך היית צודקת.

כיבוד הורים נוגע להלכות מסויימות (הביאו כבר קישור לפניני הלכה שמסכם נפלא) וממש לא לאיך *את* צריכה לחיות את חייך.

כמובן שאין צורך ועניין לריב עם ההורים, ולכן אני הייתי נמנע מלהפגש איתם בנושאים כאלו, ושומר אותם לעצמי.

איך זה בא לידי ביטוי?

ללמוד בחדר. לשמור את הספרים והדפים במקום מוגדר לי. וכן הלאה.

מתפלל שתהיי חזקה, תמשיכי באמת, ושהוריך יקבלו באהבה.

אלף צריך לשמוע בקול ההורים בדברים רגילים. 

בנוגע למצוות לא תעשה כמו צניעות שהזכרת אין שאלה כיוון שבנות חייבות בלא תעשה.

בנוגע ללימוד תורה המצב קצת יותר מסובך כיוון שמצד אחד בנות באמת לא חייבות אבל בא השולחן ערוך וקבע שבת שלומדת תורה  יש לה שכר.

אז ככה: בנוגע לצניעות תלכי לפי ההלכה ואם ההורים מעירים לך על זה אז תנסי במקום להסביר שזה דרך חייך להסביר את המשמעות הפנימית של צניעות ובנוגע ללימוד תורה אולי תנסי ללמוד בבית את מקצועות החול ובחוץ קודש.

ואם זה לא מסתדר אז תזכרי שני דברים אלף: כתוב "כי היא חיינו ואורך ימינו" ומצד שני "דרך ארץ קדמה לתורה" אבל רק במקום שיש התנגשות חריפה שההורים שלך יעלבו.

ולסיום המשנה במסכת אבות אומרת שלפי הצער שמצטערים במצווה כדי לקיים אותה זוכים ליותר שכר.

אשרייך הלווי שירבו כמותך בישראל. 

לעניות דעתי זה ממש תלוי באופי ובגיל שלך, לדוגמה אם את עצמאית אז הם ישמשו בתור יועצים ואם לא אז בתור רודנים... (ויש הבדל משמעותי בין מישהי בת 20 שלא עושה כל מה שהיא חושבת שנכון לבין ילדה בת 6 במצב דומה)
בסופו של דבר הם רוצים בטובתך, את יכולה להסביר להם את המצב ולהראות שההתנהגות שלהם רק מזיקה לך אבל תישארי פתוחה לעצות שלהם ותחליטי בעצמך מה טוב ומה רע וצריך להרחיק...

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....