אבל לפעמים באים רגעי שבירה...

היה יום לא קל אתמול, והיד כאבה מאוד, ודווקא חשבתי שאולי כן אצליח להתקדם קצת בהכנות לשבת ונצליח סוףסוף להיות בבית... אבל הקב"ה תכנן אחרת.

וב"ה שבאמת יש איפה להתארח, ושכ"כ שמחים איתנו.

אני בקשר מצוין עם אחיות שלי, הן נעזרות בי המון (בבייביסיטר לילדים, כשהייתי מגיעה לאפות ולבשל דדבירם מיוחדים לפני הלידה, תמיד הן היו מקבלות משלוח מנות   ועוד)

רק שבתות,זה משהו. וזה גורם לך לכל מיני מחשבות: מה בעלי לא בסדר? (בן אדם עדין, רגיש, עם טקט, אלף קארט!), אני לא בסדר? מה יכול להיות הסיבה?

אולי הן פשוט לא חושבות שבכלל קשה לך או שאת צריכה עזרה.

לא כולם יודעים לראות מעבר ולחשוב על השני שאולי קשה לו אפילו שזה לא כל כך נראה..

תינוק צרחן וזה ידוע לכל(ב"ה! מתה עליו),

ואני מספרת להן (כשהן מביאות לי את הבת שנתיים או הבן שלוש שלהן, רק לשעתיים, "אני קופצת לסידורים וחוזרת"),כמה אני עייפה וכמה הוא בוכה הרבה ורוצה על הידיים (שאחת שבורה להזכירכן..)

לא יודעת, קשה לי עם אמירה ישירה

והן עדיין מביאות לך ילדים לשמור עליהם

ואת אומרת שקשה לך עם אמירה ישירה

לי זה נשמע מצב קלאסי של "אשיות מרצה" - עם קמץ בר' וב-צ', אני צודקת?

למרות שהן שמות והולכות, והילד כבר עמוק במשחקים...

ועם כל הצנעה, כן? ב"ה אני אוהבת ילדים והם אוהבים אותי,האחיינים שלי בוכים כשבאים לקחת אותם ממני.. הם רוצים להשאר...

והמצב בבית גם ככה על הפנים, שלא נורא עוד חוליגן קטן לעסק

ותודה על התגובה למטה, זה מעודד לשמוע

שילוב של שני הדברים

יש את הטיפוס המרצה שנותן ונותן ונותן שידרכו עליו וינצלו אותו ואח"כ קשה לו שמנצלים אותו ודורכים עליו אבל הוא לא מסוגל להגיד לא. מכירה אנשים כאלה? 

ויש את האנשים שמנצלים, אולי בהתחלה הם לא מרגישים כל כך בנח עם עצמם אבל עם הזמן מתרגלים שהשני נותן מסכים ומאפשר אז הם כבר שוכחים לחשוב אולי לא טוב לו, אולי לא נח לו. 

גם האנשים שמנצלים הם לא בסדר, בכלל לא.

אבל מי שמאפשר את זה ולא מציב גבולות גם הוא מעמיד את הסביבה במצבים מבלבלים ומטעים.

אח"כ אולי את מגלה יום אחד שההיא בעצם עצבנית עליך שאת חסרת אכפתיות אבל היא אף פעם לא אמרה שזה מפריע לה, איך היית אמורה לנחש??

בקיצור, אני אומרת עם כל האמפטיה למי שיש לו קושי עם הצבת גבולות, חשוב ללמוד את זה. זה מתבטא בכל מני מעגלים בחיים - בין בני משפחה, בזוגיות, יחסי שכנות, יחסי עבודה ועוד.

אפשר לקרוא על זה, להתייעץ נקודתית עם קאוצ'ר וכדומה,

ומי שזה ממש מפריע לו בתפקוד בחיים - שווה אפילו ללכת ליעוץ/טיפול רגשי כלשהוא ולשחרר את המחסום הזה. 

רק הבנאדם עצמו יודע איפה זה פוגש אותו ועד כמה כדאי לו להשקיע בשביל להשתחרר מזה.

בעיה רצינית שככה זה כאב

והחזרה לעבודה בכלל ממוטטת. ועוד עם יד שבורה. 

זה כל כך נורמלי והגיוני שאת לא מגיעה לכלום.

היו לי זמנים שהמקסימום שציפיתי מעצמי זה להתייחס יפה לילדים וגם לבעלי וכ-ל(!) השאר זה בונוס. ככה הייתי משננת לעצמי כדי לא ליפול ליאוש.

לאט לאט עם הזמן המצב השתפר. (וחוזר חלילה כשהייתי שוב בהריון/אחרי לידה )

לגבי משפחה קרובה שמתעלמת - אין לי  מה לומר, גם אני הייתי שם וזה היה מאד פוגע. לימדתי את עצמי לא לחשוב עליהם, לא לצפות מהם. להסתדר לבד. הייתי מתפללת לה' שייתן לי כוח. 

לגבי שבת - שבי עם דף ועט ותרשמי מה בדיוק צריך לקרות בשביל שתוכלו להיות בבית. מה המינימום שצריך לבשל, מה אפשר לקנות, תורידי את רף הצפיות במבחינת נקיון וסדר. אולי תגלי שתצליחו לעשות שבתות בבית

לגבי שבת- ננסה בעז"ה, כבר משבת הבאה.

וזה גם קשה לי כי תמיד אני כ"כ מסודרת ומאורגנת, לא בגאווה חלילה, מתנה שה' נתן, שלא היה לי קשה אף פעם להיות מאורגנת ומסודרת, ופתאום...

זה חלק מההלם, למצוא פתאום את עצמינו לא מצליחות להסתדר, אני כל כך מבינה אותך

לפעמים הייתי מוצאת את עצמי מלאת תוכניות כרימון, בדרך הביתה מהעבודה מסדרת לי בראש מה אני עושה היום, מגיעה הביתה ובקושי מצליחה לשתות כוס מים או ללכת לשירותים. התינוק התורן מוציא שיניים או סתם נדבק אלי, לא נותן לי לזוז.

כל התוכניות כחלום יעופו, יש תקופות כאלה

זה עניין של זמן, בעז"ה את תראי שהמצב ישתפר עם הזמן

שנית - יש לי שני כיוונים:

1. אולי כדאי לבדוק אפשרות של דיכאון אחרי לידה? (למרות שאת מתארת עומס נורמלי וגם קושי נורמלי בחזרה לשגרה).

2. לגבי האחיות - לפעמים ממבט של נשואות ותיקות עם הרבה ילדים (אני קצת במקום הזה) מתחילים לשכוח שגם לזוג צעיר עם ילד אחד עלול להיות קשה... ואולי את קצת משדרת להם "מוצלחוּת" ומושלמוּת" שכאלה? עובדת בעבודה תובענית, מצליחה, עדיין צעירה שכוחה במותניה... זו רק השערה, כמובן. ואולי פשוט הגיע הזמן לא לרמוז שאת רוצה להיות מוזמנת, אלא לבקש בפירוש... ("אני ממש מתגעגעת לסעוד אצלכם... את יודעת ששברתי את היד ויש לי עומס בעבודה, זה ממש יקל עליי אם תזמינו אותנו לסעודה...")

כמו שכתבתי, קשה לי עם אמירה ישירה, לא נראה לי שיקרה...

סתם, אתמול חשבתי לעצמי שאני מספיק במצב מגביל בשביל שלא אצטרך לרמוז.. 

תראי, אני מבינה שאת לא רוצה לומר ישירות ובאמת נשמע שהן אמורות להבין לבד אבל לפעמים באמת כשיש הרבה ילדים חושבים "וואלה רק תינוקת אחת מה הבעיה..."

אם לא בא לך לומר ישירות אז לפחות כשהן מבקשות ממך לשמור לשעתיים או משהו כזה תגידי שאת לא יכולה, קשה לך עכשיו. אולי זה יעזור להן להבין.

מאד קשה כשיש משפחה ליד ולא חושבים בכלל לעזור לך. אני ממש מבינה את זה. מבאס ביותר.

זה ההבדל.

הילד כבר אצלי בבית, לא רוצה ללכת, מה אני אגרש אותו?

(יש מצב שהן יודעות את זה ומנצלות את המצב)

ומצד שני, לפני הלידה עשיתי את זה באמת בשמחה, ראיתי בזה פלוס אדיר לגור ליד האחיינים ולהיות יכולה לקחת חלק ביום יום שלהם, אני אוהבת אותם כל כך

אין מצב שהייתי מסכימה לכזה דבר

ואני הייתי תמיד האחות העוזרת והטובה, ו... אף אחד לא החזיר לי על זה. יצר אצלי מצבים של תסכול וכעס קשה על המשפחה. כי מצבים שרק לוקחים ממך ולא נותנים חזרה הם לא בריאים לנפש, לדעתי.

אבל שוב, אם לך טוב עם זה ואת עושה את זה בכיף אז טובלך. רק אל תצפי שיחזירו לך ותתאכזבי כי לפי מה שאת מספרת זה לא קורה

(וכן, אם אני רוצה עכשיו שילד לא יהיה אצלי בבית אחיין אהוב או לא- לא מענין אותי מה הוא רוצה. עכשיו הולכים)

היתה מביאה בלי לשאול, בהתחלה זה היה בסדר, אח"כ התחיל להפריע

התלבטתי הרבה מה לעשות, מצד אחד לא רוצה לפגוע מצד שני ממש קשה לי מצד שלישי אולי זה חסד ועוד ועוד ועוד

עד שבסוף הרגשתי שזה כבר לא חסד ואני רק צוברת כעס עליה והחלטתי לפתוח את הנושא. התקשרתי אליה פעם אחת ודברתי איתה יפה אבל הצבתי גבול ברור, לשאול לפני שמביאים אלי, כי לא תמיד אני יכולה ולא תמיד זה מסתדר לי.

יכולה להגיד לך שהיא קבלה את זה, אולי באותו רגע לא היה לה נעים לשמוע את זה כאילו בפנים אבל הקשר הנחמד שלנו נמשך והיא כבר לא מנחיתה אצלי ילדים בלי לשאול

אז נכון שלפני הלידה עשית את זה בשמחה אבל המצב שלך השתנה וזה בסדר לפתוח את זה. זה בסדר להיות נדיבה ולתת ולפרגן לכולם אבל את תשכחי שגם את נמצאת בתוך הכולם הזה. אם את תכבדי את עצמך גם הן תכבדנה אותך. 

במיוחד שאחיות שלך יודעות כמה את אוהבת את הילדים שלהן אז הן עוד יותר לא יקחו את זה אישי נגדם.

תסבירי להן יפה שקשה לך ושאת מצפה מהן שיתחשבו בך ויבדקו מתי את יכולה לעזור להן ומתי לא ושאת מצפה שגם הן תעזורנה לך.

(יש הבדל בין לצפות בינך לבין עצמך ולהתבאס כשהשני לא הבין לבד (שזה דפוס לא מומלץ) לבין להגיד לשני - אני מצפה ש.. והוא יכול לקבל או לא לקבל את זה אבל ככה את יודעת איפה את עומדת עם הדברים)

אם קשה לך עם אמירות ישירות זה יכול להיות לא קל בכלל, תעשי חזרות עם בעלך או מול המראה בסופו של דבר זה די חשוב ללמוד להציב גבולות

לפני הלידה עשיתי את זה בשמחה ובכיף,

היום זה לא תמיד קל לי, בכלל לא.

אני צריכה לאזור אומץ להגיד דבר כזה, זה לא יבוא לי בקלות. אבל אולי באמת אתאמן

למרות שאני לא נותנת להן ומצפה לתמורה, עד ששברתי את היד הייתי נשואה כמעט שנתיים שבהם הוזמנו אליהם אולי 3 פעמים, וזה לא הכאיב לי כ"כ כמו עכשיו, אז אמרתי לעצמי- אולי קשה להן אולי זה אולי שם (ניסתי לדון לכף זכות) והזמנתי אלי.

עכשיו כאילו בזמן שיותר קשה (בעז"ה יעבור),וזה לא קושי נסתר מהעין, קיוותי לקצת יותר הבנה/יחס/השתתפות.

היתה פריקה טובה, תודה!

שמחה שפרקת, זה כל כך חשוב

תתאמני ותגידי. נורא קשה לקוות להבנה/יחס ולהתאכזב.

מנסיון אישי יש את אלו שיותר כיף לי להזמין ויש את אלו שאני באמת משתדלת להזמין פחות..

כי למשל יש אחיות\גיסות שאני אוהבת להזמין כי הן תמיד קמות ועוזרות תוך כדי, דואגות לפני שהן הולכות שהילדים שלהם יסדרו מה שבילגנו, לפעמים מתחלקים בארוחה וכל אחד מכין חלק וכו. בקיצור האירוח הוא נעים משתי הכיוונים

ויש את אלו שיושבים ויושבות כל הארוחה ולא נוקפות אצבע לפנות צלחת , בסוף אומרים תודה והולכים ומשאירים את כל הבלאגן ובחיים לא מציעים להביא איתם איזה סלט או מה. אחר כך הם לא מבינים למה לא מזמינים אותם...

אני לא אומרת חס ושלום שאת כזאת כי את נשמעת בדיוק הפוך מקסימה ועוזרת והכל. סתם בכל זאת מנסה לחשוב אולי יש סיבה.

ואולי באמת את צריכה לשנות קצת התנהלות מולן וזה יעזור.

אה, ועוד משהו, יש לי גיסה שתמיד כשמזמינה אותי מכינה ארוחת גורמה פאר והדר מנות מושקעות ומעוצבות ואחר כך אני מרגישה לא נעים להזמין אותה לארוחה רגילה של חלה וסלטים ועוף.... אבל גם אין לי ממש כוחות להכין מוס בשלוש צבעים ובשר ברטבים אקזוטיים אז יצא שכמעט אני לא מזמינה אותה 

תודה!

הרעיון הראשון לא רלוונטי, לא אני בכלל, תמיד הייתי מוזמנת לשבתות אליהם בתור רווקה בגלל העזרה... אבל אולי השתניתי אחרי החתונה? אחשוב על זה...

קודם כול - את לא מחליטה לבדך על עצמך, יש גם בעל בתמונה.

שנית - בתור השואה יכולים להיות לך יותר קשיים פיזיים מאשר לרווקה (מסתם דברים שמושפעים מעצם הנישואין ועד היריון).

ושלישית - כעת את אמא!! אז מה אם "רק" לילד אחד. עדיין את עייפה יותר, עסוקה יותר, הורמונלית יותר...

אם האחיות שלך לא מסוגלות להבין את זה - צריך לומר להן בפירוש. (אם לא את - אז אמא שלך, נגיד). ואם לא לומר בפירוש - אז לשדר להן את זה כמה שאפשר, שאת שונה עכשיו ממה שהיית כרווקה. (נשמע שניסית לשדר להן ון לא ממש קלטו... אז לא יודעת מה לומר...)

(אני מאוד מקווה שאני, כאחות בכורה שרגילה להיעזר באחיותיה הצעירות, לא אמשיך "לנצל" את אחיותיי אחרי שיינשאו...)

היה טוב לפרוק קצת, וכיף שיש כן כאלה בנות מקסימות

ומרגש שאת שמחה בזה

בין אם כך ובין אם לא - שימשיך כך!

לפעמים אפשר לעשות יום הולדת בכיתה, את שולחת עוגה ומכינה פעילות או משחק, והמורה מקדיש לזה שיעור.

אני מאד לא מתחברת לתרבות הימי הולדת... מציעה לילדים לבחור בין מסיבה רגילה לבין להזמין 3-4 חברים טובים לארוחת ערב, ואז אני מכינה להם בצק וכל אחד מכין פיצה אישית עם תוספות ואוכלים ושמחיפ והולכים הביתה מרוצים. הרבה פעמים הם מעדיפים את זה.

בכל אופן אני חושבת שאם תעשי מסיבות ותזמיני את ילדי הכיתה עדיף לעשות שתי מסיבות - אחת לכל כיתה. גם מצד הכמות וגם מצד הדינמיקה. וגם הזדמנות קצת לנפרדות שקשה להציע לתאומים ועוד מאותו מגדר.

פה יצא לי להתחיל לחגוג סביב כתה ג' או ד'. חלקם רצו מעט חברים טובים. חלק את הכתה.

מסייגת שאנחנו לא בסטנדרטים של פ''ת אז אולי זה שונה.

עדיין אין מסורת סדורה שחייבים עם חברים.

אצלנו רק השנה- מאמצע כיתה ב לתוך כיתה ג, נהיה מקובל לעשות יומולדת עם חברים וגם אז בערך רבע כיתה חוגגים עם כולם, עוד בערך רבע חוגגים עם מספר קטן של חברים(3-4) והשאר לא חגגו עם חברים בכלל..

אצלנו יש גם יומולדת בכיתה- משותפת לכל ילדי החודש, שנתנה בכיתה א את המענה החברתי.

לא 10.. כי אז מי שלא מוזמן כבר מרגיש שהיה פה אירוע שהשאיר אותו בחוץ..

3 או 4.

אםשרות נוספת - לחגוג בכיתה

עם גורם מקצועי שמכיר אותו/ האם ההפרעה שלו מטופלת ומה צפי ההתקדמות בעוד שנה למשל מבחינת הגורם המטפל

וגם - לדעתי שיתוף פעולה שלו הכרחי בטח בגיל כזה

נשמע לא פשוט♥️

כמובן שנרצה לשמוע את חוות דעתם של מי שעובד סביבו.

הוא מקבל סיוע כבר שנים ועדין רואים קושי עצום בעיקר להשתלב בחברה כשהוא עדין לא בשל ריגשית

אם יש צפי להתקדמות בהמשך השנה

כי אם הקושי ימשיך לבוא לידי ביטוי לא בטוח שהצעד הזה כדאי עבורו

הטיפול הרגשי מתנהל על ידי איש מקצוע מוסמך מתחום בריאות הנפש?

הוא מטופל תרופתית?

הטיפול הריגשי הוא במסגרת הסל שהוא מקבל. המטרה היא להקל עליו מבחינת הפער בגילאים. הוא בכל מקרה מסיים שם השנה והמעבר הוא לבית ספר שלומדים בו עד כיתה ח.

ממה שאני מכירה בחוזר מנכל הישארות היחידה האפשרית היא בין גן לכיתה א'.

מעבר לזה, הייתי חושבת ממש טוב איזה שדר זה יעביר לילד והאם יקדם אותו או ישבור אותו

אנחנו כרגע בודקים את השטח...

שבו הוא עכשיו?

כי זה נשמע מבייש

ולהשארת כיתה יכולות להיות השלכות רגשיות מאוד לא פשוטות

האם הוא בטיפול רגשי כלשהוא? אם כן מה אומר המטפל?

להשאיר כיתה לא אומר שהבעיות יפתרו

ילדים שהולכים אחרי חברה לא טובה יכול להיות בכל גיל ובכל מצב

כתבת שהתקשורת ביניים טובה אז מעניין איך הוא רואה את מצבו?

האם בית הספר נגמר בכיתה ו' או שיש חטיבת ביניים? כי זו דווקא יכולה להיות הזדמנות טובה למצוא מסגרת מדוייקת יותר עבורו ואולי זה יתן את השינוי הנצרך

ואוו בהצלחה בהחלטה הלא פשוטה הזו🙏🏼

הוא שנים בטיפול ריגשי. מחכים לשמוע את חוות דעתו של המטפל. הוא כן עודד אותנו לשלוח אותו לבית ספר שהחברים הנוכחים לא יהיו בו.

האם עשיתם אבחון תקשורת?

ושללו את זה. הוא ממש תקשורתי ואוהב חברה פשוט מאוד אימפולסיבי ועל טורבו וזה לא נעים לסביבה..

אני מאוד מאמינה באינטואיציות של הורים במקומות האלו. ורוצה להגיד שבמסגרת העבודה שלי פגשתי הרבה ילדים שעברו בית ספר וזה היטיב איתם מאוד.

כן יש כאן את האלמנט של להוריד כיתה אז ממש חשוב שיהיה לו תיווך טוב למה עושים את זה באופן שיעצים אותו וישקף לו בעדינות את המצוקה שיש בלהיות הקטן בכיתה וכמה יכול להיות לו טוב יותר עם ילדים שקרובים יותר לגילו.

אם הוא קשור גם למטפל והמטפל בעד אז אפשר ממש לגייס אותו לשיחה על זה ביחד או כן לראות אם המטפל ידבר איתו על זה אחרי שאתם תדברי.

חשוב להגיד שלעבור כיתה/בית ספר זה לא תמיד פתרון קסם,.בטח כשיש קשיי קשב וריכוז הרבה פעמים הבעיות שלך הולכות איתך ואז נוצר תסכול עמוק , לפעמים אשמה, על איך זה השנה זה קורה לי שוב.

ככה שגם המעבר הזה צריך להיות מלווה בהבנה שלו ושלכם שזה לא אמור לפתור את כל הבעיות ודבכל מקום יהיו התמודדויות (עם זאת חוזרת על מה שכתבתי בהתחלה שיש ילדים שזה מיטיב איתם פלאים, וצריך באמת.לבדוק גם את המקום שאליו אתם רוצים שיעבור ומה מידת ההתרשאשתכן מההנהלה מהצוות ומהאקלים הבית ספרי)

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות!

מבחינת העומס שהוא מתמודד איתו. מאמינים שאם הוא יהיה בסביבה של ילדים בני גילו אז הוא לא ינסה להתאים את עצמו לילדים שגדולים ממנו אלא ברמה שלו פחות או יותר..

הוא ילד מקסים ואחרי שנקבל אישור מהצוות נסביר לו שזה נטו בגלל הגיל ולא בגלל בעיה אצלו.

כבר ביררנו על המקום, דיברנו שם גם עם היועצת והכל.. בדקנו הכל בלי שום קשר כי חיפשנו מסגרת לאחר כיתה ו.

מאמינה שהמטפל יהיה בעד.. הוא מכיר את כל ההיסטוריה שלו וזה יקל עלינו גם בהתייעצות

לחלוק שרותים ולהתייחס לזרים אחרי לידה זה לא מפנק בעיני... מקסימום אם את מחפשת אווירה אולי בחדר האוכל.

על ביכורים בירושלים

מלון ומפנק ברמות

לקחת חדר פרטי כי מבחינתי רק זה נקרא מנוחה

אני לא מחפשת חברה אלא לנוח,להנות משקט ומהתינוק החדש

וזה מקום באווירה ירושלמית נעימה ורגועה עם אוכל טעים ומגוון

אני אוהבת חדר עם משהי, בחרדות אחרי לידה להיות לבד.

אני הייתי בטלזסטון, מתאים לחרדיות. יש גם דתיות לאומיות חזקות אבל צריך להיות בצניעות מבחינת כיסוי ראש וגרביים.

פגשתי תמיד נשים מעניינות ויש לי חברה מבית החלמה עד היום.

לי זה ממש מנוחה.

אין שם כאלה שלא הולכות עם גרביים? לא כולן נוהגות...

מפתיע

רוב מוחלט של היולדות הולכות עם גרביים אבל הצוות לא בהכרח ויש גם יולדות פה ושם שלא.

במטבח ובהנהלה, וגם בעלים ומבקרים.

ברור שאת יכולה לשים את התינוק בתינוקה... לא משנה מתי את מגיעה, זה הקטע של בית החלמה.

לי היה להיפך שלא רציתי לשים את התינוק והסתכלו עליי מוזר

פטפטתי קצת עם נשים זרות ובעיקר נחתי.

תחשבי שכמעט כולן מגיעות "לבד" כי הלידה לא מתואמת עם חברה...

ואז הבנתי כמה זה מקל עליי... הרגשתי גרוע אחרי הקיסרי

והיה מושלם שיש לי רגע לשים את התינוק אצל מישהו

היה קטע אחד מוזר מאוד

שפתאום הכניסו לי אותו בארבע בבוקר, זה לא היה לי נעים ..

לקחתי חדר פרטי בשביל הפרטיות

ובדרך כלל גם אחרי קיסרי אני משאירה בלילה איתי

אבל זה היה לילה קשוח ולא הרגשתי טוב בכלל בכלל ופתאום בלי לעדכן פתחה לי את הדלת

יש רק אחת "בת דודה" במסילת ישרים

היא מאד טובה אבל זמינות תורים גרועה.

תלכי לכאלו שבהסדר עם הקופה או פרטי ותבקשי החזר

אני התייאשתי....

הצלחתי לקבוע תור לד"ר אריאלה מילר ליפשיץ (מקבלת בירושלים בגבעת שאול, עובדת עם כל הקופות).

הייתי מתקשרת כל בוקר לשאול אם יש תורים שהתבטלו ואנחנו יכולים לקבל. המזכירה אמרה לי באיזה שעה הכי טוב להתקשר (מיד אחרי שהיא מאפשרת הגעה עם מי שאמור להגיע מחר), ואחרי כך טלפונים כאלו הצלחתי לקבל תור.

זה דורש פניות - גם להקפיד להתקשר בזמן המתאים, עם סבלנות לנסות כמה פעמים, וגם להיות זמינים מתי שכן מתפנה תור.

אבל אם יש לך פניות בשביל זה, אז זה דרך די יעילה להשיג תור קרוב. (ואחרי שאת בפנים, קבל יהיה יותר קל לקבוע תור מעקב כל פעם בסיום התור).

תור מהיום למחר.

כשלבן שלי נשברו/ נאבדו המשקפיים ורציתי לעשות לו חדשים במספר המעודכן.

בדרך כלל אני קובעת אליה לפחות חצי שנה מראש.

כשזה למעקב קבוע, זה מספיק.

בהצלחה

היינו אצל ד"ר מרים ארנברג, מומחית מאד עובדת בשניידר.

היא בהסדר עם לאומית, את משלמת במרפאה 250ש"ח.

מקבלת בפתח תקוה, יש תורים די זמינים. חפשי בגוגל את המרפאה שלה, אפשר לקבוע תור באתר.

לשניים האחרים לא...

נשקול את זה, כי אני גם מבינה שהיות והוא מעל גיל 10 יכול להיות שאצטרך להתפצל בכל מקרה.

אנחנו מטופלים בכללית פ''ת אצל ד''ר אמיר שטרנפלד, בעיני רופא העיניים לילדים מספר אחת בארץ, מעניין אם עובד עם עוד קופות

אני מצאתי שם תור לרופאה ממש מומחית מהיום למחר

אנחנו אצלו בכללית, אבל הוא מקבל גם במאוחדת או לאומית לא זוכרת...

יכולה להמליץ לך על רופאה מדהימה באיזור המרכז

שממש מבאס אותי לשלם פרטי על דבר כזה.

זה בסיסי ביותר

אנחנו כמעט לא צורכים שירותי קופה וממש מקומם שהדבר הזה לא זמין.

באזור שבוע 16.

לילדים יותר קטנים.

את יכולה לספר מתי שאת רוצה

אפשר גם לספר קודם רק לגידולים, ועם הקטנים לחכות.

קחי בחשבון שאם רואים, הגדולים יכולים להבין לבד, או לשמוע מאחרים.

לבת 4 בשבוע 12 כי רציתי שהיא תשמור על הבטן אבל הקפדתי לציין שזה עובר ושלא כל עובר הופך לתינוק

בשלושת ההיריונות האחרונים, כלומר מגיל 11 ומעלה. אבל ידעתי שהיא תדע לשמור את זה בסוד.

לגדולים שאחר כך סיפרתי כשסיפרנו לאחים שלי (בשבוע 15 או 16), בערך בגילי 12 ומעלה.

ולשאר רק אחרי סקירת מערכות מאוחרת.

כשנכנסתי לחודש חמישי. הפעם הבטן בולטת יותר ואני בטוחה שהם יתחילו לחקור מוקדם יותר, כנראה שאספר להם בלית ברירה

כי הרגשתי ממש רע.

לקטנים יותר סיפרנו שלא היה איכפת לנו שכולם ידעו.

בכלל

כל פעם אחרי ארוחת שבת הבטן נפוחה נגיד וגם שאריות מהלידה והם מלטפים לי את הבטן אמא זה נראה שאת בהריון..ואני לא

אז נגיד בתחילת ההריון כששואלים אני מתחמקת..מה יש פה? עוף וקצת אורז והרבה סלטים..וכו

כל שלב שלא רוצה שאנשים מבחוץ ידעו אז לא מספרת

אם שואלים מהשליש השני והלאה- אני עונה שכן כמובן

בהריון השלישי כשהגדולים עוד היו קטנים נראה לי הם קלטו רק בחודש שמיני חח

עם הזמן לרוב בחודשים רביעי-חמישי ככה

נראה לי שאין ברירה אלא לספר כבר עכשיו,

הייתי רוצה לחכות עוד קצת אבל הפעם הבטן יוצאת כבר ולא רוצה שאנשים בחוץ ידעו לפניהם..תודה על העצות!

כשסיפרתי מוקדם זה היה כי לא הרגשתי טוב והעזרה או לפחות ההבנה של הילדים היתה משמעותית להתמודדות.

סיבה נוספת- מעדיפה שהילדים ידעו ממני לפני שאיזה שכנה או חברה נחמדה מהכיתה תספר להם..

הגדולה ידעה מיד (לא כי רציתי היא קלטה עלי)

לזו שאחריה סיפרתי בשבוע 13

לבאה בתור סיפרתי אחרי הסקירה השניה

והקטן תוך כדי דיבור בבית

וואי אני עם ילדים קטנים ומספרת.. אני גם לא מרגישה טוב ומעדיפה שידעו שזה בגלל זה....

לק"י

גיל ההתבגרות מתחיל עוד לפני....

השאלה אם הדברים שאת מתארת התחילה בשנה-שנתיים האחרונות, או שזה כבר שנים ככה...

אם הוא מגיל צעיר כך - אז זה לא קשור לגיל ההתבגרות (אולי גיל ההתבגרות מעצים את זה).

יש לכם עם מי להתייעץ? הדרכת הורים?

מסודרת

הזנחתי את זה בגלל דברים חשובים לא פחות

יש לכן המלצה?

מקווה מאוד שתהיב לך המלצה כאן!

יכול להיות שיש ל @רינת 24 המלצה?

אשמח להמליץ אם אנחנו באותו אזור.

ואם לא, ממליצה לך לפנות ליועצת של בית ספר ולהקש ממנה המלצות.

האם הילד מטופל תרופתית?

איך העליה במשקל? חזר למשקל לידה? מה קורה עם שתן? כמה פעמים ביממה יונק? צריך קודם לוודא שמקבל מספיק לאכול לפני הכל.

לשים מול השמש, גם מבעד לחלון זה טוב

אני קיבלתי טיפות לצהבת של הרב יורביץ (או משהו כזה..)

הן עשו פלאים והצהבת ירדה

לפעמים צהבת גבוהה גורמת להם להיות ישנוניים והם מרווחים יותר בין הארוחות

ותתני לו בכפית.

תבררי עם יועצת הנקה מה הכמות שאפשר להוסיף בגיל שלו.

וגם לשבת איתו בשמש או ליד חלון של שמש ישירה בלי בגדים

ויטמין e בשבילך

שקילת נסיון בטפ"ח/משקל ביתי מיד שרה

לך לקחת יועצת הנקה מקצועית

צהבת שעולה בשילוב עם זה כמעט אין יציאות

נשמע שממש צריך פה לעזור עם ההנקה

תפני למישהי מקצועית וכמה שיותר מהר יותר טוב

בהצלחה!

כל הילדים שלי עם צהבת גבוהה! חלקם היו באור. הדבר היחיד שעזר זה להאכיל המון! הקטנציק אצלי הגיע כבר למיון עם ערכים של צהבת גבוהים מאוד ואז הסתבר לי שהוא פשוט מיובש והבנתי שאני חושבת שהוא יונק, והוא לא באמת ינק טוב בגלל מבנה הלסת..

מרגע שהתחלתי לשאוב לו ולראות שהוא באמת אוכל הצהבת התחילה לרדת.

בהצלחה! זה ממש סיוט!

להוציא לשמש,שמש עדינה של בוקר,

עוד משהו סגולי:ליטול את הידיים בבוקר.

כשלבן שלי היה לפני 8 שנים

חצאית צרה, קצרה יחסית, עדיף כהה.

אפשר טוניקה בגזרת גלביה.

זה כאילו "שובר" את המראה, לא כמו שמלה שלמה שבפרופיל הרבה פעמים מדגישה בטן

אלא אם כן הבטן שלך פיצית.

נסי שמלה מאוד רחבה בלי חתך או חצאית צמודה וחולצה רחבה.

שולחת לך בפרטי תמונה

אני נכנסת לשלישי וכבר קשה לטשטש. אבל זו לא לידה ראשונה בכלל אז כנראה לכן

וכבר בשבוע נגיד 10-11 כשסיפרנו לה אמרה לי -מה לא סיפרת לגדולים אין מצב הרי רואים זה ברור..

נו מההה

השם עשה שבטן הריונית תיראה משלב מסויים. כנראה ככה זה צריך להיות שאנשים ידעו . זה הטבע. הצחקתי את עצמי בראש כשאמרתי לעצמי שהתעברתי מבעלי ולא מאדם זר אין לי במה להתבייש😂 מציעה לך לשחרר את ההסתרה בשלב הזה

אני מעדיפה לא למשוך עיניים מכמה סיבות אבל החשובה מכולן היא שזה הריון יקר כי בעבר עברתי לידה שקטה והפלה מאוחרת אז ההריונות אצלי ממש מושכים את העין גם ככה.

ואנסה את המלצתכן שמחה רחבה או שכבות