נראה לי יש פה משהו משותף למקרים האלו, שנמצא בבסיס, ובכל בחור זה בא לידי ביטוי באופן ספציפי ושונה. 

רתיעה מגברים היא אכן הגיונית כי מעולם לא התנסית בזוגיות עם גבר וזו תופעה לא מוכרת עבורך. ולפעמים תופעות לא מוכרות הן מאיימות ומעוררות חרדה ודחייה. ולכן הדחייה הזו ממציאה את עצמה כל פעם מחדש, פעם על ידי מחשבות על עתיד משותף עם גבר זקן ופעם בגלל התמכרות לאינטרנט (ואת מבינה שיש פער מאד גדול בין השניים). 

תנסי לחשוב מה קורה לך עם בנות, האם בנות זקנות זה גם מעורר דחיה? ואם חברה שלך תספר לך שהיא נופלת באיזה משהו דרמטי, לדוגמה לא שומרת נגיעה, זה יגעיל אותך? אם התשובה היא לא, ייתכן מאד כי זה פשוט חוסר בחשיפה שלך וחוסר היכרות עם בני המין השני, שמעורר את החרדה הזו. 

ויכול להיות שתצטרכי באמת למצוא גבר שהוא כמה שפחות "מגעיל" אותך, כדי שתהיי מוכנה להעיז להיחשף אליו ולשהות איתו בלי לברוח. 

נגיד כשיצאת עם הבחור הזה מהדוגמה שלך, והתחלת לדמיין אותו בכל מיני מצבים לא מחמיאים. תנסי לשאול את עצמך למה עשית את זה. האם היה בו משהו שדחה אותך מלכתחילה? במראה/דיבור/התנהלות/סגנון/הליכה? ובגלל שהוא כבר דחה אותך קצת המשכת את הלך המחשבה וגרמת לך להידחות ממנו עוד יותר כדי שתוכלי לברוח?

מה שאני מנסה לומר זה שיכול להיות שאת טיפוס יותר רגיש (ושוב חוסר חשיפה יכול לגרום ליתר רגישות) ולכן תצטרכי משהו יותר ספציפי ומדוייק עבורך.

ויכול להיות שכל מה שכתבתי בכלל לא רלוונטי, ניסיתי..

בכל מקרה מאחלת לך בהצלחה רבה! ואיזה אומץ וכנות, זה באמת הכי חשוב! 

וצריך להזהר מלשון הרע על עם ישראל

בוא נוציא רגע את העניין הצניעותי מהתמונה.

בחורה שרוצה בית קדוש צריכה מישהו שבהווה מושלם? הוא מפספס לפעמים קריאת שמע, אז הוא לא ראוי לבית קדוש?

גם בחור שרוצה בית קדוש, נניח, לא יצא עם בחורה שמדברת לפעמים לשון הרע? הרי אלה חומרות זהות של איסורים.

קחו בחשבון שהנסיון של הרווקות קשה. וכל עוד אדם לא עושה עבירה בשאת נפש, הוא בסדר גמור בעיניי. ואשריו שהוא לא מתייאש וממשיך להלחם. לא משנה אם זה הוא או היא ולא משנה מה היא חומרת העבירה, כל עוד האדם משתדל בכל כוחו באמת.

אבל הגיוני שלדעת הרבה מהאנשים, אדם שצופה בדברים לא צנועים זה גבול אדום.

יכול להיות שהוא יותר קדוש ובדרגה גבוה יותר מאדם שנופל בדברים אחרים מבחינת המאמץ בעבודת ה' שלו. אבל כל אחד בוחר אילו דברים מבחינתו הם כבר גבול.

יש גם אנשים שלא שומרים שבת שנמצאים במקום יותר גבוה וקדוש  מבני תורה.

ובכל אופן בדכ בחורה דוסית לא תרצה להתחתן עם מישהו שלא שומר שבת

כי מבחינתה זה כבר גבול אדום. כנ"ל לגבי בעיות צניעות, ויש כאלה גם שלגבי לשון הרע וכד.

כל אחד והגבולות שלו.

וכמעט אין מי שניצל מזה לגמרי, גברים או נשים. העולם הרחב מקלקל לנו את הנפש בכל דרך אפשרית. פה הייתי מצפה ליותר הבנה... ואם הייתם קוראים קצת על חלק מגדולי הדור הייתם מביאים משהו בעניין הזה

לא רוצה להרחיב בנושא, נראה לי שזה עניין שעדיף שיעבור בלחישה. אבל רק אזכיר את מעשה יוסף, שיש מאן דאמר בחז"ל שאמרו שהוא בא לעשות מעשה

אז זה לא ממש נכון

על מה אתה מדבר בכלל??!...

ואין כזה יצר לדבר לשהר"ע וגם לא כזה תענוג כמו העבירה המדוברת ימ"ש.. 

אתה באמת משווה לשהר"ע , שגם אדם שפוגם בה, אולי עושה נזקים חמורים בעליונים.. אבל פה בעולם הזה לא יודעת עד כמה הנפש שלו נשרטת ונהרסת.. כמו לגבי העבירה המדוברת.. 

וגם מאוד קשה לדבר לשה"רע במזיד, מי שחוטא בזה, בעיקר חוטא בשגגה, כי יש בזה הרבה פרטי דינים והלכות.. 

אבל בעבירה המדוברת מאוד קל ליפול בשוגג וגם במזיד.. ויש גם את העניין של ההתמכרות.. 

בקיצור.. 

אין שום דבר שאין לו תיקון, והלשון הזאת של "אין לו תיקון" נאמרה על הרבה עבירות, בין השאר לשון הרע שאי אפשר להשיב אותו.

לשון הרע, מפורשות, גרוע יותר, וזה כתוב שחור על גבי לבן בראשית חכמה. וזה פוגם באותו המקום בדיוק (לשון הספר יצירה)

אין יצר הרע ללשון הרע? בגלל זה חז"ל אמרו שזאת עבירה שאדם נופל בה כל יום?

תגידו לי, אתם נורמליים? אתם יורים מהמותן דברים ששמעתם בהרצאות של כל מיני דרשנים שאוהבים לצווח. תפתחו ספר במקום סתם להגיד דברים.

כל עבירה היא חמורה, אבל לא צריך לרצוח נפש את כל מי שנופל בה. בחור או בחורה.

התמכרות, אם כבר הגעת לענייני מדע, יכולה להיות לכל דבר. ותראי לי אדם שנגמל מלשון הרע, אני אראה לך אדם אילם.

לא בגלל חומרת העבירה.. אלא בגלל העניין של היצר בעניין הזה..

זה ידוע שללשון הרע אין כזה יצר.. 

ולכל העניינים של ערווה, כן יש.. 

ותפסיק עם השטויות, נדיר אנשים שמתמכרים ללשון הרע.. בכללי אני יכולה להגיד לך  שנדיר שאנשים יר"ש מדברים לשון הרע במזיד, פשוט נדיר.. 

לעומת זאת.. 

אם זה ידוע, אז איך זה שאדם מדבר לשון הרע כל יום, רוב היום ואת הדברים האלה אף אחד לא עושה כל-כך הרבה? (לא אדם שפוי לפחות).

כולם מכורים ללשון הרע, את קוראת לזה נדיר? חז"ל אמרו שאין אדם ניצול מהעבירה הזאת כל יום, ואת באה להעיד אחרת? אתמהה...

יפה לך להגיד שטויות על דברים שהראשית חכמה, תלמיד הרמ"ק, כותב מפורשות בשם קדמונים ממנו ובהתבסס על ספר יצירה - של אברהם אבינו. הגיוני בסה"כ.

טוב עזוב.. אין לי כח לדון.. 

ואין שום אדם שבריא בנפשו שנופל בעריות כל יום.

אתם הורסים אותי.

הזוהר בפנחס אומר שדווקא אחרי האנשים הכי גדולים היצר הרע רודף באמת.

כל מי שפה פסל 90% מגדולי ישראל בהינף יד.

בסדר, עם הלך הרוח הזה, גם ככה כנראה שלא ראוי לאף אחד פה  בן או בת זוג מהסוג הזה.

זה בכלל לא עניין הלכתי ,

זה עניין מה שהעבירה הזאת יוצרת בין איש לאשתו- ניתוק רגשי, פגיעה באמון.. וכו'..

ריחוק? פשוט אדם קרוב אצל עצמו.

אגב, העבירה הזאת נפוצה מאוד אצל נשים כבר. אז? גם אותן הייתן פוסלות ככה? ואם אחת מכן הייתה נופלת בזה, הייתן רוצות שיתייחסו אליכן ככה? תתפללו שלא תבואו לידי נסיון...

רק תזכרו שעם הלך רוח כזה ביקורתי, סביר להניח שתמצאו בן/בת זוג כזה/את...

 דנו כאן לגבי הגברים, אז ענינו.. 

אם היו דנים לגבי נשים שמתנהגות אותו דבר, הייתי עונה אותו דבר בהתאם..

אני ממש לא מגנה על "המגזר" שלי, אם הוא אשם..

בדיוק כמו שאני לא אגן על ה"מגזר" האחר אם הוא אשם..

ונראה שלך מאוד קשה עם האמירה שמאשימים את ה"מגזר" שלך.. 

אם היית רואה את הצער שיש לאנשים השבורים האלה, מכל המגדרים, לא היית מגיבה ככה.

תכלס מה שמגעיל אותנו בעיקר זה שהבעל היקר שלנו ילך לצפות בפרוצות וכל מה שיש שם ואח"כ 

יצפה לתמיכה וחוסר ביקורתיות וחיבוק מהאישה.

זה דוחה ומשפיל ומעליב ואיכס ופיכס. ואף אחד ואחת לא אמורים לקבל את זה במצב לא חולני.

זהו.

כדאי מאוד להציב מראה מול העיניים לפני שיורים הצהרות, לפעמים ה' מראה לנו בדרך לא נעימה שצריך קצת ענווה

כתבתי הרגשה כללית בסיסית שיש לאדם כלפי בן/בת זוגו/תו.

זה נכון גם לנשים וגם לגברים.

יכול להיות אישה שנופלת ובעל שלא גם.

שצריך לפרק את הזוגיות על דבר כזה, כנראה שזה לא כ-ז-ה נורא.

וכן, זה כואב, זה שוק, זה דבר נורא, זה מכוער. אבל לא צריך להרוג את מי שגם ככה נפל. לא כולם נופלים בשאת נפש. ההפך.

ושיבחנו את החוזרים בתשובה איפשהו כאן.

התורה גם לא אמרה שאישה צריכה להתגרש מבעלה הבוגד והאלים, זה אומר שהיא לא צריכה להתגרש ולקבל בגידות ומכות?

ממש לא. מה קשור.?

וברור שיש הרבה צדיקים.

מה גם שלגבי אלימות את טועה לחלוטין.

תקראי קצת נתונים מאנשים (ונשים) שעוסקים בתחום.

רוב האלימות מתחילה מהאישה, בכל המקרים (גם כשרק האישה אלימה וגם כשרק הגבר אלים) יש לזה מניעים שקשורים לזוגיות חולנית. היום מטפלים בזה בדרכים אחרות לגמרי ממה שהיה בשנות ה90, איפה שכל האולטרה פמיניסטים חיים.

ככה לא מנהלים זוגיות.

האם אתה אומר שאתה סובר שבכל מקרה שהתורה לא אמרה מפורשות שצריך להתגרש מוכרחים להשאר נשואים ולא משנה מה?

צריך לשאול רב.

מכיר כמה מצבים שרבנים אמרו שאי אפשר ככה. בד"כ זה כשאין עם מי לדבר (או ששני הצדדים עקשנים, או שצד אחד לא רוצה לעבוד על עצמו). זאת שאלה לרב גדול. לפרק בית זה לא דבר של מה בכך. ויפה שעה אחת קודם (הרבה לפני מקרי קיצון כמו אלימות ובגידות ח"ו).

רק אמרנו מה זה יכול לגרום

לבעיית אמון, לבעיות רגשיות בין איש לאשתו..

וזה מאוד קשה לעבוד על זה. (אני זוכרת שרשור ישן של אישה שכתבה על הקושי הזה..והיא בחרה להישאר עם בעלה..למרות ששם היה מדובר בבגידה שזה יותר נורא)

הבעיה אצלך שאתה מסתכל במשקפיים קרות של הלכה יבשה,

אנחנו מסתכלות פה על העניין שמעבר, על העניין הרגשי, מוסרי ועוד עניינים שזה יכול ליצור.. 

אתה כאילו אומר, אם התורה התירה לבעל להישאר עם אשתו אז היא צריכה לסתום ולקבל את זה כדין..

אבל איפה כל הפן הפסיכולוגי של העניין, והתמודדות שלה עם הדבר? למה אתה מתעלם מזה?

שמולידות אצבע קלה על הדק הגירושים.

אתן מערבבות אדם שנפל פעם אחת עם אחד שיש לו מחלה ומכור. לחיי ההבדל.

"הורגת" אף אחד.

וגם לא אמרה שמישהו שקרה לו פה ושם שנכשל בריאה כזו זה אבוד אצלה.

דיברה על מישהו שזה חלק מעיסוקו.

אז בוודאי שניתן ללמד זכות על מאבקים וכו', תלוי במי ובמה מדובר. אבל מותר לה להרגיש מה שמרגישה. אדרבה, הרגשה בריאה.

יש הבדל בין מה שמרגישים לבין זה שמתארים כל אחד שקשה לו כ"איכסה פיכסה" (מצחיק ככל שיהיה).

יש פה מספיק אנשים שקוראים וסביר להניח שמתנסים בנסיונות האלה. הם לא צריכים "זריקות עידוד" מהסוג הזה. בחייכם. קבלו את הביקורת ודי.

איזה ביקורת יש פה כלפי? שאני אומר שלא צריך להבהל מכל דבר ולחשוב שחרב העולם? שאדם צריך להיות שמח ולחזור בתשובה? מה נסגר איתכם. אני מבין שזה נושא רגיש, אבל תפעילו את הראש לפני שאתם עונים, עם כל הכבוד לרגשות פה.

זכותה לא לרצות להתחתן עם מישהו שזו תהיה המציאות אצלו. ואין לכך כל קשר לשאלה על מה התורה "מחייבת" להתגרש כשכבר נשואים.

מי לא יודע שהקושי המרכזי בכל התמודדות עם יצר הרע הוא העצבות? אתה חושב כמותה? לא חסר לאנשים האלה צער בחיים?

נו, באמת.

לא בטוח בכלל שאינטרנט מסונן הוא בסדר, לא בטוח גם שאינטרנט לא מסונן הוא "לא-בסדר".

יש כל-כך הרבה צורות והגדרות לעניין הזה שקשה בכלל להבין.

להשוות מזה לדרכא אחרינא, זה לא דבר קל. ואם בדור של צפת כבר אמר הראשית חכמה שכמעט אין מי שינצל מהעבירה הזאת, מה לנו בדורנו להלין? לענ"ד צריך קצת פרופורציות...

לאוין מפורשים מהתורה גם.

לשון הרע זה לאו דאורייתא, שנוגע ברוחניות באותו מקום מנקודה יותר גבוהה. בספרי המקובלים כתוב מפורשות שלשון הרע יותר גרוע מפגם הברית (ע' ראשית חכמה שער הקדושה פרק י"ז).

אף אחד לא אמר שזה בסדר גמור, תנשום, תקרא שוב.

הציטוט המפורסם מספר יצירה "ברית המעור מכוון כנגד ברית הלשון".

הרעיון, והזלזול באיסורי הלשון, מופיע גם בפרק התוכחה בספר חרדים, ובעוד מקומות.

אגב, כלל ידוע הוא שמי שפגום בלשון, פגום בברית, וההפך. מהסיבה הנ"ל. אז כל מי שמדבר לשון הרע ומנבל את הפה שלו, גבר או אישה, כנראה שנופל גם בדברים אחרים.

מקורות נוספים לעניין:

מי השילוח/פרשת וישב – ויקיטקסט

תוך הנחל סעודה שלישית פרשת תזריע מצורע ה'תש"ע - ברסלב שלי

Degel Machaneh Ephraim, Vayigash

"ובוודאי מי ששומר פיו ולשונו מלדבר שקר אינו משקר בברית קדישא".

מחסן עצות

"בגוף האדם ישנן שתי בריתות המכוונות זו כנגד זו, והן: ברית הלשון וברית המעור (היסוד), וכל זמן שהאדם שומר על לשונו בקדושה גדולה ונזהר שלא לדבר דברי שקר ונבלה ולשון הרע ורכילות, הקב"ה מסייע בידו לשמור גם על קדושת היסוד, אך אם חלילה פוגם האדם בברית הלשון ומדבר בה דברים אשר לא כדת, מסתלקת מעליו השמירה וסוף שיבוא לפגום אף בברית השניה".

וכו'.

לא אוהב בכלל.

אפילו על אליהו הנביא דרשו כך: "רוץ פה רצוץ פה, למי שאמר דלטוריא על בני".

תתבייש לך.. זה מה שיש לי להגיד.. 

דווקא בגלל שאתה מתיימר ללמוד תורה,

ומצטט לנו פה מגדולי הפרשנים..

אבל כנראה שחסר משהו ביסודות.. נורא.

שיהיה בהצלחה. 

"מראה פנים בתורה שלא כהלכה".

הכי גרוע, כשמשתמשים נגד התורה "בשם ההלכה".

ולמי שלא מדבר מדמיונות, מה שהיא כתב ה זו לא כ"כ "הקצנה", אלא תופעה מובנת למדי. זה לא בא בגלל "בנים", גם אם היתה מדמיינת שהיא אמורה לחיות כך עם בת (מה שזה לא מציאות, כי מתחתנים עם בנים) סביר שהיתה נתקלת באותה בעיה.

ומכל מקום, הרגשת השונות לפני נישואין - היא בריאה מאד. 

סטרא אחרא שרי בחיבורא וסיים בפירודא. סטרא דקדושא, שרי בפירודא וסיים בחיבורא (זהר).

הצד של הטומאה, מתחיל ב"חיבור" - ומסיים בפירוד. זו תרבות הפריצות המקובלת. אפס קשר-עומק נבנה ממנה, אפס הבחנת ההבדלים, ואח"כ "מופתעים".

הצד של הקדושה - ההיפך. תופסים היטב את ההבדלים, שומרים את המקום של כל אחד. מזה יוצא אח"כ חיבור אמיתי.

מדאורייתא!!

גועל נפש.

אולי תוצאה של התבשלות ממושכת בעניינים כאלה - מקצינים פעם לכאן ופעם לכאן.

מציע שתשאיר לעצמך את העצות איך לשחק עם ההלכה (מצד האמת, גם עם המוסר האנושי לפני שמתעוות) לפי ראות-עיניים. מי שתשמע לעצות-התועבה האלה, מובטח לה שתמשיך לכתוב כאן עוד הרבה שנים בסטאטוס הזה.. 

אם היא היתה צריכה ראָיה למה שהיא כתבה, הנה סיפקת לה אותה (ועוד תחת הכותרת "שאנחנו לא מפלצות".. כעת היא יכולה להבין למה היא חשבה שכן...)

זה מאד מעניין מה שאתה כותב. 

כי לפי זה נשים שלא שומרות נגיעה אמורות בהכרח לא להירתע לגברים, וזה לא נכון. 

וחוץ מזה גם אם אשה לוחצת יד של גבר זה ממש לא מזכיר ולא דומה למגע אינטימי לאחר נישואין ולא פותר את בעיית החשיפה. 

ובכלל-

לשנות הלכות כדי לפתור בעיות זה מאד מאד פשוט. אני מצליחה לחשוב על רעיונות הרבה יותר פשוטים ממה שאתה מציע. יש רק בעיה אחת. שהפתרונות האלו יוצרים בעיות הרבה יותר גדולות- ריחוק מהקב"ה, ריחוק מהתורה, ריחוק מהאמת. 

ואני רק אסיים בזה שנשים שלא שומרות נגיעה לעיתים (ואני מסייגת, לעיתים) נכנסות למצבי סיכון עם גברים שמרשים לעצמם לגעת בהם באופן שאחר כך מגביר את כל אותם רגשות דחיה. (נכון, זה קורה לפעמים גם כשנשים שומרות נגיעה למרבה הצער). 

במקום שהצד השני יתבייש אין מקום להתיר את זה. מי יבוא אחרי הרב פיינשטיין ויתיר?!

מה שכתבת בהתחלה, זה דבר אחד. מחשבה שתהיו ביחד כל החיים, ויזדקן וכו'.. אלו כמובן שטויות. תתבונני בנחת ותראי. אולי את עדיין צעירה קצת.  

אם בונים קשר אמיתי עם מישהו מתאים, אז נבנים ביחד בחיים. לחברות את לא מתכוונת לפתח מחוייבות כזו, את לא הולכת לחיות איתן, אז מה איכפת לך מה יהיה.... אבל אלו דמיונות שווא. משפחה זה להיבנות ביחדף באהבה, עם מטרה גדולה, איש את רעהו יעזורו.

מה שכתבתב אח"כ, זה ענין אחר. זכותך "להיגעל מזה". אל תחפשי שידוכים לפי מה ש"קראת בפורום"..  יש בחורים רבים שאינם עוסקים בכך ח"ו. הרי לא מדובר שמישהו נתקל במקרים חד פעמיים במראה לא ראוי.

חפשי מי שמתאים, תתבוניי בענין הנישואין, מה חשוב וטוב בזה, תדאגי שיציעו לך הצעות מתאימות - ותמצאי מישהו טוב ומתאים.

איך גילית שהבחור צופה בדברים האלה?? אני מניחה שגם אם היו רומזים לי בעבר סביר שלא הייתי קולטת ...

תחושת הגועל שלך נכונה, זה מראה שהנפש שלך שמורה בעניינים האלה, ב"ה זה מעולה ואל תתני לאף אחד לבלבל אותך. הלוואי שנהיה רגישים ככה גם בשאר העברות.

כמו כל עבירה, ככל שרגילים בה ככה מזדעזעים ממנה פחות ופחות עד שיש כאלה מסכנים שעלולים אפילו לזלזל ולהצדיק ל"ע. ואשרי החוזרים בתשובה ולא מוותרים לעצמם.

העניין הזה שאת נגעלת ממישהו אחרי שאת מכירה אותו לעומק נשמע לי..לא כ"כ רגיל..נסי לתפוס את המחשבות שמלוות את תחושת הגועל..

אה, בעצם כתבת, שהוא יזדקן ויתעייף..

אבל גם את..נו.?

המחשבה שאת תזדקני גם דוחה אותך?מה את עושה במצב כזה?

האמת, נשמע לי הזוי לגמרי מה שכתבת.

שהקרובה שלו תתפוס אותו

ותרוץ לספר לזאת שיוצאת איתו.

טוב.

בין "תפסה אותו" חד פעמית, לבין תופעה קבועה.

מכל מקום, תבדילי בין הדברים השונים שמפריעים לך, ואז תראי אם יש לך חששות לא רציונאליים.

ואני לא חושב שזה בא כי לא היה לך "קשר עם בנים"... אדרבה, לבנין בית זה רק יתרון.

הרבה שגדלים כך, ב"ה, וכשמגיע הזמן, אין לכם כל בעיה מסוג זה.

חבל לתלות משהו שצריך בירור, בדבר שהוא טוב לכלשעצמו.

בכלל לא מפליא אותך הסיפור הזה?

שאחותו, כנראה, תפסה אותו ורצה לספר לחברה שלה? אותי זה מתמיה מאוד.

שאם קרובה ראתה פעם אחת שמסתכל במשהו ורצה לספר לחברתה, זה באמת לא שייך.

אם היה מדובר בתופעה קבועה, והיא מכירה את חברתה ויודעת שדברים כאלו יפריעו לה, אז לכאורה מצד הדין מותר לה לספר.

[כעת אני רואה בתגובה הבאה שלה, שכאן ספציפית מדובר במשהו שנאמר בדרך אגב, בלי שידעה שהיא בקשר כלשהו עם אחיה. שוב, יש הבדל באיזו תופעה מדובר. ואני לא התייחסתי לסיפור הספציפי, אלא יותר לעיקרון]

בעיה הרבה יותר רצינית.

או שאין במשפחה הזאת שום גבולות, וזה לא ישאיר מקום לזוגיות. או שהקשר בין האח לאחות לא בריא בכלל. או שהמצב כל-כך חולני שכולם יודעים והוא מודע לזה, ככה שכנראה שהוא לא שפוי וכו'...

לא נראה לי שזה אחד מהמצבים, אז לא נראה לי שהמצב התאורטי עליו אתה מדבר רלוונטי.

ת'כלס, שרשור אחד מעלייך על מה שבנים בוחנים בבנות, די גורם לי לחזור לאותן תחושות שליוו אותי פעם..

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

צריך להכיר המלצות אישיות על מאמנים

והשאלה שלו נראת לי שיא הטריוויאלית.

לא בטוח הייתי קופץ דווקא לרעיון הזה.

יכול להיות שכן יש צורך אבל יכולות להיות גם עוד אופציות..

אנחנו לא יודעים אם זה קורה לו באופן חד פעמי או שזה קורה לו לאורך זמן 

ובאופן טבעי אנחנו לא יודעים עוד משנים ביחס לסיטואציה

בעיני, האמירה ללכת לאיש מקצוע היא לא אמירה נטרלית.

היא אמירה שיש לה משמעות מסויימת ולכן הייתי אומר אותה במידה ויש תשתית מסויימת.

יש הרבה עניינים שקשורים לרגש שאפשר במקרים מסויימים לדבר בין חברים או עם דמות חינוכית אפילו...

כמובן, בלי לגרוע כלל וכלל מהצורך והחשיבות והתועלת המרובה שיש באנשי טיפול ומקצועות טיפוליים.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.