זה שכואבות לי הגרביים זה מדכא מאוד, וגם גיליתי שלפלא' שלי לא קוראים מתושלח ואני לא יודעת מה לעשות עם המידע הנוראי הזה. זה פשוט מכניס אותי לבאסה עמוקה מאוד ושובר אותי.

או שאתה רוצה שאני אכתוב:

 למה הוא בבאסה עכשיו...!

מה הכוונה?

בס"ד

די לפסימיות.

אמ.....אני לא מצליח להשיג שירים של היהודים....

איזה כיף שזה הצרות שלי.....

בהצלחה גבר.
במה המבחן? אני מתכונן למבחן בגרות באנגלית מקווה שיהיה לנו בהצלחה או בתרגום good luck

ספר מלכים א' ואני בקושי בפרק ג'!!!!!!!!!!!!!

וגם bookreport.... עוד שלושה ימים ואין לי ספר...

וגם אמא שלי עכשיו באסיפת הורים... (ואני מדגישה שלוש נקודות...=)

אבל למרות הבעסה הנוראית הזאת אני מרגישה סבבות...

בס"ד

למה כי אני עמוסהה רצחחחחחחחחחחחחחחחח

ואין לי כוחח לכלוםםםםםםםםםם

עולם אכזררררררר

מה הקטע של השירשור...
אבל לעניין--
אתם בטח לא מכירים את זה, אבל יש גיל כזה בטווח של כמה שנים (בעשור השני של חיי האדם)
שבו בד"כ עוברים על נפש הבנאדם כל מיני דברים ותהליכים,
לפעמים אותם תהליעכים כואבים או שהם רק משדרים תחושת סבל וכאב,
מין גיל בו אתה מעצב את האישיות שלך, אז עוברים עליך כל מיני תהפוכות נפשיות למינהם,
ישנם דברים קבועים העוברים כמעט על כל בנאדם באותו טווח גילאים ויש דברים המשתנים בן אחד למישנהו, בין הדברים הקבועים זה בד"כ: התאהבויות, רצון להתאבד, מריבות\כעס עם ההורים ועוד...
בגילאים אלו המון פעמים אתה נכנס למצב של "דיכאון" בשפה נורמלית זה הוא חוסר מצב רוח אך בשביל נערי הגילאים עליהם אנחנו מדברים זהו "דיכי" משהו עמוק בלב שאוכל אותך ופתאום אתה בטוח שהעולם חרב.
זה מסביר את סיבת "הבאסה" או "הדיכאון" בו שרויים מי שנמצא במצב הזה עכשיו.

בברכת רפואה שלימה, רפואת הנפש ורפואת הגוף, לנו ולכל עמ"י.

זה ירד מאדד (ברוך ה'..)

אבל עכשיו יש פחות פעילות ממה שהיה לפני הקורונה

בבסיס אני חי כי זה לא דורש ממנו שום פעולה אלא קורה לבד.

ואני ממשיך לחיות כי אני רוצה להתפתח ולהיות יותר שלם ומאמין שעוד יהיה לי טוב.

בנוסף אני מרגיש שיש לי פה תפקיד בעולם שאולי יהיה משמעותי

לא יודע.

מבררים את זה, מחפשים את זה

הלוואי וידעתי

כל הזמן והמטרה שלי היא לאסוף כמה שיותר כוחות כשאני למעלה כדי להצליח לעלות אחרי הירידה הבאה...

ככה עד שיבוא המשיח....