מכירים את זה שבא לכם פשוט לקום באמצע החיים ככה סתםאנונימי (פותח)

ולהתחיל לרוץ בלי להפסיק ולרוץ ולרוץ ולרוץ...................................................................................................................................................

.......................................................................................................................................................

......................................................................................................................................................ולרוץ.

...................................ולרוץ........................................................................ולרוץ...................................

..................................וגם עוד קצת ...לרוץ...........................................................................................

..............................ולרוץ.........................................וכו'.......???

לא.קוגל ירושלמי
נעים להכיר....
זה אותו עיקרון של להתאבד אבל פחות לפגוע בעצמךאנונימי (פותח)

שאתה בורח מהבעסה.

כן!להבת-כוח

ממש כן! אני זוכרת שלפני בערך 3 שנים אמא שלי טסה לחו''ל לבקר קרובי משפחה, ובאמת שלא היה לי מושג מה אני אעשה בלעדיה. הרגשתי תיסכול והמון כאב, ואני זוכרת שפשוט רצתי ורצתי ורצתי, ובכיתי... זה שיחרר, זה ממש שיחרר.

אני זוכרת שהיו לי עוד כמה פעמים שהרגשתי נורא כלואה, ושוב רציתי פשוט לברוח, להרים את הרגליים ולרוץ.

זה באמת טוב שאת יודעת לכוון את ההרגשה שלך למעשה, שאת יודעת מה עלול לשחרר אותך ממכאובייך... זה טוב שאת מצליחה לקשר בין הכאב לבין הריצה...

 ברוכה הבאה למועדון, רוצי בכייף, תרגישי חופשי.

זה משחרר, אך כשתרגישי מוכנה- אני ממליצה לך לנסות ולחפש למה את מרגישה רצון כזה לברוח...

אגב אני בןאנונימי (פותח)
אצלי הקטע של הריצה הולך בלי בכי אבל לא משנה
סליחהלהבת-כוח
*קפץלהבת-כוח
סליחה, ניחשתי.
בכל מקרה, אני תמיד ממליצה לצאת לריצה. בלי קשר לשיחרור הנפשי העצום שיש בזה. כשעושים ספורט משתחררים אינדורפידים (משהו כזה..) וזה גורם לאדם להרגיש משוחרר/ מאושר וכו'.
והבכי הוא בגלל שזה לא רע לבכות. זה משחרר. יחד הכל ביחד משחרר נורא.
אבל תודה בכ"מאנונימי (פותח)
חח כשאני עצבנית אני בועתת בדברים או שאני זורקת אותחיימשוגעים!!

אום על הריצפה בעצבים... ואם יש איזה כלי חרסינה שלא צריך אני לוקחת אותו ושוברת בעצבים.... זה שיא המשחרר...

אבל זה נשמע רעיון טוב לרוץ...

 

כשאני בעצביםלהבת-כוח

אני מדמיינת את עצמי זורקת כדור צהוב של טניס שוב ושוב ושוב, זה לא כזה עוזר אבל זה עדיף.

ובכלל ניסיתי בזמן האחרון לדמיין את עצמי מתרוקנת, הנשמה שלנו עוזבת אותנו כשאנחנו כועסים. ות'אמת שזה עוזר. ובכלל ידוע שכשאתה כועס משהו בתוך הגוף שלך קורה שגורם לך באמת להרגיש מרוקן- לפרטים אני אדבר עם חברה שלי, אני כבר לא זוכרת מה היא הסבירה לי..

כשאני מעוצבנת..אני פשוט מפעלי המוזיקה בשיא1hadar1
הווליום ושוכחת מהכל...
לרוץ, לשמוע מוזיקה, לשבור דברים..אנונימי (פותח)

עוזר אולי, אבל עדיין די בריחה מהמציאות- מההתמודדות.

לא??

...המלכה של העולם

אני לא חושבת שזה בריחה מהמציאות..

אני הולכת לחדר שלי, בוכה עד שנימאס..

כן אבל רק בקטע של השיחרור!!!לא ליברוח מהצרות..סתם אחת!
-->>סתם אחת!אחרונה
סתם לרוץץץ בטבע כזהה ללכת לשום מקום לנוח שם קצת לישמוע את השקט ולחזור לכולם לחיים הנורמליםם!!!
אני לא חדשההרהמורניק

למה כ"כ משעמם פה?????

כולם כבר התבגרו ועברו לצמ"עאיגנוטוס פברל

או לשטו"ל

לא ככה - נהיה יבש כי לא מצטרפים חדשים במקום אלוGini
שהתבגרו ועברו לפורומים של הגילאים היותר גדולים 
כולנו יבשים 🙁🙁Gini
וואלה!! אני גםההרהמורניק
אני חדשההודיה לה':)אחרונה
למה באמת
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הספר:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

את יכולה להפסיק להספיםנקדימון

אף אחד לא רוצה פה לקרוא את מה שאת מציעה. אין לזה היענות.

אין כמעט אנשים חדשים שמצטרפים לפורומים אז מה שאת עושה זה פשוט לטמטם לנו את המוח.


 

אולי די כבר?!

נשמע סיפור מענייןקעלעברימבאראחרונה
חיפוש קוראים לסיפור קצר שעומד לצאת לאוראורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 


מעניין אתכם?
כתבו לי ואשלח לכם את המסמך:
יהודית אורנשטיין -
0553075722
yehuditorens@gmail.com


 

הנוער הדתי לאומי לאן הוא הולך בצבא ?אביגיל מלאך

האם אתם חושבים שכל הנערים של הציבור הדתי לאומי מכוון ליחדות עילית או גם למקומות רגילים אחרים ?

הציבור הדתי לאומי - מגיע לכל היחידות והתפקידיםזמירות

בדיוק כמו בחיים האזרחיים

הציבור הדתי לאומי לא מתרכז בגבולות גזרה צרים - אלא נמצא בכל מגוון החיילות והתפקידים, קרביים, תומכי לחימה, ג'ובניקים, אנשי מחשוב, כלכלה, הנדסה, המון עתודאים שמתפזרים בכל יחידות הצבא עם סיום התואר בכל מגוון התפקידים הפתוחים בעתודה האקדמאית.

ובהמשך בחיים האזרחיים- בכל ענפי המשק, הכלכלה, התעשייה, האקדמיה, חקלאות, מסחר 

..יהודי חסידיאחרונה

אבל בוודאי שיש הרבה הכוונה בציבור הדתי לאומי לצאת דווקא לתפקידים משמועתיים ומובילים בכל מקום ובפרט בצבא

הפצות!!יהודי חסידי

ב"ה אנחנו זוכים להקים ארגון שיעודד את כולנו ביחד לצאת להפצות, להתחבר לצמא הגדול שיש בעם ישראל להתחבר לאבינו שבשמיים.

 הארגון הוקם אחרי שבסוכות האחרון היה אירוע גדול בתל אביב - 'טולולולב - נוטלים לולב בתל אביב' שהשתתפו בו למעלה ממאתים בחורי ישיבות מישיבות שונות, ולמעלה מ-10,000!! יהודים זכו ליטול לולב.

 

בעז"ה ביום חמישי הקרוב יהיה אירוע השקה בהתוועדות 'צמאה' של הישיבות גבוהות __מגיעים ומתחברים דפוס .pdf

 

יצא עלון יפה, עלון (6).pdf מוזמנים לראות.

 

 

כמו כן יש אתר נחמד מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

 

אשמח לתגובות....

וואודומיה תהילה
מדהים!
קצת תמונות מהפעילותיהודי חסידי

וקצת תמונות מהאירוע בבניני האומהיהודי חסידי
סיפוריהודי חסידיאחרונה

אחד הפעילים זיהה אדם שהניח תפילין בשבוע שעבר והציע לו להניח שוב. להפתעתו, האיש ענה: "לא". כשנשאל מדוע, הוא הסביר בחיוך: "בפעם הקודמת שהנחתי אצלכם, הרגשתי התעוררות כל כך גדולה, שלא רק שקיבלתי על עצמי להניח בכל יום – אלא שכבר הזמנתי דוכן תפילין קבוע למספרה שלי!"

 

הופכים את העולם!
מתחברים - הנקודה היהודית שלי | קירוב לבבות והפצת יהדות

מחפשים בני נוער לכתבהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

תודה  

כתבה לנוער על שמירת נגיעהדבדב

לכתבה על שמירת נגיעה לנוער דתי לעולם קטן (השבועון)

מחפשים: שני בנים ובת (דתיים) - לראיון קצר בטלפון 

על איך הם רואים את הדברים, מה המצב בשטח בנושא ועוד מספר שאלות.

 

אפשר גם אנונימי אם לא נוח בשם המלא.

 

אם מתאים לכם - אנא פנו לנדב בווטאסאפ בלבד 0545645411

 

תודה  

חיפוש קוראים לסיפור על נער מתבגר מאחורי מסך הברזלאורנשטיין

מחפשת קוראים/קוראות מהמגזר הציוני-דתי, כדי לקרוא סיפור זכרונות קצרצר מהווי נערותו של יוצא ברית המועצות לשעבר, ולענות על כמה שאלות. 

 

הסיפור באורך 38 עמודים. 

 

פרטים על הסיפור:

השעון המתקתק במרתף - סיפור מהווי נערותו של הרב מיכל וישצקי, מאחורי מסך הברזל. 

 

תקציר:

 

ברית המועצות, תשט"ו. סדרי הלימוד של מִיכֵל וישצקי די רגילים: לימוד גמרא בבוקר, ולימוד חסידות עם אביו אחר הצהריים – שחזר מגלותו בקזחסטן חודשיים קודם לכן.

אלא שאז החסיד האגדי, ר' מענדל פוטרעפאס גם משתחרר ממאסר פתאום. הוא מאתגר את מיכל בסדרי לימוד חדשים – המובילים בקלות לרצף סיכונים חדש.

עד להימור הגדול מכולם. 

אולי יעניין אותך