למה דואגים ב'מעריב'
בימים אלה מצלם הבימאי חיים בוזגלו סרט עלילתי על רצח רבין, 'סרק סרק' שמו. רועי בהריר, כתב 'מעריב', ביקר בסט ועל פי הכיתוב שבחרה מערכת העיתון הוא "חזר מודאג" מהביקור. ניסינו לברר מה כל כך מדאיג ומטריד בסרט ההולך ונרקם.
משום מה נראה לי שמה שמטריד ומדאיג את העורכים שם שהמסקנה של בוזגלו אינה תואמת בהכרח את הגרסה הרשמית של מדינת ישראל אודות הרצח. אולי מדאיג את אנשי 'מעריב' שמבחינתו של בוזגלו בכלל לא בטוח שאנחנו יודעים מי הרוצח כי יש לא מעט אפשרויות ולא מעט חשודים. אולי מדאיג את 'מעריב' שבוזגלו, בימאי הקולנוע הראשון שמרים את כפפת הרצח הזה לאקרנים אומר ש"העובדה שפעיל ימין קיצוני הוא ממש לא החשוד היחיד כאן יש בה כדי להביע ביקורת מסוימת על האשמה הגורפת שרבצה על המגזר הזה אחרי רצח רבין". אולי מדאיג אותם שגם השחקן עמוס לביא שמשחק את ראש השב"כ מביע דעה דומה ואומר שהמטרה היא לחדול מלמקד שנאה כלפי הימין, ומוסיף ש"ההשערה הראשונה היא שזה בא מהימין הקיצוני, אבל אין לזה הוכחות ואתה לא באמת יכול לדעת מי עשה את זה". לביא מדגיש ש"גם רצח רבין אף אחד לא יודע מה היה שם... להגיע לשטח סטרילי עם כל כך הרבה אבטחה זה לא אמין. אם היית מצלם כזה סרט אף אחד לא היה מאמין לך" – אולי האמירה הזו מדאיגה את 'מעריב'.
ואולי מה שהדאיג את אנשי 'מעריב' זו העובדה שאפילו הכתב שלהם התחיל כנראה קצת לפקפק בגרסה הרשמית של הרצח, וכשהוא פוגש את איש השב"כ שמלווה את הסרט ומייעץ בפרטים טכניים הוא שואל אותו עד כמה התערב בתסריט ו"לא גילית לבוזגלו מי באמת רצח את רבין?", כלומר גם בהריר התחיל להציב סימני שאלה, זה כבר ממש ממש מדאיג.
עכשיו אתם יודעים מה רע לכם
ב'הארץ' ממשיכים לקבוע לנו מדי שבוע מה טוב לנו ומה רע לנו על פי תפיסותיהם ועמדותיהם המוכרות והידועות של אנשי העיתון. תודו שאתם לא מופתעים שהסדרה הדוקומנטארית על בה"ד 1 המשודרת בערוץ 2 ממוקמת בחלק ה'רע' של הטבלה. תודו שידעתם שסדרה שבה מחנכים את קצינינו הצעירים ש"אתם צריכים לנצח במלחמה הבאה" לא יכולה למצוא מקום טוב יותר בטבלה של 'הארץ'.
ומה עושה רע לרזי
רזי ברקאי ראיין תושבת 'שער הגולן' ושוחח עמה על דא ועל הא. איפשהו בין דא להא, בין מזג האוויר למצב הצימרים סיפרה המרואיינת שהיום המצב בחדר האוכל לא כמו פעם, כשהקיבוץ היה אידיאולוגי שמו"צניקי, היום היא רואה כל מיני חובשי כיפות... (לא עלינו). רזי ברקאי הבין היטב לליבה הדואב לנוכח המראה הקשה – כיפות בלב הקיבוץ, וכה אמר לה ברקאי בנימה מבינה ומשתתפת בצער: "אוי אוי אוי אל תדרכי לי על יבלות..."
עכשיו הבנתם מה הורס לרזי ברקאי את הנוף כשהוא מגיע לצימר בצפון.
(ותודה לארגון 'תדמי"ת' ששמעו, הקליטו ודיווחו)
תרגיל בדמיון פוליטי
תארו לכם שהימין הפוליטי היה מריץ את בני אלון לנשיאות המדינה ובקונסטלציה פוליטית מסוימת הוא גם היה זוכה, ותארו לכם שממרומי כסאו הממלכתי היה ממשיך לקדם את תכניתו המדינית 'היוזמה הישראלית'...
מישהו מכם מתאר לעצמו שמהלכים כאלה היו מתקבלים בשקט ציבורי ובדיווחים אדישים? אז תסבירו לי איך יתכן שבלי שום ניחוח מחאה, ואולי אפילו בניחוח הערצה, אנחנו מקבלים טקסט כזה מבן כספית ב'מעריב': "בינתיים, הנשיא שמעון פרס מקדם את התכנית המדינית שלו כמו שרק הוא יודע"? ובהמשך הטור שלו הוא מספר כי האדישות או ההסכמה שבשתיקה מצידו של נתניהו למהלכי פרס עשויה בהחלט להביא אותו למצוא את עצמו בוקר אחד מול "הסכם למדינה פלשתינית בגבולות זמניים בקונצנזוס של כל העולם, בלי שרצה".
מבחינתה של התקשורת שלנו מדובר במהלכים סבירים ומקובלים מצידו של נשיא מכהן. להיפך, הוא אפילו ראוי לשבח על פעילותו. בקיצור, העיתונאים מוחאים כפיים חרישית, שלא נשים לב, והפוליטיקאים של הימין מקבלים את הכול באדישות ומתעוררים אחרי שהדייסה מוכנה. כך שוב מתברר שהשלטון שייך רק לצד אחד של המפה ועזבו אותנו מרצון הבוחר וקשקושי הדמוקרטיה האלה.
פרשת התקשורת המכפישה
מבחינת התקשורת ממשיכה האם הירושלמית להיות מרעיבה ולא חשודה בהרעבה. דוגמא נפלאה לכך העניק לנו ירון וילנסקי איש גלי צה"ל במשפט פתיחה לתכנית סיכום חדשות היום שלו כשאמר שהיום תעסוק התכנית באם המרעיבה ובאב החשוד ברצח בתו. הבנתם? האם שמכחישה כל קשר להאשמות נגדה מוגדרת מרעיבה והאב שמודה שרצח את בתו רק חשוד...
עולה לי בריאות – מילים טובות ל'מעריב'
העיתון 'מעריב' ראוי לכמה מילים טובות על כתבה ארוכה שעסקה במעשה הנבלה שעשה אלון חילו בספרו 'אחוזת דג'אני', ואני לא מתכוון לפרשת הפרס שנלקח ממנו אלא לעלילת הדם שהלביש על דמותו של יהודי גואל אדמות חיים מרגליות קלוורסקי העומד במרכז הספר.
למי שבמקרה לא יודע קלוורסקי, גואל אדמות שאכן התנהל כאן לפני כמאה שנה, מתואר בספר כעושק אדמות וכמי שחמד ערביה שבעלה הרחיק מעט נדוד. העניין הוא שהיהודי הזה לא רק שלא עשק אף אחד אלא שדגל בשיתוף פעולה עם ערבים עד כדי חזון מדינה דו לאומית. מי שאולי היה עשוי לכתוב עליו ספר ביקורתי הוא דווקא סופר מהימין הפוליטי, אבל מבחינתו של האדון חילו זה ממש לא משנה ומבחינתו אפשר לעוות את דמותו של אדם, סליחה, מה אמרתי אדם? זה הרי לא בדיוק אדם, זה יהודי...
ב'מעריב' האריכו בתיאור דמותו שוחרת השלום של קלוורסקי, ציטטו מסמכים בני התקופה, העניקו לצאצאיו במה להביע את זעמם נגד הסופר המתעלל בסבם, ביקרו גם את ההוצאה לאור (גם כן אור...) שתיארה את הספר על גב עטיפתו כ"הישג היסטורי מחקרי למדני" בעוד האמת מתבררת כשונה לחלוטין. בנוסף לכל אלה עימתו את חילו עם הנתונים ועם השאלות. הוא גמגם כמה תשובות מצ'וקמקות. בקיצור ל'מעריב' בהחלט מגיעות כמה מילים טובות על העימות העיתונאי הזה.
אגב, מה יקרה אם מישהו יכתוב ספר על סופר צעיר בשם אלון חילו שהזמין רצח של חברי ועדת פרס ספיר בגלל שאלה החליטו לקחת ממנו את הפרס שהוענק לו לאחר שהתברר שהספר שפרסם הוא בעצם העתקה של קטעי תרגום ישן של ספר סקוטי? האם גם אז יסתפק חילו בהבהרה שמדובר ברומן בדיוני? לא בטוח.
עוד מילה טובה
ובפרשת ההסתה כלפי הציבור החרדי מיד אחרי הרצח במועדון התל אביבי ראויים קלמן ליבסקינד ואראל סג"ל למילה טובה על מאמר שפרסמו ובו המשפט "אין לקבל את ההתנהלות הבזויה של חברת כנסת מ'קדימה' שמיהרה להצמיד את הרצח לעמיתיה בכנסת בלי לעצור רגע למחשבה צלולה וקרה. אם איש ימין היה אומר את הדברים על שמעון פרס אחרי רצח של מתנחל הוא היה כבר מבלה כמה שעות בחקירה באזהרה".
מחכה להתייחסות
רועי לחמנוביץ, דובר סיעת ש"ס בכנסת, עדיין מחכה לתגובה והתייחסות ממועצת העיתונות לתלונה שהגיש השבוע נגד עיתון 'הארץ' שפרסם קריקטורה המשווה בין מנהיג ש"ס הרב עובדיה יוסף לבין נשיא איראן מחמוד אחמדיניג'אד.
וכך כתב לחמנוביץ' לנשיאת המועצה, השופטת בדימוס דליה דורנר, בעקבות אותה קריקטורת מדמנה: "אין בתכלית מכתבי כוונה להדגיש בפנייך, כמי שישבה שנים רבות על כס המשפט, את העובדה כי רבים בתקשורת בחרו להעמיד לדין ולהרשיע ציבורית את אנשי ש"ס כשולחיו של המרצח הנפשע. בחטאם של רבים חטא גם מר בידרמן. מיותר יהיה לציין כי תנועת ש"ס מספר שעות לאחר האירוע המזוויע הוציאה הודעת גינוי לרצח הנורא, דבר שלא מנע מכותבי טורים ופוקדי מיקרופונים להציג את ש"ס כאחראים לאירוע. תכלית פנייתי היא ההשוואה הציורית שעשה מר בידרמן בין אנשי ש"ס למנהיג איראן. מנהיג איראן שכל תכלית קיומו היא הרצון היומיומי להשמדת ישראל מוצג כבר-שיח ושותף לגיטימי של מנהיגי ש"ס".
כפי שאמרנו לחמנוביץ' עדיין מחכה לתגובה.
אגב, בידרמן הסביר בראיון שאין מה לעשות, גם הרב עובדיה וגם המנהיג האיראני מתנגדים לאנשי קהילת המועדון התל אביבי ההוא, מה שאומר שאפשר להשוות ביניהם, ואני אומר שאם כבר אנחנו בעניין של השוואות אפשר בהחלט לערוך השוואה נוספת - בין בידרמן לאחמדיניג'אד שהרי שניהם נוהגים לקשקש, אחד במילים ואחד בציורים. מה אתם אומרים, השוואה הוגנת, לא?
פתאום יש כסף
לחיים יואבי רבינוביץ', המגדיר את עצמו 'אזרח פשוט', יש תפוצת מיילים לא קטנה, בה הוא פורש את משנתו בתחומים לא מעטים. הנה נקודה למחשבה שהפיץ השבוע ועניינה ההסדר עם ערוץ 10, לעיונכם:
השבוע הגיע לקיצו "משבר" ערוץ 10. משרד האוצר הזרים לעסק פרטי כושל, הטבות שונות בשווי של כ - 50 מיליון ₪. הכל כדי שאותו עסק, יוכל להמשיך ולשלם משכורות עתק, לכמה סלבריטאים בצמרת "התרבות".
לסל התרופות מצילי החיים, אין מספיק כסף, אבל לממן משכורות של 150 אלף ₪ לחודש, עבור קריינות חדשות, במשך פחות משעה, או לממן משכורת של 80,000 ₪ לחודש עבור קריינות של מזג אויר שנמשכת שתי דקות, יש די והותר, לצורך מטרה זו, מותר גם לחלוב את קופת הציבור ולגזול ממנה סכומי עתק.
איזה עזות מצח, לממן ערוץ זה, שהוא אח תאום של ערוץ 2, גם ברדידות וגם בשמאלנות .מעניין כיצד הקליקה השמאלנית בתקשורת, נתנה סיוע ורוח גבית, למשכורות עתק לחבריה, במימון כספי משלם המיסים. כן, זו אותה קליקה, שמטיפה לנו, על שחיתות, על גזילת כבשת הרש, ע"י הפוליטיקאים וכו' וכו'. איך אמרנו "רק הליכוד יכול"!!!
הערות והצעות ניתן לשלוח ל [email protected]
לגיליונות הקודמים של 'ציטוטים':