מזל טוב לך!

התארסת, נכנסת לקשר אוהב ולזוגיות

ויחד עם כל האהבה, 

כבר מהאירוסין מתחילים להבין מה זו זוגיות.

מזכירה לי קטעים דומים שיש גם אצלינו (אולי אצל כל זוג?).

שוב, נתקלים בהבדלים של נשים לעומת גברים ואיך מגשרים עליהם..

האיש שלי, כשהוא מרוכז ועמוס הוא יכול פשוט "לשכוח". 

היו לו קטעים שהיה יכול להיות יום שלם בעבודה/ ללמוד למבחן/ יום לחוץ בעבודה- ומרוב העומס והלחץ להיות שקוע וכביכול "לשכוח".

עכשיו, אנחנו, מחכות ליחס, לקשר, זה חשוב לנו (גם לגברים, אבל כנשים זה בוער בנו יותר לפעמים), ולא ברור לנו איך אפשר "לשכוח/להתעלם" מקיומנו .

לקח לי זמן להבין שזה לא מכוונה רעה, או מזה שהוא באמת שכח ממני בכוונה, או שהקשר שלו איתי לא חשוב לו. הוא פשוט באמת מתנתק כי מרוכז כל כך, והלחץ משפיע. וגם, אולי קצת עניין של מנטאליו ותרבות מהבית (האם ההורים היו מדברים ביניהם באמצע היום כאשר אחד מהם בעבודה וכו')

זה באמת קודם כל בשביל ההבנה והקבלה, והמקום של ה"לדון לכף זכות".

עכשיו, ההבנה הזו לא אומרת שצריך להשלים, ולקבל את זה, ורק "לדון לכף זכות".

זה בדיוק המקום שאת נמצאת עכשיו, שיש לך זוגיות, עולים קונפליקטים, הבדלים, וזה בדיוק הזמן לדבר עליהם.

ברוגע, בנועם, 

אבל להסביר מה את ציפית ומה היה הצורך שלך. 

לפעמים זה פשוט לא במודעות "שלהם" (הכללה על המגדר הגברי...). 

ממש כבר מעכשיו זה הזמן והמקום של לפתח את התקשורת ביניכם,

להסביר מה היית רוצה, ולמה נפגעת. 

אל תדחיקי את המקום של אי הנעימות שלך. 

מתוך מקום של רצון לשפר ולהתקדם.

ואולי, איך אפשר למנוע את זה להבא (נגיד, אם זו הולכת להיות תקופה לחוצה ומתמשכת של מבחנים, לקבוע שתמיד כשהולך למנחה/ארוחת צהריים' וכו' גם ירים אלייך טלפון וכו').

מניסיון, ככל שיותר זמן לא מדברים ומריצים מחשבות, 

המחשבות רק מתגברות וגם הרגשות..

את צריכה לדבר איתו על זה ולא להדחיק דברים כאלה בבטן, זה הדבר שהכי הורס קשר..! (יש לי חבר שבהאירוסין שלו התבטלו על דברים כאלה, לא בקטע של להפחיד אלא בקטע של להבין כמה זה חשוב..)
יש דרך לדבר על נושאים רגישים ודברים שמפריעים לנו.
אבל הדיבור זה לא בקורת אלא איך אנחנו בוני את הביחד שלנו דרך ההבדלים שקיימים ביננו. ולא בצורה ביקורתית.
בנוסף לא לאכול סרטים ולפתח דמיונות כי זה סתם יוצר כעס ומתח מיותר על בסיס דמיונות שווא.
מזל טוב ובהצלחה
 

אני חושב שדווקא לא כדאי לך "תגובה מכילה ומבינה".. (ה"הבנה" שאפשר, זה שאת באמת לא כ"כ מבינה.. קורה. וכדאי להסביר מהר).

את טועה לגמרי לדעתי. ואם תמשיכי כך - זה עלול להתגלגל למקומות לא טובים. ואין גבר בעולם, באופן סביר, שיתנהל אחרת. לא כי גברים הם לא טובים.. אלא כי זה נורמלי לגמרי.

הציפיה מופרזת לחלוטין (בכלל, לא הייתי ממליץ לשלוח "נשיקות" לפני נישואין). אדם כתב לך שלא היה לו רגע, ושלא היה ליד הטלפון - בשלש לפנות בוקר, ויש לך טענה, וה"לימוד זכות" היחידי הוא שזו טעות?...

מאד כדאי להתעדכן. הטעות היא שלך..

כל אחד, ישתדל לתבוע מעצמו, ופחות מזולתו.  

ואל תחשבי שקשר יכול להיות אינטנסיבי כזה, בפרט אם זה כבר הופך למשהו שכאילו "חייבים".

אל תתחילי לפרש דבר כזה כאילו זה אומר שאת לא מספיק חשובה בשבילו..

ואל תפרשני כאילו זה ענין של משיגים אז כבר "הכל בכיס ואפשר לזרוק"...

ואל תחשבי ש"הגבר" דווקא הוא זה שצריך להתקשר ביום עמוס כזה, כשגם את הרי לא עשית את זה..

"הגבר" הוא קודם על בן אדם. את אומרת שענית לו למחרת "בקרירות".. למרות שעל הבוקר שאל והתענין, כי היית עדיין "קצת פגועה", ממה שלא עשה. 

אם הוא היה מגיב לך "בקרירות", יש להניח מה היית חושבת על זה. אח"כ את מתפלאת ש"לא הגיב". ובסוף "לא כיף לך"...

תסלחי לי, זה נשמע כאילו בעינייך "הגבר צריך לחזר" והאשה היא בן אדם.

תתעדכני, הוא בן  אדם בדיוק כמוך. יכול גם כן להרגיש לא נוח מתגובה "קרירה".

ובסוף את כותבת שאת "יודעת שצריך לדון לכף זכות", אבל את "לא מבינה את ההתנהגות הזאת"....

את מי שצריך לדון כאן לכף זכות, זה אותך. והדיון לכף זכות, הוא שניכר ממך שאת באמת לא מבינה....

אז כדאי מאד, כנ"ל, להתעדכן.  

תני אמון בשני. כמו שאת רוצה שיתן אמון בך. לא התקשר כל היום ואמר אח"כ שלא היה ליד טלפון, תאמיני ואל "תיפגעי".

אל תצפי ל"חיזור" חד צדדי, אלו סיפורי מעשיות. בוודאי שדרכו של איש לחזר אחר אשה, אבל זה לא אומר שרק הבחור מרים טלפון, ולא הבחורה.

נראה שאת בונה ציפיות מהצד השני, "נעלבת" כשלא עמד בהן, גם כשהן בלתי סבירות בעליל, מתפלאת אם הוא מרגיש לא נוח מה"עלבון"... עד כדי שאפילו לא יודעת איך ללמד זכות.

אם אינך רוצה להיות אשה תובענית ללא-גבול, מתלוננת, מרגישה "לא מטופלת" כל הזמן - מציע לך להתעדכן במהירות. אם צריך, אז להתייעץ עם מישהי מאד מנוסה וחכמה. לא לחפש "הכלה" והסכמה לדברייך, אלא לימוד שיאיר את עינייך.

תשמחי שיש לכם יחס כזה טוב, ממש חבל לקלקל.

בהצלחה.

ו"מובילה" זה לא במקום שהוא מוביל. אלא בכך שבעצם היחס, הפידבק, מעוררת את הרצון אצלו ליזום.

"אופן החשיבה הגברי" ומבינים יפה מאד מה ב"ראש" שלה העיק עליה.

ומכל מקום, היא מתחתנת בעז"ה עם גבר.

פשוט עושים לה טובה שמאירים את עיניה. ומה שהיא כתבת לך כעת "אשה חכמה..זה בדיוק מה שהייתי צריכה".. אולי מגדיל את הבעיה (לא שאת לא חכמה, חלילה..). הרי גם, להבדיל, אשה נשואה שתתנהל לא נכון, תחפש ממי שתגיד לה שהיא היתה בדיוק בסדר.. גם כשלא. אבל את הבית שלה זה לא יבנה. היא הולכת לבנות בית, צריכה לדעת גם במה היא לא בסדר.

היה כאן אירוע חד פעמי, היה קשר בבקר, וקשר מאוחר בלילה, אדם היה ללא טלפון על ידו - והיא מצפה ש"יחזר"..

"שוקולד פרה" עשתה לה טובה, והאירה את עיניה, שגם אם כעת הוא "הבין וקיבל את זה" (כמו שכותבת בתגובה בהמשך, שזה היה אחרי שאמרה לו שקצת נעלבה.. וזה שיָכלה לומר את זה, זה כי קיבלו כאן את דבריה.  באמת מישהו משלה את עצמו שאחרי נישואין, על כל דבר לא נכון מישהו "יצדיק" אותה כדי שתאמר לא בכעס?..), אם זה יתמיד כך, זה עלול להימאס.

היתה כאן לפני לא כ"כ הרבה זמן, מישהי שמרוב ש"רצתה" את בעלה, העיקה בצורה קשה. אח"כ זה כבר התפתח לדברים לא טובים, ולא רק מצידה.

החכם עיניו בראשו.

כמו שהסבירה "שוקולד פרה", אהבה רוכשים באהבה. לא ע"י ציפיות מוגזמות (להתקשר כשאין טלפון), לא ע"י "התאכזבויות" מכל דבר ששני אנשים יכולים לראותו אחרת; לא ע"י קביעה שהבחור הוא שיתקשר ולא הבחורה.

צָדקה: יש חיוך, נתינה, הערכה, עין טובה - זה מעורר את האהבה גם מהצד השני. 

יש, חלילה, עמידה עם סטופר לראות כמה הוכיח את אהבתו, זה עלול להיות לא טוב ח"ו.

אז יופי שיש רצון ליחס אוהב אמיתי. כל אחד שישקיע במה שמצידו, ימעט לשפוט את זולתו, יבחין בין עיקר לטפל - ואז כשבאמת משהו יורגש כלא-נעים, יוכל להסביר בנחת מה הפריע, ובוודאי שגם הצד השני ירצה לתקן (ולא במקרה כמו זה, שלא היתה שמץ בעיה).

לפעמים כדאי גם לקרוא הערות, שאינן באות מתוך "עוינות" ח"ו, אלא מעמידות על האמת - במקום לא להבין אח"כ מה קורה מזה.

הצלחה רבה.

שכתבו שהציפיות היו מוגזמות, ורמה כזאת של העלבויות רק תיצור הכבדה וריחוק

יכול להיות יותר גרוע.

מוטב שתבין כעת.

[והיו כאן כבר כמה שנתנו לה את האמפתיה הנדרשת.. כך שהצד הזה לא חסר..]

חשבתי על זה כשכתבתי (לא על ה"שלבים", כי זו הבהרה די פשוטה, אלא על ה"אנטי" כשאומרים ממש נגד ה"ראש" שהיא בו כעת..).

אבל, יש גם ההיפך, שכשאומרים חזק ההיפך, על דבר שהוא באמת אבסורד, זה יכול לעורר.

כשיש הסבר ריאלי ("לא הייתי ליד טלפון כל היום"), ובצירוף ה"אידיאולוגיה" (איש צריך לחזר..), אז לדעתי זה באמת עלול ח"ו להתפתח לכיוון לא טוב. מוטב לדעת מראש, שאפשר לבנות אהבה גדולה, בלי צורך לאופן הזה.

עם זה, יש נשים כאן שכותבות שזה "ראש" של אירוסין, ויתאזן עם הזמן.. אולי..

צודק בכל מילה.

פשוט בול.. 

ואותה תגובה של עלבון ולהתחיל להסיק מליון ואחת מסקנות...

מבינה אותך כל כך כל כך.. ומבינה למה את רוצה דווקא הכלה נשית.. חח 

אבל העצות פה פשוט מדהימות ונותנות פרופורציות.. 

לא קראתי את כל התגובות,

ומתנצלת, אם במבט שלי - לגמרי נשי אני מרגישה שהגזמת!

(אני יודעת שביקשת תגובה מבינה ומכילה, אבל אני מרגישה שצריך להאיר פן נוסף, אז מתנצלת שתגובתי לא כזו)

כשקראתי את מה שכתבת הרגשתי סוג של חנק!

די, למה עוד את מצפה?

את ילדה קטנה? את עדין שבויה בסיפורים ולא מכירה את החיים?

את באמת רוצה שכל יום כל היום הוא יחשוב עליך?

תתעוררי!

הוא יכול לחשוב, לאהוב, להתגעגע,

אבל יש עוד חיים!

וזה לגמרי בסדר שהוא עסוק בעוד דברים. 

הוא זוכר אותך תמיד גם כשהוא לא כל הזמן עסוק בלקרוא הודעות שלך ולענות לך.

זה נראה לי כל כך תובעני מצידך, וגם קצת לא בוגר (מתנצלת...) 

תוך כדי קריאת ההודעה שלך חשבתי, מה הייתי עונה לבחור ששואל על פניה כזו של מאורסת, שמספרת שהיא נפגעה מכך שיום אחד לא כתב לה

לא יודעת אם לא הייתי אומרת לו לשקול עד כמה התובענות שבקשר מתאימה לו.

אם את שואלת על מצבי - ובכן ב"ה נשואה באושר, אבל יקרה, תתעוררי!

החיים עמוסים, תובעניים, אי אפשר להסתכל עליהם רק במבט כזה אגוצנטרי.

וזה עוד בלי להיכנס להבדל בצרכים הרגשיים בין גבר לאישה, ובעובדה שכשגבר עסוק בדבר מה - פעמים רבות הוא רק שם!

אני יודעת שנשמעתי בוטה מדי, ואני ממש מתנצלת.

אבל אם את רוצה ללכת לקראת זוגיות תקינה ומאושרת, את חייבת להתעורר! לחשוב ג על הצד שמולך ולא רק לבוסס בהצפה הרגשית שאת חווה.

ועוד משהו, נשים מרבות להשתמש בנשק הזה של "הייתי פגועה". לא רק בזוגיות, גם בחברות וגם בעבודה ובכלל.

(ולא רק פולניות...) חשוב לדעת, שהנשק הזה אפקטיבי כאשר משתמשים בו במידה מיזערית. אחרת האנשים שסביב לומדים לפתח התעלמות ממנו.

מאחלת לך הצלחה, אבל הצלחה תהיה רק כשתשני את נקודת המבט שלך!

רק טוב!

מאד מזדהה עם מה שכתבת.

לעיתים מתגעגעת לימים ללא פלאפון, כשהיחס מובע פעם ביום בטלפון ולעיתים במכתבים, ולעיתים גם זה לא.

הרצון התמידי לעדות היחס והאהבה אלי, קצת לא בוגר וחונק, ובעיקר לא תורם באמת לחיי נישואין בריאים.

בקשר בריא, יש לכל אחד ואחת מקום ותחומי עיסוק וביטוי אישיים, ויחד זה ניזון מזו.

                               בהצלחה!

וטוב להיות מודעים לכך

הגברים לא מבינים מה כואב לאישה, והנשים לא מבינות שלגבר זה חונק את הנשמה עד כדי חרדה.

דווקא בפורום הזה הייתי מצפה ליותר

מזל טוב על האירוסין!! שנזכה שלכל עם ישראל יהיו שמחות בע"ה

בס"ד

ראשית - אני מבינה אותך!!

אני לא מאורסת עדיין אבל בהחלט יכולה להבין את העניין. ואת הרגשות הפגועים.

עצה פשוטה שאני רואה כרגע הוא פשוט לבקש ממנו שישלח אות חיים נגיד לפחות פעמיים ביום. ולהסביר למה זה טוב לך. 

אולי זה עדיף על פני ביקורת על מה שהיה אלא לבוא ממקום של בקשה פשוטה:

"חיימקה, אני ממש אשמח אם בימים שאין לנו זמן לדבר תשלח לי הודעה, אות חיים. אפילו משהו קטן, כי אחרת אני מרגישה שלא זוכרים אותי / לא רוצים אותי / וכו'. אפילו שאני יודעת שאתה לא שוכח אותי באמת, אבל זה מאוד מאוד עוזר לי להרגיש את זה. מה דעתך?"

מזל טוב יקרה.

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

עדי רן כבר חשב על זה

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.