עברתי כל כך הרבה כאב בחיים,אני מרגישה שהנפש שלי פצועה
בעלי מנסה להבין אותי..אבל אני מרגישה שקשה לו להכיל אותי,קשה לו להתמודד בחיים,כל דבר הכי קטן מרסק אותו והוא נכנס למיטה מתחת לשמיכה והילדים יכולים להיות עם חום והוא פשוט ישן בדיכאון
מבחינתי זה חסר אחריות במובן מסוים
כמה שעברתי ועוברת בחיי אני מנסה לאסוף את עצמי כל פעם מחדש, לקוות בכח שיהיה טוב וממש להאמין בזה..אמממה עכשיו אני מרגישה שאני מתאפרקת לאט אבל בטוח נמאס לי מהחיים, התקווה היחידה שלי שיבוא מחבל ומתפוצץ לידי ואני פשוט לא ארגיש כלום
אני באמצע נפילה
אין לי למי לדבר למי לספר
לא הורים לא אחים לא חברות
אני מוצאת את עצמי לבד גם אחרי החתונה מדברת לעצמי בלי סוף.ונמאס לי
אין לי שקל לפסיכולוגיה.ודרך הקופה יש חילונים..הם בטוח לא יבינו אותי..אם מישו יודע על פסיכולוגית דתיה דרך הקופה ממש אשמח .תודה רבה

)