מייל ששלחתי למרי גריפית', אמא של בובי, לפני 15 שנים, בשנת תשעא 2011:
Hello. My name is Moshe, I am a 18 years
old, an Orthodox Jew from Israel. Last
Month, when I was in Yeshiva (Jewish
Studies Institute), I saw the movie
first time.I found many similarities
between Bobby's Christian family, and
my
Jewish family. Both believed that
homosexuality is a sin, that homosexuals
are condemned to hell. That's why it
was
so easy to identify with Bobby's pain,
with lack of understanding and
acceptance he felt, with the feeling
that his family would not accept him as
he is. When I saw the end of the movie,
my heart filled with hope. I saw an
example that religious people can
change, can get the difference, if they
so wish. I showed the film to my friends
from the yeshiva, and they told me that
the film changed them. Now they
understand the hardships of their gay
friend, Now they understand that the
Bible can not be an excuse for hartred.
I showed the film also my rabbi, and he
summarized it in three words: I saw, I
was excited, I cried.
From here, I want to praise you, Mary,
that you're a brave woman. Not given up
on love and acceptance, even after it
seemed it was too late. Thanks to your
strength, you success to emotion of
thousands of people, and success to add
understanding to the world.
Among Jews,
there is a common greeting, "yashar
koach", which means you'd be hard to
continue what you're doing now. So
yashar koach, and much happiness and health.
Moshe, Israel.
זאת התשובה של מרי, שנפטרה לפני 6 שנים:
LOVE KNOWS NO BOUNDARIES.
Moshe, YOUR KIND LETTER EXPRESSES THAT VERY WELL.
THANK YOU VERY MUCH.
PEACE AND LOVE TO YOU AND YOURS ON YOUR JOURNEY.
MARY GRIFFITH AND FAMILY
נ.ב.
במקור היה כתוב שמי האמיתי, שיניתי כאן למשה כדי למנוע זיהוי.
תרגום גוגל:
שלום. שמי משה, אני בן 18, יהודי אורתודוקס מישראל. כשהייתי בישיבה, ראיתי את הסרט בפעם הראשונה. מצאתי קווי דמיון רבים בין משפחתו הנוצרית של בובי לבין משפחתי היהודית. שתיהן האמינו שהומוסקסואליות היא חטא, ושדינם של הומוסקסואלים הוא להישלח לגיהינום. לכן היה לי כל כך קל להזדהות עם הכאב של בובי, עם חוסר ההבנה והקבלה שהוא חש, ועם ההרגשה שמשפחתו לא תקבל אותו כפי שהוא.
כשראיתי את סוף הסרט, לבי התמלא תקווה. ראיתי דוגמה לכך שאנשים דתיים יכולים להשתנות, יכולים להכיל את השונה, אם רק ירצו בכך. הראיתי את הסרט לחבריי מהישיבה, והם אמרו לי שהסרט שינה אותם. עכשיו הם מבינים את הקשיים של חברם ההומו, עכשיו הם מבינים שהתנ"ך אינו יכול להוות תירוץ לשנאה.
הראיתי את הסרט גם לרב שלי, והוא סיכם אותו בשלוש מילים: ראיתי, התרגשתי, בכיתי.
מכאן, אני רוצה לשבח אותך, מרי, על היותך אישה אמיצה. שלא ויתרה על אהבה וקבלה, גם לאחר שנראה היה שכבר מאוחר מדי. בזכות הכוח שלך, הצלחת לרגש אלפי אנשים, והצלחת להוסיף הבנה לעולם. בקרב יהודים ישנה ברכה נפוצה, "יישר כוח", שמשמעותה איחול שיהיו לך כוחות להמשיך במה שאת עושה כעת. אז יישר כוח, והרבה אושר ובריאות.
משה, ישראל.
תרגום התשובה:
לאהבה אין גבולות.
משה, מכתבך החם מבטא זאת היטב.
תודה רבה לך.
שלום ואהבה לך ולשלך במסעך.
מרי גריפית' והמשפחה
