יכולתו המופלאה של האדם לזכור מוגדרת פעמים רבות כיכולת לאחסן מידע ולשולפו במידת הצורך, הגדרה שיכולה במידה זו או אחרת להתאים גם לבעלי חיים לא מעטים. אולם זיכרונו של האדם מהווה את היסוד להיותו הוא ויוצרת את הזיכרון הכללי, המאחד ומייחד אותנו.
עיקר הזיכרון הוא על דרך החוויה, ולא במסגרת ממוקדת של לימוד. אם נאפשר למידה – היא תיזכר יותר מאשר אם נלמד אותה. הזיכרון הוא מעין גנזך מוחי, המקדד את המידע העולה מהתקשורת בין חוש אחד או יותר ובין המציאות הסובבת. ככל שרב יותר מספרם של החושים המעורבים בתהליך כך הוא ייזכר יותר, ואף השליפה והשימוש במידע ייעשו בקלות רבה יותר. כמו כן לימוד שנולד מניסוי, מתחושה או מחוויה רגשית, ייזכר טוב בהרבה מלימוד תיאורטי רעיוני.
ניתן לחלק את הזיכרון על פי טווח הזמן שבו הוא שמור בבהירות בתודעתנו: זיכרון מיידי, זיכרון לטווח קצר וזיכרון לטווח ארוך. חשוב להשתמש בכל טווחי הזיכרון על מנת להטמיע את המידע. הזיכרון המיידי הוא ברירת המחדל הראשונית. רק מידע שיקוטלג כבעל ערך ייהפך זיכרון לטווח קצר. מידע שיש בו ערך מוסף, לגדילה אישית, לפיתוח יכולות וכוחות החיים, יישמר בזיכרון האיכותי לטווח ארוך - דבר שאינו בשליטתנו הישירה, אך שני דברים יסייעו לו מאוד: א. ככל שהחשיפה לגירוי אשר יוצר את הזיכרון תגבר כך הוא יקודד כבעל ערך גדול יותר ויישמר ב"ספריית" זיכרון נוספת. ב. ככל שאדם רגוע יותר בהתנהלותו הכללית, מוחו יוותר מעצמו על אחסון קטעי זיכרון שאין בהם ערך.
תודעתנו רושמת ללא הפוגה. נוכל ליצור הפוגה מכוונת על ידי הרפיה, שינה מודעת, פעילות גופנית ושקט פנימי. טיפול משולב בעיסוי הוא דרך מופלאה להשיג את כל אלה, והוא אף מעלה את הזיכרונות הלא מודעים האגורים ברמת השריר, ומאפשר להם למצוא את דרכם החוצה כדי לפנות מקום לזיכרונות חדשים.
ניתן לראות שבתקופות חיים שונות מתחזק או נחלש זיכרון מסויםשימוש מושכל באיכות הזיכרון הפעילה בכל שלב יכולה להעצים מאוד את איכות הלמידה ואת ההנאה ממנה.
זיכרון הוא התקשרות לעבר. בחלק מהמקרים אנו שמחים להתרפק על העבר ולהתגעגע אליו, במיוחד אם הוא היה טוב: "פעם לפירות היה טעם, היום יש להם טעם של פלסטיק" או "פעם היו פחות מחלות". במקרים אחרים הזיכרון כואב רגשית ומעלה קשיים, ולכן רבים שוכחים את מה שעבר עליהם מתוך הדחקה או התעלמות, כדי להימנע מתחושת הכאב. לדוגמה: "בהיותי ילד הוריי מעולם לא הביעו כלפיי רגש, עידוד או מילים של אמון, והביקורת שנתנו לי כאבה מאוד".
בכל מקרה, זיכרון נעים או זיכרון כואב - לחיות עם זיכרון צריך במידה.
העולם שלנו הוליד תרבות של ללכת קדימה, לרוץ הלאה. בכל שנייה משווק מכשיר אלקטרוני חדש, ומה שהיה עד אתמול מוצר חדיש הפך בכמה שעות להיות מיושן. כלומר, המסר הוא: אל תחיה עם העבר ועם הזיכרון. המשמעות של המסר הזה כוללת תחומים רבים: אובדן הערכים שעליהם חונכנו, התעלמות מזקנים, זלזול בשיטות עבודה ישנות ומחיקת העבר כאילו אין לו ערך כלל.
אחד מיסודות היהדות הוא יסוד הזיכרון, אשר קיים בכמה תחומים: זיכרון עמלק, יום זיכרון לנפטר, זיכרון יציאת מצרים בכל שבת, וגם בראש השנה יש "זיכרונות". ומסבירים גדולי ישראל שזיכרון הוא אמצעי לחיזוק האמונה ויביא לידיעה שד' הוא המלך.
בציווי על זיכרון יציאת מצרים מסביר השפת אמת: "והאמת כי לכל אדם בכל עת יש את המצרים שלו". סיפור יציאת מצרים שאותו אנו מצווים לזכור עבר מזמן. המטרה היא לזכור לדורי דורות כל אחד את המצרים שלו, את הגלות שלו, את השעבוד שלו ואת המקומות הצרים, הבעייתיים והנמוכים שלו. אומר רבי נחמן "כי עיקר הגלות היא בנפש", כלומר יש בנו ברובד הנפש גלות מצרים.
כאשר אדם רגיל לחיות בשכחה ראייתו מטושטשת והוא מרגיש שהכול קורה בזכותו בלבד. כשאדם לא זוכר מאיפה הוא בא, מי המנהל בעולמו, הוא מאבד קשר עם עצמו ועם ד'.
הזיכרון מחבר אותנו לנקודת העבודה הפנימית שלנו. בראש השנה, תחילת השנה שבה מתחילים השינויים - אנו חוזרים לזיכרונות. "ותזכור כל הנשכחות" - אנו חוזרים לזיכרון ישן בחיינו ומבינים שהיה שם רגש שלא עובַּד ומאז אנו ב"גלות הנפש", והזיכרון יביא לריפוי ולשחרור התקיעות. כמו בפסיכולוגיה, בה חוזרים לילדות כדי להבין את מה שקורה עכשיו, כך בעולמנו הרוחני - מטרתו של ראש השנה היא גם להיזכר במקום שבו התחלנו לטעות. אין צורך לשהות בעבר אלא לראות, להיזכר ולזהות את הנקודה שלי לשינוי.
הזיכרון מביא איתו את האנרגיה של הזכר, אנרגיה של השפעה ומנהיגות. כאשר את מאפשרת לעצמך לזכור - את בעלת כוח בחירה. יש לך בחירה להשתנות ולתקן, לגדול ולהיות טובה יותר, אמיתית ומדויקת. אם כך – השכחה היא ההפך מזיכרון. שכחה לוקחת את כוח הבחירה. שכחה יוצרת מצבי טשטוש ואי בהירות, ולכן אין תיקון בחיים של שכחת העבר.
רבי נחמן אומר: "כי צריכין לשמור מאוד את הזיכרון שלא ייפול לשכחה, בחינת מיתת הלב" (ליקוטי מוהר"ן נד, א). הלב הוא מקום הרגשות שלנו. שכחה משמעותה לחיות בלי להרגיש, בחינת מיתת הלב. כשהלב מת מופיע על המוניטור קו ישר. אתה לא מרגיש את עצמך ולא את האנשים שסביבך, ושוקע בבדידות ובאטימות לב. רק על ידי זיכרון הלב חי ונראה במוניטור כתנועה עולה ויורדת של גלים. אנשים רבים נבהלים מהחלק היורד של הגל, ולכן מעדיפים לב בקו ישר. שם לא כואב, לא קשה. אין אהבה, אין עצב... אבל גם אין חיים!
וזו היא תפילתנו: "זכרנו לחיים".