אני אוהבת להיות לבד.
כשאני לבד עם עצמי נהיית לי נחת, נהיה לי טוב.
אני אדם בודד כי זאת אני.
להיות בחברה, קל וחומר שבאופן תמידי, דורש ממני ככ הרבה כוחות נפש. ומציף בי הרבה קושי.
אם רק יכולתי, הייתי נשארת עם עצמי לתמיד. מכירה את עצמי וחופרת בנפש הזאת שאין לה סוף.
אבל יש לי חלומות גדולים מדי כדי לוותר עליהם. והחלומות האלה מחייבים את נוכחותי בחברה, מחייבים שאראה את עצמי.
אז אני עושה את זה. ועושה ועושה ועושה עד שנשבר לי ואני בוכה ובוכה ובוכה ורוצה לחזור כבר להיות מי שאני.
ככה אני. נאבקת.
..