לאכול את הכובע. במסיבת העיתונאים של תחילת השנה, התראיין מאמן הצהובים דיוויד בלאט לאמצעי התקשורת ואמר כי אחת המטרות של הקבוצה העונה היא בפירוש פיינל פור אירופי, לאחר שלוש שנות בצורת. כולם צחקו וזילזלו.

אף אוהד, חובב ספורט ומבין עניין ממש, לא האמינו כי אכן בלאט מתכוון לכך שהקבוצה יכולה לעשות את הבלתי יאומן ולהעפיל אל הפיינל פור.

מה לא עבר על הקבוצה? שני הפסדים רצופים בפתיחת העונה בליגה ובאירופה, ולפני כחודש מפלה נוספת וכואבת במיוחד של ארבעה משחקים רצופים ללא ניצחון, כולל תבוסות ענק לצסק"א והפועל ירושלים. ובכל אותו הזמן דיבורים מאחורי גבו של בלאט על רצונותיהם של חברי ההנהלה הצהובה לפטרו. אפילו שמעון מזרחי כבר לא יכול היה להגן על יקירו. אם בלאט היה צבר ישראלי ולא אמריקאי מנומס וג'נטלמן הוא היה דואג להאכיל את חברי ההנהלה בכובע מקש.

בלאט עשה הישג מדהים עם שחקנים שהתחברו בדיוק בזמן. ההעפלה אל הפיינל פור במילאנו היא סנסציה עוד הרבה יותר מההפעלה אל הפיינל פור ב2011, אז שיחקו בקבוצה שחקנים כמו פארגו, אידסון, פרקינס והנדריקס. העונה בלאט היה צריך להסתדר עם שחקנים כמו סופו על מצבי הרוח שלו, רייס עם בחירת החלטות תמוהה לעיתים קרובות, סמית' שנעלם לכל אורך סדרת ההצלבה, ובלו שאמנם משחק כמו מקצוען אבל עם הראש ביום שאחרי. שוב בלאט התייצב לסדרת ההצלבה מול קבוצה עדיפה עליו ובלי יתרון בייתיות, ממש כמו ב2011 כשפגש את ויטוריה החזקה ולמרות זאת הצליח לנצח את הסדרה ללא יתרון בייתיות.

כשנודע לבלאט כי בסדרת ההצלבה הוא יפגוש מהבית המקביל את מילאנו, הוא הגיב ואמר "אני אוהב את המאצ' אפים שלנו עם מילאנו. סיכויים טובים לעבור". ושלא תחשבו שמילאנו היא קבוצה פחות עדיפה ממכבי. מילאנו נבנתה השנה במיוחד בכדי להעפיל אל אירוע הפיינל פור שיתקיים השנה באולמה. לצורך כך הנחיתו באיטליה כמה מהשמות הבכירים ביותר של הכדורסל האירופי כמו מיודענו קית' לנגפורד שחקנה של מכבי בעונה שעברה, דניאל האקט שחקנה של סיינה עד לפני כמה חודשים, דייויד מויס גם כן מסיינה, וסמואלס אקס הפועל ירושלים. מילאנו היא קבוצה אתלטית ביותר, וכבר במשחק הראשון ביניהן אפשר היה לראות את הפער הגדול באיכות הגארדים של מילאנו לעומת אלה של מכבי. עד שהגיעה הדקה ה-38.

למילאנו יש שם של לוזרית תמידית. תמיד מפסידה ברגעי האמת. ואכן האיטלקים הוכיחו כי כסף לא תמיד קונה אופי, ואולי זהו הסוד של מכבי - הרוח של הקבוצה, רוח של ווינריות, של אופי, של מסורת. מכבי הצליחה לעשות את הבלתי יאומן וניצחה את הסדרה לאחר ארבעה משחקים כשמאזן הניצחונות עומד על 3:1 לטובת מכבי. אין ספק כי "נס מילאנו" בשתי הדקות האחרונות של המשחק הראשון ביניהן הוא שנתן את היתרון הגדול לקבוצה מתל אביב.

המשחק הערב נפתח דווקא טוב עבור הצהובים שלאחר ארבע דקות מפתיחת המשחק הובילו כבר ב6. אבל מילאנו חזרה מאוד מהר למשחק, ואף הובילה ביתרון 12 נקודות על הצהובים שלא הצליחו לקלוע סלים קלים. דווין סמית' שלכל אורך העונה היה הברומטר של מכבי נעלם בכל שלושת הרבעים, ורק ברבע האחרון התעורר ונתן כמה שלשות שהובילו לריצה המדהימה של מכבי ולניצחון הגדול. שוב מי שבלטו מעל כולם היו ריקי היקמן ואלכס טיוס שסיימו עם 16 נקודות, וטייריס רייס שבסיום הנהיג את הקבוצה וסיים עם 6 נקודות בלבד אבל כולם ברגעים המכריעים של המשחק.

כנראה שהשם הראוי ביותר לעונה הזו, זו עונת הקאמבק. קאמבק של בלאט כמאמן הטוב באירופה, קאמבק של טיוס שבמקרה נשאר בקבוצה, קאמבק של סופו שהוספד כבר והקריב את כל הגוף הענק שלו, קאמבק של רייס שכבר היה מחוץ לקבוצה ובלית ברירה נשאר. קאמבק של מכבי, לאחר שלוש שנות בצורת אל אירוע השיא של הכדורסל האירופי.

המנצחת בסדרה בין פנאתנייקוס לבין צסק"א מוסקבה היא זו שתתמודד מול מכבי על הכרטיס לגמר הפיינל פור ב16 במאי. הסדרה כעת בשיוויון של ניצחונות (2:2), לאחר שבתום משחק דרמטי ביותר ניצחה הערב פנא היוונית את מסינה וקבוצתו על חודו של נקודה. הסדרה חוזרת למוסקבה שם צסק"א עדיפה, אבל אסור להספיד את פנא בעלת האופי הרב ודימיאניטידיס האדיר והבלתי נגמר. אם זו תהיה פנא בחצי, למכבי יש סיכוי גבוה יותר לנצח ולהעפיל אל הגמר. אבל תנו ליהנות מההישג, איך אמר בלאט בסיום? "חישובים, בשבוע הבא".