אני יושבת בתחנת אוטובוס וחם. מאוד.
התעסוקה שהבאתי נגמרה מזמן,
בוהה באנשים שסביבי, מגיעים, ממהרים. האוטובוס שלהם נכנס בשאגה קטנה, הם עולים.
האוטובוס שלי לא ביקר כאן, או שהיה עמוס בנוסעים.
ואני כל כך רוצה מקום נורמלי לשבת בו ומזגן, שאני כבר שוכחת ת'יעד.
מסבירה לעצמי למה אני צריכה להיות באילת, בחיפה, בירושלים, תל אביב או בני ברק.
השמש פונה, מחליפה תפקיד עם הלילה.
אולי אלך ברגל,
הסוללה לאט נגמרת, צריכה מיקום וויז.
אולי אכבה נתונים לנייד, אפסיק להוציא אותם החוצה, לקבל מהם.
אנסה למצוא את דרכי, ככה. איך שאני.
התעסוקה שהבאתי נגמרה מזמן,
בוהה באנשים שסביבי, מגיעים, ממהרים. האוטובוס שלהם נכנס בשאגה קטנה, הם עולים.
האוטובוס שלי לא ביקר כאן, או שהיה עמוס בנוסעים.
ואני כל כך רוצה מקום נורמלי לשבת בו ומזגן, שאני כבר שוכחת ת'יעד.
מסבירה לעצמי למה אני צריכה להיות באילת, בחיפה, בירושלים, תל אביב או בני ברק.
השמש פונה, מחליפה תפקיד עם הלילה.
אולי אלך ברגל,
הסוללה לאט נגמרת, צריכה מיקום וויז.
אולי אכבה נתונים לנייד, אפסיק להוציא אותם החוצה, לקבל מהם.
אנסה למצוא את דרכי, ככה. איך שאני.
