זהומחפשת^

 

Nxhc, prhsv

]zv hvhv ncukdi' thi kh srl kxsr t, zv' neuuv akt tpdg ct; tjs cauru, vtkv[

tukh bgav tj, fzu' t,v husg/

zv rghui kt eg/

tukh cn,jo v,jbv' tug k vjunu,

tukh/

tukh bp,j aukji tu abx,pe cxpxk/

uzu ,vhv nxhc, prhsv' tnh,h,/ jzev hmhcv/ fnu zu atbh njpa,^

t,v ,dhs kh akt' tbh tjzur: kt/

js vjkyh' eme ju,l/ kt

tukh ,xpr at,v nturx tu cear rmhbh/ tukh ,dhs azv kt ct cjacui' cfkk kt/ uthi xhfuh/ ukt' kt hmt kl kjauc gk zv krdg/ zv kt n,tho' tbjbu kt eaurho' uthzv hksho vhhbu  fahmrbu cugv ubfbxbu k,ufv/ v,cdr, ntz' tbh gshhi kt/

t,v  ,dhs akt' tbh tang t, zv / kt/

js nangh' cuyj' kt/

tbh tcfv tukh' kt fnu acfh,h tz' kt fnu acfh, tz ]cy jkt ctkl kvhzfr? Do kh zv eurvg kcs[ v,rdk,h' vcb,h' dsk,h/ ]gshhi futc khg' tck gzuc' zv kt nv armh,h kunr]/

utz beuo' tbh tbgr ,wjmth, tkl ktuyucux/ t; tjs kt hert kh rjk ubgav akuo fk vsrl' cfk rnzur/

tbh kt tjpa tu,l hu,r' kt tgeuc tjrh pmkaho cpuruo'/ kt/

kt tjpa tu,l cghbho gk tupbhho jankhu, chruakho' kt taeh; gk n,jo v,jbv' gk vneuo vzv cfu,k/ kt takv t, gmnh to ,gcur ao p,tuo/

cnxhcv vzu ,xpr kh fnv afj,' yuc? Fnv afj,' fnv cgmo nguko kt zfr,' yuc?

Uzvu/ ubafj' gus ,eupv tbh tmt kpdhau,' tafj nnl/ tukh ,mt t,v ]tukh fcr hmt,[ bafj'

Faahtku tu,h nv tbh njpa, snu,l kt ,gnus nuk ghbh

Tbh gumn, ghbho' nbxv ksnhhi/ vusgv nnl' tukh gsh; navu geh; hu,r/ akt' uzv js nangh uthi crhrv/

]nuzr' tck kpgnho ffv juddho nxhcu, prhsv[

Vhv akuo/

fi' t,v hfuk kkf,' tbh tpbv fti vfk/

tk ,x,ucc' / tbh kt tx,fk/

zvu' vrn,h ,w npv vaeupv' ehpk,h kpj' gucsh v,crutv hbeu pv njr/

takj kvo do ,wthmyruck' ugus navu n,gus, vzvu, akh' takj do ,wncyho chpu' utkl kh/

tdc' ,usv kns,h nnl kvhu, jzev gah,h t, zv/ czfu,l

by rjk

 

 

עדיף שלאמחפשת^

אולי אל תספרו לי מה כתבתי כאן, כאילו שם.

אני יודעת וזה קצת יותר מידי בשבילי.

חיים מחכים לי, נראלי אלך לפגוש אותם.

ביי [או שלא?]

ימ''ל

עצוב (מקווה שהתכוונת שיקראו, ואם לא אז סליחה ). המון כוחות...

≯≯מחפשת^
תודה (התכוונתי, אם זה כאן בסוף. )
∵∴מחפשת^
אני סוחטת מעצמי, עוד קצת
כמה טיפות,
מערבבת.
שלא ישאר כלום בחדרים.
הכל יוצא.
(אולי אתחיל חדש.
מחר)
”∑מחפשת^
יש ירח יפה בחוץ,
כאילו הלילה במיוחד.
ומחר, יום עמוס
כאילו עמוס במיוחד.

ואני כאן.
מנסה להתרחק משם.


mnמחפשת^
בתוך מעטפה קטנה
יש פתקים צבעוניים
בעברית
באנגלית
בתא הקטן בתיק שלי
ההוא עם האוצרות
שאספתי בדרך.
מזכירים לי
שהבטחתי
שדרכתי ת'קשת חזק
גם אין אף חץ בסביבה.

הבטחתי לא לשכוח.
אני מנסה לזכור
שהבטחתי
לבחור, לשכוח.
∑∞^∞מחפשת^
אני צריכה ללכת
עכשיו
ובכללי
מצאתי ת'מפתחות של הבית.
איפה של הרכב?
לא רוצה למות,
כי אני לא יודעת איך עושים את זה נכון.
אולי אעשה תאוריה בקיץ
לבנתיים יותר מידי מעשי כאן.
והרב קו,
שהתמונה לא אקטואלית
מזומנים אין לי. כמו תמיד.

ברגל,
שלא אשכח להתכופף לקשור את השרוכים.
שלא אייצר את המכשול
דרכו אפול
בצעד הבא שלי.
@ל@מחפשת^
우리는 인생에서 다시 만날 수 없다.
זהו, הבנתי. חזק.
עכשיו, מתחילה ליישם
%∴מחפשת^
הכוח של הלילה,
זה לגרום לך להסתכל בהלם בבוקר,
על מה ששרבטת אי אז,
לפני שהירח התכווץ מעוצמתה של השמש.
{°}מחפשת^
כשהאדמה היציבה מתערערת,
זו ההזדמנות שלי לנסות ללמוד
לשחות
לצלול
לרחף
אולי לבנות משהו חדש,
אולי למהול את המים
בהם כמעט טבעתי
בחול טוב יותר,
לבנות משטח קשיח,
קשוח
יציב.

אולי
למחוק סינפסהמחפשת^
(הי, יכול מאוד להיות שלא דייקתי במושגים רבים, אשמח אם תעירו. חלק מהמושגים והתהליכים שגויים במכוון)

למחוק סינפסה, זה קשה. כמעט בלתי אפשרי
ליצור אותה זה קל, אולי כמה דקות.
שבוע והיא יציבה לגמרי. האקסון טרמנילס שולח יד לדנדריט מהסומה ליד.
הם קרובים, רחוקים מעבירים נוירוטרנסמיטור.
אחד, שתיים, שלוש
ויום אחד אתה מחליט שלא- הסרט הזה לא טוב לך.
מבקש להפסיק.
אתה שולח GABA ושוב, שכנעת. המערכת מפסיקה לתפקד.
קצה של אקסון נקרע, הוא מסתובב במוח, חוסם עורקים.
לא משחרר דופמין. לא. לסומה ההיא שהזניקה אותי כל פעם מחדש.

ואז, ברגע אחד של חוסר תשומת לב. הם מתחברים במהירות, כמו מגנטים שייחלו אחד לשני שנים.
אין GABA בעולם שמסוגלת לומר להם לשתוק.
פועלים. במרץ.
דופמין וGABA באיזשהוא מקום באלי דופמין, אולי העונג הזה, אולי הפעם הזו. אולי.
דופמין משתחרר, נוגע, לא נוגע. נשאר. לא מתרחק מהמרווח הסינפטי, מפעיל שוב ושוב את אותם רצפטורים.
והם, כמו לא התיאשו. כאילו ולא הבינו ת'פרנציפ. מעלים את מתח הממברנה, ונתרן, וסידן. האשלגן לפעמים מגיע, כשאני מרשה. בדרך כלל לא. בדרך כלל לא.

ולפעמים אני לא רוצה פוטנציאל פעולה.
בכלל, כלום.
אבל, למחוק סינפסה, זה קשה. כמעט בלתי אפשרי
ליצור אותה זה קל, אולי כמה דקות.
שבוע והיא יציבה לגמריהאקסון טרמנילס שולח יד לדנדריט מהסומה ליד.
הם קרובים, רחוקים מעבירים נוירוטרנסמיטור.
אחד, שתיים, שלוש
ויום אחד אתה מחליט שלא- הסרט הזה לא טוב לך.
מבקש להפסיק.
אתה שולח GABA ושוב, שכנעת. המערכת מפסיקה לתפקד.
קצה של אקסון נקרע, הוא מסתובב במוח, חוסם עורקים.
לא משחרר דופמין. לא. לסומה ההיא שהזניקה אותי כל פעם מחדש.

ואז, ברגע אחד של חוסר תשומת לב. הם מתחברים במהירות, כמו מגנטים שייחלו אחד לשני שנים.
אין GABA בעולם שמסוגלת לומר להם לשתוק.
פועלים. במרץ.
דופמין וGABA באיזשהוא מקום באלי דופמין, אולי העונג הזה, אולי הפעם הזו. אולי.
דופמין משתחרר, נוגע, לא נוגע. נשאר לא מתרחק מהמרווח הסינפטי, מפעיל שוב ושוב את אותם רצפטורים.
והם, כמו לא התיאשו. כאילו ולא הבינו ת'פרנציפ. מעלים את מתח הממברנה, ונתרן, וסידן. האשלגן לפעמים מגיע, כשאני מרשה. בדרך כלל לא. בדרך כלל לא.
ולפעמים אני לא רוצה פוטנציאל פעולה.
בכלל, כלום.
אבל למחוק סינפסה, זה קשה. כמעט בלתי אפשרי
ליצור אותה זה קל, אולי כמה דקות.
°°מחפשת^
למה?
אני עדיין כאן?
והייתי צריכה ללכת מזמן.
איש לא
מחכה לי
בבית.
איפה כאן?ימ''ל

כאן כאן? כי בדיוק גם אני כאן

כאן כאן וכאן שםמחפשת^
כאן כאן
וכאן שם
ושם
שזה הכאן הלא חדש
שלי
שמישהו יעשה אתחול כבר.
בעצם, עדיף שלא
כאןימ''ל

ליד הרכבת?

 

כבר בדרך הביתהמחפשת^
למה בוכה???מחפשת^
כיימ''ל

אפילו לא עברת להגיד שלום.

 

סתם, זה היה בצחוק...

מחפשת^
זה לא שווה את זה😛
(אני כמעט ולא עוברת שם בזמן האחרון
נמסתי לי בתחנה אחרת, חלקים ממני עדיין בגוש דן)
|&|מחפשת^
כמה ניסיתי לזכור
כדי לשכוח
לא עזר.
המאגרים התרחבו.
אולי על חשבון
חלקים אחרים.
m+מחפשת^
אמא, מה קורה?
היום היה בסדר.
כן, מבחן מכשיל, עברתי. אני חושבת.
מה עוד?
כלום. הכל טוב.
אני עייפה, לכן אני ככה היום.
יעבור.

(אמא, קשה לי. יש מצב רגע? את נותנת שעתיים, אולי קצת יותר. ואפס תגובה אם אפשר. אני רק אדבר, תקשיבי.
כל השדים קמו היום, ועוד חשבתי שהרגתי אותם אתמול, בחורה מוזרה שכמותי)

איזה כיף, תודה.
הכנתם בדיוק מה שאני אוהבת.
כן, אני על רבע ארוחת צהריים ובמבה.
תודה.

(אולי אמצא מקום שקט לחשוב בו, להיות.
יום אחד. תקראי, תשמעי מה שאמרתי בסוגריים כל הזמן הזה)

מוסרת לך חיבוק, תופסת?
|-|מחפשת^
כשאתה לא יודע אם תוכל
להגיע לצד השני של הנהר.

אתה יכול לנסות לעבור,
לבדוק
אולי כן
אולי לא
מקסימום תחזור

ואתה יכול לשרוף ת'גשרים
ואז בטוח
אתה לא יכול.

חסכת ת'דרך הלוך.
בעיקר ת'חזור
?€מחפשת^
משהו בי מסתמך על זה
שאפחד לא יטרח לקרוא את התגובה ה25 בשרשור הזה.

כואב לי.

תעני,
אני רוצה לגמור את היום הזה, לשכוח ממנו.
לישון.
|סוף|מחפשת^
זהו,
היום הזה לאט לאט הולך לו.
אני משאירה אותו כאן
24 שעות לשרשור המשוגע הזה.
אני אוספת את עצמי
מכל המקומות בהם השארתי אותי.
מהמסילה ברכבת
מהמסיבה אתמול
מהתכתובת עכשיו.
מכניסה לקופסא סגורה
את כל מה שליקטתי היום.
שומרת.
עולה על כיסא
מניחה במדף העליון
יורדת
מוציאה ת'כיסא
יוצאת מהחדר
סוגרת ת'דלת
הולכת.
חוזרת.
מכבה את האור
נועלת.
בלי להתראות
מסתפקת
בביי

דמעות אחרונות
מרטיבות את הכרית שלי
(כן, לא אפתח פצלש בשביל לומר את זה)
איך זה היה למעלה?
אני חותכת אקסון?!
כן, אני חותכת אקסון. שוב.
אולי הוא יאבד מכוחו יום אחד.

ואיך הכל התחיל אחרת
ואיך תכננתי לגדול,
לשכוח.
ואיך אני כאן, עכשיו.

אני צריכה כוח.
יש לי.
אשתמש בו.
אהבתי את הרשומות הקצרות האלה כאן.
הם חלק ממני.
בוחרת אחרת.
טוב יותר
בעז"ה זה יקרה.

עוצמת עינים
איך מהכאב הזה
יגדל
משהו טוב בסוף.

אני שוכחת,
בוחרת
הכי חזק שאני יכולה
בהצלחה לי



למדתי המון.
בכל התחנות המוזרות
של החיים שלי.

הירח של אתמול נעלם,
רגוע פתאום עכשיו
בקצה השכונה ילד מחפש
את אבא.

יש בי כוח
בעז"ה

ביי



(לא מאמינה שמישהו קרא עד כאן, אז הרשיתי לעצמי





(אממ...ימ''לאחרונה

רק אומר שקראתי את כולם)

מטוטלתxmasterx

שמטלטלת אותך בין תשעה באב לטו' באב והלאה

יושב לסגור את היום

זמן כבר לא פרודוקטיבי

מדפדף בספר של פרנץ פאנון

הוא כותב על מסכות

אותנטיות

זהות

מה זה זהות בכלל

ואת זה הוא כתב אז

כל הרשתות האלה אנונימיות

לכאורה

תיאטרון אחד גדול של זהויות ומסכות

כולם מחליפים זהויות בקרקס הזה והכל בשביל להרגיש אותנטיים

שחרור

מסכה וירטואלית שתכבס ותלבין את כל מה שתרצי

תחשבי על זה

חולצות סינתטיות

עניבות מפלסטיק

דשא מזויף

פרחים מנפט

חלב בלי חלב

קפה בלי קפאין

סיגריה בלי ניקוטין

סוכר בלי סוכרים

בירה בלי אלכוהול

ואהבה בלי כלום

קולה בלי קוקאיןxmasterx

המשפט הכי חזק בשיר

סטייק בלי כולסטרול

לקנות מה שאין

לשלם על אויר ומים

כמו במגילת איכה

עצינו במחיר יבואו

מימנו בכסף שתינו

מה עוד היה שם?

איך הפכת לזונה ממבצר למדבר

נמאס מכל התבונה

העיקר שאפשר לקרוא

בינתיים

עד שהפשיזם ישתלט גם על החופש האחרון על המידע

פרנץ פאנון סיפור מעניין

בלי להתעמק יותר מדי

אין למה

עוד קפה אחרון כאן ולצאת לפקקים ולחום

לחיים האמיתיים

לכיף

יש רגעים כאלה

שאתה מחייך לעצמך ואומר שוואלה הצלחת

נחמד

שומע את הכנר הטורכיxmasterx

או התורכי

זה לא באמת משנה

חושב על השיר שהיא כתבה

איש אחד עכשיו נרצח

לאחר נולדה בת

רואלד דאלxmasterx

סופר ילדים

מי מכנה אותו סופר ילדים?

צ'ארלי בממלכת השוקולד זה סיפור ילדים?

אולי

עוד סיפור קלאסי על מישהו שנכשל בבית הספר

התייאש בגלל המורים

אמרו עליו שהוא חסר דמיון

לא מצליח להעביר מחשבות לכתב

בקיצור

הזיה

אולי אעשה תרגיל כתיבה

לתאר מחשבה תיאורית של מה שאני רואה

פסקה לא יותר

לא להאריך לא להכביד זה הכשרון הגדול

תרגיל כתיבה כזהxmasterxאחרונה

שלוש כפיות סוכר בכוס זכוכית דקה

נוזל כהה

היא יושבת על כסא פלסטיק

כתר ירוק במרפסת

רגליים יחפות על מרצפות שומשום קרות של פעם.

רוח של אחר הצהרים מזיזה קצת את וילון צהוב

וילון תחרה דהוי

חושפת ומסתירה טרנזיסטור ישן שמשמיע רדיו בזמזום

חדשות בקול חנוק.

על השולחן מונח אבטיח חתוך לקוביות

המיץ שלו נקווה בשולי הקערה

קערת פלסטיק זולה כחולה.

זבוב בודד מסתובב מעל במסלול קבוע

מתלבט

היא לא מגרשת אותו

היא מסתכלת על המפתח של הרכב שמונח ליד המאפרה

רכב ישן

מפתח בלי מכונית

כלום לא חונה למטה

ציפורניים גזורות קצר

אין לק

מחזיקה סיגריה שלא דולקת

מחזיקה חזק

השכנה מעליה מנערת שטיח

גרגירים קטנים של אבק מרחפים כמו נצנצים זולים שתפסו קרן שמש אחרונה של היום

על הקיר מאחוריה יש כתם

סימן כהה של משהו שהיה שם פעם

שעון גדול

אולי קוקיה

השעון מזמן לא שם הצל שלו נשאר

חוץ מזה שקט

--מחכה לרחמים~

מה את עושה

מה

למה

את ככ הולכת להתחרט על זה

להרגיש חשופה

מושפלת

זה אמצע הלילה

לא הזמן לדברים כאלה

תעצרי עם זה בבקשה

תשמרי על עצמך

זה מפתה

זה מסוכן

שימי לב מה את משתפת

ועם מי

--מחכה לרחמים~

אל תעשי את זה

בבקשה

אל תתפתי

תשמרי את עצמך לעצמך

בבקשה

את כל כך תתחרטי על זה אחר כך

תאספי את הכבוד העצמי שלך

מה קורה לעמוד השדרה שלך

אל תשכנעי את עצמך שזה נכון

את משפילה את עצמך

--מחכה לרחמים~אחרונה

בבקשה

אל תעשי את זה

ע. שווה יותר

תשמרי על עצמך

תוספי את עצמך

אל תתפתי לזה

זה קוסם ומשכר

אבל אל

אל תשתפי כל כך הרבה

לאט לאט

תשמרי לעצמך משהו

בשביל מה זה טוב

ריק ומוסתרכְּקֶדֶם

תשעה באב לפני שלוש שניםקפיץ

היה הפעם הראשונה שמישהו האמין לי

לא שזה עזר. אבל לפחות לא לבד בעולם יותר

בתשעה באב לפני שבע שניםקפיץאחרונה

הייתי בעיר הבהדים

תשעה באב היה מוצש וראשון באותה שנה

ואני לא רציתי להפריע לאלו ששיקרו שהן צמות ורצו לישון, אז ישבתי במרפסת של הבניין ודיברתי עם מוריה (לקרוא לה לכאן? או שהיא תגיע לבד?)

אני כבר לא זוכרת אם זה היה כל היום או רק בבוקר

זה היה יום ארוך מאוד שעבר איכשהו אני חושבת

גם היום יעבור. גם השנה הזו

--מחכה לרחמים~

"כִּי גָדוֹל כַּיָּם שִׁבְרֵךְ מִי יִרְפָּא לָךְ"

הצום מתקרבxmasterx

היום בערב

לא מפריע לי ההפסקה המבורכת מכל תעשיית המזון לכמה שעות

בלי בלבולי מוח על חלבון

מספרים

חלב נטול חלב

חופש מהעבודה שמחובר לסוף שבוע ארוך ושבת

שם את בוצר שמדקלם בטעמים שאנחנו דור של פוסט טראומה

אני לא נמנע משירים ומוזיקה אבל השאפל החליט להחמיר

רואה ושומע את נשות הHR שנואות ליבי רוחשות כל מיני רעיונות מעוררי אימה

על גיבוש העובדים בארגון

שצריך לארגן יום שלם

טיולים

ארוחה מפנקת של כולם יחד

צריך להתחשב בכשרויות

למצוא מקום מתאים

אולי גם סדנת שזירת פרחים

רק קללות עולות לי בראש

אהבת חינםxmasterxאחרונה

אז אני חושב קצת על מהות היום שמתקרב

אהבת חינם

אז זה לא בחינם השנאה כלפיהן וגם לא אישית

אני לא הולך לשזור פרחים

או בכלל להגיע

לא גיי ובכללי מעדיף להימנע

ואז אני נזכר באהבת חינם כשהלכתי לא מזמן בעיר

והיו הפגנות

ועבודות

וחפירות

והכל היה חסום ופקוק

אז צעדתי כמה קילומטרים והיה חם

חם למות סחינה של החיים

כמו ללכת במדבר ארבעים שנה

בלי מים ובלי אוכל ובלי כיוון

ניגשת אלי דתיה צעירה עם עגלה עם תינוק שרק נולד ושואלת אותי איך היא תצליח להגיע לצד השני למכללה מסוימת כי הקורס

והמבחן

והנוכחות

והיא כבר מזיעה וחלשה ועייפה

ולי בראש עובר שיש לה לחצות את כל החרא עד התחנות בקצה השני ורק משם תצליח

אפילו מונית אין כאן כי הכל סגור

הייתי משלם לה עליה צדקה מהסוג האהוב עלי

דיברתי איתה מה האופציות והיא מתלבטת בין ייאוש

חורבן

בכי

לבין פרץ אנרגיה אחרון של להתחיל לרוץ עם העגלה.

הצעתי לה שאבוא איתה

אקח את העגלה היא תכתיב את הקצב ונחצה את המרחק הזה בקלות יחסית.

ככה במציאות סוריאליסטית מצאתי את עצמי סוחב עגלה עם תינוק שלא מבין על מה הסיפור

עד התחנה בקצה השני

מקווה שהיא הגיעה

אין סוף לזה אני משלים אותו בראש שלי

אהבת חינם

פשוטה

מלאה מאמץ

מלאה איחורים

מלאה בכל מיני פשלות

אבל מלאה בכוונה פשוטה

סתם מפגש אקראי של בני אדם

להיות טוב זה לבחורכְּקֶדֶם

יש לך יכולת לנצל אדם אחר ולהיות רע ולפגוע יש לך כוח

אדם טוב באמת הוא לא כזה שנולד ככה. מלאך. בלי רצון לפגוע ולקחת. לא.

אדם טוב שאתם רוצים שיהיה חלק מהחיים שלכם הוא דוורא זה שהיה בצומת. הייתה לו בחירה. הוא יכל לקחת הוו הןו כמה שהוא יכל. אבל הוא בחר.

לא נגמרהמפוזר מהכפר

למה הכל כל כך קשה ומסובך

ולמה גם אחרי כל כך הרבה שנים המחשבות האלו לא עוזבות אותי

ותמיד יושעות לחזור ברגעי משבר

קשה קשה קשה

מחכה לשקט

מרגיש בתוך ים סוער והגלים מעיפים אותי ממקום למקום

חייב עזרה!!!

מרגיש שאני נופל למטה מהר מידי

...המפוזר מהכפר

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

ימינה

שמאלה

....המפוזר מהכפר

הכל מרגיש תקוע כל כך

אין שום יאוש בעולם כלל

מפחד שהם כל החיים ירדפו אותי .

הן לא עוזבות אותי

מטורףףףףף כמה שטעות של רגע נישארת איתך כל החיים

ותוסיף לזה את כל הטעויות שכולן רודפות אותך כל לילה מגיעות ולא מרפות

...המפוזר מהכפר

איך יוצאים מיזה

HELP!!!!!!

..מבולבלת מאדדדד

(ביצוע ווקאלי. מהמם. שמעתי המון ובכיתי. תשמע אותו.)

🥹המפוזר מהכפר

תודה

ממש ככה

...המפוזר מהכפר

מצד שאני אני מרגיש כל כך כבוי

שאני כבר לא מצליח להתרגש

..מבולבלת מאדדדד

בסוף זה מחלחל.

ותזכור שהיצר הרע הוא זה שמונע ממך להרגיש

...המפוזר מהכפראחרונה

נכון מאד

את צודקת לגמרי

יותר מידי מניעות לצערי (((((((

אולי יעניין אותך