אנחנו מקפידים על הלכוות ייחוד, ותתפלאי לשמוע כמה אנחנו אמיצים לצערי..

אפילו האוטו בדרך לאינשהוא יכול להיות מקום לנפילה.
זה ממש לא קשור לזה. יש המון רגעים קטנים כאלה שלצערי מי שלא חווה אותם לא יבין.
 

שהיה לו מקרה כזה שהוא הלך לאיזה רב צדיק והוא אמר לו שיצר הרע נלחם בכל הכח לקראת הסוף, כי אח"כ הוא "מאבד" את הזוג.

אז אם ניסיתם הכל, כנראה שעצות אין... אבל הכי חשוב זה לא להכנס לעצבות כי זה רק מקשה יותר. ולקדם את החתונה כמה שיותר מהר ולהשתדל לשמור על מרחק.

אני אישית לא יודעת איך לעזור,

אבל הרבה בהצלחה!

בס"ד
לכל האנשים הנפלאים ששולחים לי בפרטי. עקב מגבלת מצטרף חדש אני לא יכול לראות מה אתם כותבים..
אשמח אם תשלחו לי למייל nnanxufk@gmail.com
או אם יש לכם רעיון איך לפתור את זה..

זה בעצם מה שחכמי ישראל מורים לעשות בזמן האירוסין (ואפילו לפני אם צריך)

עצם הדבר שזה מפריע לכם, כבר חשוב.

אם זרוז הנישואין היה פותר, הייתי מייעצת מהלך זה.

אבל, קחו בחשבון מה יקרה אחר כך בביתכם הפרטי, הרי יש כל כך הרבה מצבי ריחוק, שהכל תלוי בכם, אין איש מסביבכם. וקדושת המשפחה תלויה בהתנהלותכם.

לכן מציעה ממש בכל הכוח לבנות תוכנית שלא תביא אתכם למצבים מלחיצים, אך גם להרבות בלימוד ובהתבוננות בהנחיות חז"ל, ובע"ה תינצלו ותצליחו!

                                                      מזל טוב!

קודם, תודה על העצה והתתייחסות!

הורדנו את מספר הפגישות על מנת להמנע מזה, אך זה כמעט בלתי אפשרי לא להפגש בכלל. אם לא נעשה שבתות יחד וכד' הדבר יוביל לשאלות ותמיהות מצד הסביבה.
בנוסף, לפעמים החוסר בפגישות מגביר את הגעגוע ואת הקושי ואז כשנ]גשים הקושי לא לגעת גדול הרבה יותר..

את אומרת שיהיו שאלות ותמיהות מצד הסביבה,

אבל אפשר פשוט להסביר להם שכך חכמי ישראל מורים.

הרי כמעט כל אחד שמתחיל לקיים מצוות חושש קודם כל מהתמיהות.. זו מניעת המוח די גדולה.

אבל כשאומרים את הסיבה בלי לפחד רואים שאנשים משתדלים להבין אותנו.. 

ונניח שיהיו כמה שלא, שווה להיכשל בשבילם? ברור שלא! 

לגבי התוצאה, אני לא חושב שזה נכון,

כי א. ככל שאדם שומר את עצמו הוא יותר מתקדש והתאווה נחלשת- זה ידוע..וחכמינו בטח ידעו מה הם אומרים.

וב. נניח שאת צודקת, בכל אופן אז תיכשלו פחות.

הכי טוב להיצמד למה שחכמינו אומרים.  

ננסה לחשוב גם על זה.
תודה!

ב"שבתות".

ומה זה "שאלות ותמיהות" מול עצם הענין.

צריך לזכור, שמצד האמת, מעמד של "מאורסים" של ימינו אינו כלום מבחינת המשמעות בנושאים אלו.

הוא סה"כ הצהרת כוונות, איזושהי מחויבות להתחתן בסופו של דבר, ומדרגה של התכוננות.

מבחינת ה"שני אנשים" שונים, הוא בדיוק כמו לפני כן.

המשמעות רק מצד זה שמתחתנים אח"כ. 

אל תחפש מישהו שזה "קרה לו", כדי לקבל "הקלות" (אלא אם כן יתן לך עצה איך להתגבר, שזה לא תמיד בא משם) - 

ואל תחשוב שמי שלא, "לא יכול להבין את המקום הזה". ובוודאי אנשים שנישאו כבר, או עם נסיון חיים.

צריך קודם כל לדעת - אפילו "בתיאוריה", ברגע של שקט, לבד - את חשיבות הענין, נוסף להלכה הפשוטה והחמורה.

בחור ובחורה, כל זמן שלא נישאו הם שני אנשים, אחרים, המשיכה הזו היא מבחוץ, גם אם קשה לעמוד בה אחרי שכבר היה קלקול; והיא "משטַחת" את ההיכרות.  אלא מה, שהיצר יֵצר.. ויותר קל לראות בעיניים בהירות את השלוה והעדינות של יצירת הנפש הנפשי המתקרב, לפני שקורה דבר כזה, מאשר אחריו, שהצד של הרגע עושה את שלו וקצת מסמא את העיניים.

כאשר מתחתנים מתוך אישיות-אל-האישיות, אהבת אישיות אל האישיות, מסתכלים על השני קצת ב"גוף שלישי", זו יצירת אהבה עמוקה יותר, מתאימה אל המצב. החיבור האמיתי בא מתוך נישואין, התחייבות אמיתית, קדושה, נהיים משפחה - ואז הדברים שבאו ככישלון בוצורה שמוזילה את הקשר בסופו של דבר, באים כביטוי ל"איש ואשתו", במקומם הנכון, וגם אז לא במקום הצד האישיותי אלא כמבטאים..

צריך להתבונן עמוק, שזו באמת "מישהי אחרת", להתנער מזה.

וטוב שאתם עוד במקום שזה ממש מפריע לכם, ורוצים אחרת.

אין ברירה, קודם צריך "להתקרר". להתבונן כנ"ל היטב, כל אחד בפני עצמו, לקחת צעד אחורה, להציב יעד של היכרות אשיותית בלבד. עוד יש לכם הרבה מה להכיר. ולראות גם את ה"סוכריה", של הערך שיהיה לכם את זה רק כביטוי של דבר גדול יותר אחרת לגמרי. עדיין אפשר לשוב ולהתייצב.

ובשביל זה, לא מספיק "תיאוריות". צריך לשמור לפני שהענין מתקרב. להיפגש לעיתים לא קרובות. לשבת מראש במרחק מתאים. אפשר שני צדדים של שולחן ולא ממש זה מול זה.  להיפגש בשעות מוארות, במקומות עם אנשים כשרים. להיזהר מראש בדיבור; מה שמרגישים ש"עושה משהו", לעצור לפניו. זה קשה, אבל אפשרי.

לא לנסוע לבד ברכב פרטי, במקום שאינו הומה. וגם שם - אם את הנוהג, הבחורה יושבת מאחורה, ולא בצד שלך. לא מדברים ברכב, לא לפני פגישה ולא אחריה. וכו'. ולעשות את זה לפני שמתחיל להתעורר חשק לזה.. החוכמה בהכל - זה לעצור לפני שמתעורר, במצבים שיודעים שעלול.

ולא לסחוב את הזמן עד החתונה.

[ואל תאמר לעצמך, טוב, הם לא מבינים... לא כך. כבר היו כאן שאלות כאלה בעבר; היה ממש לפני זמן רב זוג ששני הצדדים התייעצו עם מי ש"לא חווה את זה" ב"ה - ושניהם הצליחו לעצור את עצמם, לחזור אל עצמם, ולהתחתן בצורה כשרה. לא להתייאש כלל. תתחזקו בכל תוקף - ה' יעזור לכם]

אני יודע שיש המון אנשים שזה קרה להם והדבר לא מספק לי צידוק בשום צורה, אני שונא ומתעב את החטא בכל נימי נפשי. זה שיש עוד אנשים שזה קרה להם לא עוזר לי להתאהב בחטא חלילה.
חיפשתי אנשים שחוו כדי שאולי יוכלו לתת עצות שיעזרו, מדובר במצב ייחודי שלא ממש דומה לניסיונות אחרים ולכן אני מרגיש צורך לבקש עצות דוורא ממי שחווה זאת. בנוסף נתקלתי בשאלות דומות שנענו בתגובות תקיפות וחדות שפוא נובעות מחוסר הבנתי המקום הנפשי של הנפילה הזאתי..

הדברים שאתה כותב הם כמובן ברורים וידועים לנו ואעפ"כ נשתדל לחזור ולהעמיק אותם אצלנו..
חשוב לי להבהיר, אין לנו שום פגם בידיעת חומרת האיסור והנזק שהוא יוצר. כל פעם כזאת מבאסת אותנו מאד. וכבר יצא שאחרי נפילה רצינית במיוחד התפרקתי בבכי שהלוואי שאבכה כככה בכל יום כיפור, כך שצער לא חסר.. 
הקושי הוא איך להתגבר. כל הידיעיות והמחסומים נופלים כשהמגע הראשון מתחיל. אתה מאבד את הראש לחלוטין, ומתחיל זרם שקשה ממש לעצור.
ננסה לאמץ חלק מהעצות ולקחת יותר ויותר צעדים אחורה מתוך ת]ילה שהדברים יעזרו..
תודה רבה על התשובה המושקעת והארוכה!
 

[מה שכתבתי לגבי "הקלות", היה רק כדי לתחם את הענין. שאכן השיתוף יהיה מצד עצות להתגבר, ולא כאלה ש"יסבירו" שבעצם לא נורא...]

וכל הכבוד שאתה "שונא ומתעב את החטא בכל נימי נפשך". זה עוזר לאפשרות להחזיר את הנפש למקום טוב, גם אחרי שקרה מגרמת היצר, שלא נעצר בזמן.

יש צד טוב מאד ב"תגובות תקיפות וחדות", שאתה אומר שנתקלת בעבר, שהן בעצם מבטאות את התחושה הבריאה הבסיסית; מזכירות גם למי שצריך היכן המקום הנכון, ובפרט עוזרות לאחרים, שלא יהיה ליבם גס בכך.

אבל נכון, שלמי שנמצא בנסיון, ומאד רוצה לצאת משם, צריך עזרה קצת מסוג אחר.. הוא ממש מחפש איך לחזור לאותו אורח חיים שעליו הם מדברים..

באמת, זה לא כ"כ בא ממקום "נפשי".. אדרבה, הצד הנפשי הנקי, מרגיש שהאהבה שיותר באמת, היא דווקא בהתמקדות אחד בשני, באישיות; אלא שזה צד יצרי, "הורמונאלי", שנסחף.

אשר על כן, באמת באופן המעשי, צריך הן את הסור מרע, בעיקר. דהיינו, לעצור לפני מה שמביא אל המילימטר הראשון (גם אח"כ לא להתייאש, אבל לעצור קודם). מן הסתם יודעים איזו קרבה פיזית, איזה דיבור, איזה מקום ישיבה/פגישה, מועדים להתחלה. צריך לעצור לפני כן. כשהראש עדיין צלול, ויכול להתמקד בערך ובאדם.

הדבר השני, זה באמת להתבונן בצד של האישיות של השני, האדם. מהראש אל הראש..  זו רמה יותר גבוהה של קשר. וכמה שהצד החיצוני נרגע, כך גם ניתן יותר לחוש את זה.

כבר אמרו חז"ל על היצר הזה, "משביעו רעב, מרעיבו שבע". צריך להשתדל תקופת צינון, ולהמשיך לשמור גם אחריה לפרטי הגדרים - ואז קל יותר להמשיך להיזהר, וגם לגלות את הצד העמוק יותר.

הצלחה רבה. אתם במלחמה קדושה. ה' יעזור לכם לנצח..

ניסינו כבר בעבר את הרעיון הזה וספגנו קנסות רצינים ועדיין זה לא עזר.
עכשיו מנסים לחשוב על קונספט שאולי כן יעבוד העניין של הקנסות.
תודה רבה!

כל הזמן מדברים כמה זה מזיק לנו, וזה מחזיק אותנו לפגישה אחת קדימה ואז שוב נפילה חלילה..
אני גן אדם עם עקרונות מאד חזרים בהרבה מאד תחומים, אך כאן אני מרוסק לגמרי, לא מצליח לעמוד בשום דבר שקיבלתי על עצמי. זה הופך את זה לקשה הרבה הרבה יותר..

את מציעה כיוון מחשב דרסטי, אחשוב על כך לעומק.
תודה על כל העצות ואיחולים!

זה ניסיון קשה

ממה שאתה מתאר נראה לי שאתם צריכים יותר מעצה...אבל ננסהץ  

אין לי עצות מניסיון ב"ה אבל חשבתי להציע ראיה אחרת, 

קודם כל להסתכל על זה כאל דבר מדהים. יש בניכם משיכה וזה נפלא. 

יש בניכם תשוקה לחיבור, גדול, טבעי ועוצמתי. 

זה מדהים! 

מצד שני אתם יודעים שלכל זמן ועד שלא תתחתנו זה בעייתי. 

אני חושבת שלפעמים הלחץ מהנפילה מביא אותך ליפול. 

שמעתי פעם שהרב קוק אומר "אסור ליראת שמים שתדחק את המוסר הטבעי של האדם" 

הרצון שלכם לבנות בית הוא גדול ועוצמתי בכל כך הרבה מובנים 

הפחד מפני הנפילה הוא לא העיקר מול המטרה הגדולה אליה אתם שואפים ומכוונים. 

נפלתם באסה, לא כדאי לחפור בזה, תקומו ותמשיכו הלאה אתם בדרך לדבר גדול בהרבה. 

משהו שאני יכולה לומר מעבר למה שכולם כתבו כאן, 

שבקשר זוגי יש שניים. אני לא יודעת איך זה אצלכם אבל בדרך כלל יש צד אחד שיכול להחזיק יותר. 

שיכול לעצור ולומר, רגע, זה נכון לנו? 

אתה לא שומר על עצמך, אתה שומר עליה והיא עליך. 

אומרים שבינה יתירה ניתנה לאישה שכאשר היצר של הגבר גובר עליו.. 

לאישה יש חכמה מיוחדת איך לעזור לו להתגבר על היצר. 

ואוו תהיו חזקים ואמיצים וה' יצליח את דרככם. 

אך מה העצה? אני מפחד שאם נשחרר מהנפילה זה דווקא יוביל ליותר נ]ילה מאשר חשבון נפש ובאסה על הנ]פילה. כשזוכירם שזה מבאס יותר קל לשמור..
ניסנו גם את הקטע של השמירה. היו פעמים שהיא שמרה עלי והיו פעמים שאני שמרתי יותר, באופן כללי היא עוצרת אותנו מליפול לחמור יותר ואני מושך יותר קדימה. אבל הרבה פעמים זה הפוך, היא זקוקה למגע הזה יותר ממני כדי לבטא אהבה. כך שלי המגע משחק יותר על הקטע של תשוקה ואצלה על קטע של אהבה..
תודה על העצות!

מי אמר את זה "אומרים שבינה יתירה ניתנה לאישה שכאשר היצר של הגבר גובר עליו.. 

לאישה יש חכמה מיוחדת איך לעזור לו להתגבר על היצר"?

[פשוט יש לי על זה כמה קושיות, אשמח לראות מקור]

"מדהים". וגם לא "חיבור גדול, טבעי ועוצמתי".  יש נטיה לפעמים, לעשות היום "קיצורי דרך" - ומִדברים שהם יצר כפשוטו, לעשות משהו "גדול". וגם, יש הבדל גדול בענין בין בנים לבנות.

ב. ואינני חושב ש"הלחץ מהנפילה" מביא אותו לכך. זה חביב לכתוב כך, אבל איך שאני מזהה, הוא לא שם. זה לא הלחץ מהנפילה, אלא ההימשכות אליה. זה יצר.

ג. ולהביא בשם הרב קוק, שכתב שאסור ליראת שמיים שתדחק את המוסר הטבעי, "ראיָה" לכך שכאילו זה לא כ"כ נורא... זה ממש ההיפך. אצל הרב קוק, ההתנהלות הזו עצמה, כמובן, היא ההיפך הגמור מהמוסר הטבעי (לא רק אצלו כמובן.. אבל כיוָון שעליו דובר), ולא רק מהיראת שמיים. אנשים לא נשואים.

ד. להגיד "הפחד מהנפילה הוא לא העיקר מול המטרה הגדולה"... הנפילה היא עצמה הריסה של המטרה הגדולה. כמובן, אם חלילה נופלים למרות שמאד לא רצו, אז שבים ועולים. אבל לעשות מזה, "נפלתם באסה.. תמשיכו הלאה, אתם בדרך לדבר גדול בהרבה"... זה הורס את הדבר הגדול בהרבה. והתוצאות של זה עלולות עוד ללוות אחרי התקופה הזאת. ולפחות ההספד של איך היה יכול להיבנות. זה לא משהו "שולי". לדעתי, זו ממש אי הבנה של מה זה בית בישראל.

ומה זה "תמשיכו הלאה".. הרי זה לא דבר חד פעמי, אלא דבר שממשיך.  חלק מרכזי מ"הדבר הגדול", זה שהכל יבוא מתוכו.

היה שווה להפסיק להיפגש לחלוטין עד הנישואין, אם זה היה אפשרי, כדי לא ליפול בכך עוד פעם אחת.

בס"ד

מי שזה לא קרה לו לא יוכל באמת להבין אלא אולי רק לתאר..

ואפילו שאולי לרבים פה היו קשרים קרובים ורציניים בעבר זה בטח לא משתווה..

אבל אני מאמינה שלרובנו הגדול, כמוך, יש מכנה משותף אחד והוא הרצון. כולנו תקווה ורצון להצליח להתגבר ולעמוד בניסיון הזה בבוא היום על אף הקושי.

אז אני חושבת שגם אנחנו ציבור ה"לא מבינים" נוכל גם לתת עצה..

והיה לי חשוב להגיב-

אני נגד הלקאה עצמית ומאוד בעד הכלה. 

קרה שנפלתם (ונשמע שכמה פעמים..) נשמע שמאוד קשה ואתם לא רוצים להיות שם, וכל פגישה היא התמודדות עבורכם (ואגב ממש אשריכם!), זה באמת כואב שמנסים ולא מצליח!

ויחד עם זאת, בוא שנייה ותסתכל בעין טובה- איזה כייף, ב"ה אתם מאוד אוהבים, נשמע שיש משיכה גדולה ורצון לקרבה וזה ממש כייף לגלות את זה עכשיו לפני החתונה!

ועכשיו תמשיך ותעשה רשימה של כל הדברים הטובים שיש במצב הזה..!

יש?

יש-

עכשיו שיש כוח והראש מורם, אפשר להתחיל לנסות לעבוד ולעמוד מול הדבר הזה.

*אני חושבת שבאמת כדאי לנסות ולצמצם כמה שיותר מפגשים.

*כשאתם נפגשים תעשו את זה במקום שיש עוד אנשים שאתם מכירים כי לידם תחשבו פעמיים לפני כל נגיעה..

*דברו על זה- אם קשה לך תגיד לה שקשה ואתה עובד על עצמך כדי שלא יקרה מצב של נגיעה. אולי אפילו יהיה צורך להתרחק או משהו. אני מאמינה שהיא מאוד תעריך את זה ותנסה להיות יחד איתך ולעזור, ואותו דבר הפוך.

*קראתי בהמשך שכתבת שאצלך המגע הוא תשוקה ואצלה המגע הוא צורך לאהבה. תנסו להגיע לצרכים האלו ללא מגע ובדרכים מותרות. לדוגמא- אם אתה מרגיש שהיא זקוקה לחיזוק של האהבה ביניכם תגיד לה יותר שאתה אוהב אותה, תעשה כל מיני מחוות שיראו את זה. אפשר לכתוב מכתבים ולכתוב מה אתה מרגיש וכו'..

*ועוד משהו אחרון- חזקו את עצמיכם, שניכם, על כל פעם שהצלחתם להתגבר ולא ליפול. לחזק את עצמיכם במשהו משמעותי שיהיה לכם כייף- תחשבו ביחד, אולי משהו משותף לשניכם או משהו שאתה עושה לה והיא לך. מה שכייף לכם!

הרבה הרבה הצלחה בעז"ה, וסיעתא דשמייא גדולה!

אם אתה רוצה להרחיב..

אני לא יודעת , מפחדת להכניס את עצמי לדיון הזה.. כי ב"ה באמת לא עברתי את הנסיון הזה...

אבל כן הייתי במצב של כמעט מאורסת. מאוהבת עד הגג . אבל לא הגעתי למצב של נפילה.. ובאמת היינו מאוהבים..

כאילו, זה כל כך חמור אצלי בראש, זה ברמה שאני חושבת שזה מוות של הנשמה. ואני לא מוכנה להקריב את התאוות שלי על המזבח.. 

ת'אמת אם הייתי במצב שלך, רציני, לא הייתי נפגשת.. מעדיפה להתגעגע, לנהל דברים בפלאפון מאשר ליפול עוד פעם ועוד פעם...

אבל כנראה באמת נעבור לצעדים דרסטיים.
תודה על התפילות! 

תודה רבה על העצה והתמיכה!

תודה רבה על העצה!

הכיוון הוא לאמץ את מה שהצעת והלמעיט בהכל ולשים מגבלות חמורות, מתוך הבנה שעוד מעט נהייה כל החיים ביחד והנפילות האלו רק מוסיפות כאב והתמודדות

והנפילות התכופות מקשות על היכולת להררגיש את הסליחה והכפרה. אך נשתגל להתחזק יותר בכיוון הזה ולעשות הכל באמת בשמחה.
ואשמח לשמוע עוד אם לך עוד מה לכתוב.
תודה!

שלום,

אחרי שקראתי את השאלה שלך וכמה מהתגובות, אני מרגישה פשוט רצון להגיד- איזה כיף לכם שזכיתם כבר לפגוש את האחד/ת שלכם.

זה כל כך לא מובן מאליו.. כתבת בהתחלה "כן ב"ה אני מאורס והכל טוב אבל.." והרגשתי צורך להזכיר את הגודל של הדבר..

אני יודעת שאתה נלחם ורואה את הצער הגדול שאתה מתאר אבל לא יכולה שלא לחשוב- הלוואי שארגיש כבר אני את ה'צער' הזה! 

תשמחו! תשמחו! אל תתנו ליצר לבאס לכם את תחילת הבניין של הבית שלכם. תתחזקו בעצם העובדה שמצאתם את מה שאחרים כל כך כל כך רוצים למצוא ומזה תשאבו כוחות להתאפק עוד קצת עד הרגע שתוכלו לממש את הרצון להתאחד להתחבר מהמקום הגבוה, האמיתי, השווה באמת.

מי אני שאייעץ לכם? רווקה שכמותי.. (כרגע;)) אבל אולי אני במקומכם הייתי מתמקדת בלבנות את הקשר הנשמתי.. ללמוד אחד את השני מהבחינה הרוחנית, נפשית, אישית, להיות אחד קודם כל בנפש. לחזק את החברות שביניכם כדי שכשתגיעו ללהיות אחד גופנית זה יבוא על בסיס קשר חזק של היכרות עמוקה, של חברות, שכבר בניתם. 

מברכת אתכם שה' יאיר את דרככם ויתן לכם כוחות להיות גיבורים! ובעיקר- שמחה, שהדרך אל הבית שלכם תהיה שמחה שמחה ויהי רצון שנשכיל להתרכז בחצי הכוס המאוד מלאה 

באהבה ובמזל טוב! 

את צודקת. לפעמים שוכחים את גודל הטוב שהקב"ה זיכה אותנו ואת כל השמחה שיש. טוב שאת מזכירה. תודה!
שבעז"ה בקרוב ממש תזכי לשמוח באמת בלי אף טיפה צער והקב"ה ישלם לך גמולך על העין הטובה שיש לך

והיא מופיעה בכל מיני צורות ומצבים בחיים, אבל אחרי חתונה התמודדות היא אחרת, וממה שמספרים היא הרבה יותר קלה ב"ה.

שיהיה ברור

לא עברתי לנשואים טריים

אני לא בוגד

קל לי שבעז"ה שאתחתן אמשיך להיות פה.

אבל זאת רק תחושה, ימים יגידו

געגועים לאנשים שעברתי איתם פה לא מעט

ותמיד לדעת שמי אני בכלל

זה חשוב

אבל זה סופי ב"ה

תודה!

(סתם)

נשמע לי יותר מתאים בשבילו

הייתי בורחת...

בהצלחה!

שזה רעיון כל כך טוב; ואם אחר כך, למרות שהיא צדיקה וצנועה (ואתה בטוח שהיא צדיקה וצנועה כמו שאתה

אוהב ומעריך), יהיו דברים נוספים חשובים שלא תסתדר איתם?

חושבת שכדאי וצריך לברר מה היה עד עכשיו עם פגישות; היו פגישות?  מדוע הסתיימו?

מצידן? מצידך? מה הפריע לך? מה הפריע לה? אולי אתה "תקוע" עם איזו דרישה,

כיוון הסתכלות, ציפיות, ואינך מוכן להתגמש או משהו כזה?

כמובן שלא מכירה אותך בכלל, סתם הצעה.

ועל זה הדרך. 

אבל תגובה יפה

כבר ראיתי את ההחלטה הזו שלו פעם באחד הפורומים הקדומים יותר.

הוא מדגיש צנועה וצדיקה. זה נפלא,  אם זה יושב על מקום אמיתי,

בוגר, שלא מתעלם גם מדברים נוספים חשובים, לו והוא עדיין

פחות מודע להם.

@שמוליק פיין  @אלירז 

זה לא היה בדיוק ככה אבל זה בערך מה שהם מספרים.

עלעלתי קצת, לא בדיוק...

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7  

כתוב שם בערך

אל תיקח את זה יותר קשה ממנה..

ואולי כדאי שתציע לשניהם בו זמנית? ותעביר מספרים של בירורים ושיחליטו לבד.

א. אין שום בעיה להציע לאישה לפני הגבר.

ב. בעיני, אנשים שבוגרים מספיק בשביל להתחתן - מקבלים את זה בהבנה. 

ג. עד כמה תסריט כזה נשמע לך מוזר?

שלום חברה מהעבודה, האם את במקרה פנויה?

מעוניינת לשמוע הצעה?

יש לי חבר מאוד X, וחשבתי שאולי הוא מתאים לך, אבל לא דיברתי איתו עדיין. אם זה מעניין אותך, אני יכול לשאול אותו קודם (ואשמח לקבל פרטים מסודרים שלך\מס' של חברה), או אולי הפוך, אני אספר לך עליו ותראי אם זה בכלל הכיוון? 

שיציעו להן קודם

אבל גם אפשר לשאול את אותה הבחורה מה ההעדפה שלה. אי אפשר לדעת מראש.

אבל אני לא אישה.

עקרונית, באלגוריתם גייל ושפלי של שידוכים יש יתרון להיות זה שמציעים לו ראשון.

שידוך יציב – ויקיפדיה

לבקש בכללי את הפרטים.. ולהגיד שיש לך אולי רעיון וכו'..

לא לפתח כ"כ ציפיות, אבל כן להשיג את מה שצריך.

החבר הזה אני מאוד מעריך אותו, וחוושב שהוא מיוחד בשמחה, בקלילות, במידות שלו... והוא גם לומד חינוך ובעה משם בעתיד הוא יתפרנס.. ולפני התואר הוא התפרנס יפה מעבודה בחינוך בלתי פורמלי..

אממה - הוא כרגע עובד כמה חודשים בתור קופאי.. וישלו עוד שנה לפחות עד סיום התואר..

מניח שאני עושה מזה אישו יותר ממנו, אבל אני חוושש שאולי זה ירתיע את הבחורה/בכללי ירתיע בנות אחרות .. זה מתכון מראש לוותר כי אני לא משווק אותו טוב? 

בהנחה שהגיל משנה.

אנחנו יותר קרובים ל30 מאשר ל25.. 

תציע וזהו, אתה לא צריך להתחתן איתו

אבל לדעתי צריך להציג קודם אצל כל הצדדים הטובים והחיוביים כפי שכתבת עליו..

ולציין שכרגע בשל הלימודים עובד כקופאי.

בסוף נשמע שכן יש לו כיוון בחיים, לומד וגם בעבר היה ברצף תעסוקתי.

לענ"ד כל הקטע של שידוכים, זה להאמין במי שאנחנו משתדכים.. אם אתה תעוף עליו, זה יועבר בהתאם למי שמקבלת את ההצעה

זה בעיקר מחמאה. לא חיסרון.

מוטב לו לאדם שיפשוט נבלה בשוק ולא יצטרך לבריות - לא?

יכול להיות שזה ירתיע אותה.

גם יכול להיות שירתיע אותה שהשם שלו מתחיל בא' ולא בי' (אותיות אקראיות).

יש דברים שבידיים שלך, ויש דברים שלא.

תנסה,

ומקסימום יגידו לא.

חבל על האנרגיות ועל המגדלים שאתה בונה כאן באוויר.

אין סיבה לוותר בעיני -

לנסות, ותשאיר להם את הבחירה אם להירתע או לא.

בהצלחה!

– חודש וחצי מוקדם מאוד בשביל מתנות (יש לי משלוחים שלקח להם יותר משלושה חודשים להגיע...)

– אל תביא פרחים אין איך להסתובב עם זה בדייט והיא לא חברה שלך (היא תהיה אחרי החתונה)

– בשלב זה אל תהיה רומנטי מדי ואל תגזים זה יכול להיות נורא מלחיץ וקרינג'

– מה שכן אתה יכול לעשות זה להביא דברים ידידותיים זולים ומתכלים, או נייטרליים לחתולין

– כי אם עוד שבוע זה לא יסתדר לכם מה תעשו עם כל הדברים האלה? מביך

הסבר: אני למשל בתור חתול זמני אוהב דובוני גומי. אם הייתי מזכיר זאת בפגישה, ומישהי הייתה מביאה לי דובוני גומי, זה היה נפלא ולא קרינג' בכלל. מישהי עשתה לי את זה עם מרשמלו וזה היה נורא חמוד.

אפשרות ב': נניח היא אוהבת ציור. אפשר לתת לה אריזה קטנה של עפרונות פחם / צבע או וואטאבר ממה שהיא אוהבת להשתמש בו.

תחשוב בכיוון של: "אם הייתי בחורה–" או נכון יותר: "אם הייתי הבחורה הספציפית הזאת, מה הייתי רוצַה לקבל ושלא יהיה קרינג'?"

חחחחח אם הייתי יכול לחשוב באמת מה בחורה הייתה רוצה העולם היה הרבה יותר פשוט(:

ותודה על הרעיונות! הבעיה שאין לה איזה חטיף או משהו שהיא אוהבת יותר מדי..

בהחלט מתנות זו דרך להביע עליית מדרגה בקשר, וקשר של חודש וחצי זה לא משהו שיכול להיגמר בלי התרעה תוך שבוע.

זה יופי של שלב לעוגה, פרחים וכדומה. (אתה יכול להחזיק לה את הזר באבירות במשך הדיט, ולתת לה אותו בסוף. רק תחשוב לאן היא חוזרת אחר כך, ולמי היא צריכה להסביר מאיפה היא קבלה את הזר)

ספר עם הקדשה לדעתי זה יותר מתקדם.

מה לגבי להצטלם ביחד? זה יכול להיות מאוד נחמד כשבעז"ה בהמשך יהיו לכם תמונות ביחד משלב הדייטים, ואם לא יסתדר מאוד קל למחוק אותן.

יש מי שמצפה לזה,

יש מי שלא.

יש מי שזה ילחיץ אותה,

יש מי שלא.

מכיר "5 שפות של אהבה"?

מתנות זה שפה, ולא כל אחת דוברת אותה.

לדעתי,

יש משהו נחמד ויפה לתת משהו למי שיוצאים איתו.

בשלב מוקדם, כשיש עוד סימן שאלה - דברים מתכלים\בעלות נמוכה (נניח מחזיק מפתחות, ספל).

ככל שהזמן עובר, ובטוחים יותר בקשר, יפה להראות את הבטחון הזה גם במתנות -

אבל כן עם כוכבית: אם הקשר הזה ייגמר, שלא תתחרט על מה שהשקעת בו מבחינה כספית, ותקבל בהבנה אם היא לא תשמור את הדברים אצלה  - יכול להיות שזה ישאיר אצלה משקעים.

אפשר להביא דברים מתכלים 

ואם בוחים להביא משהו אחר אז לכתוב הקדשה בנפרד

זר פרחים - לא יודעת. תלוי. אותי זה היה מביך. (חושב להביא גם אגרטל?....)

אבל פרח אחד, לענ"ד זה מקסים. גם תשומת לב, וגם לא יותר מדי מלחיץ, מעיק, מביך (ואין צורך להביא אגרטל...כוס ח"פ

אפילו של המלון, אם אתם נפגשים שם, יהיה מספיק. וגם אם הפגישה בחוץ, היא יכולה להכניס אותו לתיק ואפילו להחזיק

אותו ביד עד תום הפגישה. אתם יכולים לעשות רוטציה בעניין....לא חושבת שיבול עד הסוף וגם זה לא מאוד חשוב.

(מלבד לפרח...). 

חרצית, מה שקרוי כריזנטמה, הוא פרח עמיד. במיוחד בחורף. אלא שהוא מגיע בענף עם כמה

חברים כמוהו וזה כבר לא נראה כל כך טוב. כמעט כמו זר.  מה עם גארבארה? יש בכל מיני צבעים יפים. אולי תבחר

לבן או צהוב. בקש מהמוכר לכרוך סביב הגבעול חוט ברזל, אחרת ראשו שח על גבעולו. 

גם ורד ארוך גבעול בא בחשבון. 

מה עם חטיף נחמד?  טורטית לך ולה? (זה לא אישי מדי וחושבת שזה נחמד).

כל כך מרגשת אותי השאלה שלך. כל כך יפה. אתה, אין ספק, שתהיה בעל טוב!

לאחר החתונה, תוכל להביא כל שבת, זר פרחים נחמד. רק אל תשכח!

בהצלחה! 

רבה על מה שכתבת בעיקר בסוף! חימם לי את הלב!

בע"ה 

והיא שאלה אותי באגב איזה חטיפים אני אוהב, והאמת לא ייחסתי חשיבות לשאלה כי זה היה תוך כדי משהו, פגישה הבאה היא באה לי עם שקית מלאה כל טוב והתעקשה שאני אקח אותה הביתה, אכן הובכתי לא אשקר אבל זה היה ממש יפה מצידה

נראה לי שדברים כמו ספר עם הקדשה / תמונה / או איזה מתנה(אפילו זולה) שהיא מתקיימת זה פחות מתאים כי אם זה לא יצליח? ובלי קשר דברים כאלו מביאים איתם איזושהי אמירה שבעיניי אחרי חודש וחצי פחות מתאימה, אולי לכם זה מתאים איני יודע, ואולי גם לי זה היה מתאים בקשר הנכון עם המישהי הנכונה, אין לזה כללים זה יותר מה אתם מרגישים-אם מרגיש לך מוגזם, יש סיבה. אם לא-מדהים.

אז יש כאן את כל ההצעות של המצנות הקטנות והמתכלות, שזה בהחלט הכי מומלץ כי זה לא ישאיר משקעים פיזיים אלא רק זיכרון. אם בסוף זה יצליח אז הזיכרון יצטרף למכלול, ואם בסוף כל אחד ימשיך לדרכו אז זה זיכרון שיהיה קל לדפדף אותו הלאה. הרעיון של פרח אחד, כיו שהציעה נחלת, דווקא נשמע לי ממש מתאים. נשמע בדיוק על הגבול שאתה רוצה.

לחילופין, לא חייבים מתנות בכלל כרגע, ואם נוח גם לה אז שווה אולי לשקול "משחקים זוגיות" (חפש את הביטוי בגוגל. זה פרויקט של השאלת כרטיסי שיח מותאם לציבור שלנו).

יש לי חבר שזה השפיע ממש לטובה על הקשר שלהם שהיה טוב ממילא, ובמבט לאחור הוא אמר שזה ממש סייע להם להחליט להתחתן.

הטיילת על חוף הים ממש נחמדה, אוויר טוב, רעש של גלים ויש כמה חנויות כשרות שאפשר להיכנס אם רוצים

מזל טוב 🥳

(סורי הייתי חייבת)

אבל היא התחתנה לפני כשנה וחצי

@חתולה ג'ינג'ית

פעם ברווקים הבררנים😊

ואבירי המקלדות שכנעו אותי שיש דברים חשובים יותר,

מאז כבר יצאתי עם כמה בחורים ואף אחד לא היה מידי חתיך😏

לא חתול זמני😸

סתם, אני לא ממש בשל.

@חתול זמני פספס את אהבת חייו

לא בכל שרשור זה מתאים.

או במקרה של השרשור הזה... מיאודויק.

זה כואב וקשה, באמת.

אבל חיזור הידיעה שאתה טוב, זה חשוב כל כך בעיניו יתברך.. ה' רוצה את התפילות שלנו, את הכיסופים, את העבודה.

נשמע שאתה שם.

אז רק עוד קצת להיות בבחינת ציפית וקיווית לישועה?

והאכזבה, היא תחושה של עשיתי ככה וככה, אז מגיע לי. אולי שווה לשנות את זה, שלא משנה מה- ה' משפיע עליי וצריך רק לייצר כלי מספיק מתאים.

ושוב, נשמע שיש לך כלי- אבל אולי אישתך.היא איזה רעבעצן רצינית, שצריך רק להגדיל את הכלי עוד קצת.

אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו יודעים שה' הוא אבא טוב.

ואתה ראוי. וודאי.

הייתי במקום הזה, וחשוב לי להגיד שזה לא היה בריא לי, חוץ מזה שזה גם לא נכון ולא מקדם.

אתה טוב, נכון, זה לא קשור לזה שאתה טוב.

זה לא עובד כמו כספומט, אולי בתת מודע חושבים ככה שמי שטוב יקבל טוב ומי שרע רע, שזה נכון בעיקרון אבל מה זה טוב ומה זה רע אנחנו לא יודעים להבחין, אולי דווקא הדבר הזה שנראה לי רע הוא הדבר שטוב ולהפך. וזה באמת ככה.

בקיצור המציאות שלך כרגע היא לא עונש על כך שאתה לא מספיק טוב, ה' לא מעניש אותך, הוא מיטיב איתך כבר עכשיו, אנחנו רק לא יודעים לראות את זה. אולי עוד כמה חוד' או שנים נראה.

בא לי לנער אותך, כי אני הכי מכירה את זה, אני בין האנשים הכי מתקרבנים שיש, לא שאתה כזה, אני כן, ופשוט חבל לחיות בתודעה כזאת שה' מחזיק משהו שאני רוצה ולא נותן לי את זה, ה' מונע ממך את מה שרע לך , תאמין בזה, זה  תהליך לשנות את המחשבה, אבל זה ממש גאולה. וזה ילך איתך לכל החיים. זה תפיסה יותר בריאה של אלוקות. יותר בוגרת. יותר מגדלת ומחזקת. ובאמת יותר אמיתית.

קשה שלא להתקרבן, אבל אני חושב שזה לא מה שרציתי לומר

בעיקר רציתי להגיד שאני פשוט טוב, גם אם לא נמצא מישהי שבוחרת בטוב הזה.

ולא בגלל שאני טוב אז אני צריך לקבל.

אלה הפוך גם אם אני לא מקבל אני טוב. וזה דבר שקשה לי להיות בו, כי אני תמיד מאשים את עצמי, ופחות במגיע לי, למרות שכן אני חושב שמגיע לי, אבל מעצם זה שאני אדם חי, ולא כי עשיתי גם לעושה רע מגיע.

והשיחה מול הקבה, כן, אני חושב שהוא מחזיק משהו שאני מאוד רוצה ומונע ממני אותו, יכול להיות שזה לטובתי, כנראה שזה לטובתי, אבל מצד שני יש בי רצון, והוא הייתי גם כן, ואני לא במדרגה של להגיד שרפוא קרובה לבוא, אני במדרגה שכואב לי שאין שמיעה לתפלתי. 

גאולה נוספת כדי לצאת מהמקום הזה. ושתדע לך שהמקום הקשה הזה מול ה', ילך איתך עם כל קושי בחיים אם לא תעבוד על זה מתישהו. 

נכון מאוד, אתה טוב גם אם עדיין לא בחרו בך. אני מרגישה ששידוכים זה אחד המקומות שאין בהם שום טבע והגיון, שום! זה לא ככל שאתה איכותי תצליח יותר, המשוואה הזאת לא כ"כ קיימת בחוויה שלי, וגם בכלל. אז נכון שחוויה של דחייה\ חוסר בחירה בנו וכו' יכולה להרגיש שאולי משהו בנו חסר אבל אין שום היגיון בשידוכים ככה שאי אפשר ללמוד מזה כלום חוץ מזה שה' מזווג זיווגים.

בכל מקרה, חשוב לחזק את עצמנו כי גם הרגשות לא תמיד הולכים עם ההגיון והשכל..

אהבתי מאוד, זה ממש מחשבות שגם אני חשבתי אותן, קצת בהתאם לאופיי אבל כן אותן מחשבות. שהן נכונות. אבל, זה נורא מצומצם ומצמצם, כל התודעה הזאת.

נכון נכון, הוא מחזיק משהו, שגם אם הוא לא טוב לך כרגע זה לא אומר שאתה לא רוצה את זה, אבל תחשוב- מה האינטרס שלו בעצם למנוע ממך? הוא עושה לך דווקא בשביל לצער? (ברור שלא, הרי הוא טוב ומיטיב) הוא לא יודע שאתה רוצה את זה? (הוא יודע יותר ממך ורוצה את זה יותר ממך) מי שם לך את הרצון הזה בכלל מלכתחילה?(ה') אם יש לך רצון למשהו כנראה זה שייך לך, לא סתם זה מצער אותך. וזה באמת מבאס. וזה בהחלט כואב. אבל זה כן אומר שזה יגיע מתישהו, לא יודעת מתי, אבל כשזה יהיה לך הכי נכון וטוב. אבל בינתיים, כדאי להבין שה' לא נגדנו,להפך, הוא הכי רוצה את טובתנו, אבל השכל שלנו לא מגיע לשכל שלו, אנחנו לא מבינים את המהלכים, אבל וודאי יש סיבה לעיכוב והיא לטובתי.ה' תמיד מייטיב, זה לא שעכשיו הוא עושה רע ובעז"ה בעתיד הוא יתחיל גם לתת טוב, לא, הוא לא משתנה, תמיד יש טוב, תמיד הוא מיטיב ומשפיע טוב. המציאות כרגע היא הכי טובה ונכונה לי. זה משהו שצריך ללמוד לחיות אותו. כל יום. 

יצא לי קצת מבולגן אבל העיקרון הועבר.. 

אתה טוב ומגיע לך הכל דוד

ועוד תבוא האחת שמספיק טובה לך.