כל ענייני התקדמות הגאולה תלויים ברצון, או יותר נכון גילוי הרצון, וזה העומק של מי שמהרהר בתשובה, שמגלה רצונו וממילא הוא נהיה צדיק גמור, כיוון שהאדם מתייחד לרצונותיו, שכן הצד המבדיל מן הבהמה את האדם זה המחשבה והרצון, ממילא "הוא" שהוא בידולו משאר העולם שהוא הרצון, וברצון הוא צדיק גמור


וכן אנו רואים את שיבת ציון, שהייתה חסרת סיכוי ומתוך התעוררות הרצון (כשר או לא תחליטו לבד) של התנועה הלאומית, לא ברור איך אבל זה קרה
וכן שילטון ישראל בארץ וכן ירושלים עיר קודשינו,


וכאשר הרצון חסר אין למציאות משמעות כגון חבלי יש"ע והר הבית והקמת מלכות דוד ומחייאת עמלק והקמת המקדש והקרבת הקורבנות וסנהדרין ודיני התורה
וגם אם בפועל יש כגון ישע ודיני התורה כאשר הרצון לא שלם הוא כגוף ללא נשמה משמעותם דלה וברת שינוי


שאין המדרש הוא העיקר אלא המעשה

והעומק שהרצון הנגלה המוחלל לא חל אלא כאשר. גילוי רצון מעשי
שהן רק מצד הגילוי המעשי יבוא הרצון והדרישה אל כלל ישראל

ולכך כתוב אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך (טובה זו תורה) שלכך נוצרת -להוציא את הדרישה לכלל

וכן מי שחוכמתו מרובה על מעשיו, נמשלה חוכמתו לענפים ומעשיו לשורש, ולכאורה היה לומר שהמעשה הוא היוצא של החוכמה ולכן ההחוכמה לכאורה היא שורש המעשה

וכן ברובד המציאות המעשה הנגלה יוצא מהמחשבה הניסתרת
אבל ברובד הרצון שהוא מחולל המציאות ודאי שהמעשה מושך את הרצון
והרצון מושך את המעשה והמחשבה לפי שאין אדם לומד אלא במקום בליבו חפץ


ולכן המעשה הוא שורש המחשבה, ולכן מי שחוכמתו מרובה ממעשיו יכולה לבוא רוח ולעוקרו


ופשוטים הדברים עד מאוד


אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד
כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יכוננו