תשבי על הכסא, בעדינות. תכבשי את כל הכעס שלך, את הכאב ששורף לך בעיניים. תבקעי את כל החומות המאיימות שמסתירות לך כל אור שאלוהים שולח לך. תכווני את כל הרע שיש לידיים, תשחררי מהלב. תלחצי על הקלידים במהירות, תלחמי. תקיאי ממך הכל. עכשיו קלידים שחורים, תשתחררי. תזעקי את הצעקה האילמת שיש רק לך, שמצליחה להרעיד את כל החדר. תצעקי על השחור שרודף אותך, שלא מרפה מלצייר לך מכשפות בלב הקטן והיפה שיש רק לך. תשבי, תנשמי. והלבנים, תנצחי את המלחמה הזאת שיש בניכם.
יש בה ככ הרבה כוכבים שמתחילים לזהור, ולעטוף אותי במין חמימות מזעזעת שנמצאת רק אצלה. היא בועטת בי, ואני לא מצליח להשתחרר מהצחוק המכוער שלה, המרושע, המרגיע. אני רוצה לגעת בה ולהרגיש את החום. אולי קצת להתקרב, לכל הטירוף והשיגעון שכלוא בתוך הנפש שלה. אנחנו ככ רחוקים, ואני צועק בדממה אילמת את כולי, אותה. אותי. אני מרגיש את הדם שלי בוער, אני לא יכול יותר.
תסתכלי מסביבך, תחזרי במהירות לפסנתר. תרגישי אותי. תמשיכי לנגן, יותר פרוע, יותר מהפנט. תנשמי נשימות עמוקות. תצחקי, תקרעי את כולך. את הליכלוך הטהור שנמצא אצלך בכל פינה. את הצביעות שלא היתה, את האהבה שלא נגמרת. תאספי את הכוחות האחרונים, את הבדידות הרוצחת אותך כל שניה, תמשיכי לשלוח סכינים חדים נעימים כל כך לכל כיוון.
תאהבי אותי, כמו שאני אוהב אותך
עכשיו אסור לנגן בכלל
מתי תביני להפסיק להכנס לי לחיים
לפחות לא עכשיו, אני צריכה קצת זמן
יש בה ככ הרבה כוכבים שמתחילים לזהור, ולעטוף אותי במין חמימות מזעזעת שנמצאת רק אצלה. היא בועטת בי, ואני לא מצליח להשתחרר מהצחוק המכוער שלה, המרושע, המרגיע. אני רוצה לגעת בה ולהרגיש את החום. אולי קצת להתקרב, לכל הטירוף והשיגעון שכלוא בתוך הנפש שלה. אנחנו ככ רחוקים, ואני צועק בדממה אילמת את כולי, אותה. אותי. אני מרגיש את הדם שלי בוער, אני לא יכול יותר.
תסתכלי מסביבך, תחזרי במהירות לפסנתר. תרגישי אותי. תמשיכי לנגן, יותר פרוע, יותר מהפנט. תנשמי נשימות עמוקות. תצחקי, תקרעי את כולך. את הליכלוך הטהור שנמצא אצלך בכל פינה. את הצביעות שלא היתה, את האהבה שלא נגמרת. תאספי את הכוחות האחרונים, את הבדידות הרוצחת אותך כל שניה, תמשיכי לשלוח סכינים חדים נעימים כל כך לכל כיוון.
תאהבי אותי, כמו שאני אוהב אותך
עכשיו אסור לנגן בכלל
מתי תביני להפסיק להכנס לי לחיים
לפחות לא עכשיו, אני צריכה קצת זמן
