"לא אצלנו"

מה היה קורה אם על קירות מבנה בניו יורק או מנהטן, פריז או ברצלונה היו מוצאים יהודים כתובות גרפיטי בנוסח 'יהודים לא אצלנו'. אני יכול לשער את הזעקה העולה השמיימה נגד אנטישמיות ושנאת יהודים. סביר להניח שראשי הקהילות היו תובעים תגובה תקיפה של השלטונות ומן הסתם הנשיא או אחד משריו היה נזעק להבהיר את התיעוב שהוא חש כלפי תופעות נפסדות שכאלה.

אז תסבירו לי אתם איך תמונה כזו מופיעה בעיתון 'מעריב':

נכון, לא כתוב שם יהודים אלא רק ציור של מאפייני החרדים, אבל העיקרון די מובן, לא?

מה שמפתיע אולי יותר הוא איך קורה שהעיתון מעריב לא רק מדווח על ההחלטה שלא למכור דירות לחרדים בקריית יובל, ולא רק מציג את תמונת הגרפיטי הזו, אלא מוסיף למעלה כותרת מתגאה: "אחרי החשיפה במעריב בוטל מכרז המעונות בשכונות קריית יובל". כלומר – מה שאתם רואים כאן הכול בזכותנו. יופי של גאווה עיתונאית.

יש לכם הסבר?

 

שמח במערה

ב'וואלה' דיווחו על מלחמת המצלמות שמנהל ארגון 'בצלם' נגד מתנחלי דרום הר חברון. 'בצלם' חילקו מצלמות לשוכני המערות שם כדי שיוכלו להוכיח את התעמרות המנחלים בהם.

הבעיה היא שכשמפעילים את הסרטון של וואלה במקום לראות עבירות של מתנחלים רואים דווקא עברה פלילית של שוכני המערות עצמם. הנה לכם התמונה מתוך הסרטון. מסתבר שהם מגדלים בתוך המערה גור איילים (ככל הנראה במסגרת הכנתו להיכלל בסעודה כלשהי). וזו כבר ממש עברה פלילית. המשטרה מוזמנת לחקור ולעשות שימוש חיובי במצלמות בצלם.

ותודה לנפתלי על הפניית תשומת הלב.

שמח בקראווילה

הנה כותרת שראוי היה לנסח קצת אחרת, או לפחות להחליף בה מילה בעייתית אחת.

העיתון 'מעריב' פרסם ידיעה תחת הכותרת "לא רוצים לעזוב את הקראווילות". נשמע לכאורה מרענן לשמוע מישהו שכל כך מרוצה מהקראווילה שלו למרות ארבע שנות נדודים, עד כדי כך שהוא לא רוצה לעזוב אותה.

ובאמת, מסקרן לדעת איך קרה שלמרות הטענות והמענות שנשמעו אין ספור פעמים על היחס לעקורים, פתאום מתגלה שהם כל כך נהנים שם בקראווילות עד כדי כך שאנשים דבקים בה ולא רוצים לנטוש אותה. חוץ מזה שאם כל כך טוב שם אולי כדאי שגם אנחנו נבקש לנו איזו קראווילונת אחת שכזו. מה שברור למעלה מכל ספק מהכותרת הזו שאנשי 'מעריב' ממש מקנאים ביושבי הקראווילות.

אז מה טוב שם כל כך?

כדי לברר את התעלומה צללנו אל תוככי הכתבה ומפח נפש אחז בנו. התברר שפני הדברים קצת שונים והכותרת הייתה צריכה להיות 'לא יכולים לעזוב את הקראווילות' ולא "לא רוצים". מסתבר שלרבים מיושבי הקראווילות פשוט נגמר הכסף במהלך ארבע השנים האחרונות וכעת אין להם אפשרות לבנות בית חדש. "פשוט נגמר לנו הכסף. אין לנו כסף לבנות בית חדש", הם אומרים ומבקשים להעביר את הקראווילה לשטח של יישובי הקבע.

וכך, במחי כותרת אחת, הפכו הסבל והמצוקה לדבקות ואהבה לארגז הקרטון המכונה קראווילה.

 

להתנצל... בשביל מה? עדיף להבהיר, ובקטן...

כותרות ענק סיפרו לעם היושב בציון על הביקור שערכו בני הזוג נתניהו ביום שישי שעבר בבסיס בו משרת בנם בכורם יאיר. העיתונים דיווחו בהרחבה על האירוע ו'מעריב' הפליא לעשות ולבד מכותרת הענק נמרחה בעיתון כתבה על פני יותר מעמוד שלם ובו נפרס תיאור האירוע. סיפרו לנו שם על רכבי האבטחה שהתלוו לראש הממשלה, סיפרו לנו על שינויי לוח זמנים לכבודו של נתניהו, סיפרו על הנשימה לרווחה של מפקדי הבסיס כשנתניהו עזב את המקום. בקיצור כתבת ענק שחוץ מלספר לנו על חשד שנתניהו גנב קופסת לוף מהבסיס היה בה כמעט הכול

.

יממה של מהומה חלפה. יממה שבה התקשורת מנסה לנבור בכל דקה מהביקור הזה כדי למצוא ליקויים וכשלים – הם ישבו רחוק משאר ההורים, למה? ראש הממשלה נכנס לשיחה עם מפקדי הבסיסי, אוי ואבוי... המפקד ביקש צילום, אסון קולוסאלי. מי נתן את ההוראה? הצילו, שחיתות!!! ואז, למחרת, ביום שני, מצאו לנכון לתת לנו בעמוד 19 למטה הבהרה, לא התנצלות חלילה, אלא רק הבהרה שמקפלת את כל העליהום על ביבי ושרה ובסופה נכתב שאת הביקור יזמה מפקדת הבסיס ולא לשכת ראש הממשלה.

טוב שהבהרתם.

 

שנאה חד צדדית

לקראת יום תשעה באב אמר מגיש החדשות בערוץ 2, אורן ויינגלפלד, שבית המקדש חרב בשל שנאת חינם, וספק אם בימינו תמונת המצב שונה בהרבה. כדי להוכיח את דבריו הציגו לנו קליפ קצר ובו סצנות שיוכיחו את שנאת החינם הפושה בנו. בקליפ הזה הופיעו אירוע דריסת העולה מאתיופיה בכניסה לחניון, הפגנות החרדים בירושלים, אוהדי בית"ר ירושלים מסרבים לעמוד דקת דומיה עם אוהדי סכנין, הקריאות 'נאצים' שנשמעו בעת מעצרו של חבר הכנסת בן ארי, ועוד אירוע או שניים.

אפשר לקבוע שלמעט קטעון אחד קטן (על תקיפת הניאונאצים) כל הקטעים עסקו בימין או בחרדים. ואני לתומי שאלתי את עצמי: אם כבר מדברים על שנאת חינם לאן נעלם אזכור של אנשי 'שוברים שתיקה'? לאן נעלם אזכור המהומות השמאליות-פלשתיניות בבילעין? לאן נעלם אזכור ההרס הברוטאלי של בית משפחת פדרמן? לאן נעלם אזכור כלשהו של דברי פרופ' יורי פינס שקרא להרוס את ביתו של רועי קליין הי"ד?

בקיצור, איך קרה שכל האלימות והשנאה שמופיעה בקליפ של ערוץ 2 זורמת רק מימין לשמאל?

 

תרחישים

ובערוץ 10 שידרו בליל תשעה באב בשידור חוזר את סרט "התרחיש" של ירון לונדון על מה שצפוי אם ייחתם הסכם שלום שיכלול חלוקה של ירושלים. המסקנה היא שהמהלך יוביל לכאוס כולל בין העולם המוסלמי לישראל. איכשהו הצליח ירון לונדון להטיל את האשמה לאירוע על הימין הישראלי, זה שחולם על הקמת בית מקדש בהר הבית, ולא על אותו ראש ממשלה שיחתום על חלוקת ירושלים.

לונדון הקפיד לראיין אנשי ימין ואת כולם שאל את אותה שאלה "ומה יהיה גורלם של המסגדים שעל הר הבית?", כאשר התשובה הובילה בעצם לאותה מלחמת עולם צפויה והאשם הוא, איך לא, הימין הקיצוני לפלגיו השונים.

הסרט ערוך באופן המשלב קטעי וידאו ישנים של מהומות, קטעי ארכיון שונים ומעין מהדורת חדשות המדווחת על קצב התדרדרות העניינים. מי שפיספס את האזהרה שמדובר בעריכה ואפקטים טלוויזיוניים עלול היה לחשוב שאכן מדובר בתיאור עובדתי ומציאותי של המצב.

אז מעבר לשאלה מה הועיל לנו הסרט הזה, ומה היה דחוף לנו לראות אותו דווקא ביום תשעה באב? מעבר לשאלה אם מה שרצו אנשי ערוץ 10 להראות לנו בתשעה באב הוא שהשאיפה לבית המקדש תוביל אותנו למלחמה כוללת, ומעבר לשאלה אם דווקא הסרט המפלג הזה בין חלקי העם, שמצייר את הימין כהזוי ומחרחר מלחמה, הוא הסרט שצריך לראות ביום חורבן הבית (על שנאת חינם), מעבר לכל השאלות הללו רציתי לפנות לירון לונדון:

ירון היקר, מכיוון שלא ראיתי סרט מאזן מול הסרט הזה שלך, הרגשתי צורך להציג בפניך תסריט חלופי:

ראש הממשלה ויו"ר הרש"פ חותמים על הסכם הקמת מדינה פלשתינית ובירתה מזרח ירושלים. לאחר צילומים יפים בבית הלבן מחיאות כפיים מנומסות וקוקטלים בבירות אירופה מתארגן החמאס בנקודות שולטות בירושלים ונערך למתקפה על מערב העיר. דיווחי מערכת הביטחון על ההיערכות הזו נשללים ונדחים על ידי שוחרי שלום שיושבים על צמתי ההכרעה בממשלת ישראל. המתקפה על מערב ירושלים מתרחשת במקביל לתקיפת טילי סקאד מאזור קלקיליה וטול כרם על כל ערי המרכז...

צריך להמשיך את התרחיש הזה ולמנות את מספר ההרוגים, או שכבר הבנת לאן אנחנו צפויים להגיע עם חזון שלום הבלהות שלכם?

 

יבורך

למילה טובה ראוי העיתונאי יעקב אחימאיר שידע לשאול את השאלות הנכונות כשראיין את השופט ריצ'רד גולדסטון, ראש וועדת החקירה של האו"ם לבדיקת אירועי 'עופרת יצוקה'.

אם פספסתם אז הנה תזכורת קטנה: אחרי שגולדסטון השמיע את עמדותיו על כמה חבל שישראל לא הציגה את עמדתה בפני הועדה. "זו הייתה הזדמנות להציג את עמדתכם, היינו מאוד קשובים לסבל שלכם", הוא אמר שכאחימאיר מקשיב לו בנימוס אופייני ובארשת של כובד ראש. ואז הגיע שלב השאלות של אחימאיר שביקש לדעת איך בדיוק חושב כבוד השופט שישראל יכולה להאמין להגינותה של הועדה כאשר במשך שמונה שנים של ירי על אזרחי ישראל לא טרח האו"ם להקים ועדה שכזו. השופט ניסה לגמגם משהו על זה שזה אמנם נכון עובדתית, אבל לא הוא קבע את הקמת הועדה. אחימאיר המשיך באותה רוח ושאל את השופט איך יתכן שאחת מתוך ארבעת חברי הועדה היא פלונית (הזכיר את שמה שאינני זוכר אותו) שכתבה מאמר ארוך בו תקפה את ישראל במילים חריפות ובוטות. "אתה לא חושב שיש בכך בעייתיות כשאחת מכם כבר הביעה דעתה עוד לפני החקירה?".

לא. צר לי לספר לכם. לא הייתה לשופט המלומד תשובה מי יודע מה חכמה שתרגיע את יעקב אחימאיר והוא מצידו המשיך ותהה אם לדעתו ישראל יכולה לסמוך על הגינות מסקנות הועדה. גולדסטון הבטיח שיעשה הכול כדי שהמסקנות תהיינה הוגנות.

נראה לי שבסופה של השיחה הזו כבוד השופט המלומד הבין טוב מאוד למה ישראל לא שיתפה פעולה עם הוועדה.

 

החסמב"ה של 'הארץ'

תחת הכותרת 'סוד מוחלט בהחלט' תקף יאיר נבו ב'הארץ' את החלטת בית המשפט לשחרר את זאב בראודה שירה בפלשתינים שתקפו אותו באבנים.

את דבריו המלומדים פרס על פני כתבת ענק שכותרת המשנה שלה הייתה "זאב בראודה מקרית ארבע צולם יורה מטווח קצר בשני פלשתינים לא חמושים. בשבוע שעבר בוטל משפטו. איך זה קרה? אסור לספר. מותר לנסות לנחש".

אז כדי להראות לנו עד כמה משוכלל חוש הניחוש שלו הוא מספר לנו על החלטת בית המשפט שכל עוד הפרקליטות לא מוצאת לנכון להציג עדויות נוספות אין יכולת להעמיד אותו למשפט, ומנגד הפרקליטות מסרבת להציג את החומר מחשש לפגיעה ביטחונית.

נבו מתאר את ההחלטה כנלעגת וככזו המבקשת לשמור על עורו של בראודה ללא סיבה של ממש. (התנהגות קצת לא אופיינית, לפרקליטות, לא?)

מה שמשך את תשומת ליבי הוא האופן בו מתאר נבו את אירוע הירי. בראשית הדברים הוא כותב שמדובר בפלשתינים לא חמושים. לכאורה עוברי אורח תמימים שעברו במקום אולי תוך כדי קטיף של פרחי בר... אחר כך, עמוק בכתבה, מוסיף נבו פרט נוסף "כמה מהם אף הרימו אבנים כנראה במטרה ליידותן על המתנחל". כלומר זה רק 'כנראה' שהם רצו ליידות עליו אבנים, אבל בהחלט ייתכן שהם הרימו את האבנים כדי לנכש את הדרך ממכשולים כדי לאפשר לבראודה לפסוע מעדנות אל לביתו והוא סתם כך ירה בהם להנאתו.

משום מה נבו מקווה להסתייע בזיכרונם הקצר של קוראי 'הארץ' שאולי ישכחו את הסרטון שתיעד את האירוע, סרטון שבהם ראינו איך בראודה נרגם באבנים, סלעים ומוטות, הוא מקווה שישכחו קוראי העיתון את התנפלות הפורעים הערבים באגרופים על בראודה, הוא מקווה שנשכח גם את מראה ראשו הפצוע של בראודה מניסיון הלינץ' שממנו הוא יצא בעור שיניו בזכות הירי הזה, הוא מקווה שקוראי 'הארץ' ישכחו שבראודה עמד לבדו מול חמישה פלשתינים ולא קשה לנחש לאיזה מצב צבירה הוא היה מגיע אלמלא שלף את אקדחו.

מה שלא ברור לי הוא איך ייתכן שעיתון שמקווה שקוראיו בעלי חוש זיכרון כל כך לקוי מגדיר את קוראיו כ"אנשים חושבים"?

 

עזבו עובדות, תנו כותרת

תזכורת: העיתונים ממשיכים להגדיר את האם החשודה מירושלים כ"האם המרעיבה", ולא 'האם החשודה בהרעבה', או כל הגדרה מעודנת אחרת. השבוע זה הפך לכותרת תצלום השער של 'מעריב':

גם כותרת הכיתובית שליוותה דיווח בערוץ 10 הייתה "המרעיבה לא הגיעה וכו' "... ואלו רק דוגמיות.

חשוב להזכיר את דבריה של נשיאת מועצת העיתונות, השופטת בדימוס דליה דורנר, בראיון לערוץ 7. דורנר קבעה בצורה ברורה שההגדרה 'האם המרעיבה' מנוגדת לתקנון האתיקה ולכללי הזהירות המחייבים את העיתונאים. היא גם הזמינה את הציבור להתלונן במקרים כאלה. מדבריה התברר שהציבור מתלונן מעט מדי, מה שמגביר את התופעה.

 

בדרך לכאן ראיתי איש מוזר

ואם כבר בתלונות עסקינן אז הנה לכם תלונתו של אריה ליכטנשטיין על התכנית 'לונדון את קירשנבויים' בערוץ 10. התלונה הועברה דרך האגודה לזכות הציבור לדעת. נראה לי שהטקסט אומר את שלו. קראו אותו, כמעט כלשונו:

"העיתונאית סיוון כהן רואיינה בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" על סיומו של המשבר בקבוצת הכדורגל "ביתר ירושלים". בין שאר דבריה אמרה כהן כי נותן החסות החדש לקבוצה, גומא אגאייר, הוא גוי שהתגייר. היא כינתה אותו "מוזר", משום, שלדבריה, הוא מזכיר בדבריו את תקוותו ואמונתו כי בית המקדש ישוב וייבנה.

המראיינים לא הגיבו על דבריה, כפי שהם נוהגים להגיב בד"כ כאשר דברי המרואיין אינם עולים בקנה אחד עם השקפותיהם.

אולם צופי הערוץ יכולים להירגע. מר אגאייר אינו מוזר כלל ועיקר. כיהודי שומר תורה ומצוות הוא מייחל בכל עת לכינונו מחדש של בית המקדש. ביטוי לכך מצוי ב"תפילת העמידה", אותה מתפללים שלש פעמים ביום. לפיכך, אם יש משהו מוזר בפרשה זו, אין לו קשר אל מר אגאייר, אלא אל הבורות הרבה בענייני היהדות, שהיא, לצערנו, נחלת רבים, וביניהם גם עיתונאים מכובדים.

לפי שעה לא ידוע לנו על מענה לפנייה הזו של ליכטנשטיין.

 

תגובה? תזכירו לי מה זה בכלל?

ועוד תלונה אחת שהניבה נזיפה של נציב קבילות הציבור ברשות השידור בעורך 'מבט', יורם כהן.

ראשיתו של הסיפור בתלונה שהוגשה (גם כן דרך 'זכות הציבור לדעת') ע"י טל רוזנבלט:

"במהדורת מבט שודרה כתבה בעניין המאבק על שליטה בבית כנסת בשכונת קריית היובל בירושלים בין חרדים ובין ותיקי השכונה. הכתבה נפתחה בקטע מוקלט ממצלמות האבטחה של בית הכנסת, בו רואים את רב קהילת חב"ד בשכונה מותקף פיזית. לדברי הכתב, הרב הותקף ע"י "קבוצת מתפללים חרדים ליטאים שלטענתו (של הרב) מנסה להשתלט על בית הכנסת". בהמשך הכתבה מוצגים ותיקי השכונה המלינים על כך שחסידי חב"ד בעצם הם אלו שמשתלטים על המבנה ששייך להם עוד מלפני עשרות שנים, מימי עלייתם ארצה.

בין אם כך ובין אם כך, אם על בני העדה החרדית הליטאית נפלה האשמה של הלקאת הרב כביכול, מדוע לא ניתן לנציגיה הזכות להגיב להאשמה חמורה זו? חוץ מהנאמר בתחילת הכתבה, לא נזכרו בשנית החרדים הליטאים באף הקשר בהמשכה. אם לעצם היותם בני העדה הליטאית אין קשר להשתלשלות הדברים, לשם מה צוין כי הם משויכים אליה, ואם יש - מדוע לא ניתנה להם במה להבהרת מקומם ודעתם בויכוח?

עד כאן נוסח התלונה, והנה מכתב התגובה של אלישע שפיגלמן, נציב קבילות הציבור ברשות השידור:

"זכות התגובה היא אחת מזכויות היסוד והיא מעוגנת בכללי רשות השידור. מחובתו של הכתב לבקש תגובה מכל גורם או אדם שיפגע מדברים שנאמרו בכתבה".

שפיגלמן הבטיח במכתב שיעביר הערה לעורך 'מבט', ואכן כך היה. הציצו בנוסח מכתב ההערה:

אל:  יורם כהן, עורך מבט (12/7/09)

שלום רב,

הנדון: זכות התגובה

ראה קבילה ששלחה אליי טל רוזנבלט בעניין תגובתם של "חרדים ליטאים". לא יתכן שהכתב יסתתר מאחורי דברים שאומר מרואיין זה או אחר המאשים קבוצה כלשהי שתקפה אותו - ולא יפנה לדוברם של המואשמים לקבל ממנו תגובה. קבלת תגובה מעוגנת בכללי היסוד של העיתונאות בכלל ורשות השידור בפרט, החובה לוודא שהכתב פנה לקבלת תגובה כיאות מוטלת בראש ובראשונה על עורכי המשנה ועורך המהדורה.

איך נאמר כבר פעם: טל. יש שכר לעמלך.

הערות והצעות ניתן לשלוח ל [email protected]