אבל לפעמים באים רגעי שבירה...

היה יום לא קל אתמול, והיד כאבה מאוד, ודווקא חשבתי שאולי כן אצליח להתקדם קצת בהכנות לשבת ונצליח סוףסוף להיות בבית... אבל הקב"ה תכנן אחרת.

וב"ה שבאמת יש איפה להתארח, ושכ"כ שמחים איתנו.

אני בקשר מצוין עם אחיות שלי, הן נעזרות בי המון (בבייביסיטר לילדים, כשהייתי מגיעה לאפות ולבשל דדבירם מיוחדים לפני הלידה, תמיד הן היו מקבלות משלוח מנות   ועוד)

רק שבתות,זה משהו. וזה גורם לך לכל מיני מחשבות: מה בעלי לא בסדר? (בן אדם עדין, רגיש, עם טקט, אלף קארט!), אני לא בסדר? מה יכול להיות הסיבה?

אולי הן פשוט לא חושבות שבכלל קשה לך או שאת צריכה עזרה.

לא כולם יודעים לראות מעבר ולחשוב על השני שאולי קשה לו אפילו שזה לא כל כך נראה..

תינוק צרחן וזה ידוע לכל(ב"ה! מתה עליו),

ואני מספרת להן (כשהן מביאות לי את הבת שנתיים או הבן שלוש שלהן, רק לשעתיים, "אני קופצת לסידורים וחוזרת"),כמה אני עייפה וכמה הוא בוכה הרבה ורוצה על הידיים (שאחת שבורה להזכירכן..)

לא יודעת, קשה לי עם אמירה ישירה

והן עדיין מביאות לך ילדים לשמור עליהם

ואת אומרת שקשה לך עם אמירה ישירה

לי זה נשמע מצב קלאסי של "אשיות מרצה" - עם קמץ בר' וב-צ', אני צודקת?

למרות שהן שמות והולכות, והילד כבר עמוק במשחקים...

ועם כל הצנעה, כן? ב"ה אני אוהבת ילדים והם אוהבים אותי,האחיינים שלי בוכים כשבאים לקחת אותם ממני.. הם רוצים להשאר...

והמצב בבית גם ככה על הפנים, שלא נורא עוד חוליגן קטן לעסק

ותודה על התגובה למטה, זה מעודד לשמוע

שילוב של שני הדברים

יש את הטיפוס המרצה שנותן ונותן ונותן שידרכו עליו וינצלו אותו ואח"כ קשה לו שמנצלים אותו ודורכים עליו אבל הוא לא מסוגל להגיד לא. מכירה אנשים כאלה? 

ויש את האנשים שמנצלים, אולי בהתחלה הם לא מרגישים כל כך בנח עם עצמם אבל עם הזמן מתרגלים שהשני נותן מסכים ומאפשר אז הם כבר שוכחים לחשוב אולי לא טוב לו, אולי לא נח לו. 

גם האנשים שמנצלים הם לא בסדר, בכלל לא.

אבל מי שמאפשר את זה ולא מציב גבולות גם הוא מעמיד את הסביבה במצבים מבלבלים ומטעים.

אח"כ אולי את מגלה יום אחד שההיא בעצם עצבנית עליך שאת חסרת אכפתיות אבל היא אף פעם לא אמרה שזה מפריע לה, איך היית אמורה לנחש??

בקיצור, אני אומרת עם כל האמפטיה למי שיש לו קושי עם הצבת גבולות, חשוב ללמוד את זה. זה מתבטא בכל מני מעגלים בחיים - בין בני משפחה, בזוגיות, יחסי שכנות, יחסי עבודה ועוד.

אפשר לקרוא על זה, להתייעץ נקודתית עם קאוצ'ר וכדומה,

ומי שזה ממש מפריע לו בתפקוד בחיים - שווה אפילו ללכת ליעוץ/טיפול רגשי כלשהוא ולשחרר את המחסום הזה. 

רק הבנאדם עצמו יודע איפה זה פוגש אותו ועד כמה כדאי לו להשקיע בשביל להשתחרר מזה.

רפואה שלמה.

מכירה תינוקות צרחנים.

זה באמת מתיש!

ואם את מניקה זה עוד יותר מתיש!

ברור שזה עובר!

והחזרה לעבודה בכלל ממוטטת. ועוד עם יד שבורה. 

זה כל כך נורמלי והגיוני שאת לא מגיעה לכלום.

היו לי זמנים שהמקסימום שציפיתי מעצמי זה להתייחס יפה לילדים וגם לבעלי וכ-ל(!) השאר זה בונוס. ככה הייתי משננת לעצמי כדי לא ליפול ליאוש.

לאט לאט עם הזמן המצב השתפר. (וחוזר חלילה כשהייתי שוב בהריון/אחרי לידה )

לגבי משפחה קרובה שמתעלמת - אין לי  מה לומר, גם אני הייתי שם וזה היה מאד פוגע. לימדתי את עצמי לא לחשוב עליהם, לא לצפות מהם. להסתדר לבד. הייתי מתפללת לה' שייתן לי כוח. 

לגבי שבת - שבי עם דף ועט ותרשמי מה בדיוק צריך לקרות בשביל שתוכלו להיות בבית. מה המינימום שצריך לבשל, מה אפשר לקנות, תורידי את רף הצפיות במבחינת נקיון וסדר. אולי תגלי שתצליחו לעשות שבתות בבית

לגבי שבת- ננסה בעז"ה, כבר משבת הבאה.

וזה גם קשה לי כי תמיד אני כ"כ מסודרת ומאורגנת, לא בגאווה חלילה, מתנה שה' נתן, שלא היה לי קשה אף פעם להיות מאורגנת ומסודרת, ופתאום...

זה חלק מההלם, למצוא פתאום את עצמינו לא מצליחות להסתדר, אני כל כך מבינה אותך

לפעמים הייתי מוצאת את עצמי מלאת תוכניות כרימון, בדרך הביתה מהעבודה מסדרת לי בראש מה אני עושה היום, מגיעה הביתה ובקושי מצליחה לשתות כוס מים או ללכת לשירותים. התינוק התורן מוציא שיניים או סתם נדבק אלי, לא נותן לי לזוז.

כל התוכניות כחלום יעופו, יש תקופות כאלה

זה עניין של זמן, בעז"ה את תראי שהמצב ישתפר עם הזמן

שנית - יש לי שני כיוונים:

1. אולי כדאי לבדוק אפשרות של דיכאון אחרי לידה? (למרות שאת מתארת עומס נורמלי וגם קושי נורמלי בחזרה לשגרה).

2. לגבי האחיות - לפעמים ממבט של נשואות ותיקות עם הרבה ילדים (אני קצת במקום הזה) מתחילים לשכוח שגם לזוג צעיר עם ילד אחד עלול להיות קשה... ואולי את קצת משדרת להם "מוצלחוּת" ומושלמוּת" שכאלה? עובדת בעבודה תובענית, מצליחה, עדיין צעירה שכוחה במותניה... זו רק השערה, כמובן. ואולי פשוט הגיע הזמן לא לרמוז שאת רוצה להיות מוזמנת, אלא לבקש בפירוש... ("אני ממש מתגעגעת לסעוד אצלכם... את יודעת ששברתי את היד ויש לי עומס בעבודה, זה ממש יקל עליי אם תזמינו אותנו לסעודה...")

כמו שכתבתי, קשה לי עם אמירה ישירה, לא נראה לי שיקרה...

סתם, אתמול חשבתי לעצמי שאני מספיק במצב מגביל בשביל שלא אצטרך לרמוז.. 

תראי, אני מבינה שאת לא רוצה לומר ישירות ובאמת נשמע שהן אמורות להבין לבד אבל לפעמים באמת כשיש הרבה ילדים חושבים "וואלה רק תינוקת אחת מה הבעיה..."

אם לא בא לך לומר ישירות אז לפחות כשהן מבקשות ממך לשמור לשעתיים או משהו כזה תגידי שאת לא יכולה, קשה לך עכשיו. אולי זה יעזור להן להבין.

מאד קשה כשיש משפחה ליד ולא חושבים בכלל לעזור לך. אני ממש מבינה את זה. מבאס ביותר.

זה ההבדל.

הילד כבר אצלי בבית, לא רוצה ללכת, מה אני אגרש אותו?

(יש מצב שהן יודעות את זה ומנצלות את המצב)

ומצד שני, לפני הלידה עשיתי את זה באמת בשמחה, ראיתי בזה פלוס אדיר לגור ליד האחיינים ולהיות יכולה לקחת חלק ביום יום שלהם, אני אוהבת אותם כל כך

אין מצב שהייתי מסכימה לכזה דבר

ואני הייתי תמיד האחות העוזרת והטובה, ו... אף אחד לא החזיר לי על זה. יצר אצלי מצבים של תסכול וכעס קשה על המשפחה. כי מצבים שרק לוקחים ממך ולא נותנים חזרה הם לא בריאים לנפש, לדעתי.

אבל שוב, אם לך טוב עם זה ואת עושה את זה בכיף אז טובלך. רק אל תצפי שיחזירו לך ותתאכזבי כי לפי מה שאת מספרת זה לא קורה

(וכן, אם אני רוצה עכשיו שילד לא יהיה אצלי בבית אחיין אהוב או לא- לא מענין אותי מה הוא רוצה. עכשיו הולכים)

היתה מביאה בלי לשאול, בהתחלה זה היה בסדר, אח"כ התחיל להפריע

התלבטתי הרבה מה לעשות, מצד אחד לא רוצה לפגוע מצד שני ממש קשה לי מצד שלישי אולי זה חסד ועוד ועוד ועוד

עד שבסוף הרגשתי שזה כבר לא חסד ואני רק צוברת כעס עליה והחלטתי לפתוח את הנושא. התקשרתי אליה פעם אחת ודברתי איתה יפה אבל הצבתי גבול ברור, לשאול לפני שמביאים אלי, כי לא תמיד אני יכולה ולא תמיד זה מסתדר לי.

יכולה להגיד לך שהיא קבלה את זה, אולי באותו רגע לא היה לה נעים לשמוע את זה כאילו בפנים אבל הקשר הנחמד שלנו נמשך והיא כבר לא מנחיתה אצלי ילדים בלי לשאול

אז נכון שלפני הלידה עשית את זה בשמחה אבל המצב שלך השתנה וזה בסדר לפתוח את זה. זה בסדר להיות נדיבה ולתת ולפרגן לכולם אבל את תשכחי שגם את נמצאת בתוך הכולם הזה. אם את תכבדי את עצמך גם הן תכבדנה אותך. 

במיוחד שאחיות שלך יודעות כמה את אוהבת את הילדים שלהן אז הן עוד יותר לא יקחו את זה אישי נגדם.

תסבירי להן יפה שקשה לך ושאת מצפה מהן שיתחשבו בך ויבדקו מתי את יכולה לעזור להן ומתי לא ושאת מצפה שגם הן תעזורנה לך.

(יש הבדל בין לצפות בינך לבין עצמך ולהתבאס כשהשני לא הבין לבד (שזה דפוס לא מומלץ) לבין להגיד לשני - אני מצפה ש.. והוא יכול לקבל או לא לקבל את זה אבל ככה את יודעת איפה את עומדת עם הדברים)

אם קשה לך עם אמירות ישירות זה יכול להיות לא קל בכלל, תעשי חזרות עם בעלך או מול המראה בסופו של דבר זה די חשוב ללמוד להציב גבולות

לפני הלידה עשיתי את זה בשמחה ובכיף,

היום זה לא תמיד קל לי, בכלל לא.

אני צריכה לאזור אומץ להגיד דבר כזה, זה לא יבוא לי בקלות. אבל אולי באמת אתאמן

למרות שאני לא נותנת להן ומצפה לתמורה, עד ששברתי את היד הייתי נשואה כמעט שנתיים שבהם הוזמנו אליהם אולי 3 פעמים, וזה לא הכאיב לי כ"כ כמו עכשיו, אז אמרתי לעצמי- אולי קשה להן אולי זה אולי שם (ניסתי לדון לכף זכות) והזמנתי אלי.

עכשיו כאילו בזמן שיותר קשה (בעז"ה יעבור),וזה לא קושי נסתר מהעין, קיוותי לקצת יותר הבנה/יחס/השתתפות.

היתה פריקה טובה, תודה!

שמחה שפרקת, זה כל כך חשוב

תתאמני ותגידי. נורא קשה לקוות להבנה/יחס ולהתאכזב.

מנסיון אישי יש את אלו שיותר כיף לי להזמין ויש את אלו שאני באמת משתדלת להזמין פחות..

כי למשל יש אחיות\גיסות שאני אוהבת להזמין כי הן תמיד קמות ועוזרות תוך כדי, דואגות לפני שהן הולכות שהילדים שלהם יסדרו מה שבילגנו, לפעמים מתחלקים בארוחה וכל אחד מכין חלק וכו. בקיצור האירוח הוא נעים משתי הכיוונים

ויש את אלו שיושבים ויושבות כל הארוחה ולא נוקפות אצבע לפנות צלחת , בסוף אומרים תודה והולכים ומשאירים את כל הבלאגן ובחיים לא מציעים להביא איתם איזה סלט או מה. אחר כך הם לא מבינים למה לא מזמינים אותם...

אני לא אומרת חס ושלום שאת כזאת כי את נשמעת בדיוק הפוך מקסימה ועוזרת והכל. סתם בכל זאת מנסה לחשוב אולי יש סיבה.

ואולי באמת את צריכה לשנות קצת התנהלות מולן וזה יעזור.

אה, ועוד משהו, יש לי גיסה שתמיד כשמזמינה אותי מכינה ארוחת גורמה פאר והדר מנות מושקעות ומעוצבות ואחר כך אני מרגישה לא נעים להזמין אותה לארוחה רגילה של חלה וסלטים ועוף.... אבל גם אין לי ממש כוחות להכין מוס בשלוש צבעים ובשר ברטבים אקזוטיים אז יצא שכמעט אני לא מזמינה אותה 

תודה!

הרעיון הראשון לא רלוונטי, לא אני בכלל, תמיד הייתי מוזמנת לשבתות אליהם בתור רווקה בגלל העזרה... אבל אולי השתניתי אחרי החתונה? אחשוב על זה...

קודם כול - את לא מחליטה לבדך על עצמך, יש גם בעל בתמונה.

שנית - בתור השואה יכולים להיות לך יותר קשיים פיזיים מאשר לרווקה (מסתם דברים שמושפעים מעצם הנישואין ועד היריון).

ושלישית - כעת את אמא!! אז מה אם "רק" לילד אחד. עדיין את עייפה יותר, עסוקה יותר, הורמונלית יותר...

אם האחיות שלך לא מסוגלות להבין את זה - צריך לומר להן בפירוש. (אם לא את - אז אמא שלך, נגיד). ואם לא לומר בפירוש - אז לשדר להן את זה כמה שאפשר, שאת שונה עכשיו ממה שהיית כרווקה. (נשמע שניסית לשדר להן ון לא ממש קלטו... אז לא יודעת מה לומר...)

(אני מאוד מקווה שאני, כאחות בכורה שרגילה להיעזר באחיותיה הצעירות, לא אמשיך "לנצל" את אחיותיי אחרי שיינשאו...)

היה טוב לפרוק קצת, וכיף שיש כן כאלה בנות מקסימות

ומרגש שאת שמחה בזה

בין אם כך ובין אם לא - שימשיך כך!

רק ש10 חודשים זה עוד בטווח זמן הסביר.

אני פוליציסטית עם מחזורים ארוכים והצלחתי להיכנס עם 3 ילדים תודה להשם.

אז בע"ה בקרוב אצלכם בשמחה ובידיים מלאות!

ולהתעלם מרעשי רקע בהול.

זה מתחיל בילד וממשיך הלאה.

להתעלם.

התמדה בהתעמלות בשיטה הזאת יכולה להביא לקיצור מחזור ולהסדרת הווסתות

@אפונה

ממש ממליצה.

במקביל כמו שכתבו לעשות עבודה על ה"עוד לא"

להרפות בתוך החסר, להסכים לקבל את ההמתנה.

לגמרי הגיוני לא להיקלט במיוחד שקשה לאתר את הביוץ במחזורים כל כך ארוכים. אתם מצליחים לאתר את הביוץ ולתזמן יחסים לפי זה?

אגב מתי פעם אחרונה בדקת הריון?

שחלות פוליציסטיות זאת תופעה שקורית ל 15% מהאוכלוסיה

סה לא אומר שום דבר על סיכויי הקליטה להריון תקין בע"ה

בפרט שאת צעירה ובריאה ב" ה.

יש כאלה שנקלטו באופן טבעי למרות האבחנה הרפואית הזאת.

האבלנה - רק אבחנה 

הקב"ה איתך תמיד, והוא מסדר הכל לטובתך!

מעבר לזה

בכל שלב בחיים - תזכרי 

שהכל בהשגחה פרטית

הכל משמיים

והכל לטובה.

אל תלחצי משום דבר ואל תתבלבלי מאנשים!

לאנשים תמיד יהיה מה לומר

בכל שלב

אם אין ילדים- למה אין

אם יש- מה עם עוד

אם יש כבר כמות ילדים- למה להביא עוד

מי שקובע זה את ובעלך והקב"ה. 

קודם כל חיבוק על הציפייה לילד אפילו שזה באמת לא הרבה זמן אבל כל חודש זה כמו נצח שכלכך רוצים!

ממה שאני יודעת את יכולה לקחת תמצית שיח אברהם זה מאוד עוזר לאיזון הורמונלי וקליטה להריון

וכמו שכבר רשמו דיקור שיטת אביבה דברים טבעיים..הבנתי שזו הבעיית פוריות שהכי קל לפתור אותה יש גם כדורים שנותנים..ושיהיה בהצלחה תבשרי פה בשורות טובות בקרוב🙏

אם לוקחים לבד בלי הכוונה

לפעמים הטיפות יכולות לעשות בלגן... 

נשואים עשרה חודשים

מנעתם בהתחלה

והיו לך רק 3 מחזורים עד כה

זה אומר שהיו ממש מעט נסיונות אז זה מעודד זה עוד לא מראה על בעיה

כמובן שזה לא אומר שההמתנה לא קשה ומתישה, לא צריך לחכות 5 שנים כדי שזה יהיה "מוצדק"

מנסיוני אני יודעת שלרופאה הולכים אחרי כשנה

וטוב שלרופאת פריון ולא לרופאת נשים רגילה

הייתי מתחילה מלברר על דרכים טבעיות לשחלות כי זה באמת נושא שיכול לעכב

אני פוליצסטית והתחלנו גם לבדוק אחרי כשנה

עד כה ב"ה 2 ילדים מטיפולים

ויכול להיות שיהיה גם טבעי בע"ה אני לא מונעת

יודעת שיש הרבה גם פוליצסטיות שנכנסות טבעי

אני עם שחלות פוליציסטיות ולא היה לי ביוץ הרבה יותר מחודשיים שלושה.. אז אומנם אני הגעתי לטיפולים אבל כנראה לא רק בגלל זה..

בכל אופן, במצב כזה ממש קשה לדעת מתי הביוץ אז ממש ממליצה פשוט להתחיל ממעקבי זקיקים, שרופא ילווה אותכם הזה ואז בשילוב אולטרסאונד ובדיקות דם תדעו במדיוק מתי הביוץ.

חוץ מזה מצטרפת והרבה דברים שנאמרו פה- סה"כ ניסיתם 3 פעמים.. זה ממש כלום גם כשהכל תקין!80% מהזוגות נכנסים להריון תוך שנה-שנה וחצי, ז"א 12-18 ביוצים ונסיונות.. אז זה גם לגמרי בתווך התקין! וגם שחלות פוליציסטיות זה באמת אחד הדברים הכי פשוטים לטפל בהם.. גם לי המליצו על שיטת אביבה (ובסוף בפעם היחידה שניסיתי זה היה כשנכנסתי להריון עם הבת שלי אבל אני לא יכולה להגיד שזה מה שעשה את זה כי היו עוד דברים בסבב הזה) וגם על תזונה שמעתי שיכול לעזור ולהשפיע, לא ניסיתי עד הסוף להתמיד בזה.. ובכל מקרה, זאת באמת יכולה להיות תקופה כיפיית שאפשר להיות ספונטניים ולעשות בתור זוג כל מיני דברים

3 מחזורים

זה אומר 3 ביוצים (בהנחה שהגוף ישר חזר לבייץ אחרי גלולות. הרבה פעמיפ זה לא ככה ולוקח לגוף זמן להתאזן. )

והסטטיסטיקה הפשוטה של ההריונות. זה 1 ל5, כאשר מקיימים יחסים בביוץ.

במחזורים ארוכים, יש בכלל מצב שלא הייתם ביחד בימי הפורחות, ואז זה אפילו לא נספר.... 

יש כדורים במרשם לעידוד ביוץ איקקלומין/לטרזול.

נוטלים חמישה ימים ברצף בשילוב של מעקב זקיקים.

ואם אין בעיית פוריות נוספת, זה פותר את הבעיה.

השאלה אם את רוצה להיכנס לתוך זה, או לתת לעצמך זמן באופן טבעי.

ולשחרר את הלחץ זה תרגול בלי קשר לאירוע, החיים כל הזמן יציפו אותנו בשיבושי תוכניות ולחץ חברתי, זה עניין שצריך לעבוד עליו בפנים.

ממש להשתיק רעשי רקע, לא לקחת ללב, ולנשום❤️

דבר ראשון, לי אין שחלות פוליצסטיות, לפחות לא שידוע לי והיו לי במשך תקופות ארוכות מחזורים של 39 ימים, וב"ה יש לי ילדים.

מעבר לזה, אם את מרגישה שהמתח נכנס ופוגע יש למכון פוע"ה שרות של תמיכה סביב פוריות, אולי שווה לשקול את זה.

מעבר לזה, מסכימה עם מה שנאמר שבאמת לא מדובר בהרבה זמן ונכון להציב גם להורים גבול להתערבות שזה לא מקומם להיכנס בניכם. ובאופן כללי 10 חודשים זה עדיין ממש זמן שבונים זוגיות והוא מורכב גם אם לא מכניסים נושא של פוריות

אתם מנסים לא הרבה זמן. ומחזורים של 38-39 יום זה ממש ממש בסדר. בגלל שאת פוליציסטית לא יודעת אם כולם כללו ביוץ אבל בהנחה וכן אז באמת את במצב ממש ממש טוב!

דרך אגב, אני לא פוליציסטית והמחזור שלי מאוד לא סדיר (50+-30 ימים) וב"ה נכנסתי בקלות להריונות...)

ממליצה להוריד לחץ, להבהיר למשפחה שזה לא עניינם ושאתם מבטיחים להזמין לברית כשתהיה בע"ה. עד אז אין מה לשאול שאלות ולהמליץ המלצות.

עם כמה שזה קשה, ואני לא מזלזלת בכלל, קחו נשימה ותחיו את הרגע. בע"ה יהיו לכם עוד הרבה שנים טובות ושמחות עם ילדים 

גם עם שחלות פוליצסטיות

לא ממליצה על מקלוני ביוץ לא עובד עלינו כל כך.

לי לקח בהריון השני גם בערך 7 חודשים ללא מניעה אבל אין כל כך ביוצים אצל פוליצסטיות ככה שקשה להיכנס להריון

לי עזר לעשות שינוי באורח החיים, לשתות הרבה מים, פחות קפאין, לאכול טוב ומאוזן ולהקפיד על שעות שינה.

זה ממש עזר לי.

יש מישהי שיש לה פודקסט על הנושא ממליצה לשמוע קוראים לה מירי לאב.

בהצלחה!!!

הרבה פעמיים בשחלות פולציסטיות אין ביוץ בכלל, ומתישהו הרירית פשוט נושרת בלי ביוץ ולכן יש מחזור.

אם עובר זמן וכל הזמן המקלון ביוץ מראה קצת חיובי ולא חיובי מוחלט ייתכן ואת לא מבייצת ובגלל זה באמת כדאי לברר את זה עם רופאת פריון.

היה לי חשוב לציין את זה כי גם אני עם שחלות פוליצסטיות ואחרי כמה חודשים שניסיתי להבין מה לא בסדר איתי שאני לא מצליחה לברר מתי הביוץ (בכל השיטות, בפרט עם חום השחר) הבנתי שזה לא שאני פשוט לא מספיק  דויקת זה שפשוט אין כזה.

אז הדבר הכי חשוב זה להבין אם יש ביוץ וזה אני מאמינה שהדבר הראשון שרופאת פוריות תעשה.

ועוד דבר קטן, קחו נשימה. אתם בתחילת החיים ובגלל זה זה ככ מציף אבל אתם תראו ככ שהזמן יעבור שכולם סביבכם תמיד יהיו דברים שלכם אין או שאתם מצפים.

כל אחד והמסלול המדויק לו, בעז"ה זה יגיע לכם בזמן המדויק!!.

ותשמחו מזה שכבר מנסים לעזור לכם בשלב מוקדם ואתם לא סתם נמרחים חודשים בלי ביוץ בכלל.

ממש חשוב לעבד את המרכיב של הלחץ

כי אם אפשר לנטרל אותו, תהיה לכם אפשרות ללכת בדרך הרבה יותר נעימה ומועילה לטווח הארוך.

תוכלי למשל לנסות שיטת אביבה כדי להסדיר את המחזורים, ובמקביל ללמוד שיטת המודעות לפוריות כדי לעקוב בעצמך אחרי הביוץ שלך אם יש ומתי, וכמובן לתזמן יחסים.

שתי השיטות האלה הן כלים מאד אפקטיביים שתוכלי להשתמש בהם כל החיים, בתרחישים כאלה ואחרים.

תוכלי גם ללמוד לאזן את עצמך באמצעות תזונה או דיקור סיני, שישפיעו על הבריאות שלך (יש לתסמונת השלכות נוספות לטווח הארוך, היא קשורה להתפתחות של תנגודת לאינסולין).

הדרך הקצרה לעומת זאת, היא באמת לפנות לרופאת פריון, שתשלח אותך למעקב זקיקים - תהליך מתיש ומייגע שכולל אולטרסאונד מוקדם בבוקר מספר פעמים בחודש עם בדיקת שם, תלות באחות זמינה יותר או פחות שתספר לך מה התוצאות, התערבות תרופתית כדי לגרום לביוץ - שיש לה גם תופעות לוואי.

אנשים נוספים שמעורבים בחדר המיטות שלכם, וברור שהדרך הזאת כוללת גם עליה במרכיב הלחץ.

זו אפשרות כמובן, אבל בעיני פחות טובה.

מירושלים למרכז ובחזרה

הרבה פעמים במלחמה הזו

אני לא מפחדת

אבל הרבה אנשים כנראה כן מפחדים

כי הכבישים יחסית ריקים

מה שחשוב אם נוסעים

זה להחליט על אסטרטגיה מראש

מה עושים בזמן התראה/ אזעקה

כדי לא להיכנס ללחץ

(אני ממשיכה לנסוע

זה מרגיש לי הכי בטוח)

אני למעשה נמנעת מתחילת המלחמה לנסוע להורים שלי כי אזעקות ואין אצלם ממד, כי נהגים הרבה פעמים מגיבים בחוסר פרופורציה וזה יכול לגרום לתאונות

ולדעתי זה משו שיכול לחכות לימים רגועים יותר

בעלי במילואים והמשפחה שלי במרכז

נסעתי אליהם כל שבת הלוך וחזור עם הילדים

וואלה לא כל כך מפחיד אותי,  לא יודעת. אגב בירושלים יש הרבה פחות אזעקות מבמרכז

מצד שני אני ממש מבינה את מי שמפחדת

הייתה לנו אזעקה בדרך והיינו באמצע שומקום. היה מאוד מפחיד...

אבל אין מה לעשות. חייבים להמשיך בחיים וחייבים להפסיק לפחד. וכשיש התרעה מוקדמת לחפש בוויז מקלט...

לא מסוגלת לתקוע את החיים שלי ברמה כזו.

אבל למרכז לא מגיעה בכלל ( בלי קשר למלחמה, פשוט אין לי מה לעשות שם)

לא יודעת מה באמת "נכון"

ההורים שם...

אין לי משפחה במרכז אז לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי צריכה. אבל בירושלים אין המון אזעקות, בערך כמו אצלינו, אולי אפילו קצת פחות. אז משפחה - זו משפחה

אם זה להגיע מרחוק לדעתי את לא מגזימה

ממש לא נעים להתקע בדרך עם ילדים קטנים

אם זה לשבת שלמה אולי הייצי טורחת

אבל בשהיל ביקור קצר לא בטוחה שהייתי יוצאת

הבאנו איתנו גם מזרוני יוגה כדי שאם נצטרך לשכב יהיה נעים יותר.

בעיני הכי חשוב זה להיות באמת רגועים ולא לשדר לחץ לילדים ולהפוך את זה לחוויה (זה באמת מצב לא נעים אבל לחץ לא עוזר), בפועל כשהייתה התראה בדקנו בוויז איפה יש מרחב מוגן קרוב והספקנו להגיע ולהתמקם בנחת...

אנחנו ממש רוצים לנסוע להורים, אבל אני מפחדת שתהיה אזעקה בדרך - אז אנחנו לא נוסעים..

אולי בעלי יסע לבד כדי לבקר אותם.

ממש שאת מפחדת

אבל מבינה גם את בעלך

אנחנו כן נוסעים

לא אצא לטיול במרכז או בהרי ירושלים, זה נראה לי פחות אחראי.

אבל נסיעה סטנדרטית שמאפשרת לפגוש משפחה ולשמור על איזושהי שגרה, זה חשוב ורצוי שווה את זה.

גרים קרוב למרכז, עם המון אזעקות. בכל האיזור הקרוב יחסית למדנו איפה כל המיגוניות והמקלטים, וכשיש התרעה נוסעים למרחב מוגן הקרוב. כמו שאמרו במחסומים המון פעמים יש מיגוניות, בתחנות דלק.. כך שיש מקטעים יחסית לא ארוכים שאם תתקבל התרעה לא יהיה לי מקום בטוח לעצור בו.

כן עושים השתדלות לשמור על ההנחיות אבל בהחלט נוסעים.

היום הגיעו אלינו משפחה ממש מכל הארץ, ב"ה גם מי שהיה בדרך ידעתי לומר להם בהתרעה לאן ללכת וב"ה הספיקו להגיע למרחב מוגן

כי חשבתי שאני בפורום אחר בניהולי, ששם מבקשים לכתוב בכותרת אם מדובר בהודעה על הריון/ לידה😅

לדעתי זה לא מענה מספק ,

היא צריכה לעשות עיסוי לצלקת,

מה שאת אמורה לעשות זה לתמיכה אבל לא מחליף..

הפזיותרפיסטית שהלכתי אליה אמרה שאפשר להגיע אליה לפני לידה והיא יכולה לעשות עיסוי כדי למזער את הסיכוי לקריעה של פתח הנרתיק כי זה מגמיש את השרירים.

לאזור שלום ב"ה

לידה ראשונה ואקום וחתך יזום

לידה שנייה - ספונטני, לידת בזק

ב2 הלידות תפרים (אותו רופא אגב😅) והוא עשה עבודה טובה ב"ה

בלידה ראשונה קרעים רציניים

בלידה שנייה חתך יזום

ההחלמה מהחתך הייתה הרבה יותר קלה

בלידה שלישית ורביעית קרע ספונטני קטנטן

מצטרפת להמלצה להחליף פיזיו

ברמה שחזרתי לרופאה מעל שנה אחרי הלידה. כאב לי שם ממש וגם הרגשתי את התפרים.

עברתי תהליך ארוך של פיזיו רצפת אגן וכמו שאמרת -

זה היה טוב לרצפת אגן, אבל לא עזר לתפרים.

מה שבאמת באמת עזר בסוף - היה ההריון והלידה הבאים 😅

מאחלת לך שזה יעזור גם.

מה שכן, בזמן הבדיקות הרופאה שלחה אותי לרופאה מומחית בתחום (דר' אושרת ברט המדהימה) שנתנה לי משחה הורמונלית למרוח שעזרה מאוד - אבל נקודתית, לא פתרה את הבעיה.

וכן אמרה לי שאם זה ימשיך - היא תפנה אותי לפתיחה של התפרים כי אולי עשו אותם מהודק מידי וזה מה שכואב. ב"ה שלא היה צריך בסוף...

בהצלחה ורק בריאות 🥰

בראשונה נקרעתי היטב ותפרו כנראה חזק מידי/עקום/ משהו כזה. 

הרופאה אמרה שיש כמה דברים שיכולים לעזור-

או פיזיו שלא בטוח יועיל, או לתפור מחדש, או ללדת שוב. 

החלטתי לחכות. 

הלידה השנייה באמת סידרה את זה. אבל עד אז כאב לי. כנראה שנקרע ממש קצת, רק איפה שהיה תפור יותר מידי והכאיב לי.
 

אמרו לי שזה נפוץ שלידה חוזרת מסדרת את זה.

לא תפרו אותי בלידה השניה, רק בראשונה. 

מומחה לנושא.

אישית אני נקרעתי בכל הלידות (3) אבל תפרו אותי ב''ה בצורה טובה וחוסר הנוחות עבר תוך כמה שבועות.

יש לי חברה שסיפרה לי אחרי לידה שניה שמאז הלידה הראשונה היא סבלה מהקרעים ובלידה השניה אמרו לה שרואים תפר עקום ותיקנו לה...

תפירה גרועה מאוד

לקח לי שבועות להתאושש, הציעו לי לתפור מחדש, אבל העדפתי לוותר.

לידה שניה חתך קטן ממש ממש, תפר קטנטן והחלמה מהירה.

לידות לאחר מכן ללא קרעים.

ארבע מתוכן עם תפרים. רק בראשונה הורגשו בכלל.. השאר היו קטנים ולא הורגשו בהחלמה. לגבי הראשונה, היה הרבה קרעים יחסית(לא חתך. ספונטנים  אבל לא עמוקים מאוד)

התפירה היתה טובה . אבל שבועיים ראשונים כואבים לשבת לשכב לקום וכו'.

לאחר מכן השתפר עד שעבר לגמרי. לא נשאר לי מזה משהו אחכ. לא זוכרת שהתעסקתי עם זה

תרגישי טוב❤️

לידה ראשונה תפרים כי חתכו

לידה שניה תפרים כי האיזור נקרע מעט מעצמו

מהלידה השלישית והלאה עד החמישית ב"ה ללא תפרים.

אני חושבת שזה משתנה מאישה לאישה

יש כאלו שאין להן בכלל תפרים באף לידה

יש כאלה שכל לידה

יש כאלה לפעמים כן ולפעמים לא תלוי איך הלידה מתקדמת ..

ויש גם מיילדות שסתם מתערבות וחותכות שלא לצורך כי אין להם סבלנות (קרה לי לצערי)...

בהצלחה !!

קרעים משמעותיים (דרגה 3). כאבים לא נורמליי. הלכתי למוקד ואחד התפרים היו הדוקים מידי וזיהום.

ב"ה אח''כ השתפר ועבר. מכירה כאלה שהיו צריכים לפתוח ולתפור מחדש.

ב"ה שתי לידות הבאות לידות וגינליות (למרות הלחץ מהרופאים לקיסרי) עם חתך יזום.

אחרי לידה שניה היה מאוד קליל ביחס לראשון (גם הזדהם), ולידה אחרונה בקושי מורגש.

אז זה משתפר אצלי מלידה ללידה ב"ה!

ממליצה ללכת לבדוק את זה אצל רופא מומחה לקרעים.

*מאנונימי כי לא מעט מכירים את הרקע לידה שלי

היו לי מלא תפרים בלידה ראשונה. אחרי חצי שנה הגעתי למרפאה ייעודית בשערי צדק יש שם כירורגית שבודקת את זה, אצלי אכן היה משהו לתקן (בדקה ובמקום טיפלה, כל הסיפור היה 10 דקות בערך ...) רק אז התחלתי להתאושש. ומהר.

אולי שווה גם בזמן הריון ללכת לודא שהכל תקין. (רק כדי לא לסבול, לא בקטע של דחוף)

החלק המעודד שבלידה שניה היתה לי פתרונות קטנה ושירים מהיר, ובשלישית לא היו כאבים כבר אחרי שבוע.

שיהיה בקלות חוויה מתקנת! 

מבינה שאין כלל, או שיעבור בלידה בע''ה אמן או שאקרע שוב ח''ו.. לגבי התגובות להחליף פיזיותרפיסטית, אני הולכת דרך הקופה אז מניחה שהמענה יהיה זהה בכל מכון, לא?

לא חושבת שהתפרים לא טובים כי תפרו אותי צוות שלם עם פלסטיקאי ומלא רופאים 🫣..

בע''ה מקווה שיעבור ובלי קרעים בלידה.

שוב תודה לעונות ❤️

גבוהה?(3 ומעלה)

כי לפי איך שאת מתארת שתפר אותך פלסטיקאי ועוד מלא רופאים, ככה זה נשמע

לבעיות מורכבות בקרעים ותפרים בפרינאום יש את דר' רויטל ארבל בשערי צדק.

פיזיותרפיסטיות שונות עובדות לעיתים בגישות מעט שונות. הם יכולות ללכת לקורסים שונים (כמובן אחרי ההתמחות בפזיותרפיה של רצפת האגן) וזה משנה את דרך העבודה שלהן.

ממליצה ממש לנסות

הדבר הכי חשוב הוא היכולת להניע את הגוף בחופשיות במהלך הלידה וביציאת הראש בפרט ולבחור את תנוחת הלידה לפי מה שהגוף שלך מבקש, מה שאומר ללדת בלי אפידורל.

זה גם מאפשר לך ללחוץ רק מתי שאת באמת מרגישה שזה נחוץ ולא מתי שהמיילדת אומרת, מה ששומר מאוד על הפרינאום. ואפשר גם ללדת בלי ללחוץ בכלל, ילדתי כך פעמיים. תקראי על רפלקס פליטת התינוק.

וגם עם אפידורל יש דברים שאפשר לעשות כדי למזער נזקים, ממליצה מאוד לקרוא על כך בספר לידה פעילה.

שאמנם יש הרבה דרכים להפחית סיכון לקרעים, אבל לא כל הסיבות לקרעים קשורות להתנהגות של היולדת. יש סיבות שקשורות גם למבנה הגוף, למנח של התינוק ועוד.

אני ב''ה ילדתי ב3 לידות טבעיות מהממות ונקרעתי בכולן, כך שחשוב לי שמי שנקרעת בלידה לא תרגיש אשמה.

לק"י

כולל לחיצות. וב"ה יצאתי בלי קרעים.

(אז לא שוללת את מה שגלי מטר כתבה, אבל לא הייתי שוללת אפידוראל רק בגלל זה או בונה על זה שאם אעשה משהו מסויים, אז בטוח שאצא בלי קרעים).

כמה וכמה לידות, כולן על הגב, עם אפידורל או משככים אחרים ולא נקרעתי באף אחת. יותר משמעותי להבנתי זה שמן שקדים.

ודרך אגב, באחת הלידות המיילדת רצתה להציע לי תנוחות אחרות וזה גרם להאטה רצינית בדופק של העובר, שהסתדרה כשחזרתי לשכב, אז כדאי להכיר שגם זה עלול לקרות

לק"י

כשעמדתי (או נראה לי שאפילו כששכבתי על הצד) זה גרם לירידות בדופק.

שהיא תעשה לך את העיסוי!

לא רק לתת הדרכה וזהו. זה לא מספיק.

גם בזה יש בחינה של לא נעים... אבל אולי יהיה לך יותר כל מאשר את בעצמך, וגם אפשר לחשוב על זה שזה מעין ללכת לאימון קשה אבל מחזק. קשה כי כואב וגם לע הכי נעים נפשית, אבל מרפא את הגוף.

ללמוד שיטת הפוריות הטבעית- כיצד לא להרות באופן טבעי...יודעת שיש דבר כזה.
מניעה בנרות, דיאפגרמה, שקפים...- אין הורמונים...

חברה אמריקאית שיתפה אותי במניעה מעולה שיש שם, אולי יש גם בארץ? אני לא נתקלתי. מעניין אם מישהי פה מכירה
שבב כזה קטן שמחדרים לתוך העור בזרוע- נשמע מפחיד, אבל מונע נהדר ובלי השפעת הורמונים ככה אני מבינה ממנה. אולי שווה לך לברר?

גם אני סבלתי מסוגים שונים של מניעה הורמונלית

בסוף ויתרתי והשתמשתי בנרות. יש גם שקפים ועוד אפשרויות. נכון, אחוזי ההצלחה יותר נמוכים ,אבל הם גם די גבוהים. חושבת שבאיזור80% (לא זוכרת בדיוק)

אז זאת גם אופציה

נכון זה גם מורכב אבל זה בטח ובטח עדיף מההצעה שלך של לא לקיים יחסים בכלל.

מקסימום בהמשך כשתדעי להשתמש בה טוב תוסיפי דיאפרגמה רק בימים הבעייתיים.

לא הייתי מתחילה עם שקפים ונרות שזה לא נחשב בטוח בכלל בכלל

נראה לי שאם לא יחזרו למסגרות אני בכל מקרה לא אשלח, גם ככה יש עוד ילדים בבית...

זה הכי טוב.
להחזיר למטפלת הישנה, ושוב להוציא ממטפלת ולהעביר לחדשה נשמע מסובך מידי...
וכל זה אחרי שהסתגל והיה בהפסקה בגלל מלחמה/חגים... זה מבלבל והוא פיצי.
אם את עדיין לא חוזרת לעבוד ויש לך אפשרות כלכלית ופיזית, אין שאלה בכלל, לטובתו תישארי איתו.
כשתחזרי לעבוד בע"ה תכניסי אותו בהדרגה למטפלת החדשה (וחסכת לו פה בלבול חוזר ממטפלת ישנה לחדשה ובמדינה שלנו לכי תדעי עוד מה יהיה...) בבטחה ובטוב. (ונקווה שעד אז תיגמר המלחמה)

הבעיה היא שיכול להיות שיחזרו רק למקומות עם מרחבים מוגנים, כלומר כשעדיין יהיו אזעקות, ואז הגדולים יחזרו ואני אחזור לעבודה, ואצטרך להחליט מה לעשות איתו.

אני בעיקר עצמאית, אז אני יכולה להחליט לעבוד פחות בזמן הזה, אבל זה יהיה לי קשה נפשית...

אבל אם ת עובדת, אין מה לעשות הוא צריך מסגרת...
כלומר אין לך ברירה כל כך, לשלוח אותו למפלת הראשונה וכשהיא תצא לחופשת לידה להעביר אותו בתיווך שלך ובשלבים שלא יהיה לו קשה.

גם הפרידה מהמטפלת הישנה חשובה, שיהיה תהליך כלשהו

לשלוח למטפלת בלי ממ''ד?

נראה לי זה ממש תלוי כמה אזעקות יש אצלכם.

אם מורידים את שיקול הממ''ד- נראה לי שבהחלט עדיף למטפלת החדשה.

אבל אם את גרה באזור שכן יש בו אזעקות, הייתי מחזירה למטפלת הרגילה. כי לשלוח למקום בלי ממ''ד זה סכנה ממש, ומקווה שתוך 3 שבועות המלחמה תיגמר.