בהיאחזות הנח"ל בנצרים

ביום ראשון דיווחה התקשורת על הגעתם של טנקים צה"ליים לחורבות הישוב נצרים. גם הכתב הצבאי של ערוץ 2 רוני דניאל דיווח על האירוע, אבל בחר במילים הבאות "מה שהיה פעם ההיאחזות נצרים", כדי לתאר את המקום.

ובכן, מר דניאל הנכבד, נצרים, לידיעתך, היה ישוב לכל דבר. זה ממש לא הזמן לגמד את נצרים ולהפוך את הישוב הזה ל"היאחזות", לאיזה משהו ארעי, איזה שלושה ורבע נחל"אים עם סנדביץ' שהתיישבו שם והלכו כשהיה להם משעמם.

להזכירך: נצרים היה החל משנת 84' ישוב לכל דבר ובו כשישים משפחות, ארבע מאות בני אדם. בישוב היו מוסדות חינוך ומוסדות תורניים, חקלאות ענפה של עגבניות ליצוא, מנגו, ירק ללא תולעים, לול פטמים ומחצבת חול. נראה די ברור שלא מדובר בהיאחזות, נכון?

 

יהיה טוב?

נעימת הרקע שבחרו בגלי צה"ל לג'ינגל שעוסק בהתגייסות אמנים לטובת תושבי הדרום היא שירו של דיוויד ברוזה 'יהיה טוב'. אז אמנם ברוזה הפך במלחמה הנוכחית ובמלחמה הקודמת לזמר המקלטים, ואף זכה בשל כך למקום של כבוד (ולעג) בתכנית 'ארץ נהדרת', אבל להחליט שדווקא השיר הזה עם השורה הידועה 'ואמרנו בוא נשלימה, ונחיה כמו אחים, ואז הוא אמר קדימה, רק תצאו מהשטחים', דווקא השיר הזה מתאים למלחמה שהולדתה בחטא היציאה הזו מהשטחים, כלשונו של יהונתן גפן? דווקא זה?

או שהמחליט על כך הוא מישהו בעל חוש הומור גבוה במיוחד, או במישהו חסר טעם במיוחד, או סתם באיש שמאל שמבחינתו יציאה משטחים היא מתכון בטוח ואוטומאטי לשלום ולא למלחמה, ומבחינתו לא משנה מה קורה במציאות - יהונתן גפן הוא הוא נביא דורנו. אין לדעת.

 

המילה הראשונה

ואם כבר בגלי צה"ל עסקינן – הערה קטנה לעירית לינור וקובי אריאלי שביום שלישי הגישו את התכנית 'המילה האחרונה':

כדרככם, וכדרכה של התכנית, עסקתם בלשון צינית ומבודחת, תוך גלגולי צחוק קולניים, גם בנושא לכידתו של מחבל על ידי כוח צה"ל, ובעיקר באופן הדיווח על כך בתקשורת. עירית תיארה את העיסוק המופרז בפלנלית שעל עיניו ובכובע שעל ראשו, קובי צחק והעביר את השידור למבזקן. עד כאן הכול טבעי וסביר. כך זה בתכנית הזו מזה שנים, ואת זה העם אוהב, כנראה. הבעיה היא שבמבזק דיווח מתן חודורוב כי הותרו לפרסום שמות ההרוגים מפגז הטנק. מעבר חד מדי, לא?

אגב, הבעיה מתחזקת בשניות שלאחר המבזק שעסק בשמות ההרוגים. אפשר אולי לחשוב שלפני המבזק הצמד המאושר שבאולפן לא היה מודע למבזק שעומד לנחות עליהם, אבל מיד עם השבת השידור לאולפן המשיכו קובי ועירית, כאילו כלום לא קרה, וכאילו אין כעת ברחבי הארץ מאות לאלפים שנעטפים ביגון אישי וכללי, המשיכו בלשונם העולזנית ללהגג בצחקוקים והפעם סביב הופעתו של בנימין נתניהו באולפן 'עובדה'. השניים התייחסו לקושי הנתניהואי לתקשר בנחמדות עם ילדים – ללא ספק עילה ראויה להלצות ולחיוכים, אבל מיד אחרי מבזק על שמות ההרוגים? יש כאן משפחות, קרובים, מקורבים, חברים, ובכלל עם שלם שמתאבל עכשיו. לא ראוי למתן מעט את המעבר אל ציחקוקיכם?

ותודה לאורנית עצר שהפנתה את תשומת ליבנו לדברים.

 

לא לכולם מותר להיות קטנוני

תארו לכם שלפני דיווח על קסאם או גראד שפגע באשקלון היה ערוץ 7 כותב "רבין הבטיח שלא יהיו קטיושות באשקלון, אז באו גראדים". מה הייתה אז ההתייחסות לדיווח הזה? היו אומרים שזו קנטרנות ימנית, שזה לא יפה. שזה מבזה את זכרו של רבין. שדי עם ה'אמרנו לכם' הזה.

אז איך זה של'הארץ' מותר לכתוב את הכותרת הבאה: "הרבנים הבטיחו שהצדיקים יגנו על נתיבות ואז נפל טיל גראד ליד קבר הבבא סאלי"? הרי מה רצו אנשי 'הארץ' להרוויח על הדרך? – גם לדווח על הגראד וגם להביא איזה דאחקה על חשבון הרבנים. הנה אלה, הפרימיטיבים שמבטיחים הבטחות סרק... להארץ, כך מסתבר, איש לא יעז לומר ש"זו קנטרנות חילונית. זה לא יפה. זה מבזה את הרבנים".

ככה זה. יש מי שמותר לו ויש מי שאסור לו.

 

האסימון נופל, אבל לאט

בפתיח לראיון שקיים ארי שביט (הארץ) עם בני בגין הוא כותב שהתעקשותו במאבק נגד העקירה "גרמה לו להיתפס כחריג, כאובססיבי ולעיתים אף כתמהוני. למרות שבסופו של דבר התברר שבגין צדק בזמן שהקונצנזוס טעה".

על פניו משתמע מהמשפט הזה ששביט הגיע סוף סוף למסקנה המתבקשת מכל אדם הגיוני – מתנגדי העקירה שוב צדקו, למרבה הבעסה...

זו ממש הסיבה שמה שמתמיה אותי הוא נוסח השאלות בראיון הזה: "העשירייה הראשונה של הליכוד רוב רובה ימין. אם נתניהו הוא רק ראשון בין שווים הוא לא יוכל לעשות שום פשרה ולא יוכל לקדם שום תהליך מדיני", שואל שביט בדאגה את בגין. כלומר מבחינתו, למרות שבגין צדק, עדיין הרציונאל הנורמטיבי דורש פשרות מדיניות שעלולות לא להתממש בגלל הרשימה הימנית מדי לטעמו, של הליכוד.

בהמשך הראיון הוא תוהה על עמדתו המוזרה של בגין שמעז לחשוב שעמדותיו אינן טעות. כמעט אפשר לשמוע מבין דפי העיתון את קולו של שביט נוזף בבגין שמשוכנע, אוי לה לאותה בושה, ש"ארץ ישראל השלמה הייתה רעיון נכון, ההתנחלויות היה רעיון נכון, צדקתם לכל אורך הדרך. אילולא בא שהשמאל עם אוסלו ואילולא בא המרכז עם ההתנתקות מצבנו היה שפיר". באמת רעיון מוזר, מר שביט...

העניין הופך חמור הרבה יותר כששביט אומר לבגין שמשנתו המדינית קשה לעיכול כי "אתה מבטל לחלוטין 15 שנים שבהן ישראל עשתה כברת דרך ובחרה בשלום ובחרה בחלוקת הארץ, והשאירה מאחוריה את האידיאולוגיה של מצודה מבוצרת". שמעתם מה אמר הכוכב שביט? ישראל עשתה כברת דרך ובחרה בשלום! אם הבדיחה הזו לא הייתה עצובה היינו מבקשים להצחיק איתה את חיילינו ברצועת עזה. לשעשע אותם במצב הנוכחי זו ממש מצווה, לא?

וזה לא נגמר. שביט תוהה אם בגין אינו חושש להמיט בעמדותיו על ישראל אסון מדיני ומוסרי. ממש כך. כאילו שהמצב הנוכחי שנולד מהעקירה, מההתנתקות, ומחזון השמאל, הביא לגן ורדים, שושנים, רקפות ונרקיסי ביצה.

בקיצור, לשביט ירד האסימון, אבל רק בפתיח. כשהוא נכנס כבר לשוונג של הראיון זה עובר לו ומתברר שהכול אותו דבר. השמאל אותו שמאל והים אותו ים.

 

מילה טובה 1

ללינוי בר גפן, ערוץ 2. בדיווח משדרות שידר משה נוסבויים שקט ביטחוני במילים הבאות: "שקט הבוקר בשדרות. צריך לנקוש על כל עץ בסביבה". לינוי שהייתה באולפן המשיכה את נוסבויים במילים "...אם אתה נוצרי, כמובן".

על עשיית הסדר הקטנה הזו, שמעט הביכה את נוסבויים, ראויה לינוי למילה טובה.

מילה טובה 2

לגבי גזית (כן, כן, גבי גזית) שבשידור שלו ברדיו 103 ראיין את ריבחי רנטיסי ודאג להבהיר לו שכדאי לו להפנים שירי הטילים על העורף הישראלי היה מאוד לא משתלם מבחינת העזתים. וכשרנטיסי אמר לו שהירי יימשך גם אחרי המלחמה הבהיר לו גזית שלא יקום ולא יהיה, הירי ייפסק. "צה"ל יהרוג בכם מאות ואלפים עד שתזחלו על ארבע ותבקשו הפסקת אש", אמר לו גזית.

דברים דומים אמרו גם הצמד שי ודרור (גם הם מ-103FM) לאותו רנטיסי. ובכן, האם שמאלני תל אביב התעוררו?

מילה טובה 3

לרזי ברקאי שהעז לשאול את עורך הדין דב וייסגלס אם הוא לא חש קצת לא בנוח לאור המצב הביטחוני, בשל מה שברקאי הגדיר כ"החטא הקדמון, ההתנתקות", שאותו קידם בלהט וייסגלס.

וייסגלס מצידו אגב, לא הבין על מה מדובר "היו קסאמים עוד לפני ההתנתקות", אמר. ברקאי לא ויתר לו ושאל אם לא נראה לו שנוכחות צה"ל בשטח הייתה מונעת את המצב מלהגיע למציאות הנוכחית. וייסגלס נותר בעקשנותו. לא מבין מאיפה בא לברקאי הרעיון הזה.

אז אמנם וייסגלס לא מבין, אבל על עצם האומץ לומר לו בשידור את הדברים ראוי ברקאי למילה טובה.

הערות והצעות ניתן לשלוח ל zitutim@inn.co.il

לגליונות האחרונים:

לגיליון מס' 22 של 'ציטוטים'

לגיליון מס' 21 של 'ציטוטים'