סנדלים פוליטיים
מאז התפרסמה רשימת הליכוד לכנסת לא מפסיקה התקשורת הכללית לפמפם באוזנינו את סיפורי הרשימה המסנדלת של נתניהו. פרשנים, עיתונאים, מנחים ושאר מומחים בעיני עצמם אמרו כולם בעצם את אותו דבר, רק בניסוח שונה: איזו מין רשימה זו שצצה לה בליכוד? רשימה שתמנע קידומו של כל מהלך מדיני. רשימה שלא תאפשר ירידה מהגולן, רשימה שתבלום את המו"מ עם הרש"פ. בקיצור גועל נפש של רשימה.
ולשם כך הגיעו לעמוד הקלון ולדוכן הנאשמים של האולפנים השונים אנשי ליכוד שנאלצו להבהיר ולהסתייג מאותה ימניות יתר של הרשימה, לטעמם של הקובעים והמראיינים.
מסתבר שיש משהו שכנראה לא הבינו שם במערכות התקשורת, ואנחנו לא ממש מופתעים. החבורה הזו שאחראית על המילה הכתובה והמשודרת משוכנעת שהליכוד חייב לפעול בניגוד למצע שלו עצמו ולממש את תפישת עולמם שלהם. זה ממש לא משנה מה רוצים הבוחרים. מה שחשוב זה מה רוצים במערכות התקשורת, ושם רוצים שמאל. כיוון שכך, ברור שהרשימה שנבחרה בליכוד היא רשימה "הזויה, גרועה, קיצונית, מסנדלת, שפלה" (כל ההגדרות מתוך התקשורת השבוע).
בדברים הללו, אגב, משחקת התקשורת לידיו של פייגלין ומוכיחה את דבריו לפיהם כשמצביעים שמאל מקבלים שמאל וגם כשמצביעים ימין מקבלים שמאל, כי כך החליט הגוף העליון חסר הפנים שמנווט את הפוליטיקה הישראלית.
בקיצור, תקשורת נכבדה. נשמח אם תפנימו שתנועת הליכוד לא אמורה (חוץ ממקרים קיצוניים ומנוגדים להגיון ולמצע, כפי שכבר ראינו) לקדם נסיגות מדיניות וטריטוריאליות. כיוון שכך אין שום בעיה עם הרשימה החדשה. היא די קרובה למצע התנועה. תתחילו להפנים. הפריימריז השבוע היו בליכוד. לא במר"צ. כפי שאמר השבוע שי בזק לנחמה דואק, אורן ויינגנפלד ודפנה ליאל (עיתונאים, אם לא שמתם לב. לא פרשנים, לא פוליטיקאים) בתגובה להתקפותיהם בערוץ 2 את הרשימה.
הפייגלינופוביה
על הפייגלינופוביה של התקשורת אין צורך להאריך, אבל בכל זאת קחו לכם דוגמא מהעיתון 'מעריב'. כך זה נראה כשהם ממש לא מתביישים להביע את הדעות האישיות שלהם בכותרות:
פרשת עתירתו של אופיר אוקוניס, דוברו בעבר של נתניהו, נגד מיקומו של פייגלין מוכרת וידועה. מה שמעניין הוא הכותרת שהעניק ביום חמישי העיתון 'מעריב' לדיווח אודות העתירה. הכותרת לכל הפרשה הייתה: "בא להחליש עלול לחזק". כוונת המשורר הייתה שבעוד אוקוניס דואג להוריד את פייגלין ממקומו הרי שאחרים מתומכיו עשויים למצוא את עצמם גבוה יותר ברשימה בשל התנודות הצפויות בה.
לכאורה נתונים יבשים ואולי נכונים עובדתית, אבל למה להשתמש בכותרת במילה 'עלול'? מנסחי הכותרת ב'מעריב' יודעים היטב שמדובר במילה המבטאת קונוטציה שלילית, והמשמעות הנסתרת (או הלא כל כך נסתרת) של הכותרת היא בעצם: אוקוניס רצה להחליש את פייגלין, אבל אוי ואבוי, בעקבות העתירה של אוקוניס, פייגלין עלול חלילה להתחזק.
במילים אחרות - הם הרי לא יכתבו כותרת בנוסח: "רצה להחליש ויזכה לחזק", נכון?
ניחוח של עלילת דם
שימו לב לדבריו של איתי רום, כתב 'גלובס', בראיון לדב גילהר בערוץ 2. הבחור פרסם כתבה על היחס המחפיר כלפי כורי היהלומים באנגולה. בעקבות הכתבה זומן רום לאולפן ערוץ 2 לספר לנו על המתרחש באפילת המכרות ההם, והנה תוך כדי דיבור הוא אומר לנו את המשפט הבא: "מכריחים אנשים להתפשט ולשיר שירים כמו שאנחנו מכירים מאצלנו".
כה אמר רום ודב גילהר, היחיד שאולי יכול היה להרגיע את הכתב הצעיר, שמע והמשיך בראיון כאילו הדברים ברורים: כמו באנגולה, שם מתעללים ומתעמרים בכורים אומללים ומשפילים אותם בכל דרך, ממש כך עושים גם אנחנו לפלשתינים.
אז מר רום ומר גלהר, לתשומת ליבכם: מומלץ לחדול מעלילת הדם המופרכת הזו. אל תתחילו להשוות בין צה"ל והמתרחש במחסומים למתרחש במכרות באנגולה. אתה, איתי רום, מנסה לרכב על הזיכרון הקצר והמעומעם של הציבור. לכאורה כולנו הרי זוכרים משהו עם פלשתינים שבגדיהם הוסרו, וכולם גם זוכרים במעורפל איזה משהו עם שירה או נגינה, אז יאללא אפשר לקשקש: חיילי צה"ל שווים בהתנהגותם למנהלי המכרות המתעללים באנגולה...
נכון? אז בוא נערוך תזכורת קטנה, במקרה ששכחנו: הפלשתינים שהופשטו מבגדיהם זכורים מהפשיטה של צה"ל על הכלא ביריחו כאשר היה חשש שהרש"פ מתכוונת להבריח ממנו מחבלים רוצחים. באירוע הזה ובאירועים אחרים בהם הופשטו פלשתינים מבגדיהם היה זה כאשר היה קיים חשש ברור ומובן שעל אחד מהם כרוכה חגורת נפץ, או שמאחורי המעילים מסתתר אמצעי לחימה כזה או אחר (סכין, אקדח ושאר מרעין בישין). כיוון שכך בודדו חיילינו את החשוד כמחבל והורו לו להתפשט. מה רצית, איתי רום, שיירו בו מיד כשהתעורר החשד במקום לבדוק אותו? אני משער שלא לכך התכוונת. נכון?
ולגבי השירה, או ליתר דיוק הנגינה – בוא ניזכר ביחד: מדובר בעלילה מטופשת, זדונית וחסרת בסיס שבה ניסו לצייר את חיילי צה"ל באחד ממחסומי בקעת הירדן ככאלה שאמרו לפלשתיני לנגן בכינור שהיה בידיו, כאילו כדי להשפילו. היו בעיתונות שהתעלו על עצמם לדרגת מדמנה מצחינה במיוחד כשהשוו בין נגינת הפלשתיני לתהלוכות התזמורות היהודיות בימי השואה. האמת שהתבררה אחר כך, בעקבות דבריו של הפלשתיני עצמו, הייתה שהוא עצמו החליט לנגן בכינור כדי להעביר את זמן השהות שלו במחסום, ושום חייל או קצין לא הורה לו לנגן. אבל כיוון שהוא ניגן אז צלם שהיה במקום צילם, הדביק סיפור שלא היה ולא נברא, ויאללה, יש לנו עוד עלילת דם.
בקיצור, איתי רום. אל תתחיל אפילו להשוות בין מה שהתקשורת הצליחה להטמיע בזדון לתודעת הציבור הישראלי לבין מה שמתרחש באנגולה ובשאר אתרי התעללות ברחבי העולם.
עונשי דרקוניה
במסגרת אירועי בית השלום בחברון התעורר עימות בין צלמת של 'הארץ' לבין חייל צה"ל. העימות הגיע ככל הנראה לכלל דחיפות ואף יותר מכך. הצלמת טענה שהחייל היכה אותה. החייל טען שלהיפך, היא התחילה. הפרשה נבדקה ועדיין נבדקת.
לא נאריך בפרטי הפרשה, כי לא היא העניין.
בעקבות האירוע תקף אברי גלעד בתוכנית 'המילה האחרונה' בגלי צה"ל את עצם השימוש בכוח של נציגי השלטון נגד עיתונאי או צלם. הוא אף הבטיח עונשים קשים במדינת 'דרקוניה', (אותה מדינה חביבה ודמיונית אותה כידוע הוא עמל להקים) למי מנציגי השלטון שיפעיל כוח כלפי עיתונאי. אורי אורבך, עמיתו לתכנית, הביע הסכמה לעניין, ובהחלט יתכן שבמידה רבה של צדק (אם כי לא שמענו הסתייגות מתחייבת במקרה ובאמת העיתונאי הוא שמכה את החייל או השוטר).
השאלה שהתעוררה אצלי בעקבות השידור הייתה פשוטה: איך קרה שלא שמענו מילה (לא אחרונה ולא ראשונה) מאברי או אורי כאשר כתב ערוץ 7, חזקי עזרא, הותקף על ידי לוחם מג"ב ששבר את מצלמתו כדי למנוע תיעוד אלימות כלפי נער.
מה קרה אברי ואורי? הצדק ועונשי 'דרקוניה' פועלים רק שמאלה?
פינת ה'יבורך' והפעם – בני ליס
יבורך העיתונאי בני ליס שבמהדורת 'מבט' שם נפשו בכפו והעז לעמוד בפרץ המתקפה על המתנחל היורה מחברון, ולמרות העליהום הכללי הציג את גרסת המתיישבים ואת דבריו של היורה שסיפר על מטרת הירי - למנוע לינץ' בזאב בראודה שארבעה פלשתינים עטו עליו באבנים, מוטות ושאר כלי משחית. גירסה שככל הנראה מתקבלת גם בבית המשפט שלא מצא לנכון להשאיר אותו במעצר.
הוסיף ליס ומיד לאחר הצגת תמונות הלינץ' הערבי, תמונות הפצוע באירוע והראיון עם היורה, השמיע שוב את דבריו של ראש הממשלה אולמרט על פוגרום יהודי בפלשתינים חפים מפשע. על הרקע הזה קיבלו דברי אולמרט את הפרופורציה הנכונה. בנוסף הזכיר ליס את דברי השר דיכטר שלא היה במקום שום פוגרום יהודי, "ומי שמשתמש במושג 'פוגרום' מתכוון להכפיש".
איך אמרנו? יבורך.
המובילים?
כך מקבעים עבורנו את אהוד ברק כמנהיג הראוי לראשות הממשלה:
סקרי דעת הקהל האחרונים מתמקדים בעיקר בשלוש המפלגות הגדולות – 'הליכוד', 'קדימה' ו'העבודה'. העיתונים וערוצי הטלוויזיה מקפידים להוכיח אובייקטיביות כשהם מציגים בפנינו את פניהם, זה לצד זה, של נתניהו, לבני וברק. אובייקטיביות צרופה.
כך זה נראה לדוגמא, ב'מעריב':
אבל רגע, רגע, רגע. מי אמר שאלה בכלל המפלגות הגדולות? הרי כל הסקרים האחרונים מטילים ספק גדול בעצם השותפות של מפלגת העבודה במועדון הגדולות. הרי לא סקר אחד ולא שניים מראים שמעל 'העבודה' עומדות בגאון 'ישראל ביתנו' ו'ש"ס'. אז למה לא מראים לנו את השלישייה המובילה בדמותם של נתניהו-לבני-ישי או נתניהו-לבני-ליברמן? מה עושה שם בכלל אהוד ברק? למה הסקרים לא מתמקדים בגדולות האמיתיות?
תרשו לי להעריך בזהירות שמטרת התקשורת ברורה: מבחינתם הרי לא הגיוני, לא סביר ולא מקובל שמפלגתנו מכורתנו תהיה נעדרת מצמרת הפוליטיקה הישראלית. לכן נמשיך, בלי שאף אחד ישים לב, להציב את ברק כמועמד שווה מול נתניהו ולבני, נמשיך לסקר את העבודה כמו את הליכוד וקדימה. את המציאות נשאיר להזדמנויות אחרות...
הסיפור הגדול והנעלם
הנה לכם אירוע שאמור היה לתפוס כותרות ראשיות, אבל הבעיה שלו היא שהוא תוקף את התקשורת, וכך נגזר גורלו להיעלם בתהום הנשייה.
השופטת מלכה אביב שחררה כזכור ממעצר את זאב בראודה, היורה לאחר פינוי בית השלום. במסגרת הדיון תקפה השופטת את התנהלות המשטרה והגדירה אותה ככזו המונעת מהתקשורת. כמו כן תהתה איך זה שלא מצאה המשטרה לנכון לעצור ולו פלשתיני אחד שהיה שותף ללינץ' בבראודה. בנוסף סיפרה השופטת סיפור שאמור היה להקפיץ את כל הפיוזים לכל שוחר משפט הוגן.
השופטת סיפרה כי לאחר מתן ההחלטה נכנס נציג המשטרה ללשכתה וביקש צו עיכוב ביצוע לשחרורו של בראודה. היא עצמה סירבה לקבל את הבקשה, ואז נכנס ללשכתה נציג הפרקליטות ואמר לה את המשפט המקומם הבא: "לא ייתכן כי בתיק בעל הדים כה גדולים בתקשורת כולל התקשורת הבינלאומית תינתן החלטה מבלי שתישקל שוב". השופטת הבהירה לפרקליטות שהיא לא עובדת אצל התקשורת, לא הזרה ולא המקומית, ולא הם שיקבעו לה את שיקול הדעת.
סיפור כזה מתוככי לשכתה של שופטת אמור היה לזכות בכותרות ענק. יש כאן מצב בו בלשכתה הסגורה של השופטת פועלת הפרקליטות מבלי שלצד השני (במקרה הזה בראודה) יש אפשרות להתקומם ולהציג את עמדתו. כל זאת כמובן לבד מחשיפת השופטת את הטיעון המלומד של הפרקליטות – "התקשורת מסתכלת. את לא יכולה לעשות לנו בושות ולשחרר את המתנחל הזה".
לכאורה ראוי לכותרת ענק, אבל לא כך בעיתונים הגדולים שלנו שהעדיפו לדחוף את עצם הדיווח על השחרור לעמודים הפנימיים (ב'ידיעות' לעמוד 18 וב'מעריב' לעמוד 17), וכמובן לא להזכיר מילה מדברי נציג הפרקליטות בלשכת השופטת. לא נעים אז לא מספרים.
אגב, אותם עיתונים שדיווחו בעמודים 17,18 על השחרור של בראודה דאגו למרוח את תמונתו בעמודים 1 ו-2 כאשר היה מדובר במעצר שלו או בתמונת הירי. גם לזה אין ממש הסבר (או שיש...).
עוד פרט קטן מאותה פרשה ודיווחיה: לעיתון 'ידיעות אחרונות' היה מאוד קשה עם זה שמשחררים את בראודה, המתנחל שאותו ראוי להוקיע ועליו ראוי לדרוך. אז מה עושים החברים ב'ידיעות'? הכתבים ירון דורון, מיכל גולדבר וצבי זינגר שדיווחו על השחרור הוסיפו לנו לתוך הטקסט פסקה חשובה ומעצבת מחשבה, ושימו לב לניסוח שארשה לעצמי לכנות אותו בנימוס 'מסית': "בראודה אינו כבשה תמימה. בקרית ארבע ובחברון הוא מוכר כקיצוני ובעבר אף תכנן לפגוע בערבים..." וכו'. ממשיכים הכתבים להכפיש את בראודה וטופלים עליו סיפורים על תכנונים שלו לפגוע ולרצוח ערבים. על מה מדובר? הוא נשפט על כך? ואם לא, למה? על מה אתם מתבססים? על שמועות בקרית ארבע? או אולי בקרית הממשלה? לא ברור, ובכלל מה הקשר למקרה הזה בו הוא היה קורבן ללינץ'? אדם כזה ראוי להרצח בלינץ', לטעמכם, כתבים נכבדים? מה בדיוק רציתם לומר בפסקה הזו? העיקר של'ידיעות' יש מה להעמיס על גבו של בראודה ולספר לקוראים ש'דיר באלקום. שלא תתחילו לחבב את המתנחל המזוקן הזה. הוא מסוכן'.
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: