לקרוא על אנשים גדולים, ולהרגיש שאין שייכות למקום הזה
ועוד יותר נורא. אין חשק לשאוף לשם
לוותר על המהות שלך בשביל אחרים, שזו זו המהות שלך
לקרוא על אנשים גדולים, ולהרגיש שאין שייכות למקום הזה
ועוד יותר נורא. אין חשק לשאוף לשם
לוותר על המהות שלך בשביל אחרים, שזו זו המהות שלך
רושם, גאווה מה יהא עליך?
רוצה חברות בחיים שלי

מספיק אחת או שתיים
לקבל את מה שאני רוצה עפ"י הפעלת הרצון כבר לא עובד
ופפפ
לא יודעת מה פה ע"ז
איו לי כבר סבלנות לחכות. הכל נמרח. הזמן נמרח.
ושום כלום
מוביל אותי למקומות לא רצויים
תן כח. בבקשה. בבקשה.
לילות בודדים. מנסה להוכיח לעצמי הגיונית, לוגית
למה כן קיים. בטוח.
למרות שאני לא מרגישה כלום
ולא רואה ניסים בדרך
כמה אפשר לבקש? בלי סוף?
נמממ
יש הדברים הרגילים להודות
רוצה שינוי
אוי, כמה בקשות
היום אמא של שירה הייתה אלי קצרת רוח
היה נראה שהיא רוצה לשאול את השאלות הרגילות, וללכת
היה קשה לה ליצור איתי קשר עין
היה ממש חביב ונחמד היום עם מיכל. פטפטנו על אה ודה
בשילוב עם שיר ממש נעים. תמיד יודעת לשתף משל עצמה.
אחר כך קינאתי במיכל על התקשורות שלה, ועל הנינוחות עם אמא של בארי
אני לא מצליחה ככה לפטפט במיוחד עם אמא של שירה, שהיא במיוחד מתעניית, רוצה קצת לשמוע מעבר
אין לי מילים להגיד מלבד, ילדה טובה, הייתה בסדר גמור.. זיס איט
פשוט שלא עולה לי משהו לראש. גם שמנסה להכין. ואז כבר יוצר לא זורם. חוץ מזה שהלחץ משכיח ממני
האמהות האחרות מסתפקות בלהגיד שלום, תודה , ו 'תגיד שלום לשני' (תנופף ביד)
(כמה סיכוי שהנפשות הפועלות יקראו את זה?)
(בכל מקרה, שונה)
תמיד חוזר
התחושות האלה
כשאני נתקעת יותר מידי בבית
ועכשיו
האוויר נתקע לי בגרון
ולא מסוגלת לצאת מהמעגל
הלחץ חזר
הזיעה
עד שחשבתי שזה מאחורי

לתלות בטחוני בתרופה הזאת
זה בדיוק כפירה
אז
לא זורם עם אבא
שזה לא חדש
אך, כל התקלות שכזו מרגישה חדשה
מחדש
מפלס החרדה ירדה. ב"ה
היום דיברתי עם כל האמהות
בקושי שהזעתי
אה, חוץ מאמא של אביחי, שאיחרו להגיע
הייתי צריכה לחכות איתו בכניסה בזמן שכולם הלכו. נו שויין
נסיתי להיות אסטרטיבית. אין לי את זה. תמיד מנסה להיות חביבתית
אסתי |מבטא אמריקאי| הצטרפה אלינו היום
דווקא נחמד. קלטה ממנו אנטרקציה חיובית
ושתפה אותנו שאנחנו פועלות בשיתוף פעולה ויש אווירה טובה
אני לא מפסיקה לרדת על מרים. משעשעת אותי הגברת
מסכנה, היום העירו לה באובר
נזכרתי ושכחתי. עוד שאלה שהתחדדה לי
ונשכחה
אם נשכחה נשאיר אותה בצד
המוטו שלי כרגע, לא?
היום הייתי בסימן כעס על כל העולם
כמו מפלצת
הלוואי שהיה מישהו לשתף
אומרים שצליל זה רטט של אויר או תדר
זה לא נכון
צליל זה הגעגוע לשקט.
רגע אחרי שהשקט מופר יש צליל שהוא בדיוק הגעגוע הזה.
כלי נגינה לא מייצרים מוזיקה הם רק מפרים את הדממה, פוצעים את השקט.
הדם שנוזל מהפציעה הזאת זאת המנגינה.
כשמישהו מנסה לדחוס מוזיקה לקבצים או למדוד אותה בתדרים זה חילול הקודש.
חילול המנגינה.
החטא לא באוזן החטא בזה ששוכחים שהמוזיקה לא נמצאת בצלילים היא נמצאת ברווח שביניהם.
בשקט
בחלל
עד עכשיו היו צלילים של סערה שהלכו והתחזקו
ועלו
ונמתחו במתח מטריד
לא השאירו כמעט שקט ומרווח לנשום.
אתמול הכל התפרץ באיזה פראיות של טירוף.
עכשיו יש שקט
ומתחיל הצליל הבא.
כולם מחכים לדעת מה יהיה הצליל הבא
מה נשמע
מה נראה
מה יהיה
מי ינגן
אף אחד לא שם לב לשקט ולמרווח בין הכל.
פיזיקה של צלילים
לקחת קצת חופש
לרדת לסיני
אולי לחלק המערבי שלה
באזור חנוכה, קצת לפני
לסיני יורדים
אחר כך עולים בחזרה
מסע של חורף
למכרות הטורקיז
הצבע שלא מתאים לכלום
עם כלום
גם לא עם עצמו
כמה סמלי.
כשהכל כמו לולאה סגורה צריך לשבור אותה
שניה לפני חנוכה
רגע לפני האור
יורדים מערבה
צבעים
טעמים
צורות
צלילים
מים
חול
שמים
בעלי חיים
עננים
רוח
כן כן
עכשיו.
מממממ
יש שם עבודה זרה
לא נסתכל ולא נכנס למקדשים שלהם
סגור?
😂😂
מאנשים קרובים שאני מכיר והיו שם - התרשמתי שהודו יכולה להיות מדהימה, מיוחדת, למלא אותך בחוויות יוצאות דופן, נופים מדהימים, אך בו בזמן מאוד דוחה ומגעילה. הלם תרבותי, צפיפות, לכלוך, רעש, אשפה ברחובות, עוני מחריד….
הצבעים הריחות... החופש
באלי לטייל הרבה ועם הנופים שם
זורמת גם לסיני
מאוד פופולארי לטייל שם בשנים האחרונות- נראה לי אפילו נהיתה יותר פופולריות מהודו.
(ואחותי טסה לויטנאם בעוד כמה שבועות, לטיול של 10 ימים)
לכו להצביע!
גם בגשם!