לא תמצאו היום קורס של הורות שלא ידברו בו על זמן איכות.
אתם עובדים כמו חמורים וחוזרים הביתה גמורים,
מתפעלים את הבית ואת שיעורי הבית,
מסיעים לחוג ולחבר מהכיתה, חוזרים ותולים כביסה,
מתחילים את רוטינת הערב בארוחה, מקלחות וחיש קל למיטות.
את החדרים מסדרים ועוד עושים כלים
וזו לא באמת הורות כי לא היה לכם היום "זמן איכות".
יש משהו פלאי בזמן המיוחד הזה שאתה עם הילד בארבע עיניים,
במשחק כדורסל וברכיבת אופניים או סתם כך בטיול של בין ערביים.
כי אז אתה מרגיש שעשית את שלך וגם גילית צדדים חדשים בבנך.
למשך חצי שעה אתה פושט את בגדי העבודה,
וממפקד ושוטר הופך למדריך וחבר.
במקום תיקח, תביא, תלך, תישן ותעשה
יש כאן בוא נלך, ניקח, נביא, נשחק ונהנה.
פתאום הוא לא הסרבן והחופר הוא ממש ילד אחר.
עכשיו הוא יכול לגמרי ילד להיות,
לצעוק ולהשתולל בלי להמתין לבאות.
את כל אותם איומים וגילויי אכזבות,
יחליפו חיבוקים ונשיקות חמות.
כך מתפרצת לה הילדות כשאתה משאיר בבית את הדריכות.
והנה תמה לה חצי השעה ושוב תיכנס לתפקיד בחזרה,
ושוב שיעורי הבית והמקלחת והתרופה שמסרב לקחת,
אבל עכשיו אתה איתו כה רך כאילו אין אחר כך,
ובלילה לפני שתלך לישון תגיד לעצמך בגאון
כמה טוב שעל הזמן הזה נלחמתי ואיזה מזל שלא ויתרתי.
וגם תודה לך אשתי היקרה, שהשגחת בינתיים על שאר החבורה.