לשמוע דעה הפוכה? רק אחרי שהסוסים יברחו
אז זה הופך להיות ממש נוהל תקשורתי קבוע. קודם התקשורת מקדמת מהלך מדיני או פוליטי, ואחרי שהם מצליחים הם נותנים במה גם לצד השני, ואפילו לביטויי חרטה שלהם עצמם על מה שחשבו קודם וקידמו קודם. שיטה מעניינת. כך הם מרוויחים משני הכיוונים – גם מקדמים את עמדותיהם וגם נותנים לצד השני להביע את עמדתו. זה שהעמדה ההפוכה נאמרת ונשמעת רק אחרי שהסוסים ברחו מהחווה, זה כבר משהו אחר.
הנוהל הזה קרה בעקירת הישובים מרצועת עזה. כולנו זוכרים את הקמפיין התקשורתי המקיף לטובת העקירה. אחרי שהמהלך בוצע ורצועת עזה הפכה "נקייה מיהודים" נזכרו בתקשורת שיש גם עמדה הפוכה והתחילו לספר לנו שבעצם יתכן והמהלך היה מיותר, מסוכן ואולי אפילו חשוד ככזה שמאחוריו מניעים זרים של ראשי ממשלתנו.
כך קרה גם בעסקת שחרור קונטאר וארבעת חבריו תמורת גופותיהם של אודי גולדווסר ואלדד רגב ז"ל. התקשורת ניהלה קמפיין נמרץ למען המהלך והובילה את ראש הממשלה להבין שהעם כולו מעוניין שהמחיר ישולם ומחבלים רוצחים ישוחררו גם אם שני חיילינו נהרגו זה מכבר. לאחר שהעסקה בוצעה פתאום צצו ועלו מכל עבר קולות אחרים. פתאום נזכרו שיש גם עמדה אחרת וגם להורים שכולים יש מה לומר, וגם למשפחת הרן ומשפחתו של השוטר שנרצח בידי קונטאר יש מה לומר. פתאום יש גם עמדה הפוכה, אז כמחווה של מנצחים השמיעה לנו התקשורת גם אותה, כמובן רק אחרי שהמהלך בוצע.
כך התרחש גם בסוגיית בחירתה של שרת החוץ ציפי לבני לראשות 'קדימה'. "התקווה הלבנה ונקיית הכפיים", נבחרה תוך הפעלת רוח גבית במלוא הקיטור. יום אחר כך מישהו נזכר שבעצם לבני היא לא כזו מציאה גדולה. בעצם אנחנו לא ממש זוכרים איזשהו הישג משמעותי שלה וגם מה שהשיגה, כמו הסכם 1701, הוכח ככישלון. פתאום בן כספית כותב ב'מעריב' תחת הכותרת 'זמן לאכול את הדייסה' ש"במדינת האתרוגים רעש מהומה. העדר לובש מדים, יוצא למלחמה. ההחלטה כבר נפלה. לבני היא התקווה הלבנה הגדולה, לא יעזור בית דין. תשע שנים בפוליטיקה, נטולת ניסיון ממשי כלשהו, אבל הפחד הקמאי, האפל, מהאפשרות שנתניהו יקבל את המושכות, מפעיל את כל המנגנונים שחשבנו שכבר אינם".
אם כך אתה חושב ויודע מר כספית, אז איפה היית רגע לפני שלבני נבחרה? אז לא ידעת שהיא חסרת ניסיון ושכל הקמפיין נובע מאימת נתניהו שנפלה על העיתונאים? אלא שגם כאן, כמו בהתבטאויות רבות אחרות, אין בעיה להציג את העמדה ההפוכה אחרי שהניצחון הושג ולבני כבר יו"ר 'קדמה'.
איך אמרנו? זו כבר שיטה.
על מה לא שמענו, וטוב שכך
בימים האחרונים חל יום השנה לאירוע היסטורי, אבל איכשהו לא שמענו עליו. התקשורת העדיפה להרכין ראש ולהעלים אותו בין דפיה. מעניין למה.
מדובר ביום השנה ה-15 להסכם אוסלו. כבר התחלנו להוריד ראשים ולהתכונן למתקפת ראיונות עם רון פונדק, יוסי ביילין, יאיר הירשפלד, נשיא המדינה פרס ואחרים. חשבנו שכמו בעשור לאירוע ובשאר ציוני יום השנה לטרגדיה הזו נזכה לשמוע כמה חביב היה יאסר ערפאת, עד כמה מרואן ברגותי מתגלח היטב, איזה עניבות יפות היו לדחלאן, איזו חוכמה מופלאה קורנת ממוחמד ראשיד ואיזה בדיחות הוחלפו עם סאאב עריקאת. אבל לא. הפעם זה לא קרה. יום השנה ה-15 לאוסלו חלף עבר לו ללא איזכור ומבלי שיוטרד הציבור בקשקשת וברברת. מה קרה? מישהו כנראה הפנים שהאירוע ההוא לא היה הצלחת המאה? או שמא הפאדיחה כל כך גדולה שעדיף פשוט לסתום...
הדברים הטובים של אולמרט
שימו לב לדבריה השבוע של כתבת גלי צה"ל ליעד מודריג. באחת מתכניות הלילה של התחנה התבקשה הגברת מודריג לסכם את פועלו של ראש הממשלה הפורש (או לא) אהוד אולמרט. לאחר שתיארה בתמצית את כישלונותיו הצורבים, כדי לאזן, החליטה לציין שני פרטים שיאמרו לזכותו.
ומה הם אותם שני פרטים? - הראשון: מספר פעולות צבאיות שלא על כולן ניתן לדבר, כלשונה (אמירה מאוד נוחה לעיתונאי. כך הוא לא צריך לדווח על מה מדובר אלא לשמור על ארשת של אחד שיודע המון למרות שהוא לא יודע כלום). הפרט השני, לטעמה של מודריג, הוא – המו"מ עם סוריה, מו"מ שבוצע לראשונה באופן גלוי. על כך, אמרה לנו הגברת מודריג, יש לתת את הקרדיט למר אולמרט.
וככה, כאילו אין כאן חילוקי דעות במדינה הזו, כאילו כולם מתרפקים על מהלכיו המדיניים של ראש הממשלה, הבהירה לנו ליעד מודריג באווירה אובייקטיבית לחלוטין שהמגעים עם הסורים, שנועדו כמובן להביא לנסיגה מכל רמת הגולן, הם מהלכים הראויים לשבח. לחיי העיתונות האובייקטיבית.
עיתונאות אמיצה
אומץ בלתי שגרתי התגלתה השבוע במערכת העיתונים. פיצוץ ישיבת הועדה לבחירת שופטים על ידי הנשיאה בייניש כנראה היה קצת יותר מדי עבור עיתונאינו, והנה, בניגוד להתנהלותם הקבועה העזו, מאוד בזהירות ומאוד בעדינות, לכתוב כמה מילים מביכות על התנהלות הנשיאה בייניש. הם הזכירו בכותרות שאמנם בייניש מתנגדת למינוי שופטים בתקופת ממשלת מעבר אבל הבעיה היא שהיא עצמה נבחרה לעליון בתקופת ממשלת מעבר... אופס.
אז אמנם העיתונים כתבו את הדברים כציטוט מתוך דברי פרופ' פרידמן, אבל בכל זאת מדובר בגילוי ראשוני ונדיר של אומץ. יפה. מי יודע, אולי יום אחד עוד תעזו ממש לחשוב באופן עצמאי.
למה כיפה?
השבוע דיווח העיתון 'מעריב' על אירוע עגום בו חייל פלט כדור מנשקו ופגע בכתפה של חברתו.
הרשו לי להתקטנן קמעא: לצד הדיווח הזה הוצג צילום של הצלם יהודה לחיאני, ובצילום חייל מאחור כשנשקו עליו. לצד התמונה הופיעה המילה 'אילוסטרציה' דהיינו לא החייל שאתם חוזים כעת בגבו הוא נשוא כתבתנו. יפה. רק רצית לשאול את אנשי 'מעריב' למה מכל תמונות החיילים בעולם בחרתם דווקא בחייל שכיפה לראשו?
המלך
איש אחד הגיע לישראל כדי לשיר כמה שירים על במה. משום מה ב'ידיעות אחרונות' החליטו להעניק לדיווח את הכותרת 'הוד מלכותו'. אם לטעמכם זה נורמאלי אז בסדר. לטעמי לא. גם אם קוראים לו פול מקרטני.
סקר סקר תרדוף
עוד ספיח לזכיית לבני בראשות 'קדימה': אם נחום ברנע (ידיעות אחרונות) יודע לכתוב השבוע ש"מבחינת הטלוויזיה הסקרים הם לא יותר משילוב של האח הגדול וכוכב נול. זורקים מספר בעשר וחצי, מפטפטים עליו לילה ובבוקר יודעים מי באמת נזרק מהווילה", אז למה לא דיווחת על כך למערכת העיתון שלך? שידעו את זה גם הם, ולא יהפכו את הסקרים לכותרות ענק ראשיות בצבעי אדום כחול.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: