מותר לפהק?
מאמר אמיץ פרסם השבוע קובי ניב בעיתון 'מעריב', מאמר שכמעט כל מילה בו ראויה להיצטט (יש מילה כזו בכלל?), מאמר בזכות הפיהוק.
ובכן, כפי שודאי שמעתם חייל צה"ל העז, לא עלינו, לפהק במהלך טקס לזכר רבין, ועל כך נשפט ללא פחות משלושה שבועות של מחבוש. לנוכח האדישות התקשורתית שבה התקבלה ההחלטה ההזויה בולט בבדידותו מאמרו של קובי ניב "בזכות הפיהוק".
הנה לכם כמה שורות ממנו:
"אז נכון שחוק השיפוט הצבאי מאפשר בעצם להעמיד חיילים לדין על כל דבר, אבל להעמיד בן אדם לדין על שפיהק? ועוד לדון אותו בשל כך לשלושה שבועות כלא? האם לא נשתבשה כאן, שלא לומר נטרפה, דעתו של מישהו?
דוברים שונים מטעם הצבא מסרו בתגובה שהחייל הנדון הועמד לדין לא כי הוא סתם פיהק כאחד האדם העייף או היגע, אלא מפני שהוא פיהק "בכוונה". זאת כדי למחות, כך לטענת הגורמים הצהליים, נגד עצם קיום הטקס, ויתכן אף, שטפו טפו טפו, נגד זכרו של רבין עצמו.
וכיצד יודעים הדוברים שהחייל פיהק בכוונה? שמא התוודה הנאשם בפיהוק במהלך משפטו שפיהוקו היה מכוון לצרכי מחאה, ולא סתם מחאה, אלה מחאה נגד זכר רבין? התשובה המוסמכת של צה"ל לשאלה היא שבררו כי החייל פיהק בכוונה כיוון ש"לא כיסה את פיו בידו". שכן לדעת מומחי הפיהוק אדם שמפהק שלא בכוונה מכסה את פיו בידו, ואילו מי שמפהק בכוונה אינו מכסה פיו בידו, יען כי הוא רוצה להראות לכולם שהוא מפהק כי זכר רבין משעמם אותו.
רגע, ואולי החייל הזה לא כיסה את פיו כי הוא לא מנומס או שבעדה שלו זה לא מקובל? ואולי הוא לא פיהק במחאה נגד זכרו של רבין אלא בגלל שנאומו של מפקד הבסיס היה מלא קלישאות ומשעמם עד מוות?
מפקדי צה"ל הנכבדים, אנחנו לא חיים תחת משטרה של הכנסייה הקתולית או של ברית המועצות הסאליניסטית ועם כל הכבוד לרבין, הרי אף שנרצח עדיין אין הדבר עושה אותו קדוש. ולפיכך מותר לכל אדם להתנגד למעשיו, למחות נגדם ואפילו לפהק נגדם או בעדם.
יחי הפיהוק! הלאה הטמטום!"
זהו. עד כאן קטעים ממאמרו של קובי ניב. בדידותו בתקשורת שקיבלה בהבנה את מחבושו של המפהק עדיין מתמיהה אותו, למרות הכול.
(אגב, אכן ראוי שלפני אירועי ה-14 לרצח יזומן פרופ' אסא כשר למרתפי הקריה בתל אביב, ושם ינסח תוספת לקוד האתי של צה"ל תחת הכותרת: 'הפיהוק – מותר ואסור' ובו ימצאו אלפי סעיפים וכן תתי סעיפים שיעסקו בשיהוק, גיהוק וגירוד שערות במהלך הטקס)
לדחות את הבחירות
גם השבוע לא אכזבה אותנו טבלת המדרוג של 'הארץ' ושוב היא קובעת לנו מה טוב ומה רע עבורנו. ובכן, כפי שודאי יכולנו לנחש במרומי הטבלה, גבוה מעל כולם עומד נאום הוויתורים והנסיגות של אהוד אולמרט. וכה כתבו לנו מעצבי מדרג הטוב והרע במרומי הטבלה: "אולמרט באזכרה לרבין: לוותר על חלקי מולדת", וכאן הוסיפו לנו אנשי מערכת העיתון וכתבו: "אפשר לדחות את הבחירות?" – זהו זה. זה בדיוק מה שרצה אולמרט. רצה וקיבל. איתרוג למהדרין – מדברים על ויתורים ומקבלים הגנה עיתונאית, גם אם מאוחרת, עדיין נעים לשמוע...
השפעה של קבר
וגם ב''מעריב' קיבל אולמרט יחס דומה, והפעם מרינו צרור. שימו לב ללשון הזהב של האיש: "קברים עושים לו את זה, אין ספק. בעיקר אם סמוך לקבר מתקיים טקס. הוא התחיל עם ההצהרות המדיניות המפליגות ב-2007 על קבר דוד בן גוריון וסיים בהצהרות מפליגות פי כמה על קבר יצחק רבין. לרגע תהיתי מה עושה בית עלמין לרוח האדם", מתפייט צרור שמוסיף: "האנדרטה, הדרת הכבוד, רוח היסטורית מנשבת בין האבנים, כל אלו מובילים את הבחור שלנו עד לדרגת מצב רוח של מנהיג הצופה פני עתיד... וואו איזה דברים יוצאים לו מהפה ליד הקברים. אבל עם היציאה מבתי המנוחות, במהלך החיים עצמם, שום כלום".
הבנתם את מר צרור היקר? מבחינתו ההתקפלות, הנסיגה, הויתורים, הכניעה לטרור, הבגידה במולדת ובהיסטוריה היהודית שבהרי השומרון ויהודה, כל אלה הם דברים נשגבים ועליונים שרק רוח מיוחדת יכולה להוביל אליהם, רוח של בית קברות (ויהיה מי שיתן לכך פרשנות אחת... אבל נעזוב את זה. לא לכך התכוון צרור). והעיקר, חשוב להזכיר: הדברים לא נכתבו כחלק מפרשנות פובליציסטית, שבה יש זכות לעיתונאי ללהג כרצונו וכחלומותיו הפוליטיים הפרטיים, אלא כסיכום וסיקור שבועי של מערכת העיתון, יעני – אובייקטיביות צרופה...
בשורות מארצות הברית
בנימה אופטימית התנסחה מערכת העיתון 'הארץ' במאמר מערכת תחת הכותרת "טוב לשמוע קול יהודי חדש". לרגע חשבנו שהנה מפתיעים אותנו ב'הארץ' בהתרפקות על קול יהודי חם מבית ישראל סבא, אבל מהר מאוד נכונה לנו אכזבה. מערכת העיתון לאנשים חושבים מאושרת עם הקמתה של השדולה היהודית החדשה בארה"ב 'ג'י סטריט', שדולה שאמורה לדחוק בממשל האמריקאי שמאלה, או כמאמר מערכת 'הארץ': "להציג אלטרנטיבה שמאלית ליבראלית לאייפא"ק". לטעמם מדובר ב"בשורה חשובה" שתאפשר לשמאלני ארצות הברית היהודים להרים קולם לאחר שבמשך שנים הוגדרו כשונאי עצמם או עמם.
אכן, אנחת רווחה. השמאל המושתק, המדוכא, הנרדף, שמעולם לא נשמע קולו, שלא ניתנה לו ולו במה אחת לרעיונותיו, השמאל האומלל והעשוק יוכל סוף סוף לדבר... סוף סוף בשורה מארה"ב.
המפות והמגמות נמשכות
ושוב המפות המגמתיות הללו. הפעם ב'דה-מרקר', הרי לכם מפה שעניינה לכאורה בלתי פוליטי בעליל, פיזור שטחי האימונים של צה"ל לאורכה ולרוחבה של מכורתנו. למישהו יש הסבר להחלטה לצבוע את יהודה ושומרון באותו צבע שבה צבועה רצועת עזה? מישהו כאן קבע גבול על הקו הירוק בלי שנשים לב, או שמדובר במשאלת לב של עורכי העיתון?
חג הקורבן
מילה טובה לעורך הכותרות של 'ידיעות אחרונות'. ניתן היה לדווח באדישות וביבושת עניינית על המחווה המוזרה של אהוד אולמרט לאבו מאזן בדמות שחרורם של 250 מחבלים לקראת חג הקורבן. ניתן היה לציין בכותרת ש'מחווה נוספת לאבו מאזן – 250 אסירים ישוחררו'. לעומת זאת העדיפו שם את הכותרת הזו:
לא די שלא התעלמו שם מהמוזרות התמוהה של המחווה, לא רק שהזכירו לנו שלמרות המחוות גלעד שליט עדיין איננו, אלא שריכזו עבורנו את מספר כל משוחררי המחוות האחרונות והציגו בפנינו את מלוא גודל האבסורד ההזוי – 'גלעד בשבי, 1230 אסירים משוחררים'. עולה לנו בבריאות – אבל מגיעה מילה טובה לעורך הכותרת ב'ידיעות'.
פרשן אובייקטיבי
פרשן אוביקטיבי זומן לגלי צה"ל על מנת לנתח את מהלכי העימות הצפוי בבית השלום, בית המריבה בלשונם, שבחברון. מיהו האובייקטיבי אתם שואלים? עמוס הראל, איש 'הארץ' הוא הוא שזכה למעמד הרם והנישא. כעת שימו לב לאופן בו מבהיר לנו הראל עד כמה הוא ראוי לתואר פרשן. לא פובליציסט, לא דעתן, לא צד בדיון, אלא פרשן של ממש, כלומר מנתח את האירועים באיזמל חדה של מנתח קר רוח - "לא יתנו למורסה הזו להתפתח", אומר הראל האובייקטיבי ומרגיע בכך את מנחת התכנית, אילנה דיין, שלא חשה בבעייתיות כלשהי בדברי הראל.
הבנתם את זה? מורסה הוא קורא למבנה שרכישתו החוקית תועדה ומוסמכה, אלא שבית המשפט לא חפץ ביקר יושביו. מורסה - לא פחות. אגב, אם במקרה מישהו לא יודע מה זה מורסה, הנה לכם ההגדרה אצל אבן שושן: "אוסף של מוגלה בתוך חלל הנוצר על ידי נמק של רקמה בגוף". זהו זה. ובית השלום עבור הראל הפרשן הוא מורסה... ולאילנה זה לא מפריע...
בוז'ולה
בעבר חשבתי לתומי שהחדשות המשודרות מדי שעה עגולה אמורות לתמצת את האירועים החשובים ביותר ובקיצור. מי שחפץ בהרחבות, ניתוחים ופרפראות יואיל בטובו להאזין לתכנית האקטואליה כולה ויחכים. כך חשבתי עד השבוע ביום רביעי בשעה 10:00 בבוקר. איכשהו החליטו עורכי החדשות ב'קול ישראל' לשרבב לתוך הידיעות כבדות הראש וחמורות הסבר על המהלכים המדיניים, התככים הפוליטיים וקריסות הבורסות בעולם ידיעה על בקבוקי יין 'בוז'ולה-נובו' הצרפתי שיושקו הערב במסעדות יוקרה ברחבי העולם. הקריין הפליג והאריך בשבחו של היין, עליונות הבציר ואיכות המסעדות.
פעם ידיעות שכאלה היו חשודות מיד כקוד להעברת צפנים למרגלים וסוכני ביון ישראליים ברחבי הגלובוס. הרי לא יתכן שסתם כך אמורים להטריד אותנו בקבוקי הבוז'ולה-נובו. הפעם משום מה נראה לי שלא מדובר בצופן ג'יימס בונדי כזה או אחר, ובכל זאת תהיתי ביני לבין עצמי מה חשבו אותם מאזינים מודאגים ועגומים שבתחילת החדשות שמעו על היעלמות כספי קופות הגמל שלהם והתרוששותם הטוטאלית, או על פיטורין של עוד כמה מאות עובדים ובסוף החדשות שמעו על הבוז'ולה ירום הודו. מישהו קצת מנותק מהעם, לא? או שמישהו שתה יותר מדי בוז'ולה לפני עריכת המהדורה...
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: