בהר הרצל בירושלים התקיים הערב (ד') טקס האזכרה הממלכתי לחוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, במלאות 104 שנים לפטירתו. בטקס השתתפו נשיא המדינה, שמעון פרס, ראש הממשלה, אהוד אולמרט, השרים זאב בוים וראלב מג'אדלה, יו"ר הכנסת, דליה איציק ויו"ר הסוכנות היהודית, זאב ביילסקי.
פרס נשא בטקס נאום ובו סיפר על חייו ועל מורשתו של הרצל: "מדינת ישראל התחילה כחלום. הרצל היה בעל החלום. הוא נראה היה כחולם. מצד אחד עיתונאי שנון הכותב על צרפת בשפה הגרמנית. מצד אחר, איש שנתפס כאדם תמוה בעיני רוב העשירים, הרבנים והמלומדים. עַנִיי העם הם שנתפסו לחלומו, והם שהמליכו אותו כנסיכהּ של הגאולה החדשה".
פרס ציין כי "ללא בנייה עקשנית וקיבוץ גלויות נחוש, לא היה נוצר המסד עליו נבנתה המדינה. היינו נשארים חלום. מעיין כַּנר על הגג".
"בפֶתח ספרו 'מדינת היהודים' ", המשיך הנשיא "כתב בנימין זאב הרצל בצניעות, כי הוא איננו ממציא מאומה, יש מאין, אלא הוא בא לעורר רעיון רדום, "רעיון שהוא צורך העולם" ועל כן גם קום יקום. "האנשים הראשונים אשר יקימו תנועה זו, ספק אם יראו את אחריתה, עטורת התהילה", התנבא. ואכן כמוהו כמשה, אל המדינה היעודה הוא לא הגיע".
"בציונות התחרתה התנועה הקומוניסטית, שרוב מייסדיה היו יהודים. גם היהודים שהיו לקומוניסטים רצו לתקן את העולם וליצור עולם ללא מעמדות, ללא עמים, ללא אלוהים, וממילא עולם ללא אנטישמיות. מאה שנים חלפו מאז ההתפלגות היהודית הגדולה (שהגיעה לשיאה במשפט דרייפוס) בין קומוניזם לציונות. האימפריה הקומוניסטית האדירה קרסה, והתנועה הציונות החלושה הוכיחה שהרוח ולא המטריאליזם, היא המשפיעה ובעלת הטווח הארוך בהיסטוריה".
פרס הדגיש כי "הרצל היווה השראה בחייו. ולאחר מותו - דמותו שימשה מורה דרך לתנועה הציונית".
"יש להניח שהרצל לא היה מאושר מכמה תופעות שמתרחשות היום בחיינו הלאומיים. אבל ניתן לומר בביטחה שגם בחלומותיו הנועזים ביותר לא יכול היה לחזות לאלו פסגות תגיע המציאות החדשה".
הנשיא הוסיף: "שישים שנה לאחר שהכריז דוד בן-גוריון על עצמאות ישראל, עוצבה המדינה המשקפת את חזון האלט-נוי-לנד של הרצל. ומאמצת חזון של חדשנות טכנולוגית ומדעית בקו הראשון של המאה העשרים ואחת. העתיק התחבר עם הנועז. הציונות הביאה עולים ממרחבי מזרח אירופה, מהרי תימן, מהקומוניזם שהתאכזר לציונות. העולים הקימו את הקיבוץ והמושב, המושבה ועיירת הפיתוח – ואת המדגרה הטכנולוגית, מסגרות ייחודיות שהניחו תשתית לחוסנו החברתי והביטחוני של היישוב. ואפשרו מסע מרתק ורב הרפתקאות לעבר אדמת מולדת, חזון הנביאים, ועוצמת המדע".
"לקריאתו של הרצל נענו מעטים. אבל רבים מהם היו בעלי שאר רוח, כגון א.ד גורדון, שהחיה את חזון הנביאים. ואליעזר בן-יהודה שחידש את הלשון העברית, וחיים בוגר (בוגרשוב) שהקים את הגימנסיה העברית הראשונה בעולם- גימנסיה הרצליה. אחד העם וויסוצקי חברוּ יחד, להקים טכניון בחיפה, שנחשב עד היום מן הטובים שבעולם".
"ולמזלנו", הוסיף הנשיא "עוד לפני שקמה לנו מדינה קמו לנו, האוניברסיטה העברית, מכון וייצמן, התזמורת הפילהרמונית, תיאטרון הבימה, הסתדרות העובדים, הועד הלאומי. החברה הישראלית, החלוצית בחרה בתרבות, במדע ובדמוקרטיה כדרך המלך לעתידה".
"הציונות נאבקה בפיזור היהודי ועסקה בריכוזו במולדת. היא גם לחמה בשממה כדי שהיהודים יוכלו להתקיים מעיבוד אדמתם. מדינת ישראל נדרשה לקלוט את העולים ולהשקיע את מיטב כוחותיה בהקמת כוח מגן לעם ולמדינה. השקעות מדינת ישראל בביטחון היו, אפוא, ביחס לגודל הסכנה ולא ביחס לקוטן המדינה. אבל ההוצאה הביטחונית הגדולה אפשרה לבנות את צה"ל כמגן צבאי שגבר על אויביו, וגם כבית ספר ממלכתי לעם שהתקבץ, ואת מערכת הביטחון למניחת היסוד להיי-טק".
פרס ציין כי "התנ"ך מצוי היום בארונות ספרים רבים בעולם. אבל גם, במחשבים האישיים של משתמשים רבים בעולם שזור שבב ישראלי. בארגזי התרופות של מאות מיליוני חולים מצויים תרופות ומכשירים רפואיים תוצרת ישראל, מהטובים בעולם. טביעת האצבע של החקלאות והמדע הישראלים ניכרת בשדות התבואה והירק מסין ועד אפריקה. ישראל נהייתה, במונחים יחסיים, למשקיעה הגדולה בעולם במחקר ופיתוח. לארץ שבה מצויים מספר המהנדסים הגדול ביותר לקילומטר רבוע. וישראל השכילה לבנות עצמה כמעבדה עולמית נועזת למדע וטכנולוגיה. חברות מובילות מקימות בה מרכזי מחקר ופיתוח".
פרס סיים את דבריו בנימה אופטימית וציין כי "החלום יצר מציאות, שאינה סותרת אותו. לפעמים היא פחות ממנו ולעיתים היא גם גדולה ממנו. אבל דבר אחד הוכח לעולם: שגורל החלום הוא כגורל הצדק שבו. הצדק החל כחלום. צאצאיו ימשיכו לטוות את דרכנו".