אבל לפעמים באים רגעי שבירה...

היה יום לא קל אתמול, והיד כאבה מאוד, ודווקא חשבתי שאולי כן אצליח להתקדם קצת בהכנות לשבת ונצליח סוףסוף להיות בבית... אבל הקב"ה תכנן אחרת.

וב"ה שבאמת יש איפה להתארח, ושכ"כ שמחים איתנו.

אני בקשר מצוין עם אחיות שלי, הן נעזרות בי המון (בבייביסיטר לילדים, כשהייתי מגיעה לאפות ולבשל דדבירם מיוחדים לפני הלידה, תמיד הן היו מקבלות משלוח מנות   ועוד)

רק שבתות,זה משהו. וזה גורם לך לכל מיני מחשבות: מה בעלי לא בסדר? (בן אדם עדין, רגיש, עם טקט, אלף קארט!), אני לא בסדר? מה יכול להיות הסיבה?

אולי הן פשוט לא חושבות שבכלל קשה לך או שאת צריכה עזרה.

לא כולם יודעים לראות מעבר ולחשוב על השני שאולי קשה לו אפילו שזה לא כל כך נראה..

תינוק צרחן וזה ידוע לכל(ב"ה! מתה עליו),

ואני מספרת להן (כשהן מביאות לי את הבת שנתיים או הבן שלוש שלהן, רק לשעתיים, "אני קופצת לסידורים וחוזרת"),כמה אני עייפה וכמה הוא בוכה הרבה ורוצה על הידיים (שאחת שבורה להזכירכן..)

לא יודעת, קשה לי עם אמירה ישירה

והן עדיין מביאות לך ילדים לשמור עליהם

ואת אומרת שקשה לך עם אמירה ישירה

לי זה נשמע מצב קלאסי של "אשיות מרצה" - עם קמץ בר' וב-צ', אני צודקת?

למרות שהן שמות והולכות, והילד כבר עמוק במשחקים...

ועם כל הצנעה, כן? ב"ה אני אוהבת ילדים והם אוהבים אותי,האחיינים שלי בוכים כשבאים לקחת אותם ממני.. הם רוצים להשאר...

והמצב בבית גם ככה על הפנים, שלא נורא עוד חוליגן קטן לעסק

ותודה על התגובה למטה, זה מעודד לשמוע

שילוב של שני הדברים

יש את הטיפוס המרצה שנותן ונותן ונותן שידרכו עליו וינצלו אותו ואח"כ קשה לו שמנצלים אותו ודורכים עליו אבל הוא לא מסוגל להגיד לא. מכירה אנשים כאלה? 

ויש את האנשים שמנצלים, אולי בהתחלה הם לא מרגישים כל כך בנח עם עצמם אבל עם הזמן מתרגלים שהשני נותן מסכים ומאפשר אז הם כבר שוכחים לחשוב אולי לא טוב לו, אולי לא נח לו. 

גם האנשים שמנצלים הם לא בסדר, בכלל לא.

אבל מי שמאפשר את זה ולא מציב גבולות גם הוא מעמיד את הסביבה במצבים מבלבלים ומטעים.

אח"כ אולי את מגלה יום אחד שההיא בעצם עצבנית עליך שאת חסרת אכפתיות אבל היא אף פעם לא אמרה שזה מפריע לה, איך היית אמורה לנחש??

בקיצור, אני אומרת עם כל האמפטיה למי שיש לו קושי עם הצבת גבולות, חשוב ללמוד את זה. זה מתבטא בכל מני מעגלים בחיים - בין בני משפחה, בזוגיות, יחסי שכנות, יחסי עבודה ועוד.

אפשר לקרוא על זה, להתייעץ נקודתית עם קאוצ'ר וכדומה,

ומי שזה ממש מפריע לו בתפקוד בחיים - שווה אפילו ללכת ליעוץ/טיפול רגשי כלשהוא ולשחרר את המחסום הזה. 

רק הבנאדם עצמו יודע איפה זה פוגש אותו ועד כמה כדאי לו להשקיע בשביל להשתחרר מזה.

רפואה שלמה.

מכירה תינוקות צרחנים.

זה באמת מתיש!

ואם את מניקה זה עוד יותר מתיש!

ברור שזה עובר!

והחזרה לעבודה בכלל ממוטטת. ועוד עם יד שבורה. 

זה כל כך נורמלי והגיוני שאת לא מגיעה לכלום.

היו לי זמנים שהמקסימום שציפיתי מעצמי זה להתייחס יפה לילדים וגם לבעלי וכ-ל(!) השאר זה בונוס. ככה הייתי משננת לעצמי כדי לא ליפול ליאוש.

לאט לאט עם הזמן המצב השתפר. (וחוזר חלילה כשהייתי שוב בהריון/אחרי לידה )

לגבי משפחה קרובה שמתעלמת - אין לי  מה לומר, גם אני הייתי שם וזה היה מאד פוגע. לימדתי את עצמי לא לחשוב עליהם, לא לצפות מהם. להסתדר לבד. הייתי מתפללת לה' שייתן לי כוח. 

לגבי שבת - שבי עם דף ועט ותרשמי מה בדיוק צריך לקרות בשביל שתוכלו להיות בבית. מה המינימום שצריך לבשל, מה אפשר לקנות, תורידי את רף הצפיות במבחינת נקיון וסדר. אולי תגלי שתצליחו לעשות שבתות בבית

לגבי שבת- ננסה בעז"ה, כבר משבת הבאה.

וזה גם קשה לי כי תמיד אני כ"כ מסודרת ומאורגנת, לא בגאווה חלילה, מתנה שה' נתן, שלא היה לי קשה אף פעם להיות מאורגנת ומסודרת, ופתאום...

זה חלק מההלם, למצוא פתאום את עצמינו לא מצליחות להסתדר, אני כל כך מבינה אותך

לפעמים הייתי מוצאת את עצמי מלאת תוכניות כרימון, בדרך הביתה מהעבודה מסדרת לי בראש מה אני עושה היום, מגיעה הביתה ובקושי מצליחה לשתות כוס מים או ללכת לשירותים. התינוק התורן מוציא שיניים או סתם נדבק אלי, לא נותן לי לזוז.

כל התוכניות כחלום יעופו, יש תקופות כאלה

זה עניין של זמן, בעז"ה את תראי שהמצב ישתפר עם הזמן

שנית - יש לי שני כיוונים:

1. אולי כדאי לבדוק אפשרות של דיכאון אחרי לידה? (למרות שאת מתארת עומס נורמלי וגם קושי נורמלי בחזרה לשגרה).

2. לגבי האחיות - לפעמים ממבט של נשואות ותיקות עם הרבה ילדים (אני קצת במקום הזה) מתחילים לשכוח שגם לזוג צעיר עם ילד אחד עלול להיות קשה... ואולי את קצת משדרת להם "מוצלחוּת" ומושלמוּת" שכאלה? עובדת בעבודה תובענית, מצליחה, עדיין צעירה שכוחה במותניה... זו רק השערה, כמובן. ואולי פשוט הגיע הזמן לא לרמוז שאת רוצה להיות מוזמנת, אלא לבקש בפירוש... ("אני ממש מתגעגעת לסעוד אצלכם... את יודעת ששברתי את היד ויש לי עומס בעבודה, זה ממש יקל עליי אם תזמינו אותנו לסעודה...")

כמו שכתבתי, קשה לי עם אמירה ישירה, לא נראה לי שיקרה...

סתם, אתמול חשבתי לעצמי שאני מספיק במצב מגביל בשביל שלא אצטרך לרמוז.. 

תראי, אני מבינה שאת לא רוצה לומר ישירות ובאמת נשמע שהן אמורות להבין לבד אבל לפעמים באמת כשיש הרבה ילדים חושבים "וואלה רק תינוקת אחת מה הבעיה..."

אם לא בא לך לומר ישירות אז לפחות כשהן מבקשות ממך לשמור לשעתיים או משהו כזה תגידי שאת לא יכולה, קשה לך עכשיו. אולי זה יעזור להן להבין.

מאד קשה כשיש משפחה ליד ולא חושבים בכלל לעזור לך. אני ממש מבינה את זה. מבאס ביותר.

זה ההבדל.

הילד כבר אצלי בבית, לא רוצה ללכת, מה אני אגרש אותו?

(יש מצב שהן יודעות את זה ומנצלות את המצב)

ומצד שני, לפני הלידה עשיתי את זה באמת בשמחה, ראיתי בזה פלוס אדיר לגור ליד האחיינים ולהיות יכולה לקחת חלק ביום יום שלהם, אני אוהבת אותם כל כך

אין מצב שהייתי מסכימה לכזה דבר

ואני הייתי תמיד האחות העוזרת והטובה, ו... אף אחד לא החזיר לי על זה. יצר אצלי מצבים של תסכול וכעס קשה על המשפחה. כי מצבים שרק לוקחים ממך ולא נותנים חזרה הם לא בריאים לנפש, לדעתי.

אבל שוב, אם לך טוב עם זה ואת עושה את זה בכיף אז טובלך. רק אל תצפי שיחזירו לך ותתאכזבי כי לפי מה שאת מספרת זה לא קורה

(וכן, אם אני רוצה עכשיו שילד לא יהיה אצלי בבית אחיין אהוב או לא- לא מענין אותי מה הוא רוצה. עכשיו הולכים)

היתה מביאה בלי לשאול, בהתחלה זה היה בסדר, אח"כ התחיל להפריע

התלבטתי הרבה מה לעשות, מצד אחד לא רוצה לפגוע מצד שני ממש קשה לי מצד שלישי אולי זה חסד ועוד ועוד ועוד

עד שבסוף הרגשתי שזה כבר לא חסד ואני רק צוברת כעס עליה והחלטתי לפתוח את הנושא. התקשרתי אליה פעם אחת ודברתי איתה יפה אבל הצבתי גבול ברור, לשאול לפני שמביאים אלי, כי לא תמיד אני יכולה ולא תמיד זה מסתדר לי.

יכולה להגיד לך שהיא קבלה את זה, אולי באותו רגע לא היה לה נעים לשמוע את זה כאילו בפנים אבל הקשר הנחמד שלנו נמשך והיא כבר לא מנחיתה אצלי ילדים בלי לשאול

אז נכון שלפני הלידה עשית את זה בשמחה אבל המצב שלך השתנה וזה בסדר לפתוח את זה. זה בסדר להיות נדיבה ולתת ולפרגן לכולם אבל את תשכחי שגם את נמצאת בתוך הכולם הזה. אם את תכבדי את עצמך גם הן תכבדנה אותך. 

במיוחד שאחיות שלך יודעות כמה את אוהבת את הילדים שלהן אז הן עוד יותר לא יקחו את זה אישי נגדם.

תסבירי להן יפה שקשה לך ושאת מצפה מהן שיתחשבו בך ויבדקו מתי את יכולה לעזור להן ומתי לא ושאת מצפה שגם הן תעזורנה לך.

(יש הבדל בין לצפות בינך לבין עצמך ולהתבאס כשהשני לא הבין לבד (שזה דפוס לא מומלץ) לבין להגיד לשני - אני מצפה ש.. והוא יכול לקבל או לא לקבל את זה אבל ככה את יודעת איפה את עומדת עם הדברים)

אם קשה לך עם אמירות ישירות זה יכול להיות לא קל בכלל, תעשי חזרות עם בעלך או מול המראה בסופו של דבר זה די חשוב ללמוד להציב גבולות

לפני הלידה עשיתי את זה בשמחה ובכיף,

היום זה לא תמיד קל לי, בכלל לא.

אני צריכה לאזור אומץ להגיד דבר כזה, זה לא יבוא לי בקלות. אבל אולי באמת אתאמן

למרות שאני לא נותנת להן ומצפה לתמורה, עד ששברתי את היד הייתי נשואה כמעט שנתיים שבהם הוזמנו אליהם אולי 3 פעמים, וזה לא הכאיב לי כ"כ כמו עכשיו, אז אמרתי לעצמי- אולי קשה להן אולי זה אולי שם (ניסתי לדון לכף זכות) והזמנתי אלי.

עכשיו כאילו בזמן שיותר קשה (בעז"ה יעבור),וזה לא קושי נסתר מהעין, קיוותי לקצת יותר הבנה/יחס/השתתפות.

היתה פריקה טובה, תודה!

שמחה שפרקת, זה כל כך חשוב

תתאמני ותגידי. נורא קשה לקוות להבנה/יחס ולהתאכזב.

מנסיון אישי יש את אלו שיותר כיף לי להזמין ויש את אלו שאני באמת משתדלת להזמין פחות..

כי למשל יש אחיות\גיסות שאני אוהבת להזמין כי הן תמיד קמות ועוזרות תוך כדי, דואגות לפני שהן הולכות שהילדים שלהם יסדרו מה שבילגנו, לפעמים מתחלקים בארוחה וכל אחד מכין חלק וכו. בקיצור האירוח הוא נעים משתי הכיוונים

ויש את אלו שיושבים ויושבות כל הארוחה ולא נוקפות אצבע לפנות צלחת , בסוף אומרים תודה והולכים ומשאירים את כל הבלאגן ובחיים לא מציעים להביא איתם איזה סלט או מה. אחר כך הם לא מבינים למה לא מזמינים אותם...

אני לא אומרת חס ושלום שאת כזאת כי את נשמעת בדיוק הפוך מקסימה ועוזרת והכל. סתם בכל זאת מנסה לחשוב אולי יש סיבה.

ואולי באמת את צריכה לשנות קצת התנהלות מולן וזה יעזור.

אה, ועוד משהו, יש לי גיסה שתמיד כשמזמינה אותי מכינה ארוחת גורמה פאר והדר מנות מושקעות ומעוצבות ואחר כך אני מרגישה לא נעים להזמין אותה לארוחה רגילה של חלה וסלטים ועוף.... אבל גם אין לי ממש כוחות להכין מוס בשלוש צבעים ובשר ברטבים אקזוטיים אז יצא שכמעט אני לא מזמינה אותה 

תודה!

הרעיון הראשון לא רלוונטי, לא אני בכלל, תמיד הייתי מוזמנת לשבתות אליהם בתור רווקה בגלל העזרה... אבל אולי השתניתי אחרי החתונה? אחשוב על זה...

קודם כול - את לא מחליטה לבדך על עצמך, יש גם בעל בתמונה.

שנית - בתור השואה יכולים להיות לך יותר קשיים פיזיים מאשר לרווקה (מסתם דברים שמושפעים מעצם הנישואין ועד היריון).

ושלישית - כעת את אמא!! אז מה אם "רק" לילד אחד. עדיין את עייפה יותר, עסוקה יותר, הורמונלית יותר...

אם האחיות שלך לא מסוגלות להבין את זה - צריך לומר להן בפירוש. (אם לא את - אז אמא שלך, נגיד). ואם לא לומר בפירוש - אז לשדר להן את זה כמה שאפשר, שאת שונה עכשיו ממה שהיית כרווקה. (נשמע שניסית לשדר להן ון לא ממש קלטו... אז לא יודעת מה לומר...)

(אני מאוד מקווה שאני, כאחות בכורה שרגילה להיעזר באחיותיה הצעירות, לא אמשיך "לנצל" את אחיותיי אחרי שיינשאו...)

היה טוב לפרוק קצת, וכיף שיש כן כאלה בנות מקסימות

ומרגש שאת שמחה בזה

בין אם כך ובין אם לא - שימשיך כך!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

למשל השיטה הייחודית של חב"ד.

עונת אור זרוע למי שנוהג וכו'

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

בשם ד"ר רז בכר. היא עובדת בשיבא ומומחית באדומטריוזיס, ובאחד הפרקים של הפודקאסט היא אירחה פיזיותרפיסטית רצפת אגן שמטפלת בנשים עם אנדו'.

מצרפת קישור, אולי יהיו לך תובנות מהפרק שיעזרו לך

על הצלקת אני לא יודעת להגיד

לגבי השרירים, הגעת מתישהו לשלב שהם היו תקופה בסדר?

או רק להטבה כל פעם?

משתמשת במאמני נרתיק בין הביקורים אצל הפיזיותרפיסטית?

משתמשת במאמנים

הגעתי רק לשיפורים קצרים

לא נעלם לגמרי

מתיחות של האזור כדי לשחרר את השרירים התפוסים?

מוזר, אם זה רק שרירים תפוסים זה אמור להשתפר די מהר עם מתיחות ותרגול עם מאמנים.

צלקת מהלידה זה מציק אבל גם בר טיפול ומשתפר עם הזמן.

לפעמים טיפול רגשי יכול לעזור, כי הגוף כבד מתרגל שזה כואב ומתכווץ כל פעם וזה גורם למעגל של כאב.

וגם את מוזמנת לפנות בפרטי ואשלח לך קישורים לקבוצות וואצאפ ופייסבוק של מתמודדות עם כאבים.

אני יודעת שהיו מקרים שהיא פספסה דברים.

בכל מקרה ממליצה להיכנס לקבוצות היעודיות ולהתייעץ עם מתמודדות בעצמן.

אולי היא תיתן המןצה לטיפול שונה

או תמקד את הפזיותרפיסטית

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת