זהומחפשת^

 

Nxhc, prhsv

]zv hvhv ncukdi' thi kh srl kxsr t, zv' neuuv akt tpdg ct; tjs cauru, vtkv[

tukh bgav tj, fzu' t,v husg/

zv rghui kt eg/

tukh cn,jo v,jbv' tug k vjunu,

tukh/

tukh bp,j aukji tu abx,pe cxpxk/

uzu ,vhv nxhc, prhsv' tnh,h,/ jzev hmhcv/ fnu zu atbh njpa,^

t,v ,dhs kh akt' tbh tjzur: kt/

js vjkyh' eme ju,l/ kt

tukh ,xpr at,v nturx tu cear rmhbh/ tukh ,dhs azv kt ct cjacui' cfkk kt/ uthi xhfuh/ ukt' kt hmt kl kjauc gk zv krdg/ zv kt n,tho' tbjbu kt eaurho' uthzv hksho vhhbu  fahmrbu cugv ubfbxbu k,ufv/ v,cdr, ntz' tbh gshhi kt/

t,v  ,dhs akt' tbh tang t, zv / kt/

js nangh' cuyj' kt/

tbh tcfv tukh' kt fnu acfh,h tz' kt fnu acfh, tz ]cy jkt ctkl kvhzfr? Do kh zv eurvg kcs[ v,rdk,h' vcb,h' dsk,h/ ]gshhi futc khg' tck gzuc' zv kt nv armh,h kunr]/

utz beuo' tbh tbgr ,wjmth, tkl ktuyucux/ t; tjs kt hert kh rjk ubgav akuo fk vsrl' cfk rnzur/

tbh kt tjpa tu,l hu,r' kt tgeuc tjrh pmkaho cpuruo'/ kt/

kt tjpa tu,l cghbho gk tupbhho jankhu, chruakho' kt taeh; gk n,jo v,jbv' gk vneuo vzv cfu,k/ kt takv t, gmnh to ,gcur ao p,tuo/

cnxhcv vzu ,xpr kh fnv afj,' yuc? Fnv afj,' fnv cgmo nguko kt zfr,' yuc?

Uzvu/ ubafj' gus ,eupv tbh tmt kpdhau,' tafj nnl/ tukh ,mt t,v ]tukh fcr hmt,[ bafj'

Faahtku tu,h nv tbh njpa, snu,l kt ,gnus nuk ghbh

Tbh gumn, ghbho' nbxv ksnhhi/ vusgv nnl' tukh gsh; navu geh; hu,r/ akt' uzv js nangh uthi crhrv/

]nuzr' tck kpgnho ffv juddho nxhcu, prhsv[

Vhv akuo/

fi' t,v hfuk kkf,' tbh tpbv fti vfk/

tk ,x,ucc' / tbh kt tx,fk/

zvu' vrn,h ,w npv vaeupv' ehpk,h kpj' gucsh v,crutv hbeu pv njr/

takj kvo do ,wthmyruck' ugus navu n,gus, vzvu, akh' takj do ,wncyho chpu' utkl kh/

tdc' ,usv kns,h nnl kvhu, jzev gah,h t, zv/ czfu,l

by rjk

 

 

עדיף שלאמחפשת^

אולי אל תספרו לי מה כתבתי כאן, כאילו שם.

אני יודעת וזה קצת יותר מידי בשבילי.

חיים מחכים לי, נראלי אלך לפגוש אותם.

ביי [או שלא?]

ימ''ל

עצוב (מקווה שהתכוונת שיקראו, ואם לא אז סליחה ). המון כוחות...

≯≯מחפשת^
תודה (התכוונתי, אם זה כאן בסוף. )
∵∴מחפשת^
אני סוחטת מעצמי, עוד קצת
כמה טיפות,
מערבבת.
שלא ישאר כלום בחדרים.
הכל יוצא.
(אולי אתחיל חדש.
מחר)
”∑מחפשת^
יש ירח יפה בחוץ,
כאילו הלילה במיוחד.
ומחר, יום עמוס
כאילו עמוס במיוחד.

ואני כאן.
מנסה להתרחק משם.


mnמחפשת^
בתוך מעטפה קטנה
יש פתקים צבעוניים
בעברית
באנגלית
בתא הקטן בתיק שלי
ההוא עם האוצרות
שאספתי בדרך.
מזכירים לי
שהבטחתי
שדרכתי ת'קשת חזק
גם אין אף חץ בסביבה.

הבטחתי לא לשכוח.
אני מנסה לזכור
שהבטחתי
לבחור, לשכוח.
∑∞^∞מחפשת^
אני צריכה ללכת
עכשיו
ובכללי
מצאתי ת'מפתחות של הבית.
איפה של הרכב?
לא רוצה למות,
כי אני לא יודעת איך עושים את זה נכון.
אולי אעשה תאוריה בקיץ
לבנתיים יותר מידי מעשי כאן.
והרב קו,
שהתמונה לא אקטואלית
מזומנים אין לי. כמו תמיד.

ברגל,
שלא אשכח להתכופף לקשור את השרוכים.
שלא אייצר את המכשול
דרכו אפול
בצעד הבא שלי.
@ל@מחפשת^
우리는 인생에서 다시 만날 수 없다.
זהו, הבנתי. חזק.
עכשיו, מתחילה ליישם
%∴מחפשת^
הכוח של הלילה,
זה לגרום לך להסתכל בהלם בבוקר,
על מה ששרבטת אי אז,
לפני שהירח התכווץ מעוצמתה של השמש.
{°}מחפשת^
כשהאדמה היציבה מתערערת,
זו ההזדמנות שלי לנסות ללמוד
לשחות
לצלול
לרחף
אולי לבנות משהו חדש,
אולי למהול את המים
בהם כמעט טבעתי
בחול טוב יותר,
לבנות משטח קשיח,
קשוח
יציב.

אולי
למחוק סינפסהמחפשת^
(הי, יכול מאוד להיות שלא דייקתי במושגים רבים, אשמח אם תעירו. חלק מהמושגים והתהליכים שגויים במכוון)

למחוק סינפסה, זה קשה. כמעט בלתי אפשרי
ליצור אותה זה קל, אולי כמה דקות.
שבוע והיא יציבה לגמרי. האקסון טרמנילס שולח יד לדנדריט מהסומה ליד.
הם קרובים, רחוקים מעבירים נוירוטרנסמיטור.
אחד, שתיים, שלוש
ויום אחד אתה מחליט שלא- הסרט הזה לא טוב לך.
מבקש להפסיק.
אתה שולח GABA ושוב, שכנעת. המערכת מפסיקה לתפקד.
קצה של אקסון נקרע, הוא מסתובב במוח, חוסם עורקים.
לא משחרר דופמין. לא. לסומה ההיא שהזניקה אותי כל פעם מחדש.

ואז, ברגע אחד של חוסר תשומת לב. הם מתחברים במהירות, כמו מגנטים שייחלו אחד לשני שנים.
אין GABA בעולם שמסוגלת לומר להם לשתוק.
פועלים. במרץ.
דופמין וGABA באיזשהוא מקום באלי דופמין, אולי העונג הזה, אולי הפעם הזו. אולי.
דופמין משתחרר, נוגע, לא נוגע. נשאר. לא מתרחק מהמרווח הסינפטי, מפעיל שוב ושוב את אותם רצפטורים.
והם, כמו לא התיאשו. כאילו ולא הבינו ת'פרנציפ. מעלים את מתח הממברנה, ונתרן, וסידן. האשלגן לפעמים מגיע, כשאני מרשה. בדרך כלל לא. בדרך כלל לא.

ולפעמים אני לא רוצה פוטנציאל פעולה.
בכלל, כלום.
אבל, למחוק סינפסה, זה קשה. כמעט בלתי אפשרי
ליצור אותה זה קל, אולי כמה דקות.
שבוע והיא יציבה לגמריהאקסון טרמנילס שולח יד לדנדריט מהסומה ליד.
הם קרובים, רחוקים מעבירים נוירוטרנסמיטור.
אחד, שתיים, שלוש
ויום אחד אתה מחליט שלא- הסרט הזה לא טוב לך.
מבקש להפסיק.
אתה שולח GABA ושוב, שכנעת. המערכת מפסיקה לתפקד.
קצה של אקסון נקרע, הוא מסתובב במוח, חוסם עורקים.
לא משחרר דופמין. לא. לסומה ההיא שהזניקה אותי כל פעם מחדש.

ואז, ברגע אחד של חוסר תשומת לב. הם מתחברים במהירות, כמו מגנטים שייחלו אחד לשני שנים.
אין GABA בעולם שמסוגלת לומר להם לשתוק.
פועלים. במרץ.
דופמין וGABA באיזשהוא מקום באלי דופמין, אולי העונג הזה, אולי הפעם הזו. אולי.
דופמין משתחרר, נוגע, לא נוגע. נשאר לא מתרחק מהמרווח הסינפטי, מפעיל שוב ושוב את אותם רצפטורים.
והם, כמו לא התיאשו. כאילו ולא הבינו ת'פרנציפ. מעלים את מתח הממברנה, ונתרן, וסידן. האשלגן לפעמים מגיע, כשאני מרשה. בדרך כלל לא. בדרך כלל לא.
ולפעמים אני לא רוצה פוטנציאל פעולה.
בכלל, כלום.
אבל למחוק סינפסה, זה קשה. כמעט בלתי אפשרי
ליצור אותה זה קל, אולי כמה דקות.
°°מחפשת^
למה?
אני עדיין כאן?
והייתי צריכה ללכת מזמן.
איש לא
מחכה לי
בבית.
איפה כאן?ימ''ל

כאן כאן? כי בדיוק גם אני כאן

כאן כאן וכאן שםמחפשת^
כאן כאן
וכאן שם
ושם
שזה הכאן הלא חדש
שלי
שמישהו יעשה אתחול כבר.
בעצם, עדיף שלא
כאןימ''ל

ליד הרכבת?

 

כבר בדרך הביתהמחפשת^
למה בוכה???מחפשת^
כיימ''ל

אפילו לא עברת להגיד שלום.

 

סתם, זה היה בצחוק...

מחפשת^
זה לא שווה את זה😛
(אני כמעט ולא עוברת שם בזמן האחרון
נמסתי לי בתחנה אחרת, חלקים ממני עדיין בגוש דן)
|&|מחפשת^
כמה ניסיתי לזכור
כדי לשכוח
לא עזר.
המאגרים התרחבו.
אולי על חשבון
חלקים אחרים.
m+מחפשת^
אמא, מה קורה?
היום היה בסדר.
כן, מבחן מכשיל, עברתי. אני חושבת.
מה עוד?
כלום. הכל טוב.
אני עייפה, לכן אני ככה היום.
יעבור.

(אמא, קשה לי. יש מצב רגע? את נותנת שעתיים, אולי קצת יותר. ואפס תגובה אם אפשר. אני רק אדבר, תקשיבי.
כל השדים קמו היום, ועוד חשבתי שהרגתי אותם אתמול, בחורה מוזרה שכמותי)

איזה כיף, תודה.
הכנתם בדיוק מה שאני אוהבת.
כן, אני על רבע ארוחת צהריים ובמבה.
תודה.

(אולי אמצא מקום שקט לחשוב בו, להיות.
יום אחד. תקראי, תשמעי מה שאמרתי בסוגריים כל הזמן הזה)

מוסרת לך חיבוק, תופסת?
|-|מחפשת^
כשאתה לא יודע אם תוכל
להגיע לצד השני של הנהר.

אתה יכול לנסות לעבור,
לבדוק
אולי כן
אולי לא
מקסימום תחזור

ואתה יכול לשרוף ת'גשרים
ואז בטוח
אתה לא יכול.

חסכת ת'דרך הלוך.
בעיקר ת'חזור
?€מחפשת^
משהו בי מסתמך על זה
שאפחד לא יטרח לקרוא את התגובה ה25 בשרשור הזה.

כואב לי.

תעני,
אני רוצה לגמור את היום הזה, לשכוח ממנו.
לישון.
|סוף|מחפשת^
זהו,
היום הזה לאט לאט הולך לו.
אני משאירה אותו כאן
24 שעות לשרשור המשוגע הזה.
אני אוספת את עצמי
מכל המקומות בהם השארתי אותי.
מהמסילה ברכבת
מהמסיבה אתמול
מהתכתובת עכשיו.
מכניסה לקופסא סגורה
את כל מה שליקטתי היום.
שומרת.
עולה על כיסא
מניחה במדף העליון
יורדת
מוציאה ת'כיסא
יוצאת מהחדר
סוגרת ת'דלת
הולכת.
חוזרת.
מכבה את האור
נועלת.
בלי להתראות
מסתפקת
בביי

דמעות אחרונות
מרטיבות את הכרית שלי
(כן, לא אפתח פצלש בשביל לומר את זה)
איך זה היה למעלה?
אני חותכת אקסון?!
כן, אני חותכת אקסון. שוב.
אולי הוא יאבד מכוחו יום אחד.

ואיך הכל התחיל אחרת
ואיך תכננתי לגדול,
לשכוח.
ואיך אני כאן, עכשיו.

אני צריכה כוח.
יש לי.
אשתמש בו.
אהבתי את הרשומות הקצרות האלה כאן.
הם חלק ממני.
בוחרת אחרת.
טוב יותר
בעז"ה זה יקרה.

עוצמת עינים
איך מהכאב הזה
יגדל
משהו טוב בסוף.

אני שוכחת,
בוחרת
הכי חזק שאני יכולה
בהצלחה לי



למדתי המון.
בכל התחנות המוזרות
של החיים שלי.

הירח של אתמול נעלם,
רגוע פתאום עכשיו
בקצה השכונה ילד מחפש
את אבא.

יש בי כוח
בעז"ה

ביי



(לא מאמינה שמישהו קרא עד כאן, אז הרשיתי לעצמי





(אממ...ימ''לאחרונה

רק אומר שקראתי את כולם)

..דף תלוש

87%

In two days

And I'll probably finish it today


.This is fucked up


What the fuck is wrong with me 

..דף תלושאחרונה

I hate myself about it

I feel like I'm doing something forbidden

But it's not


 

Why am I so hard on myself about it


 

I hate how much I enjoy it 

אחרי כל התרמודינמיקה והמטריקסxmasterx

חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה

חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.

החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים


בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר

אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי

כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות

אזxmasterx

נאכל ביצים ובשר כל היום

נזיז ברזלים

נשמע מוזיקה

נישן נורמלי

האלכוהול ייכנס למידה מאוזנת, לפחות במהלך השבוע

עכשיו די לדבר על זה כמו איזה גיי שמעלה גרה עצמית ומלקק לעצמו תתחת כמו איזה חתול

צריך לחזור לפילוסופיה כי גם הנפש מתאמנת

כל אופנת החיפוש העצמי הזהxmasterx

פחח

את מי אתם מחפשים

במקום לחפש לכו ליצור את עצמכם אין מה למצוא יש מה ליצור ולברוא

מה צורכים בשביל לאכלס את התודעה המבולבלת הזאת

מה רואים מה קוראים מה שומעים

מותר כבר להגיד ערסים או שזה לא פוליטיקלי קורקט

למי אכפת

היעשה מה שהינך

אלא אם כן אתה חסר אונה קדמית וזה בולט אבל נסלח

איזה אנרגיות של יוםxmasterx

חודש אייר

סוף אפריל

מזל שור שחורש ביסוד האדמה

מרגישים את כוחות היצירה והפריון באוויר

לכן הכל עולה ובועט ורק רוצה להחפיץ ולקחת ליזום ולפעול

אייר זה אור זה זיו

אני מעדיף את החושך והאופל אבל בשביל להרגיש אותו צריך אור

שר הטבעות > הארי פוטרxmasterxאחרונה

זה סתם בלי קשר

וגם מפורסם וידוע ולא באמת נצרך לומר

עכשיו קצת בוקובסקי בשביל הנשימה ואז לעבודה בחזרה

"כי לפעמים חייבים להשתין בכיור"

מי כותב ככה?

או במילים אחרות

"האם אתה יכול לזכור מי היית לפני שהעולם אמר לך מי אתה צריך להיות?"

זה לא מגיע ליכְּקֶדֶם
..דף תלוש
I'm freaking out and I don't know why
..ביחד ננצח

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה


אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

--מחכה לרחמים~

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

--מחכה לרחמים~

את תהיי

אני מבטיחה לך

את תהיי ויהיה לך

יהיה לך הכל

את תהיי הכל

את כבר הכל

את עולם

עולם שלם ונסתר

אל תתני לו לרסק אותך

יש לך עוד חיים לחיות

קומי אהובה

כי בא אורך

קומי לזרוח

🤍

....צאצאאחרונה

אמן

שעון קיץxmasterx

מפנה לילות מכלה בקרים

שירי יום הזיכרון באווירxmasterx

וזה כאילו דומה לכל שנה אבל זה לא

אין בית שאין בו מת

וחסרה חמלה

אף אחד לא חושב שהשני מיוחד כי הוא גם סובל

אין סבלנות באוויר

משהו יתפוצץ מתישהו וההישרדות הזאת כבדה

אם הייתיxmasterxאחרונה

יכולה הייתי נעקדת במקומו

סדק

סדק אחד בכל יום

אין מה למהר

זה בסוף יגיע להכל

יתפרץ כמו סכר

על אדמה רעה ויבשה

הזמן לא מרפא דבר

רק מפיל אותך על חרבו

העבר מגיע כמו חסד

זכרונות מנחמים מעט

עצוב כשלא נשאר מי למות למענו

או

לחיות בשבילו

...כְּקֶדֶם
יבוא יום ואנקום בהם על כל מה שהם עשו ועל כל מה שהם זממו לעשות

אולי יעניין אותך