לפעמים זה מרגיש רק

לבד, זה מרגיש מט

אם לא מט אז יקרה לי פת

זה מצב שכבר לא'כפת.

פעמים רוצה להיות אדם אחר כי קשה ממש.

פעמים רוצה להיות אריה ולשאוג-

טראח!!

להראות לכם את הבפנים אני מכיל ים

אני לא סתם

משתחצן או אומר סתם

מתגלגל כאן

מסתער כאן

שובר גלים מתפרק כאן

אם ישבר מתפרץ ים

ואם א-פוללל, אנ'לא א-קמוללל, אנ'לא א-נבוללל

לא אפחד בלי סוף

מטפס שוב

אני נופל אוף

אני לא אצליח

מסתובב ובורח, לימי י-לדות?

זה שריטות קט-נות?

חשפנות של גוף?

או שקית איגרוף?

לא שם ק-צוץ, יוו

חולם לעבור כביש

רוכב אופניים חוצה תגשר- מבט אחרון בכביש אחד וממשיך

אני מלך

מתכנן את הדרך

הגיע הזמן לעמוד שוב

לא ליפול על הברך

הגיע הזמן אותי לתפוס- בידים, לא לדמיין על בערך

אחרי שאצא לא אסובב את הראש

והולך

לאיפה למה או איך?

אמא ארי הולך

כן לבדו הוא צועד

לא אצעד בעקבות איש, אני סולל את הדרך

עושה הכל לעזוב את המקום (כביש 1 מהעיר)

שוב בדרך-הביתה

מנסה למחזר מוטיבציה

לשקם ת'רוח לפני שאני חוזר שוב-לבאסה

זה פשוט פח

שוב מרגיש סח

מנסה לכתוב עוד ראפ

מרגיש חייב לפרק קצת

עוד קרח בפה

אני לא שוב קופא

לא מתאים ת'עצמי יותר ל-

'עולם לא רוצה'

יושב אל מול עוד אנשים כולם אומרים בשווה

כולם הולכים חושבים רוצים כותבים לובשים בשווה

בעוד אני צריך מצב אחר, מתאים לי יותר

לא שאני שווה יותר אבל לא מתאים לי הדבק

לא צריך אחר שיעמוד עלי כשהוא אותי ממרקר

עם טוש שחור לבן, ואם השרטוט מושלם הוא יאמר-תשאר!!

לפעמים מתעצב ש-

לא גודל להתפוצץ זה

כאילו כבר גדלתי, אבל לא מספיק מחורפלק ו

לא רוצה עוד פעם

לא כותב ראפ סתם

הלחץ עולה בחזה, לעשות מה שצריך זה קשה

ואבכה

כשנלחם על קצה

לא משקר שקורה לי, שמתייאש ונופל

לא עובר יממה בחיי שלא מתפלל אל האל

אני מתחנן אלוקים, אני פה שוב מתגלגל

אני מקווה שאתה שומע אותי מאיפה שאתה שם נמצא

היי אני לא צוחק כשאני חושב בראש 'אני בורח מחר'

אומר לאמא אוהב אותך ומחבק את השאר

אומר מתי שרק צריכים אותי, אני עומד ממרחק

אבל חייב שאכה מט

חייב לעשות שח

אני מבטיח ששוב אחזור רק מבקש עוד אוויר צח

אני אהיה חזק

אמנם עוד קצת מותש

אבל זה הירייה שלי,

אל תפספס תצאנס,

זה הזדמנות תן גז,

ארי רוץ-

עכשיו!!

אני גבר

לא אפרוש עד הקבר

הגיע הזמן לעמוד שוב

לצעוד לעבר שום דרך

הגיע הזמן אותי לתפוס- בידים, לא לדמיין על בערך

אחרי שאצא לא אסובב את הראש 

והולך

לאיפה כמה או איך?

אמא ארי הולך

כן לבדו הוא צועד

לא מהלך בעקבות איש, אני סולל את הדרך

עושה הכל לעזוב את המקום (כביש 1 מהעיר)

צריך לחיות'זה לחוש את זה

לראות על מה ומה-הביג דיל בזה

אם לא- לא תקלטו את זה

להפנים מה מפחיד וקשה בזה

להמשיך לצעוד בתוך העיר, על כביש שבניתי עתיד

זה שונה כל כך, זה קשה ממש, זה רק שלי לבדי

כי זה נמצא באחריותי

אני בניתי לבדי!!

זה היה הכביש שלי, הצלחתי היחידי

לא ראיתם הרחתם או הסנפתם אדם ברמה שלי

שהוא מיוחד או רק-משחק איתי, בליגה שלי

אבל מנסים להרוס לי

מנסים לדכאות כי

זה כאילו שכיערתי את העיר שנתן לי

הולך לעבוד ויש מקל בגלגל, אני

אמרתי, פרשתי

עכשיו הספיק לי וקמתי ו

אני הולך

אני עוזב

לא מהסס

לא מוותר

לא מתייאש

לומדים שצריך לקחת בכיכר פרסה לא להמשיך עם העדר

לא מפחד יותר מכלבים שרוצים, לדכא את הכבש

פורש כנפיים ונושם, אני ציפור חופשי, אני נוסק

מניח אבן על הדרך

וכל מה שתראו זה טשטוש, של עוד ילד שצמח לו כנפיים ממתכת.

אני איש

אני בונה לי ת'כביש

לא אתן שיפריעו לי, כשמכה בפטיש

הגיע הזמן אותי תופס, לא מדמיין על בערך

לא מסובב את הראש אני בחוץ, כביש 1 מהעיר 

והולך

לאיפה כמה או איך?

אמא ארי הולך

שוב לבדו הוא צועד

לא אצעד בעקבות איש, אני סולל את הדרך

עושה הכל לעזוב את המקום, כביש 1 מהעיר

חייב לתת כיסוי לכל זה ולהמשיך לעבוד קשה

חוץ מגניטיקה ואירועי חירום דיסטופיים יוצאי דופן בממלכת הפיזיקה הביולוגית ננצח הכל.

החום הזה מאוס ומעצבן אבל יש גם יתרונות בלהזיע כל כך הרבה באימון ולעבוד קשה לצאת לשמש להזיז את המכונה החורקת בגלל תעוקת מפרקים

בנוסף לכל זה צריך למצוא מוזיקה מתאימה וספרות נורמלית לערבים חסרי מסך אולטרא אינפרה מכשף בעיניים כי השינה גם חשובה מסתבר

אני כותב לעצמי וחושב תוך כדי אם כל זה לא גדול עלי

כנראה שלא אבל נצטרך לעשות התאמות

יש בי את הפחד לפעמים

שאני נותנת ומתרוקנת- מקריבה

אני אפילו יודעת בעצם

אחרי 6 חודש אינטנסיביים

שכרגע זה חצה קצת את האהבה

כרגע זו הקרבה.

אני לא חושבת שזה משהו טוב,אף פעם

אבל מצד שני

לפעמים כשאתה אוהב מישהו

צריך לדעת גם להקריב,ברמה האישית

וכשאתה אוהב משהו גדול בצורה כזאת

כמו מדינה,וצבא

לפעמים,זה לא מספיק רק אהבה 

קומי אהובתי

קומי

יש לך עוד לחיות

את עוד תהיי

ותחיי

יהיה לך טוב

כל כך טוב

🤍

מפנה לילות מכלה בקרים

השמש הלבנה שמרחפת מעל מעוורת הכל ולא נותנת לראות מה שאמיתי וצריך לראות

הולך בעיר ליד הטיילת כולם חצי לבושים רק חיכו לזה

איפה הקלאס

איפה המסתורין

איפה המתח

ממתי לחשוף הכל מההתחלה נחשב לאיזה משהו טוב?

מבאס ומייאש

תני משהו לחקור לגביו

אני מולה, ואני בוכה. אפילו שפגעתי בה קשות היא יודעת שאני מיוסר. 
היא שולחת לרגע יד מהוססת, כאילו רצתה להניח אותה על הכתף שלי במחווה מנחמת והתחרטה ברגע האחרון.
(שאיפה עמוקה), "[שם פרטי]" ,(פאוזה). 
אני מושך באף ומרים מבט.

היא מסתכלת ישר לתוך העיניים אבל איכשהו זה לא כואב, כי משהתחלתי לבכות אני מרגיש חשוף לגמרי. 
המילים הבאות שלה נושאות משקל גדול.
"אם אתה צריך מחילה - אני נותנת לך אותה. שומע? אני מעניקה לך מחילה. אתה מחול, נסלח לך."

העיניים שלי מתרחבות ואני נרתע במעידה קלה לאחור.

משתנק לרגע בשקט, מסיט מבט ועוצר את הדמעות.

- "תודה"

"שומע?" היא אומרת שוב כדרכה, כמעט בלחישה. "אני יודעת, זה בסדר."
אני לא יודע מה היא יודעת, אבל אני רק חוזר: - "תודה"

 
~

ראיתי דברים מוזרים באותו היום. דברים משונים מאוד. אבל אצילות הנפש הזאת לא הייתה מובנת מאליה. ודווקא אז, כשהרגשתי קרוב אליה יותר מאי פעם, ידעתי שזה הזמן להתרחק, להתנתק ולעולם לא לחזור.

לא יהיה סוף טוב יותר לסיפור הזה.

טוב... לא יהיה אם לא אכתוב אותו בעצמי.

לכן זה מה שעשיתי.

לנגן

ולנשום

ולחלום על הרמוניה

וחופש

ואהבה

ולהזרק על אבני החוף

חחח חשבת שאפשר להשאר בים לעד

אתה בן אדם מותק

והחיים אפורים ועומדים ומסריחים

כמו המערבולת שפגשת שם בים.

ומה סך הכל ביקשתי

אי קטן ושקט שאפשר לשבת בו לאכול בננות לשתות קוקוס ולשחק עם איזה קוף

אה ולהרגיש בית

מוגן

ומה סך הכל ביקשתי חוץ מלב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי

במקום הלב המבולבל הסוער והכל כך לא ברור הזה.

והלוואי שתן לי להרגיש בתוך הסערה את ידך האוהבת החמה והמלטפת

ותעטוף אותי ותאסוף אותי אליך וארגיש שוב את הרחם שממנה נזרקתי.

ותן לי כח, ואומץ, ובטחון חזק ואמיץ להיות.

ושמחה, ללא מורא.

כן. הנני.

ופתאום השמש עולה, וענני ערפל וסערה מתפזרים.

ומשב רוח נעים מלטף את פני ועיני המכווצים ושערי הפרוע.

וחום עדין מייבש את דמעותיי, וציוצי ציפורים שקטות נשמעות, והים שב למקומו ונרגע.

ועצמתי עיני, וליבי שב לפעום בסדר,

והנה אני חיי

ואור אין סוף פתוח לפני, מזמין ונותן תקווה.

ואני רוקד את רגליי וידי וגופי שהיה מכווץ, מתמזג עם ההוויה ההרמונית.

יש אלוהים, מבצבצת בי הידיעה.

ואהבה

וחיים.