דבר העורכת
שתי שאלות טרדו את מנוחתי השבוע, ואני מבקשת לשתף אתכם בנסיון למצוא תשובות.
מה ניתן לעשות, מבלי להשתמש באלימות פיזית או מילולית ,כדי לסלק ממעמדה את השלישיה המנהלת לנו כיום את החיים: ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל. לדעתי הענין כל כך חשוב עד שאסור לנו לוותר , אסור לתת "להם" לרפות את ידינו.
להם- לתקשורת, לספינולוגים, לאנשי אקדמיה בכירים, שחיסלו את מחאת המילואימניקים, שמטרתה היתה להוריד את השלושה מעמדות הכוח שלהם,
למנוע מהם להמשיך ולהוביל אותנו לעברי פי פחת.
מכל הניתוחים הרציניים של מצבנו הבטחוני והמדיני עולה, כי עננים שחורים עולים באופק.
במישור המדיני החלשת השלטון הרפובליקני בארה"ב, ובעיקר התבוסה של בוש, מעלה לעמדות בכירות בקונגרס ובממשל שונאי ישראל מובהקים. על מה שחושבים עלינו באיחוד האירופי , ומה שהם מאחלים לנו, כולנו יודעים. פוטין הרוסי איננו בדיוק חובב ציון, וכך יכולתי להמשיך ולמנות את שאר הגורמים המאימים עלינו, ובאדישותם מאפשרים לאירן לתכנן צעד אחר צעד את השמדתנו.
אל נוכח כל זה אין לנו מנהיגות מדינית בעלת אמונה בזכותנו לחיות כיהודים בארץ ישראל, והיא בעיניהם מצבור של חלקות נדל"ן לעשית רווחים כלכליים ופוליטיים.
מבחינה בטחונית שומעים כי ברצועת עזה, ממנה גורשו היהודים, הולך ומוקם צבא חמוש ומאומן עי' חיזבלות, וערים תת קרקעיות נוסח ויטנאם נחפרות מתחת לרגלינו. אל מול כל זה שר הבטחון והרמטכ"ל סוגרים חשבונות בינם לבין עצמם, משחקים בלהוריד ידיים , ולמיטב הבנת הנקרא שלי לא מכינים את הצבא לקראת המלחמה העומדת לפתחנו.
על מנת שלא להמשיך ולדכא עוד יותר את עצמי ואתכם, אני רק שואלת שאלת תם: מה אנחנו יכולים לעשות כדי להוביל את שלושת ה"מנהיגים" הללו אל מחוץ לחיינו, אל פנסיה מכובדת (נו, שיהיה) ואל עיסוקים שלא יסכנו את עם ישראל בארצו?
השאלה השניה הטורדת את מנוחתי נולדה לאחר שקראתי את המאמר של איזי ליבלר ב"מקור ראשון" : "סורוס רוצה ישראל חלשה".
מה גורם למיליארדר יהודי ניצול שואה לרצות שמדינת היהודים תהיה חלשה, ולשם כך הוא מחזק ומתחזק פוליטיקאים אנטי ישראלים בארה"ב?. תוך שימוש בממונו הרב הוא מתכוון להקים ארגון מקביל לאיפא"ק ( השדולה החזקה היהודית התומכת בישראל), במטרה להחליש את הארגון הותיק כך שלא יוכל לשמור את ישראל חזקה הזוכה לאהדה בקונגרס האמריקני.
אתם מבינים את זה? אתם מוצאים לכך הסבר הגיוני?
אשמח לשמוע תגובות.
מרים בר-יוסף
miriambary@shoresh.org.il
0524370629
פסוקו של שבוע
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:
לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ:
וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(בראשית, חיי שרה, כ"ג, י"ז)
הבדלי המאבק בעמונה ובמצעד התועבה לעומת המאבק בגוש קטיף
הרב דוד מ. דרוקמן רב העיר קרית מוצקין
ידועה דעתם של בית שמאי ש"אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן תורה", כלומר שלשיטתם אסור ללמד תלמיד נעדר כישורים ותכונות רוחניות בסיסיות, עקב החשש כי בהעדר נתונים רוחניים אלה הוא עלול לגלות פנים בתורה שלא כהלכה. באותה גישה גם נקט רבן גמליאל שלדברי הגמרא "היה מכריז ואומר; כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש". מהמשך דברי הגמרא עולה שכדי להבטיח שתלמיד ש"אין תוכו כברו" לא יוכל להיכנס לבית המדרש – העמידו שומר בפתח בית המדרש.
נשאלת השאלה, באלו אמצעים נקט "השומר" ("מאבטח" בלשון זמננו) כדי לוודא שהתלמידים הראויים להיכנס אכן תוכם כברם? האם עמד לרשותו איזה חיישן או מכשיר אולטראסאונד הבוחן כליות ולב?
על כך יש ביאור מחודד של הרבי מקוצק:
השומר דנן בעצם לא איפשר לשום תלמיד להיכנס לבית המדרש. הכניסה היתה אסורה לכל!
אלא, היו כאלה שלא ויתרו. מסתבר שבכדי להגשים את מאוויים להימנות על חובשי ספסלי בית המדרש שדלתותיו נסגרו בפניהם - הם חדרו דרך ..החלון, או אפילו התעמתו פיזית עם השומר וכך התגברו על המכשול שהוא הציב.
אחרים, היו מנומסים ומעודנים, ולאחר שהבינו שבכדי לחדור לתוככי בית המדרש יש להשתמש באמצעים לא כל כך קונבנציונלייים – ויתרו על הרעיון...
מי שלא ויתר, מי שהיה מוכן גם לנחישות ולעימות – זו היתה ההוכחה הניצחת שאכן תלמיד זה "תוכו כברו". כי מי שבפנימיותו חדור ברעיון ואין הדברים אצלו אך מן השפה ולחוץ – אחד שכזה מוכן להתאמץ, מוכן אפילו להקריב...
וכשמקריבים, כשמוכנים אפילו למסירות נפש – בסופו של דבר יש סיכוי להצליח בע"ה,
ועיין ערך "החרדים" ב"קרב" האחרון נגד מצעד התועבה בירושלים.
יעקב אבינו מקבל את הברכות מיצחק אביו כשהוא לבוש בבגדי עשיו – "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". נשאלת השאלה: יעקב אבינו בעצם קיבל את הברכות לא רק עבור עצמו אלא עבור כל יוצאי חלציו (שמכונים "בני יעקב" – "בני ישראל") עד ימינו אנו. מדוע צריכות היו הברכות הקדושות להתקבל כשהוא מלובש בבגדי עשיו הרשע שהם אנטי-תיזה לקדושה והזוך אותן מייצג "קול יעקב"?
אלא ללמדנו, שלעיתים, לא די בקולו העדין, הרככוכי של "יעקב". יש מצבים שהיהודי חייב להשתמש בסגנונו המגושם של "עשיו". כשהזולת יורד לדיוטא של התבהמות – הרי בהמה שמסרקים אותה במסרק של פלסטיק נדמה לה כי מלטפים אותה...
לצערנו ולהוותנו הצו של "אוניברסיטת החיים" דמדינתנו אומר כי "מה שלא הולך בכח הולך ביותר כח", הכלל הזה צובר תאוצה (ולא באשמתו של הצד המייצג את "קול יעקב").
אמנם מודים אנו לאבינו בשמים על שהעניק לנו בצוק העיתים את מסגרת המדינה ומוסדותיה השלטוניים באשר, בדרך הטבע, כל אלה בבחינת קרש הצלה וקיום פיזי לעם היושב בציון (ואף מחוצה לו), בחסדי שמים כמובן. זהו המצב "דה-פאקטו".
חיזוקה של המדינה הוא איפוא, צורך קיומי, וגם על "צורך" (ולא רק על "ערך") לימדונו חכמים שיש לברך את ה' ולומר "ברכות הנהנין" כפי שאדם מברך על מזונו , וזאת באשר שגם ה"צורך" הגסטרונומי נושק קמעא ל"ערך" בעת שהוא מנוצל כ"כלי" למטרות נעלות יותר. ברם מכאן ועד הפיכת "הצורך" למימד של "ערך" מוחלט העומד בפני עצמו - רב המרחק (ולכן יש גדרים הלכתיים ל"ברכת המצוות" השונים מגדרי "ברכות הנהנין", ללמדך שגם "ערך" הנובע מ"צורך" עדיין איננו "ערך" אבסולוטי).
ובענייננו; האם יש סיכוי כי צעיר או צעירה "ממלכתיים" המתנועעים בדביקות בעת שירת "התקוה" משל הם עומדים בתפילת "נעילה" של יום הכפורים, האם יהיו מסוגלים אלה להתעמת (בנוסח הבוטה של "לבושי עשיו") עם נציגיהם ושליחיהם של אותו "ערך עליון-מוחלט" אליהם הם סוגדים?
(להבדיל מעמונה ) את התשובה לכך קיבלנו בגוש קטיף - מחד, ובמאבק החרדים נגד "מצעד התועבה" – מאידך.
נקודה למחשבה.
יהדות ודמוקרטיה
אברהם ישראל סילבצקי - ר"מ בישיבת מרכז הרב
(באדיבותה של רחל סילבצקי)
בבואנו לדון בטיב היחס שבין דמוקרטיה ליהדות, עלינו להבחין בין המישור הפרקטי שבשיטת הממשל הדמוקרטי, כדרך הכרעה מעשית, לבין המישור הרעיוני והערכי העומד בבסיס שיטה זו.
כבר נכתב רבות על הזיקה במישור המעשי בין דמוקרטיה ליהדות, ועל כך שההתחשבות ברצון העם ומשקל הרוב כגורם בהכרעות שלטוניות, איננו זר לתורת ישראל. בהקשר לכך, יש להזכיר את דברי הרמב"ן והאברבנאל בפרשת שופטים (דברים י"ז), דברי הנצי"ב (שם) וכן את מש"כ מרן הראי"ה קוק זצ"ל בנוגע למשפטי המלוכה (משפט כהן סי' קמ"ד) ועוד.
ברם, לא כן הוא בנוגע למישור הרעיוני והערכי, העומד בבסיס השלטון הדמוקרטי. הדמוקרטיה בעיקרה שללה קיומן של ערכים מוחלטים בנוגע לניהול הכלל, בכך שהפקידה את קביעת הערכים עליהן מושתתת החברה הדמוקרטית ואת ההכרעה לגביהן בידי הרוב. שלילה זו, הינה נגזרת ישירה מהגדרת ייעודו של השלטון הדמוקרטי, ככלי יעיל לפתרון קונפליקטים. יישוב ההתנגשות הערכית בין קבוצות שונות בחברה, נעשה דווקא בדרך הפקעת כל משקל אבסולוטי מאותם ערכים ע"י מסירת ההכרעה בעניינם לידי הרוב. זכויות האזרח שנוסחו בעת החדשה, באו כתוספת ייעול לפתרון קונפליקטים גם במישור הפרט, מתוך הנחת היסוד שקביעת מערכת הערכים של הפרט אינה מעניינו של השלטון. בכך נתאפשר לכל יחיד בחברה, לקיים את אורח חייו על פי ערכיו, כל עוד אין הוא פוגע בערכיו של השני, שלולא כן "איש את רעהו חיים בלעו".
תפיסה מעין זו, מנוגדת בתכלית לייעוד השלטון בישראל לפי התורה. בפ"ד מהלכות מלכים, בבואו להגדיר את מגמת המלך בישראל, כתב הרמב"ם– "ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'". לא לחינם מתוארת עליית שלמה למלכות בדברי הימים – "וישב שלמה על כסא ה'". מגמת השלטון בעם ישראל, לפי התורה, הינה חינוכית ערכית, בעלת ייעוד מובהק של הרמת דת האמת, מתוך ההכרה בערכיה האבסולוטיים של התורה. תפיסת ייעוד השלטון כמכשיר לפתרון קונפליקטים יכלה למצוא לה מקום בתרבויות הגויים, שדת תיפלותם מסתכמת בעבודת הפרט ותיקונו האישי, בעוד שתורת ישראל תורת הכלל והאומה היא, המורה גם איך לנהל את החברה והעם בדרך התורה וערכיה הנצחיים.
לאור האמור, צמד המילים "יהודית ודמוקרטית", הינו פרדוכסלי מבחינת ייעוד השלטון בישראל. פרדוכס זה בא לידי ביטוי גם באופן מעשי, בכל התנגשות בין תורה להחלטת הרוב ולערכי הדמוקרטיה. אולם, חמורה מן ההתנגשויות המעשיות האפשריות, הינה ההתנגשות הרעיונית הערכית שבין התורה והדמוקרטיה. תמיכה לכתחילה במישור העקרוני שבדמוקרטיה (מעבר למישור הפרקטי), מנוגדת היא ליעוד השלטון בישראל - הרמת דת האמת, ויש בה מימד של חילול השם, בהיותה מכרזת כי העם היושב בציון, בפלטרין של מלך, איננו מקבל את ערכיה של תורת ישראל כערכים מוחלטים.
בניגוד לעיוותים המתקיימים כיום תחת אצטלת הדמוקרטיה במדינת ישראל, ניתן יהיה למנוע עימות, לכל הפחות במישור המעשי, בין התורה לדמוקרטיה, אם נפעל לכך שהדמוקרטיה במדינת ישראל תהיה מושתתת על ערכי התורה. בכך נצעד צעד חשוב, גם אל עבר השגת ייעודו של השלטון בעם ישראל על פי התורה, עד יצמיח ה' את צמח דוד עבדו.
יריחו
ארנה \ בית חגלה.
אוי לנו ששכחנו את מקורותינו. יריחו העיר הראשונה שנכבשה בכניסת בני ישראל לארץ, עומדת שממה מיהודים ווי לנו אין דורש. בורות ואטימות בכל מכל.
עלפי המקורות יש סדר בכיבוש הארץ ובהתיישבות. ואין עוקפין. והכניסה לארץ לשם כבוש וחזרת בני ישראל היא יריחו. משה רבנו עומד בהר נבו ורואה את כל ארץ ישראל בתוך ערבות יריחו. (עיין סוף פר/ וזאת הברכה). בני ישראל חוצים את הירדן ב י' ניסן. מיד יהושע מכשיר אותם כדי לכבוש את הארץ. שלוש מצוות הם צריכים לקיים.
1. ברית מילה: גם יחזקאל צועק "למול את הלב"," קחו לכם לב של בשר ולא של אבן". בתקופה שלנו שמירת הברית אינה קיימת יש הפקרות גדולה. זה תנאי ראשון כדי לכבוש את הארץ. יריחו מבחינה זאת היתה העיר שמתהפכת מזנות לקדושה בזכות רחב. חשיבות שמירת הברית צריכה לעבור בין השורות כתנאי לעשרת הדברות בכלל והתיישבות בפרט.
2. קרבן פסח: יציאת מצריים מתחילה בפסח ומסתיימת בקרבן פסח ראשון בערבות יריחו. היכולת להודות לה' ית' היא תנאי כדי לקבל את ברכתו. בד"כ האנשים כל הזמן דורשים את אשר יש אצל השכן. ולכן הם ממורמרים וקשה להם וכו'. היכולת לשמוח עם מה שיש זו גדולתו של משה רבנו (תפילת שחרית של שבת) והיא הכרחית כדי לקבל את השפע האלוקי.
3. כתיבת התורה: המצווה השלישית שיהושע מצווה את בני ישראל זה לכתוב את התורה על גבי האבנים שלקחו מתחת לרגלי הכוהנים בירדן. כתיבת התורה ושמירתה זאת הדרך. את אבני התורה שמים בגלגל ואחרכך בהר עיבל. כל המסגרת של חיי היהודים נעה מסביב לספר התורה. זה הצווי.
עם קיום שלושת המצוות הללו, זה הנשק לבני ישראל. לא נשק חם. עם שלושת המתנות הללו ביד הם מתקדמים ביראת שמיים וחרדה לכבוש הארץ. העיר הראשונה שנכבשת, בכורה לה' , בשבת קודש לה'.
העשיה ביריחו היא בתחום מאוד רחב. עיקרה לקדש את הארץ בעבודה, ביחסי אנוש,בכלכלה.
ישנם שלוש נקודות מיושבות על ידי אנשים משלנו סביב ליריחו: מבואות יריחו, אותה הקמנו לפני כמה שנים, היום יש שם 21 משפחות ברוך שמו, אך עדיין אין יצירה במקום. מבואות יריחו נמצאת מערבית ליריחו, ממש במרחק הליכה מבית הכנסת נערן, אשר נמצא ברשות הזרה. שם עשינו שבתות במשך שנתיים לפני שהחטיבה בסיוע משמיים נתנו שטח להתיישב.
2. . חוות נ"ד שהקים עומר מקיפה שטח יפה עוסקת בחקלאות ו-200 ראש .משפחה אחת עם תינוק ובחורים.היא קמה לפני שנתיים, נמצאת בשטח מחנה שלח שפונה בין מבואות יריחו וייט"ב.
3. בית חלגה על פני יריחו נמצאת מזרחית ליריחו על כביש 90 לכוון בית שאן שנים וחצי קל' מבית הערבה הישן. שום גורם ממשלתי לא סייע וקמנו לבד בעזרת ה' ית' לאט לאט עם הרבה עבודה של בני המשפחה ובזכות תורמים. היום גרות שתי משפחות ושלושה רווקים. המקום מתקיים כחווה עם חקלאות ודיר. מתקיימים גם שעורי תורה לבני המקום והסביבה.
בית חגלה קמה אחרי שריפת בית הכנסת "שלום על ישראל" לפני שבע שנים. אני לא הייתי מוכנה לעזוב את המקום. הצבא נתנו לי מקום חילופי לפעילות במחנה אלישע השוכן ממש מאחורי בית הכנסת על כביש 90. שם היינו כשבעה חודשים ואחרכך המח"ט החדש נתן לי לשבת בבית חגלה סמוך לבסיס מול נבו. כנראה הוא התכוון לבדיחה.
העזרה היא בהתיישבות, בתרומות, בעבודה, בהוראת תורה, כי המטרה היא לקדש את הארץ. צריך לדעת איך ולמה אחרת לא שווה סתם ללון שם ולעבוד את האדמה. לבוא להקים מפעלים, לתת לאנשים עבודה וכו'
בסביבה קיימים עוד קבוצים חילוניים,
יי'טב ליד עוג'ה עזר הרבה להקמת מבואות יריחו וחוות הנ"ד וכל הכבוד להם. זה מושב של עולים מרוסיה המוכנים להתפנות, זה המושב היחיד שהיה קיים בצד המערבי של יריחו. בצד הדרומי של יריחו יש את ורד יריחו, בית הערבה ואלמוג. נקודות קטנות עם מעט תושבים שכל מה שיש להם הוא בצלחת. צבור זה זקוק לעזרה, חיים בדכאון ומחכים לפנוי.יש כמה בעלי תשובה שלומדים אצלנו ומתחילים להתעורר.יישובי ים המלח באותו מצב. יש נקודה חדשה שקמה "אובנת" היתה בית ספר לבנים, השנה לראשונה יש גם משפחות.
בחנוכה נשמח להדליק נרות עם אורחים. נציף את יריחו באור. וב"ה נשוב אליה.
בקרו באתר שלנו www.jewishjericho.org.il/einhogla.html
שתי שאלות טרדו את מנוחתי השבוע, ואני מבקשת לשתף אתכם בנסיון למצוא תשובות.
מה ניתן לעשות, מבלי להשתמש באלימות פיזית או מילולית ,כדי לסלק ממעמדה את השלישיה המנהלת לנו כיום את החיים: ראש הממשלה, שר הבטחון והרמטכ"ל. לדעתי הענין כל כך חשוב עד שאסור לנו לוותר , אסור לתת "להם" לרפות את ידינו.
להם- לתקשורת, לספינולוגים, לאנשי אקדמיה בכירים, שחיסלו את מחאת המילואימניקים, שמטרתה היתה להוריד את השלושה מעמדות הכוח שלהם,
למנוע מהם להמשיך ולהוביל אותנו לעברי פי פחת.
מכל הניתוחים הרציניים של מצבנו הבטחוני והמדיני עולה, כי עננים שחורים עולים באופק.
במישור המדיני החלשת השלטון הרפובליקני בארה"ב, ובעיקר התבוסה של בוש, מעלה לעמדות בכירות בקונגרס ובממשל שונאי ישראל מובהקים. על מה שחושבים עלינו באיחוד האירופי , ומה שהם מאחלים לנו, כולנו יודעים. פוטין הרוסי איננו בדיוק חובב ציון, וכך יכולתי להמשיך ולמנות את שאר הגורמים המאימים עלינו, ובאדישותם מאפשרים לאירן לתכנן צעד אחר צעד את השמדתנו.
אל נוכח כל זה אין לנו מנהיגות מדינית בעלת אמונה בזכותנו לחיות כיהודים בארץ ישראל, והיא בעיניהם מצבור של חלקות נדל"ן לעשית רווחים כלכליים ופוליטיים.
מבחינה בטחונית שומעים כי ברצועת עזה, ממנה גורשו היהודים, הולך ומוקם צבא חמוש ומאומן עי' חיזבלות, וערים תת קרקעיות נוסח ויטנאם נחפרות מתחת לרגלינו. אל מול כל זה שר הבטחון והרמטכ"ל סוגרים חשבונות בינם לבין עצמם, משחקים בלהוריד ידיים , ולמיטב הבנת הנקרא שלי לא מכינים את הצבא לקראת המלחמה העומדת לפתחנו.
על מנת שלא להמשיך ולדכא עוד יותר את עצמי ואתכם, אני רק שואלת שאלת תם: מה אנחנו יכולים לעשות כדי להוביל את שלושת ה"מנהיגים" הללו אל מחוץ לחיינו, אל פנסיה מכובדת (נו, שיהיה) ואל עיסוקים שלא יסכנו את עם ישראל בארצו?
השאלה השניה הטורדת את מנוחתי נולדה לאחר שקראתי את המאמר של איזי ליבלר ב"מקור ראשון" : "סורוס רוצה ישראל חלשה".
מה גורם למיליארדר יהודי ניצול שואה לרצות שמדינת היהודים תהיה חלשה, ולשם כך הוא מחזק ומתחזק פוליטיקאים אנטי ישראלים בארה"ב?. תוך שימוש בממונו הרב הוא מתכוון להקים ארגון מקביל לאיפא"ק ( השדולה החזקה היהודית התומכת בישראל), במטרה להחליש את הארגון הותיק כך שלא יוכל לשמור את ישראל חזקה הזוכה לאהדה בקונגרס האמריקני.
אתם מבינים את זה? אתם מוצאים לכך הסבר הגיוני?
אשמח לשמוע תגובות.
מרים בר-יוסף
miriambary@shoresh.org.il
0524370629
פסוקו של שבוע
וַיָּקָם שְׂדֵה עֶפְרוֹן אֲשֶׁר בַּמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי מַמְרֵא הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ וְכָל הָעֵץ אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּכָל גְּבֻלוֹ סָבִיב:
לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ:
וְאַחֲרֵי כֵן קָבַר אַבְרָהָם אֶת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ אֶל מְעָרַת שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
(בראשית, חיי שרה, כ"ג, י"ז)
הבדלי המאבק בעמונה ובמצעד התועבה לעומת המאבק בגוש קטיף
הרב דוד מ. דרוקמן רב העיר קרית מוצקין
ידועה דעתם של בית שמאי ש"אל ישנה אדם אלא למי שהוא חכם ועניו ובן תורה", כלומר שלשיטתם אסור ללמד תלמיד נעדר כישורים ותכונות רוחניות בסיסיות, עקב החשש כי בהעדר נתונים רוחניים אלה הוא עלול לגלות פנים בתורה שלא כהלכה. באותה גישה גם נקט רבן גמליאל שלדברי הגמרא "היה מכריז ואומר; כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש". מהמשך דברי הגמרא עולה שכדי להבטיח שתלמיד ש"אין תוכו כברו" לא יוכל להיכנס לבית המדרש – העמידו שומר בפתח בית המדרש.
נשאלת השאלה, באלו אמצעים נקט "השומר" ("מאבטח" בלשון זמננו) כדי לוודא שהתלמידים הראויים להיכנס אכן תוכם כברם? האם עמד לרשותו איזה חיישן או מכשיר אולטראסאונד הבוחן כליות ולב?
על כך יש ביאור מחודד של הרבי מקוצק:
השומר דנן בעצם לא איפשר לשום תלמיד להיכנס לבית המדרש. הכניסה היתה אסורה לכל!
אלא, היו כאלה שלא ויתרו. מסתבר שבכדי להגשים את מאוויים להימנות על חובשי ספסלי בית המדרש שדלתותיו נסגרו בפניהם - הם חדרו דרך ..החלון, או אפילו התעמתו פיזית עם השומר וכך התגברו על המכשול שהוא הציב.
אחרים, היו מנומסים ומעודנים, ולאחר שהבינו שבכדי לחדור לתוככי בית המדרש יש להשתמש באמצעים לא כל כך קונבנציונלייים – ויתרו על הרעיון...
מי שלא ויתר, מי שהיה מוכן גם לנחישות ולעימות – זו היתה ההוכחה הניצחת שאכן תלמיד זה "תוכו כברו". כי מי שבפנימיותו חדור ברעיון ואין הדברים אצלו אך מן השפה ולחוץ – אחד שכזה מוכן להתאמץ, מוכן אפילו להקריב...
וכשמקריבים, כשמוכנים אפילו למסירות נפש – בסופו של דבר יש סיכוי להצליח בע"ה,
ועיין ערך "החרדים" ב"קרב" האחרון נגד מצעד התועבה בירושלים.
יעקב אבינו מקבל את הברכות מיצחק אביו כשהוא לבוש בבגדי עשיו – "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו". נשאלת השאלה: יעקב אבינו בעצם קיבל את הברכות לא רק עבור עצמו אלא עבור כל יוצאי חלציו (שמכונים "בני יעקב" – "בני ישראל") עד ימינו אנו. מדוע צריכות היו הברכות הקדושות להתקבל כשהוא מלובש בבגדי עשיו הרשע שהם אנטי-תיזה לקדושה והזוך אותן מייצג "קול יעקב"?
אלא ללמדנו, שלעיתים, לא די בקולו העדין, הרככוכי של "יעקב". יש מצבים שהיהודי חייב להשתמש בסגנונו המגושם של "עשיו". כשהזולת יורד לדיוטא של התבהמות – הרי בהמה שמסרקים אותה במסרק של פלסטיק נדמה לה כי מלטפים אותה...
לצערנו ולהוותנו הצו של "אוניברסיטת החיים" דמדינתנו אומר כי "מה שלא הולך בכח הולך ביותר כח", הכלל הזה צובר תאוצה (ולא באשמתו של הצד המייצג את "קול יעקב").
אמנם מודים אנו לאבינו בשמים על שהעניק לנו בצוק העיתים את מסגרת המדינה ומוסדותיה השלטוניים באשר, בדרך הטבע, כל אלה בבחינת קרש הצלה וקיום פיזי לעם היושב בציון (ואף מחוצה לו), בחסדי שמים כמובן. זהו המצב "דה-פאקטו".
חיזוקה של המדינה הוא איפוא, צורך קיומי, וגם על "צורך" (ולא רק על "ערך") לימדונו חכמים שיש לברך את ה' ולומר "ברכות הנהנין" כפי שאדם מברך על מזונו , וזאת באשר שגם ה"צורך" הגסטרונומי נושק קמעא ל"ערך" בעת שהוא מנוצל כ"כלי" למטרות נעלות יותר. ברם מכאן ועד הפיכת "הצורך" למימד של "ערך" מוחלט העומד בפני עצמו - רב המרחק (ולכן יש גדרים הלכתיים ל"ברכת המצוות" השונים מגדרי "ברכות הנהנין", ללמדך שגם "ערך" הנובע מ"צורך" עדיין איננו "ערך" אבסולוטי).
ובענייננו; האם יש סיכוי כי צעיר או צעירה "ממלכתיים" המתנועעים בדביקות בעת שירת "התקוה" משל הם עומדים בתפילת "נעילה" של יום הכפורים, האם יהיו מסוגלים אלה להתעמת (בנוסח הבוטה של "לבושי עשיו") עם נציגיהם ושליחיהם של אותו "ערך עליון-מוחלט" אליהם הם סוגדים?
(להבדיל מעמונה ) את התשובה לכך קיבלנו בגוש קטיף - מחד, ובמאבק החרדים נגד "מצעד התועבה" – מאידך.
נקודה למחשבה.
יהדות ודמוקרטיה
אברהם ישראל סילבצקי - ר"מ בישיבת מרכז הרב
(באדיבותה של רחל סילבצקי)
בבואנו לדון בטיב היחס שבין דמוקרטיה ליהדות, עלינו להבחין בין המישור הפרקטי שבשיטת הממשל הדמוקרטי, כדרך הכרעה מעשית, לבין המישור הרעיוני והערכי העומד בבסיס שיטה זו.
כבר נכתב רבות על הזיקה במישור המעשי בין דמוקרטיה ליהדות, ועל כך שההתחשבות ברצון העם ומשקל הרוב כגורם בהכרעות שלטוניות, איננו זר לתורת ישראל. בהקשר לכך, יש להזכיר את דברי הרמב"ן והאברבנאל בפרשת שופטים (דברים י"ז), דברי הנצי"ב (שם) וכן את מש"כ מרן הראי"ה קוק זצ"ל בנוגע למשפטי המלוכה (משפט כהן סי' קמ"ד) ועוד.
ברם, לא כן הוא בנוגע למישור הרעיוני והערכי, העומד בבסיס השלטון הדמוקרטי. הדמוקרטיה בעיקרה שללה קיומן של ערכים מוחלטים בנוגע לניהול הכלל, בכך שהפקידה את קביעת הערכים עליהן מושתתת החברה הדמוקרטית ואת ההכרעה לגביהן בידי הרוב. שלילה זו, הינה נגזרת ישירה מהגדרת ייעודו של השלטון הדמוקרטי, ככלי יעיל לפתרון קונפליקטים. יישוב ההתנגשות הערכית בין קבוצות שונות בחברה, נעשה דווקא בדרך הפקעת כל משקל אבסולוטי מאותם ערכים ע"י מסירת ההכרעה בעניינם לידי הרוב. זכויות האזרח שנוסחו בעת החדשה, באו כתוספת ייעול לפתרון קונפליקטים גם במישור הפרט, מתוך הנחת היסוד שקביעת מערכת הערכים של הפרט אינה מעניינו של השלטון. בכך נתאפשר לכל יחיד בחברה, לקיים את אורח חייו על פי ערכיו, כל עוד אין הוא פוגע בערכיו של השני, שלולא כן "איש את רעהו חיים בלעו".
תפיסה מעין זו, מנוגדת בתכלית לייעוד השלטון בישראל לפי התורה. בפ"ד מהלכות מלכים, בבואו להגדיר את מגמת המלך בישראל, כתב הרמב"ם– "ותהיה מגמתו ומחשבתו להרים דת האמת ולמלאות העולם צדק ולשבור זרוע הרשעים ולהלחם מלחמות ה'". לא לחינם מתוארת עליית שלמה למלכות בדברי הימים – "וישב שלמה על כסא ה'". מגמת השלטון בעם ישראל, לפי התורה, הינה חינוכית ערכית, בעלת ייעוד מובהק של הרמת דת האמת, מתוך ההכרה בערכיה האבסולוטיים של התורה. תפיסת ייעוד השלטון כמכשיר לפתרון קונפליקטים יכלה למצוא לה מקום בתרבויות הגויים, שדת תיפלותם מסתכמת בעבודת הפרט ותיקונו האישי, בעוד שתורת ישראל תורת הכלל והאומה היא, המורה גם איך לנהל את החברה והעם בדרך התורה וערכיה הנצחיים.
לאור האמור, צמד המילים "יהודית ודמוקרטית", הינו פרדוכסלי מבחינת ייעוד השלטון בישראל. פרדוכס זה בא לידי ביטוי גם באופן מעשי, בכל התנגשות בין תורה להחלטת הרוב ולערכי הדמוקרטיה. אולם, חמורה מן ההתנגשויות המעשיות האפשריות, הינה ההתנגשות הרעיונית הערכית שבין התורה והדמוקרטיה. תמיכה לכתחילה במישור העקרוני שבדמוקרטיה (מעבר למישור הפרקטי), מנוגדת היא ליעוד השלטון בישראל - הרמת דת האמת, ויש בה מימד של חילול השם, בהיותה מכרזת כי העם היושב בציון, בפלטרין של מלך, איננו מקבל את ערכיה של תורת ישראל כערכים מוחלטים.
בניגוד לעיוותים המתקיימים כיום תחת אצטלת הדמוקרטיה במדינת ישראל, ניתן יהיה למנוע עימות, לכל הפחות במישור המעשי, בין התורה לדמוקרטיה, אם נפעל לכך שהדמוקרטיה במדינת ישראל תהיה מושתתת על ערכי התורה. בכך נצעד צעד חשוב, גם אל עבר השגת ייעודו של השלטון בעם ישראל על פי התורה, עד יצמיח ה' את צמח דוד עבדו.
יריחו
ארנה \ בית חגלה.
אוי לנו ששכחנו את מקורותינו. יריחו העיר הראשונה שנכבשה בכניסת בני ישראל לארץ, עומדת שממה מיהודים ווי לנו אין דורש. בורות ואטימות בכל מכל.
עלפי המקורות יש סדר בכיבוש הארץ ובהתיישבות. ואין עוקפין. והכניסה לארץ לשם כבוש וחזרת בני ישראל היא יריחו. משה רבנו עומד בהר נבו ורואה את כל ארץ ישראל בתוך ערבות יריחו. (עיין סוף פר/ וזאת הברכה). בני ישראל חוצים את הירדן ב י' ניסן. מיד יהושע מכשיר אותם כדי לכבוש את הארץ. שלוש מצוות הם צריכים לקיים.
1. ברית מילה: גם יחזקאל צועק "למול את הלב"," קחו לכם לב של בשר ולא של אבן". בתקופה שלנו שמירת הברית אינה קיימת יש הפקרות גדולה. זה תנאי ראשון כדי לכבוש את הארץ. יריחו מבחינה זאת היתה העיר שמתהפכת מזנות לקדושה בזכות רחב. חשיבות שמירת הברית צריכה לעבור בין השורות כתנאי לעשרת הדברות בכלל והתיישבות בפרט.
2. קרבן פסח: יציאת מצריים מתחילה בפסח ומסתיימת בקרבן פסח ראשון בערבות יריחו. היכולת להודות לה' ית' היא תנאי כדי לקבל את ברכתו. בד"כ האנשים כל הזמן דורשים את אשר יש אצל השכן. ולכן הם ממורמרים וקשה להם וכו'. היכולת לשמוח עם מה שיש זו גדולתו של משה רבנו (תפילת שחרית של שבת) והיא הכרחית כדי לקבל את השפע האלוקי.
3. כתיבת התורה: המצווה השלישית שיהושע מצווה את בני ישראל זה לכתוב את התורה על גבי האבנים שלקחו מתחת לרגלי הכוהנים בירדן. כתיבת התורה ושמירתה זאת הדרך. את אבני התורה שמים בגלגל ואחרכך בהר עיבל. כל המסגרת של חיי היהודים נעה מסביב לספר התורה. זה הצווי.
עם קיום שלושת המצוות הללו, זה הנשק לבני ישראל. לא נשק חם. עם שלושת המתנות הללו ביד הם מתקדמים ביראת שמיים וחרדה לכבוש הארץ. העיר הראשונה שנכבשת, בכורה לה' , בשבת קודש לה'.
העשיה ביריחו היא בתחום מאוד רחב. עיקרה לקדש את הארץ בעבודה, ביחסי אנוש,בכלכלה.
ישנם שלוש נקודות מיושבות על ידי אנשים משלנו סביב ליריחו: מבואות יריחו, אותה הקמנו לפני כמה שנים, היום יש שם 21 משפחות ברוך שמו, אך עדיין אין יצירה במקום. מבואות יריחו נמצאת מערבית ליריחו, ממש במרחק הליכה מבית הכנסת נערן, אשר נמצא ברשות הזרה. שם עשינו שבתות במשך שנתיים לפני שהחטיבה בסיוע משמיים נתנו שטח להתיישב.
2. . חוות נ"ד שהקים עומר מקיפה שטח יפה עוסקת בחקלאות ו-200 ראש .משפחה אחת עם תינוק ובחורים.היא קמה לפני שנתיים, נמצאת בשטח מחנה שלח שפונה בין מבואות יריחו וייט"ב.
3. בית חלגה על פני יריחו נמצאת מזרחית ליריחו על כביש 90 לכוון בית שאן שנים וחצי קל' מבית הערבה הישן. שום גורם ממשלתי לא סייע וקמנו לבד בעזרת ה' ית' לאט לאט עם הרבה עבודה של בני המשפחה ובזכות תורמים. היום גרות שתי משפחות ושלושה רווקים. המקום מתקיים כחווה עם חקלאות ודיר. מתקיימים גם שעורי תורה לבני המקום והסביבה.
בית חגלה קמה אחרי שריפת בית הכנסת "שלום על ישראל" לפני שבע שנים. אני לא הייתי מוכנה לעזוב את המקום. הצבא נתנו לי מקום חילופי לפעילות במחנה אלישע השוכן ממש מאחורי בית הכנסת על כביש 90. שם היינו כשבעה חודשים ואחרכך המח"ט החדש נתן לי לשבת בבית חגלה סמוך לבסיס מול נבו. כנראה הוא התכוון לבדיחה.
העזרה היא בהתיישבות, בתרומות, בעבודה, בהוראת תורה, כי המטרה היא לקדש את הארץ. צריך לדעת איך ולמה אחרת לא שווה סתם ללון שם ולעבוד את האדמה. לבוא להקים מפעלים, לתת לאנשים עבודה וכו'
בסביבה קיימים עוד קבוצים חילוניים,
יי'טב ליד עוג'ה עזר הרבה להקמת מבואות יריחו וחוות הנ"ד וכל הכבוד להם. זה מושב של עולים מרוסיה המוכנים להתפנות, זה המושב היחיד שהיה קיים בצד המערבי של יריחו. בצד הדרומי של יריחו יש את ורד יריחו, בית הערבה ואלמוג. נקודות קטנות עם מעט תושבים שכל מה שיש להם הוא בצלחת. צבור זה זקוק לעזרה, חיים בדכאון ומחכים לפנוי.יש כמה בעלי תשובה שלומדים אצלנו ומתחילים להתעורר.יישובי ים המלח באותו מצב. יש נקודה חדשה שקמה "אובנת" היתה בית ספר לבנים, השנה לראשונה יש גם משפחות.
בחנוכה נשמח להדליק נרות עם אורחים. נציף את יריחו באור. וב"ה נשוב אליה.
בקרו באתר שלנו www.jewishjericho.org.il/einhogla.html
תגובות
מרים,
המידעון האחרון מילא אותי צער רב משתי סיבות:
א. המידע על המגורש מביתו ברטלר, ועל אשתו ערגה. יישר כוח לכם על תרומתכם!
ב. העצומה שמארגנת הגברת בשם "יהודית" מחברון.
על העצומה הזו אני רוצה להגיב ברשותך. אנא העבירי את תגובתי אל יהודית, היוזמת
שלה.
גברת יהודית היקרה,
עם כל הערכתי למאמציך הכנים, לצערי ולדעתי האישית, את לא נטועה לגמרי במציאות.
מה זו העצומה הזו?!
גם אם יהיו חתומים עליה 250 אלף איש, מי יקרא אותה בכלל?!
מי בממשלה בכלל מתרגש מעצומה כזו?!
למי זה מזיז?!!!!!!
תתעוררי גברת יהודית, כי את לא נטועה במציאות!
250 אלף איש התאספו להפגנת ענק בכיכר מלכי ישראל, שבוע לפני העקירה. למי זה
הזיז?!
120 אלף איש הגיעו למפגן הזדהות בחג העצמאות לגוש קטיף, הלכו קילומטרים ברגל
בגלל הפקקים. למי זה הזיז?!
200 אלף איש היו בכיכר ציון להפגנת ענק שאירגנה מועצת יש"ע בירושלים, חודש וחצי
לפני העקירה. למי זה הזיז?!
9000 איש, תושבי גוש קטיף ותומכיהם, הפגינו כ-10 חודשים לפני העקירה בככר פריז
מול ביתו של ראש הממשלה. למי זה הזיז?!
תתעוררי, לעזאזל!
אנחנו נמצאים במדינה דיקטטורית, שבה גורמי הבטחון פועלים בעיקר נגד יהודים,
דברים איומים מתבשלים מאחורי הקלעים, הרבה כסף, שוחד, איומים, עיוות הדין
וסילוף הצדק שולטים ברמה וגורל העם היהודי נמצא אצלם אחרון ברשימת העדיפויות.
ואת, מצחיקה ותמימה שכמוך, מתעסקת עם עצומות הפונות אל המושחתים האלה?!
צריך להחליף!
להחליף את כל מנגוני השלטון צריך ולא "לקרוא" להם (כמו שידידי צפריר רונן עשה
בכנס ברמת אפעל) ולא "למחות" נגדם (כמו שעשתה ועושה מועצת יש"ע), לא לחלק
עגבניות שרי, לא להחתים על עצומות, ואפילו לא לפנות למערכת המשפט המסואבת. צריך
להיכנס לפוליטיקה ולהחליף ולזרוק את הזבל מהאורוות!!!
לצערי, יש עדיין עוד רבים כמוך, ביחוד בחוגי המפד"לניקים, ה"ממלכתיים", בישיבות
מסויימות ועוד. עד שלא נקבל כולנו עוד כמה מכות רציניות על הראש, כנראה שלא
תתעוררו ולא תתפכחו. חבל. ראי בבקשה כאן:
יהודית היקרה!
שימי לב לחרדים! שימי לב למה שהיה בעמונה! שימי לב לאנשי חברון היקרים! שימי לב
לאנשי המאחזים! אלה כבר עם ראש בריא. הגיע הזמן שגם את תחליפי את הצ'יפ הדפוק!
כואב ומאוכזב,
עמנואל גרטל, פ"ת
התקשרתי לערגה, אשתו של מאיר
נשמע שאכן השיחות מחזקות את ידיהם
ישר כוח על הפירסום
עו"ד אברהם במברגר
המאבק על הגדרות.
לכל נאמני ארץ ישראל שלום וברכה-
מצורפת בזה אינפורמציה המופצת באינטרנט ובדואר לכל תושבי אפרת-גוש עציון-קרית ארבע-חברון ודרום הר חברון.
לכאורה מדובר בעניין מקומי - אך האמת היא שהנושאים נוגעים לכולנו:
*התפשטות של בנייה ערבית בלתי חוקית
* ובניית "גדר-הגטו" מאחורי בתי הישובים
אחת הטעויות הגדולות של ההנהגה הרשמית של המחנה הלאומי, היתה להתעלם מהגדר במקום להאבק בה עד חורמה עוד לפני שנתיים. שיטת "מזעור הנזקים" השקטה שנקטה בה מועצת יש"ע היתה טעות נוראית . עכשיו כולנו משלמים את המחיר ומתעוררים אל מול רעש הדחפורים מאחורי בתינו.
הגדר רעה לא רק להמשך קיומה של ההתיישבות ביו"ש אלא רעה ומסוכנת לכל מדינת ישראל בכלל.
כפי שעשו בקרני שומרון-גם אנחנו באפרת וגוש עציון התארגנו לאחרונה כדי להאבק בגדר.
ככל שיותר ישובים ואזורים יתארגנו למאבק בגדר-אפילו בשלב מאוחר זה -כך יגברו הסיכויים שנעצור את בנייתה.
בימים האחרונים חולקו כרוזים לכל תושבי אפרת-גוש עציון-קרית ארבע-חברון-דרום הר חברון, להלן נוסח הכרוזים:
בברכת "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה"
--------------------------------------------------------------------------------------------------
לתושבי אפרת וגוש עציון
2 דברים המאיימים על עתידו של גוש עציון, קורים בו-זמנית:
1) בניייה ערבית בלתי חוקית (בב"ח) בלב גוש עציון
לאחרונה אנו עדים לבנייה ערבית בלתי חוקית מדאיגה בלב גוש עציון (בין נוה דניאל, אלעזר,אלון שבות, אפרת, מגדל עוז). הערבים משפצים חושות ישנות למגורים, ומאכלסים אותם במשפחות שלמות. קיים חשש להקמת לפחות 4 כפרים ערבים חדשים בתוכנו. אין צורך להרחיב על הסכנות של דבר כזה.
2) חונקים אותנו בתוך הגדר-
בנוסף לבניית הגדר על כביש 60, העבודות ל"גדר החונקת" התחילו סמוך לבתי הישוב אפרת (מאחרוי הדקל וליד הזית)
ועדי הפעולה של אפרת וגוש עציון קיימו ישיבה במוצאי שבת.
כשלושים אנשים השתתפו בה. כולנו מסכימים שחייבים לפעול ומהר. עדיין אפשר לעצור דברים ולמנוע הדרדרות המצב. כולנו זוכרים את הצלחת המאבק להפסקת בניית "החוות הפלסטינאיות" ליד נוה דניאל. התנאי להצלחת המאבק הוא השתתפות הציבור בפעילויות השונות המתוכננות לשבוע זה ולאחר מכן.
2 הפעילויות החשובות המתקיימות השבוע ---נוכחותכם חיונית!:
1) יום שישי הקרוב, ערב שבת חיי שרה:
סיור ברכב וברגל על דרך האבות לצפייה בבנייה הערבית הבלתי חוקית בלב גוש עציון.
בואו לראות את זה במו עיניכם. שם גם נדבר על דרכי פעולה כדי למנוע המשך התופעה. נפגשים בשעה 9:00 בבוקר בחניון הביאר (כשנוסעים מאלעזר לאפרת יש את הפנייה ימינה לחניון הביאר).
2) לתושבי אפרת-בשבת חיי שרה: טיול רגלי על כביש הפטרולים
*תצפית על בניית הגדר. *הצגת מפת הגדר. *הצגת סכנות הגדר.*התארגנות למאבק בגדר.
נפגשים בשבת אחר הצהריים בשעה 14:30 בכניסה ל"אורות עציון בנים" בדקל.
כל הטיול בתוך הערוב. הביאו משפחה, חברים ושכנים.
חזק חזק ונתחזק בעד עמנו וערי אלוקינו
ועדי פעולה אפרת -גוש עציון
0505500834
עדותו של תושב קרני שומרון לאשר ארע לו במחסום
ביום ראשון כא חשון, (12/11) סמוך ל10:30 עברתי במחסום לכוון תל אביב.ליד הבוטקה שאל אותי החייל מהיכן אני, ועניתי מקרנ"ש. הוא בקש ממני תעודת זהות. שאלתי אם אני נראה לו מחבל ,ואולי הוא רוצה גם לערוך חיפוש במכוניתי."לא" השיב החייל "יש לי פקודה לבקש תעודת זהות אם אתה עובר במסלול השמאלי" (של היהודים תושבי האזור). לא נתתי תעודת זהות והמשכתי לנסוע. החייל סגר את המחסום, וכשעצרתי לקחת טרמפיסטים הגיעו אלי שני שוטרים, בקשו תעודת זהות ומסמכים של הרכב.אחרי שיחה הראתי לשוטר את תעודת הזהות והמסמכים. השוטר בקש לקבל את המסמכים. סרבתי. בסוף נתתי לו. הוא לקח ונעלם. חיכיתי 20 דקות והשוטרים לא חזרו.
נסעתי אל המגורונים של החיילים, ולא היה שם אף אחד.הגעתי לבוטקה ובקשתי מהקצין ניר סולדי(מס. 7348035) להחזיר לי את המסמכים. הוא סרב, דחף אותי בכוח הצידה מהמכונית, לקח בלי רשותי את המפתחות של המכונית. בקשתי שיחזיר לי את חפצי, הוא סרב וצעק עלי.
נגשתי למכוניות של תושבים שעברו במחסום ,ואמרתי להם שהקצין לקח את חפצי. בקשתי שיתקשרו למישהו שיכול לעזור לי. הקצין לא אהב את זה, דחף אותי, עם עוד חייל הפיל אותי לארץ וגרר אותי כמה מטרים. כשהתקרבתי שוב כדי לדרוש את חפצי, שוב דחף אותי בכוח. רק סמוך לשעה 12:00 הגיע קצין אחר שכנראה היה המפקד של ניר סולדי, דבר איתו דקה, והחזיר לי את המפתחות ואת התעודות.
הקצין ניר בצע גניבת מסמכים, גניבת רכב, תקיפה ועיכוב שלא כדין.
הגיע הזמן שמי שנותן פקודות לחיילי המחסום יבהיר להם שהמחסום אינו קיים כדי להציק לתושבים או לאורחיהם. מטרת המחסום היא למנוע כניסת מחבלים למדינה, וכאשר מתנחל או מבקר מסתובב בשומרון ואינו נראה חשוד כמחבל אין כל סיבה להתעלל בו.
אם לא נראה שנוי בנושא ניאלץ לארגן מאבק ציבורי כנגד יחס הצבא לאזרחים ישראלים, שכל חטאם הוא, שהם מישבים את השומרון.
כתבה: שרה דולב