בס"ד

ואייי איזה מעצבן זה....!!!

פשוט כך..

קודם כל אתה חייב להאמין שאם הקב''ה הכניס לך את הבחורה לראש, הייתה לכך סיבה. זה לא היה קורה סתם.
אם היא כבר נכנסה ואתה נמצא בגיל לחתונה, למה לא לדבר איתה? למה לחכות שהיא תפנה אליך? אם זה ניראה לך הדבר הנכון והראוי, לך, דבר איתה, התחל שיחה איתה... בעז''ה עוד תעמדו תחת החופה. בנוסף צריך להבין, שלפעמים יש רגשות של חיבוב, שפשוט עוברות אט אט.

אני מניסיון אישי אומרת לך, שיש דברים שאני באמת כואבת נורא על הגעתם אלי. כואב לי כלכך, ואני רוצה לחזור אחורה, להחזיר את השעון ופשוט למחוק את הרגע ההתחלתי. אבל אין לי ברירה... זה קרה, וזה קרה מסיבה כלשהי שלרוב נבצרת מהבנתי. ומה שיש לי לעשות עכשיו זה או...
א. להתייאש, לבכות על מר גורלי ולשקוע בייאוש.
ב. או דבר ראשון לנסות למצוא פיתרון. ודבר שני, ממש למצוא דרך להתחזק מיזה. לקום מהנפילה והקושי.
אומרים שכשאדם נמצא למטה למטה, עמוק בתוך הים. דווקא משם הוא צריך לדוג את המרגליות, דווקא משם הוא יצליח לדוג אותם.

כל מה שעובר עלינו בסופו של דבר הוא לטובה. לא הכל קל, לא הכל טוב, ולא הכל בכלל רואים שהוא טוב. אבל בסופו של דבר, בתוצאה הכללית- הכל לטובה!

ב''הצלחה רבה.

מן הסתם אם אתה פונה לפורום 'נוער וגיל ההתפגרות', זה אומר שאתה אכן בגיל נוער, אכן כך הדבר? (אחרת היית פונה לפורום 'לקראת נישואין וזוגיות').

הגידו לי ידידי לפורום, מתוך כמה נערים שהחלו קשר בגיל כזה, אכן הצליחו להחזיק מעמד עד חתונה?

לדעתי אתה צריך איך אומרים? לפרוש מהעסק. אני יודעת שזה קשה, זה יכאב, ויהיו לך ימים קשים של געגועים ועצב..אך הזמן ירפא את שלו. אין מה לעשות. כמה שאתה נראה לך בוגר, כמה שאתה מאוהב בה עד כלות הנשמה, בגיל כזה תמיד הכל נראה ורוד, אך אתה תשתנה..ואיפילו בהרבה. אין מה לעשות.

מצחיק אותי לחשוב שאתם חושבים ש'אם הקב"ה הכניס אותה לראש שלך, זה לא סתם..."

נכון, הכל בידי שמים, אבל זה גם פשוט טבעי מאוד- בגיל הזה זה טבעי שזה קורה. אבל הדבר הכי מטומטם (לדעתי) מצידך לעשות עכשיו, זה לפתח את הקשר ביניכם. כי כמו שאמרתי- זה לא יצליח, הכל נראה ורוד, אבל עד מהרה זה יהפך לשחור משחור..אין מה לעשות, ככה זה תמיד. עדיף עכשיו קצת לבכות, מאשר לפתח את הקשר, הוא ידרדר אותך בחיים בהרבה בחינות, ועם כל הבאסה גם לא תצא מזה שום חתונה ושום נעליים ושום גרביים...

וזה בהנחה שאיני יודעת את גילך, אך מן הסתם כמו שאמרתי- אתה אינך מבוגר דיו בשביל חתונה.. ובגלל זה העצה הכי טובה לדעתי עכשיו, זה לפרוש לדוקים, למלא את החיים בדברים אחרים, והיא תשכח, הזמן יעשה את שלו. כשתגיע לגיל חתונה אמיתי אז תתחיל עם העסק של שידוכים. חברות בגיל הזה סם מסבך את החיים בהרבה. כאילו לא מספיק החיים קשים אתה רוצה גם את כל העסק הזה של 'התאהבות', 'חברות', וגו'....? היא תשכח, החיים שלך יחזרו להיות כמו שהיו לפני שהכרת אותה.

מצחיק אותי לחשוב שאתם חושבים ש'אם הקב"ה הכניס אותה לראש שלך, זה לא סתם..."

הכוונה היא- ששום דבר לא סתם! לא משנה מה תגידי, ברור לי שזה לא סתם כי זה הגיע מהקב''ה, ויש לזה מטרה כאן בעולם.

מלבד זאת, אני מסכימה איתך לחלוטין, במקרה שהמדובר הוא בגילנו, אני בוודאי ממליצה שהוא ישתדל לשכוח ממנה מיד. אבל כאן מתעוררת בעיה, איך בדיוק עושים את זה? אם מנסים להבין למה היא כלכך מוצאת חן בעיניו, אולי אפילו מנסים לדבר ורואים שזה לא יעבוד- לומדים שיעור הרבה יותר גדול מאשר שאדם יגיד לו שעדיף שהוא יסבול.
למדתי דבר אחד בחיי הקצרים, אדם לא יקלוט את הלימוד עד שהוא עובר את זה בעצמו. שהוא מגיע למסקנה לבד. לא משנה כמה יחפרו לו. זה לא אומר שהוא צריך לנסות לקפוץ מבניין ולבדוק שזה באמת הורג כפי שכולם טוענים. אבל בנושאים הללו, אין ברירה ועד שלא טועמים מהקושי הרב שמתווסף מהדברים האלה, קשה להבין את השיעור..
בכל זאת אני ממליצה לנערינו היקר, שיעזוב את זה... אך אם בכל זאת, ואם אולי במקרה הוא כן בגיל חתונה שיפנה אליה, שלא יחכה לה.

לפני כמה זמן גם נפתחו כמה שרשורים על התאהבות, מה עושים כדי לשכוח..והכל

'אח..' ענה להם מגילה מפורטת מה לעשות במצב המטורף הזה שאליו הם נקלעו עכשיו...

והנה, אם תקיים את כל  ה'הוראות'(;)) , בע"ה תשכח ממנה והכל יחזור על מקומו בשלום

קבלו אותו:

Forum/Forum.aspx/t98713#942579

רגע , מה עכשיו - איך מתומדדים עם הכאב שכבר ישנו?

המצב שאת נמצאת בו הוא מצב ממש קשה וכואב. את מודעת לזה. את מצידך התאהבת , קשורה
אליו וקשה לך להפסיק לחשוב עליו.

כשאני הייתי קטן לימדו אותי שיש פצעים שאפילו שנשים עליהם את כל התרופות בעולם , זה לא יעזור וזאת משום שהם פצעים ש "הזמן מרפא אותם".
מזה אותם פצעים? בואי נחשוב : הפצעים שבקטגוריה של פצע פיזי , אם נשים עליהם תרופה לפחות היא תעזור לו במשו , תשכך את הכאב , תרגיע , א"כ איזה עוד פצעים יש??
והתשובה היא: יש עוד פצע , שהוא בד"כ הכואב מכולם. "האיבר" שנפגע ממנו הוא לא פיזי ולא חומרני אלא הוא רוחני , קוראים לו "הנפש". הפצעים האלו נמצאים בקטגורית של "פציעות הנפש".

את עברת מצב שאפשר להגדיר אותו כסוג של פגיעת נפש , יש פגיעות נפש שלא כואבות כ"כ או שע"י תרופות + זמן מטפלים בהם , לדוגמא: אדם שנכנס לדיכאון , יש תרופות שיעזרו לו לשכך את הדיכאון ועם הזמן זה יעבור לו.
אבל יש דברים שאנחנו אכן רוצים להשאר ככה , בעיקרון זה לא רע לנו , ז"א אנחנו אנשים עם רגש ועכשיו הרגש עובד שעות נוספות , מתלהב ואומר שהכל בסדר , אבל השכל בא ונדף ואומר לנו , "לא , זהירות! משו לא עובד כשורה...".

אני אישית חושב שיש כאן ארבע דרכים לפתרון.
כל אחת היא דרך מחויבת שבלעדיה היא , חברתה לא תוכל לחול בשלמות.
לכן זה יותר ארבעה היבטים שצריכים להתעורר אצלך >

** "הזמן הוא מרפא".
** "תני לשכל שלך להשתלט על הרגש שלך".
** הסחת העינין מליבך.
** איך אם לא , תפילה לבורא עולם!!

"הזמן הוא מרפא" -

צריך לקחת את הזמן כאן בעינין ולדעת שזה לא יתרפא מיד , יקח לפחות קצת זמן , אבל גם לדבר הזה יגיע העת וזה בעז"ה יתרפא... - הזמן מאחה את הפצעים!!

"תני לשכל שלך להשתלט על הרגש שלך" -

זה טבעי שיבואו לך מחשבות והירהורים של אהבה עליו , אבל מה לעשות , אם את רוצה באמת לצאת מזה את צריכה להחליט , זהו , לא ממשיכה לחשוב עליו , זה קשה מאוד , אז איך? זה מחשבה , קשה לשלוט בזה? לכן יש את ה -

הסחת העינין מליבך -

לכי לבלות עם חברות ככה בפאנן , שכחי מכל הצרות , תעזרי לאחרים , תעסיקי את עצמך , אקיצר העיקר שלא יהיה לך {הרבה} זמן פנוי כי אז באות המחשבות , בזמן הפנוי...

איך אם לא , תפילה לבורא העולם!!

הדבר הכי חשוב בעיניי זה להתפלל לאבאל'ה שבשמיים שהוא שולט על כל המחשבות בעולם ולבקש ממנו "אנא ה' , תעזור לי " , הוא יעזור לך - "הבא ליטהר מסיעין בידו" . אבל חשוב שזה יהיה מעומק הלב , כמה שיהיה יותר עמוק הבקשה שלך לאבאל'ה שיוציא אותך מזה , ככה התפילות יגיעו יותר רחוק - הוא ישמע לתפילותייך.

המון בהצלחה.
מקווה שעזרתי!
שבוע מבורך 

לפי דעתי לא הבהרתי את דברי נכון. אז אנסה שוב.

כשאמרתי ששום דבר הוא לא סתם, בעצם במילים אחרות כוונתי הייתה "הכל מאת השם".
זה בשום פנים ואופן לא היה תירוץ כדי לקבל את המצב, ולהגיד שאם קיבלנו את זה יאלה בוא נעשה עם זה משהו למרות שזה אולי לא ראוי. אז לא... אם זה לא ראוי, אז זה לא ראוי. עצם העובדה שזה בא מאת הקב''ה לא משנה את העובדה הזו.
רק ניסיתי לנחם, הבחור הזכיר את הקב''ה בעניין, את ההטחה של "למה הקב''ה מביא את זה עלי? לשם מה?" התשובה היא- שזה עוד ניסיון, כמו אלפי הניסיונות שאנו מקבלים. אם יש לנו את האמונה שהכל מאת השם, זה מחזק אותנו!

למה אם אתה ממש לא בגיל המתאים שיהיה לך חברה, אז תנסה לשכוח מזה,

ואם לא, כנראה שזה איתות מהשמיים...

דבר ראשון אם ה' נתן לך ניסיון סימן שאתה יכול לעמוד בו.

הכל במחשבה!!

אים תכניס לעצמך לראש שהיא לא בישבלך זה יעזור לך . ואים לא לך תדע אולי זה משהוא רציני...

אקיצר בהצלחה בהכול!!!

אז.. מניסיון (ברר.. המילה הזאת כלכך מעצבנת~~)

הממ.. פשוט המשפט שהכי מתאים לזה זה "הזמן עושה את שלו"..

המשפט הזה אשכרה נכון.. יעבור הזמן ואז תדע בדיוק מה אתה רוצה מעצמך..

אם אתה באמת רוצה את זה או זה סתם אשליה זמנית..

ואז תדע אם אתה באמת רוצה את זה או לא..

אז לבינתיים.. פשוט תן לזמן לעבור..

בהצלחה..=]

או לשטו"ל

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.

אולי די כבר?!

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות