מזל טוב לך!

התארסת, נכנסת לקשר אוהב ולזוגיות

ויחד עם כל האהבה, 

כבר מהאירוסין מתחילים להבין מה זו זוגיות.

מזכירה לי קטעים דומים שיש גם אצלינו (אולי אצל כל זוג?).

שוב, נתקלים בהבדלים של נשים לעומת גברים ואיך מגשרים עליהם..

האיש שלי, כשהוא מרוכז ועמוס הוא יכול פשוט "לשכוח". 

היו לו קטעים שהיה יכול להיות יום שלם בעבודה/ ללמוד למבחן/ יום לחוץ בעבודה- ומרוב העומס והלחץ להיות שקוע וכביכול "לשכוח".

עכשיו, אנחנו, מחכות ליחס, לקשר, זה חשוב לנו (גם לגברים, אבל כנשים זה בוער בנו יותר לפעמים), ולא ברור לנו איך אפשר "לשכוח/להתעלם" מקיומנו .

לקח לי זמן להבין שזה לא מכוונה רעה, או מזה שהוא באמת שכח ממני בכוונה, או שהקשר שלו איתי לא חשוב לו. הוא פשוט באמת מתנתק כי מרוכז כל כך, והלחץ משפיע. וגם, אולי קצת עניין של מנטאליו ותרבות מהבית (האם ההורים היו מדברים ביניהם באמצע היום כאשר אחד מהם בעבודה וכו')

זה באמת קודם כל בשביל ההבנה והקבלה, והמקום של ה"לדון לכף זכות".

עכשיו, ההבנה הזו לא אומרת שצריך להשלים, ולקבל את זה, ורק "לדון לכף זכות".

זה בדיוק המקום שאת נמצאת עכשיו, שיש לך זוגיות, עולים קונפליקטים, הבדלים, וזה בדיוק הזמן לדבר עליהם.

ברוגע, בנועם, 

אבל להסביר מה את ציפית ומה היה הצורך שלך. 

לפעמים זה פשוט לא במודעות "שלהם" (הכללה על המגדר הגברי...). 

ממש כבר מעכשיו זה הזמן והמקום של לפתח את התקשורת ביניכם,

להסביר מה היית רוצה, ולמה נפגעת. 

אל תדחיקי את המקום של אי הנעימות שלך. 

מתוך מקום של רצון לשפר ולהתקדם.

ואולי, איך אפשר למנוע את זה להבא (נגיד, אם זו הולכת להיות תקופה לחוצה ומתמשכת של מבחנים, לקבוע שתמיד כשהולך למנחה/ארוחת צהריים' וכו' גם ירים אלייך טלפון וכו').

מניסיון, ככל שיותר זמן לא מדברים ומריצים מחשבות, 

המחשבות רק מתגברות וגם הרגשות..

את צריכה לדבר איתו על זה ולא להדחיק דברים כאלה בבטן, זה הדבר שהכי הורס קשר..! (יש לי חבר שבהאירוסין שלו התבטלו על דברים כאלה, לא בקטע של להפחיד אלא בקטע של להבין כמה זה חשוב..)
יש דרך לדבר על נושאים רגישים ודברים שמפריעים לנו.
אבל הדיבור זה לא בקורת אלא איך אנחנו בוני את הביחד שלנו דרך ההבדלים שקיימים ביננו. ולא בצורה ביקורתית.
בנוסף לא לאכול סרטים ולפתח דמיונות כי זה סתם יוצר כעס ומתח מיותר על בסיס דמיונות שווא.
מזל טוב ובהצלחה
 

אני חושב שדווקא לא כדאי לך "תגובה מכילה ומבינה".. (ה"הבנה" שאפשר, זה שאת באמת לא כ"כ מבינה.. קורה. וכדאי להסביר מהר).

את טועה לגמרי לדעתי. ואם תמשיכי כך - זה עלול להתגלגל למקומות לא טובים. ואין גבר בעולם, באופן סביר, שיתנהל אחרת. לא כי גברים הם לא טובים.. אלא כי זה נורמלי לגמרי.

הציפיה מופרזת לחלוטין (בכלל, לא הייתי ממליץ לשלוח "נשיקות" לפני נישואין). אדם כתב לך שלא היה לו רגע, ושלא היה ליד הטלפון - בשלש לפנות בוקר, ויש לך טענה, וה"לימוד זכות" היחידי הוא שזו טעות?...

מאד כדאי להתעדכן. הטעות היא שלך..

כל אחד, ישתדל לתבוע מעצמו, ופחות מזולתו.  

ואל תחשבי שקשר יכול להיות אינטנסיבי כזה, בפרט אם זה כבר הופך למשהו שכאילו "חייבים".

אל תתחילי לפרש דבר כזה כאילו זה אומר שאת לא מספיק חשובה בשבילו..

ואל תפרשני כאילו זה ענין של משיגים אז כבר "הכל בכיס ואפשר לזרוק"...

ואל תחשבי ש"הגבר" דווקא הוא זה שצריך להתקשר ביום עמוס כזה, כשגם את הרי לא עשית את זה..

"הגבר" הוא קודם על בן אדם. את אומרת שענית לו למחרת "בקרירות".. למרות שעל הבוקר שאל והתענין, כי היית עדיין "קצת פגועה", ממה שלא עשה. 

אם הוא היה מגיב לך "בקרירות", יש להניח מה היית חושבת על זה. אח"כ את מתפלאת ש"לא הגיב". ובסוף "לא כיף לך"...

תסלחי לי, זה נשמע כאילו בעינייך "הגבר צריך לחזר" והאשה היא בן אדם.

תתעדכני, הוא בן  אדם בדיוק כמוך. יכול גם כן להרגיש לא נוח מתגובה "קרירה".

ובסוף את כותבת שאת "יודעת שצריך לדון לכף זכות", אבל את "לא מבינה את ההתנהגות הזאת"....

את מי שצריך לדון כאן לכף זכות, זה אותך. והדיון לכף זכות, הוא שניכר ממך שאת באמת לא מבינה....

אז כדאי מאד, כנ"ל, להתעדכן.  

תני אמון בשני. כמו שאת רוצה שיתן אמון בך. לא התקשר כל היום ואמר אח"כ שלא היה ליד טלפון, תאמיני ואל "תיפגעי".

אל תצפי ל"חיזור" חד צדדי, אלו סיפורי מעשיות. בוודאי שדרכו של איש לחזר אחר אשה, אבל זה לא אומר שרק הבחור מרים טלפון, ולא הבחורה.

נראה שאת בונה ציפיות מהצד השני, "נעלבת" כשלא עמד בהן, גם כשהן בלתי סבירות בעליל, מתפלאת אם הוא מרגיש לא נוח מה"עלבון"... עד כדי שאפילו לא יודעת איך ללמד זכות.

אם אינך רוצה להיות אשה תובענית ללא-גבול, מתלוננת, מרגישה "לא מטופלת" כל הזמן - מציע לך להתעדכן במהירות. אם צריך, אז להתייעץ עם מישהי מאד מנוסה וחכמה. לא לחפש "הכלה" והסכמה לדברייך, אלא לימוד שיאיר את עינייך.

תשמחי שיש לכם יחס כזה טוב, ממש חבל לקלקל.

בהצלחה.

ו"מובילה" זה לא במקום שהוא מוביל. אלא בכך שבעצם היחס, הפידבק, מעוררת את הרצון אצלו ליזום.

"אופן החשיבה הגברי" ומבינים יפה מאד מה ב"ראש" שלה העיק עליה.

ומכל מקום, היא מתחתנת בעז"ה עם גבר.

פשוט עושים לה טובה שמאירים את עיניה. ומה שהיא כתבת לך כעת "אשה חכמה..זה בדיוק מה שהייתי צריכה".. אולי מגדיל את הבעיה (לא שאת לא חכמה, חלילה..). הרי גם, להבדיל, אשה נשואה שתתנהל לא נכון, תחפש ממי שתגיד לה שהיא היתה בדיוק בסדר.. גם כשלא. אבל את הבית שלה זה לא יבנה. היא הולכת לבנות בית, צריכה לדעת גם במה היא לא בסדר.

היה כאן אירוע חד פעמי, היה קשר בבקר, וקשר מאוחר בלילה, אדם היה ללא טלפון על ידו - והיא מצפה ש"יחזר"..

"שוקולד פרה" עשתה לה טובה, והאירה את עיניה, שגם אם כעת הוא "הבין וקיבל את זה" (כמו שכותבת בתגובה בהמשך, שזה היה אחרי שאמרה לו שקצת נעלבה.. וזה שיָכלה לומר את זה, זה כי קיבלו כאן את דבריה.  באמת מישהו משלה את עצמו שאחרי נישואין, על כל דבר לא נכון מישהו "יצדיק" אותה כדי שתאמר לא בכעס?..), אם זה יתמיד כך, זה עלול להימאס.

היתה כאן לפני לא כ"כ הרבה זמן, מישהי שמרוב ש"רצתה" את בעלה, העיקה בצורה קשה. אח"כ זה כבר התפתח לדברים לא טובים, ולא רק מצידה.

החכם עיניו בראשו.

כמו שהסבירה "שוקולד פרה", אהבה רוכשים באהבה. לא ע"י ציפיות מוגזמות (להתקשר כשאין טלפון), לא ע"י "התאכזבויות" מכל דבר ששני אנשים יכולים לראותו אחרת; לא ע"י קביעה שהבחור הוא שיתקשר ולא הבחורה.

צָדקה: יש חיוך, נתינה, הערכה, עין טובה - זה מעורר את האהבה גם מהצד השני. 

יש, חלילה, עמידה עם סטופר לראות כמה הוכיח את אהבתו, זה עלול להיות לא טוב ח"ו.

אז יופי שיש רצון ליחס אוהב אמיתי. כל אחד שישקיע במה שמצידו, ימעט לשפוט את זולתו, יבחין בין עיקר לטפל - ואז כשבאמת משהו יורגש כלא-נעים, יוכל להסביר בנחת מה הפריע, ובוודאי שגם הצד השני ירצה לתקן (ולא במקרה כמו זה, שלא היתה שמץ בעיה).

לפעמים כדאי גם לקרוא הערות, שאינן באות מתוך "עוינות" ח"ו, אלא מעמידות על האמת - במקום לא להבין אח"כ מה קורה מזה.

הצלחה רבה.

שכתבו שהציפיות היו מוגזמות, ורמה כזאת של העלבויות רק תיצור הכבדה וריחוק

יכול להיות יותר גרוע.

מוטב שתבין כעת.

[והיו כאן כבר כמה שנתנו לה את האמפתיה הנדרשת.. כך שהצד הזה לא חסר..]

חשבתי על זה כשכתבתי (לא על ה"שלבים", כי זו הבהרה די פשוטה, אלא על ה"אנטי" כשאומרים ממש נגד ה"ראש" שהיא בו כעת..).

אבל, יש גם ההיפך, שכשאומרים חזק ההיפך, על דבר שהוא באמת אבסורד, זה יכול לעורר.

כשיש הסבר ריאלי ("לא הייתי ליד טלפון כל היום"), ובצירוף ה"אידיאולוגיה" (איש צריך לחזר..), אז לדעתי זה באמת עלול ח"ו להתפתח לכיוון לא טוב. מוטב לדעת מראש, שאפשר לבנות אהבה גדולה, בלי צורך לאופן הזה.

עם זה, יש נשים כאן שכותבות שזה "ראש" של אירוסין, ויתאזן עם הזמן.. אולי..

צודק בכל מילה.

פשוט בול.. 

ואותה תגובה של עלבון ולהתחיל להסיק מליון ואחת מסקנות...

מבינה אותך כל כך כל כך.. ומבינה למה את רוצה דווקא הכלה נשית.. חח 

אבל העצות פה פשוט מדהימות ונותנות פרופורציות.. 

לא קראתי את כל התגובות,

ומתנצלת, אם במבט שלי - לגמרי נשי אני מרגישה שהגזמת!

(אני יודעת שביקשת תגובה מבינה ומכילה, אבל אני מרגישה שצריך להאיר פן נוסף, אז מתנצלת שתגובתי לא כזו)

כשקראתי את מה שכתבת הרגשתי סוג של חנק!

די, למה עוד את מצפה?

את ילדה קטנה? את עדין שבויה בסיפורים ולא מכירה את החיים?

את באמת רוצה שכל יום כל היום הוא יחשוב עליך?

תתעוררי!

הוא יכול לחשוב, לאהוב, להתגעגע,

אבל יש עוד חיים!

וזה לגמרי בסדר שהוא עסוק בעוד דברים. 

הוא זוכר אותך תמיד גם כשהוא לא כל הזמן עסוק בלקרוא הודעות שלך ולענות לך.

זה נראה לי כל כך תובעני מצידך, וגם קצת לא בוגר (מתנצלת...) 

תוך כדי קריאת ההודעה שלך חשבתי, מה הייתי עונה לבחור ששואל על פניה כזו של מאורסת, שמספרת שהיא נפגעה מכך שיום אחד לא כתב לה

לא יודעת אם לא הייתי אומרת לו לשקול עד כמה התובענות שבקשר מתאימה לו.

אם את שואלת על מצבי - ובכן ב"ה נשואה באושר, אבל יקרה, תתעוררי!

החיים עמוסים, תובעניים, אי אפשר להסתכל עליהם רק במבט כזה אגוצנטרי.

וזה עוד בלי להיכנס להבדל בצרכים הרגשיים בין גבר לאישה, ובעובדה שכשגבר עסוק בדבר מה - פעמים רבות הוא רק שם!

אני יודעת שנשמעתי בוטה מדי, ואני ממש מתנצלת.

אבל אם את רוצה ללכת לקראת זוגיות תקינה ומאושרת, את חייבת להתעורר! לחשוב ג על הצד שמולך ולא רק לבוסס בהצפה הרגשית שאת חווה.

ועוד משהו, נשים מרבות להשתמש בנשק הזה של "הייתי פגועה". לא רק בזוגיות, גם בחברות וגם בעבודה ובכלל.

(ולא רק פולניות...) חשוב לדעת, שהנשק הזה אפקטיבי כאשר משתמשים בו במידה מיזערית. אחרת האנשים שסביב לומדים לפתח התעלמות ממנו.

מאחלת לך הצלחה, אבל הצלחה תהיה רק כשתשני את נקודת המבט שלך!

רק טוב!

מאד מזדהה עם מה שכתבת.

לעיתים מתגעגעת לימים ללא פלאפון, כשהיחס מובע פעם ביום בטלפון ולעיתים במכתבים, ולעיתים גם זה לא.

הרצון התמידי לעדות היחס והאהבה אלי, קצת לא בוגר וחונק, ובעיקר לא תורם באמת לחיי נישואין בריאים.

בקשר בריא, יש לכל אחד ואחת מקום ותחומי עיסוק וביטוי אישיים, ויחד זה ניזון מזו.

                               בהצלחה!

וטוב להיות מודעים לכך

הגברים לא מבינים מה כואב לאישה, והנשים לא מבינות שלגבר זה חונק את הנשמה עד כדי חרדה.

דווקא בפורום הזה הייתי מצפה ליותר

מזל טוב על האירוסין!! שנזכה שלכל עם ישראל יהיו שמחות בע"ה

בס"ד

ראשית - אני מבינה אותך!!

אני לא מאורסת עדיין אבל בהחלט יכולה להבין את העניין. ואת הרגשות הפגועים.

עצה פשוטה שאני רואה כרגע הוא פשוט לבקש ממנו שישלח אות חיים נגיד לפחות פעמיים ביום. ולהסביר למה זה טוב לך. 

אולי זה עדיף על פני ביקורת על מה שהיה אלא לבוא ממקום של בקשה פשוטה:

"חיימקה, אני ממש אשמח אם בימים שאין לנו זמן לדבר תשלח לי הודעה, אות חיים. אפילו משהו קטן, כי אחרת אני מרגישה שלא זוכרים אותי / לא רוצים אותי / וכו'. אפילו שאני יודעת שאתה לא שוכח אותי באמת, אבל זה מאוד מאוד עוזר לי להרגיש את זה. מה דעתך?"

מזל טוב יקרה.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

במדינות הגדולות

וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.

יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃

גם שם יש שפע של מסעדות כשרות

(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה"  אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים) 

לכי לאיזו גבעה  או מקום דומה. מעניין אותך?

אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת

או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.

אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:

למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.

כנ"ל לאיחוד האמירויות.

לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.