מיהו ההרוג?
הכיתוב שליווה את מבזק החדשות בערוץ 2 היה "פלשתיני נהרג הלילה בפעילות צה"ל בעיירה יאמון".
לרגע הייתי משוכנע שמדובר באירוע טראגי שבו איזה הלך ערבי, אולי קשיש עטור כאפיה שפניו הכהות חרוצות קמטים וצרובות שמש, פסע לו לאיטו עם חמור שערימת קש על גבו ובעודו פוסע על השביל בדרכו לביתו המט לנפול פגע בו בטעות קליע שנורה מנשקו של אחד מבחורנו המצוינים אך הטועים. חשבתי. כך לפחות הסתבר מהכיתובית שבחר הערוץ ללוות בה את האירוע.
אבל אז האזנתי גם לדבריו של גדעון אוקו, מגיש המבזק, ומהם הבנתי שמדובר בעצם במבוקש שנהרג במהלך האירוע. חלף עוד מעט זמן והבנתי שלא מדובר במחבל צעצוע, אלא בבכיר טרור שמאחוריו עלילות לא מעטות.
ובכן, מסתבר שמדובר במחבל בכיר של הג'יהאד האיסלאמי שהיה מבוקש מזה למעלה משנה בשל אחריותו לפיגועים ולניסיונות פיגוע רבים. אז למה לדעתכם, אנשי ערוץ 2, לא ראוי שהכיתובית תהיה משהו כמו – "מחבל בכיר חוסל בידי חיילי צה"ל בעיירה יאמון"?
מיהו האח?
זה אמנם לא קרה השבוע, אלא כמה ימים קודם לכן, ובכל זאת האירוע חשוב מכדי שנתעלם ממנו:
בתכניתה במוצאי שבת שוחחה טלי ליפקין שחק עם איש הסקרים אבינועם ברוג על רמת האמון של הציבור בישראל בהיתכנותו של הסכם שלום עם סוריה. ברוג הסביר שאמנם מרבית הציבור אינו מאמין שאכן יתכן שלום בין ישראל לשכנותיה, אבל, הוא הוסיף, ראינו כיצד בתקופת אהוד ברק כאשר מקדמים מהלכים מדיניים העם מתעורר לתמיכה. אמר והוסיף כהנה וכהנה דברים על הצורך לנהוג כאהוד ברק בשעתו, ולקדם הליכים מדיניים כי עם ההליכים יגיע כבר גם העם.
זכותו של מר ברוג לחשוב מחשבות בלתי דמוקרטיות שכאלה, וזכותו להביע אותן. אבל אין זכות לליפקין שחק להעלים מהציבור את העובדה שאותו אבינועם ברוג הוא אחיו של אהוד ברק. לא כולם יודעים על הקשר הזה וגילוי נאות היה מעניק לציבור תחושה קצת יותר טובה.
מיהו המרואיין?
כתבי 'מבט' של הערוץ הראשון דיווחו השבוע על חסיד ברסלב שהואשם בעיני אנשי קהילתו בסחר בסמים. בכתבה האריך הכתב והפליג בנוראות הטיפול לו זכה החסיד מחבריו לשעבר.
החסיד הוזמן להגיב לאירועים וככל הנראה במסגרת הבטחה שניתנה לו הוא כונה א' בלבד, יען כי ביקש היהודי לשמור על צנעתו וצנעת עשרת ילדיו. זכותו ויפה שהיא נשמרה על ידי אנשי 'מבט'. הבעיה היא שהכינוי א', משל היה המרואיין מבכירי השב"כ, הוא האמצעי היחיד שבו ביקשו ב'מבט' לשמור על אלמוניותו. כל השאר היה גלוי לעיון כל.
הנה לכם תמונה מתוך השידור. (כיוון שאנחנו כן דואגים לצנעתו חתכנו את התמונה באמצע, העיקר שתבינו את העיקרון):
התמיהה שלי היא פשוטה: מה עבר לכם בראש, החברים מ'מבט', כשכיניתם אותו הן בכיתובית והן בקריינות כ-א', אבל את קולו השמעתם ללא עיוות ולו הקל שבקלים, וכאילו לא די בכך, הצגתם לנו את אדון א' במלוא הדרו. לא טשטשתם את דמותו ולא עיטרתם את זקנו בריבועי שב"כ כמקובל במקרים שכאלה. מה בדיוק חשבתם? יראו חבריו לשעבר ושאר מבקשי רעתו את פניו, יגרדו בפדחתם ויאמר: אמנם הקול קולו של ידידנו משכבר וגם הפנים פניו הם, אבל לא בטוח שזה אכן הוא שהרי כתוב ששמו א' ולא כפי שהכרנוהו בשם מלא ובעל הברות רבות.
אני מקווה מאוד שמאחורי האירוע הזה לא עומד מישהו במערכת 'מבט' שחושב ש"הנה הצלחנו לעבוד על אחד שלא רואה טלוויזיה. אמרנו לו שלא נאמר את השם שלו בשידור, אבל הוא לא יודע שאצלנו רואים את הפרצוף, אז את זה לא הבטחנו. לא ביקש, לא הבטחנו".
מיהו צבוע?
במרוצת השבועות האחרונים נהנתה התקשורת לעטות על עצמה פני מצטדקים נגד תכנית 'האח הגדול' בערוץ 2. "זו רדידות", אמרו לנו. "גיבורי התכנית הם גיבורים ריקים שמחנכים לריקנות", הסבירו לנו והפליגו במאמרי דעות ובביקורת מתחסדת.
אז אולי תסבירו לנו, צדיקים גדולים שלנו, איך זה שלא הפסקתם לפמפם את התכנית הזו? איך זה שכוכביה הפכו למשל עבור כל תחום בחיים, מצבע לשיער ועד לפוליטיקה, עד כדי כך ששורבבו אמרות השפר של הכוכבים הללו גם ללשונם של מנהיגים כשר הביטחון אהוד ברק ואחרים? איך זה שלמרות התאונה הטראגית בדרום לא מצאו העיתונים הגדולים לנכון לדחוק (אם בכלל) את הדיווח על גמר התכנית לשולי העיתון, וגם 'מעריב' וגם 'ידיעות' העניקו לאירוע ריבוע מכובד בעמוד הראשון וכתבת סיקור ענקית בכפולת עמודי האמצע?
בקיצור, תחליטו: אתם יפי נפש או חמדני רייטינג כמו התכנית עצמה?
מיהו מרכזי?
שימו לב לקטע הקצרצר הבא מתוך שיחה שקיימה אילנה דיין בגלי צה"ל עם חבר הכנסת גלעד ארדן בבוקר יום חמישי, הבוקר שאחרי הפריימריז ב'קדימה'.
ארדן קטל (כצפוי) את הרכב רשימת 'קדימה' לכנסת, והוכיח עד כמה היא מייצגת את עמדות השמאל שהובילו לעקירה וכשלים נוספים, ואז נשמע המלל הבא (פחות או יותר):
אילנה דיין: אתה לא יכול להתעלם מכך ש'קדימה' מייצבת את עצמה כמפלגת מרכז לעומת הימניות שבה צבע פייגלין את הליכוד.
גלעד ארדן: אם צחי הנגבי נחשב מרכז אז באמת הגענו לימות המשיח...
אילנה דיין: אזכיר לך רק שהנגבי תמך בהתנתקות...
תוך כדי המילים האחרונות הנמיכה דיין את קולה, ואת המילה 'בהתנתקות' אמרה בקול נמוך מאוד ולא אופייני. ככל הנראה הבינה דיין את המבנה הלוגי הלקוי של המשפט שלה. הרי זו בדיוק ההוכחה לדבריו של ארדן. ובכל זאת, יש לשער שאילנה דיין חדת הלשון לא טעתה סתם כך. איפשהו בתודעה שלה באמת ההתנתקות מהווה מרכז פוליטי. קצת קשה להבין איך, אבל כנראה שזה מה שעובר לה בראש. חבל.
מיהו הזוכה?
העיתון 'ידיעות אחרונות' זיכה אותנו השבוע בכותרת – "זוכי פרס סוקולוב: ירון דקל ואריה גולן". הרשו לי לשאול: לאן נעלם אורי אליצור? למה הוא לא מופיע בכותרת, ואפילו לא בטקסט הכתבה עצמה? הרי גם הוא מחתני הפרס. אז מה קרה? רק אל תתחילו כאן עם סיפורי ה"אוי שכחנו, לא שמנו לב, באמת מצטערים...", שבענו מהסיפורים הללו...
מיהו כותב המהדורה?
שאלה קטנה לירון וילנסקי, איש גלי צה"ל: האם לא הרגשת קצת מטופש כשביום חמישי בערב הקראת במסגרת מבזק החדשות את המשפט שמישהו מאוד חכם כתב עבורך: "10 רקטות קסאם נורו היום. דריכות לקראת תום הרגיעה מחר"? הרגשת בנוח עם המשפט הזה, מר וילנסקי? הרי אם כך נראית הרגיעה, אולי באמת כדאי שיגיע סוף סוף תום הרגיעה. אז לשם מה הדריכות?
הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il
לגליונות האחרונים: