להגיד לאנשים שאני לא דתי, לראות אותם מופתעים ואז להסביר להם את ההבדלים בין יהדות לדת 

יהדות איננה דת. לא בהגדרתה ולא במגמתה.

המילה 'דת' משמעותה היא חוק ("ואת דתי המלך אינם עושים") כשאומרים "דת" מתכוונים בדרך כלל למערכת חוקים אלוהיים שמגמתם: רוחניות, עשיית נחת רוח לאלוהים, דבקות או טובות הנאה של המקיים אותם.

היהדות קודם כל היא אומה, לאום. כמו שאין דת שנקראת צרפתית או ערבית (הצרפתים דתם נצרות הערבים דתם איסלם). לדוגמא: יכולים להיות שני נוצרים משתי אומות שונות (אפי' אומות אויבות) הקשר בין שניהם הוא הדת. יכולים להיות שני יהודים בעלי אמונה שונה אחד מהם התאסלם והשני נשאר נאמן ליהדות, הקשר ביניהם הוא קשר לאומי. 

הלאום הישראלי קיבל חוקים אלוהיים בהר סיני לכן יש ביהדות מאפיינים דתיים (הנחת תפילין, קורבנות וכו') אך המאפיינים האלה הם תוכן של קדושה שנוצק אל תוך הלאום היהודי.

מגמתם העיקרית של הדתות היא לחיות חיים רוחניים לכן השאיפה הגדולה של הדתות נמצאת מעבר לגבולות העולם הזה (גן עדן וכדומה) ולכן גם הן פונות בעיקר לאדם הפרטי ולאופן בו הוא מנהל את חייו. לדתות אין אמירה פוליטית.

היהדות כל מגמתה היא מגמה פוליטית להיות "ממלכת (מושג פוליטי) כהנים (מושג קדוש) וגוי (פוליטי) קדוש" לכן אין בכל התנ"ך איזכור מפורש לגן עדן אלא רק לשכר גשמי כי זאת השאיפה של היהדות. התורה עוסקת ללא הרף בדרך הניהול הנכונה של האומה. האדם הפרטי הוא טפל אל הכלל אדרבא אחד העונשים הקשים ביהדות הוא "ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה" כלומר להפוך לאינדיבידואל ח"ו.

אלו קיצורם של הדברים.

ראיתי סרטון בו ילד קטן שואל רב בהרצאה "מה הבעיה להיות דתי לאומי?" אז הרב ענה לו "אם יש לך את הדת בשביל מה את צריך את הלאומיות?" כמובן שהרב לא הבין את הדבר הבסיסי הזה

החרדים (מכליל קצת) לדוגמא הם דתיים מצוינים כי הם דבקים בדתם. אנחנו לעומתם משתדלים להיות יהודים טובים הדבקים ביהדותם. 

לא כן?

הלאום היהודי מוגדר ע"י הדת היהודית

אבל הדת היהודית קובעת מי נחשב יהודי ומי לא, ולא המוצא שלו.

שתי ראיות לדבר. 

1. גרי צדק, כל אחד יכול.

2. מי שאבא שלו יהודי ואימו גויה לא נחשב ליהודי אע"פ שבשאר אומות העולם זה לא ככה.

ומכאן טענתי שהיהדות היא לא לאום ולא דת.

דת היא מערכת חוקים אלוהיים שלרוב ע"פ מאמיניה מחייבת את כל העולם. היהדות היא בדיוק כזו.

יהדות היא לא לאום יהדות היא רק דת, והיא מחייבת את כולם לא רק את בני הלאום היהודי.

אלא שעל בני הלאום היהודי יש יותר חיובים לעומת אלה שלא, שעליהם יש רק שבעה חיובים.

הלאום היהודי אומנם מוגדר ע"י הדת היהודית אבל הוא רק קבוצת חיוב עם יותר חיובים.

מטרת היהדות היא לא "ממלכת כוהנים וגוי קדוש". זוהי מטרת האומה היהודית.

מטרת היהדות היא "תיקון עולם במלכות שדי" המושג עולם נוגע לכלל תושבי כדור הארץ ולא רק ליהודים...

אני אענה על כך בהרחבה כשיהיה לי זמן.

בקצרה רק אומר שאדרבא שבע מצוות בני נח מעידות על מגמתה של היהדות.

אלוהים מבקש מהגויים "אנא מכם אל תחריבו את עולמי".

 איסור רציחה וגניבה והחיוב להעמיד דיינים על מנת לשמור על יחסים תקינים בין בני האדם. לא לנאוף כדי לשמור על המערכת המשפחתית. לא לאכול איבר מן החי- שמירה על יחסים בסיסיים כלפי עולם הטבע. איסורי עבודה זרה וברכת ה' דרישה מינימלית כדי לא לשבור את יחסי אדם ואלוהים. אפשר לומר באופן כללי שה' דורש מהם לא להרוס.

אבל היחס האמתי של היהדות כל שאיפות הבניה וההתקדמות האנושים מוטלות רק על עם ישראל.

באמת אנחנו מעוניינים שידעו הגויים את ה' כמו שמובא בהרבה נבואות אבל אין זה אומר שהם יהיו דתיים חלילה. להיפך.

הדת היהודית מחייבת אותם, אומנם החיוב הוא לא להפוך את העולם ליותר טוב אך עדיין חיוב.

את העם היהודי היהדות מחייבת יותר.

ובכל אופן האומה היהודית מוגדרת ע"י הדת...

כנראה שהוא צריך לקרות, הוא מבין יותר ממני...

ככה זה לדעתי.

זה לחיות את התורה,

להשתדל להכניס את הקב"ה בכל חלקיק קטן בחיים

השאיפה זה להפוך את התורה לתורת חיים,

זה לא רק ספר של חוקים וכללים,

זה מילים טהורות שנוגעות בכל תחומי החיים.

זה שליחות, זה משמעות, זה רוחניות, זה אהבת ישראל

זה הרבה ב"ה

על כל המשתמע מכך...

אבל אף אחד לא כתב שזאת דרך חיים בשבילו.

לדעתי- זה כמובן גם לשמור את המצוות אבל זה הרבה מעבר. זה לחיות את זה.

זה לחיות בדרך הזו, זה לשנות את כל חייך וללכת עם זה עד הסוף.

זה מה שאני חושבת שצריך להיות באופן כללי, אבל עכשיו כשאני מסתכלת על עצמי, אני לא לגמרי רואה שזה מתקיים...

כתבתי את זה ממש במפורש

התורה היא תורת חיים!

סתם. לא קריטי לי שתכתוב 

פשוט גם אני סוג של אמרתי את זה, אחרי הכול רצון ה' זה שהיהדות תהיה דרך חיים בשבילנו...

כמובן שאני לפחות עוד לא שם, אבל אני תמיד משתדל.

אבל בעיקרון אתה צודק, סליחה @עצת חושי

אבל עכשיו כשאני מסתכלת על עצמי, אני לא לגמרי רואה שזה מתקיים..

אז בהצלחה 

עצה ממני, חוץ מהשתדלות ומעשים, כדאי לך גם להתפלל על זה שתצליחי!

וכמו מה שאמר מרן הרב קוק-בכל דרכך דעהו (מוסר אביך)

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אין תשובה "נכונה" אחת לשאלה הזו, וההחלטה צריכה להתבסס על סדרי העדיפויות, הערכים והצרכים האישיים שלך.

כמדריכה בסניף הנפרד, המחויבות שלך היא לבנות ולהעביר תכנית הדרכה מתאימה לערכים שאת דוגלת בהם. ואף להוות דוגמא אישית לבנות שאת המדריכה שלהן.

האם העיסוק המקביל בחב"ב בסניף המעורב יוצר אצלך קונפליקט פנימי או מסר בעייתי?

האם האופי והרקע הדתי של הבנים המגיעים לסניף המעורב מקשים עליך?

או שיש פעילויות שהאופי שלהם סותר את הערכים שלך?

העובדה שציינת שאם לא תלכי לחב"ב, "סביר להניח שלא יהיה לך חברה אחרת" היא נקודה קריטית. קשרים חברתיים הם דבר בסיסי וחשוב מאוד. אם החב"ב המעורב הוא הדרך היחידה שלך כרגע לשמור על קשרים משמעותיים, עזיבה עלולה לגרום לבדידות ולקושי.

מדוע שלא יהיו לך קשרים חברתיים מחוץ לסניף המעורב? החברות שלך רק שם? אין דרך אחרת לשמר את הקשר עם החברות האלה?  (מפגשים מחוץ לסניף, פעילויות אחרות?)

אולי  לצמצם הגעה לסניף המעורב, לא להפסיק לגמרי? 

זהו הבעיה היא שאני חייבת את זה... זה כאילו השחרור שלי מכל הלחץ והבלאגנים של השבוע...

הרמה הרוחנית של החברה אצלנו היא די גבוהה ובאמת שלא נראלי זה משפיע... פשוט אני חוששת שזה קצת מוזר...

אם הרמה גבוהה מה הבעיה לנסות לעשות הפרדה?

לא כי אני מכיר את הנושא מקרוב, סתם נראלי שזה אמור להיות ככה.

זה מאוד מורכב כי הרמה הרוחנית שלהם גבוהה יחסית לחברה בעיר שלנו...

אני מדייק קצת יותר, חלקם מגיעים מבתים מסורתיים וחלקם חוזרים בתשובה... אני בכלל מהקצה השני, למי שמכיר אני לומדת באולפנת תפארת שזה אולפנה יחסית דוסית וזה פחות או יותר הכיוון שלי...

עכשיו מבינים קצת יותר??

אם כן, המצב יותר מורכב ויש יותר על מה לדון, גם בגלל הצד של הקירוב רחוקים שבעניין, ושזה מחזיק את המתחזקים בתור דתיים, ומראה להם שאפשר להיות שם ולהיות דתיים...

חוץ מזה יש על זה לרב שניאור הרבה דיבורים בעניין, היו כאלה שאחרי בירור אישי מלווה ברבנים גדולים (כדוגמת הרב שמואל אליהו), הרב שניאור הסכים להם להשתתף בפעילויות של סניף מעורב, בכל מקרה אם זה מעניין אותך יש יהודי שעוסק בכל ההקלטות של הרב שניאור ע"פ נושאים, כנראה שיהיה לו הקלטה בנושא, מוזמנת לשלוח לו מייל harav.shneor.ketzשטרודל גימייל נקודה קום. את יכולה לבקש ממנו חומרים בנושא, אם זה מעניין אותך. 

אתה יודע על איזה עוד נושאים יש??

אני ממש מפחדת שבסוף זה גם ישפיע עליי...

כאילו לכו תדעו מה יקרה, זה יכול חס וחלילה לדרדר...

בקיצור מורכב ביותר...