השחלה האנושית מכילה את תאי הרבייה של האישה, הרי הם הביציות. לעוברה נקבה בשבוע העשרים להיריון יש כשלוש מיליון ביציות בשחלות, ועד שעת הלידה יורד מספרן למיליון.
בגיל ההתבגרות נותרו לנערה כשלוש מאות אלף מתוכן, ואילו בשנות הפריון מספר זה יורד אף הוא לכמה אלפים. מלאי הביציות מתרוקן לחלוטין כשהאישה מגיעה לגיל המעבר (סביב גיל חמישים),
הגיל האופטימלי
אבל – ואת זה חשוב להזכיר כי נשים רבות אינן מודעות לכך - עוד הרבה לפני גיל המעבר, כשהמחזור הנשי אצל האישה עדיין קיים, הביציות שנותרו בשחלה מאבדות מאיכותן, והן אינן ראויות בדרך כלל להפריה. כבר בגיל שלושים וחמש יש אצל רוב הנשים ירידה דרסטית בכמות הביציות ובאיכותן.
נסייג זאת ונאמר שתמיד יש שונוּת בטבע, כך שיש נשים שגילן הכרונולוגי ארבעים שנה ואילו הגיל הביולוגי של השחלה שלהן צעיר יותר, וכן להיפך – נשים בגיל שלושים ואף פחות מכך שסובלות מתופעת 'השחלה המזדקנת', ובשלב מוקדם הן כבר איבדו את פוריותן.
אם כך, גיל הפריון האופטימלי אצל רוב הנשים הוא מסביבות גיל עשרים ועד שלושים וחמש או שלושים ושבע. באותם גילאים האישה גם צעירה בגופה וברוחה ויכולה לעבור את ההיריון והלידה, חוויות שדורשות מאמץ פיסי מבורך אך מתיש, מתוך בריאות ורעננות.
הספרות הרפואית דנה בסיבוכים הכרוכים בשחלה המזדקנת ובתקתוק האכזרי והעקבי של השעון הביולוגי. יש ביטוי לעובדת העלייה בגיל השחלה בכל הרצף של הפרעות הפריון למיניהן, אם באי-פריון שניוני על רקע ביציות באיכות נמוכה, עבור להפלות מוקדמות על רקע עוברים פגומים כרומוזומלית, וכלה בלידת ילדים עם תסמונות גנטיות שונות.
יש להתייחס גם לגורם האמהי במהלך ההיריון עצמו, כאשר סיבוכי ההיריון האמהיים עולים באופן משמעותי עם העלייה בגיל האישה, וביניהם - השמנה, סכרת הריונית, יתר לחץ דם הריוני, תסחיפים, טרומבוזות, זיהומים, ניתוחים קיסריים ועוד. כמו כן, עם העלייה בגיל יש פגיעה בפקטור הרחמי, המתבטאת ביותר תמותה תוך רחמית, פיגור בגדילה תוך-רחמית, לידות מוקדמות ועוד.
וכדי לסבר את האוזן, כמה מספרים: מעל גיל שלושים וחמש קיים אחוז אחד של סיכון למומים מבניים בעובר, ופי שלוש מכך בגיל ארבעים. מעל גיל שלושים וחמש יש פי שניים סיכון למומים הגורמים למוות תוך-רחמי.
ומאידך, אם כבר התרחש הריון בגיל מבוגר, ייתכן שתהיה לכך השפעה מצעירה על האם, לא רק רוחנית ורגשית כי אם גם גופנית. לאחרונה התפרסמה עבודה מעניינת המציינת השערה שמעבר התאים בין העובר לאם במהלך ההיריון גורם להתחדשות מרעננת של תאי העצב וכלי הדם אצל האם המבוגרת, תופעה המוגדרת בשפה הרפואית כ-PARABIOSIS.
להקדים את ההריונות
אז מה המסקנה? אין בכוונתי להפחיד או לייאש, חס ושלום, כי אם לפרוש בפני הקוראות היקרות את הנתונים הרפואיים כהווייתם. בוודאי שילדים שנולדו גם לאחר הגילאים שצוינו הם יקרים ורצויים, וידועים דברי קהלת: "ולערב אל תנח ידך... כי אינך יודע הזה יִכשר אם זה";
אך עיקר ההשתדלות לתכנון משפחה חיובית כדאי שתתרכז בשנות החיים שבהן האישה צעירה (לפי המושגים האכזריים של שפת הפריון), כשסיכויי הכניסה להיריון ולהתנהלות התקינה שלו גבוהים יותר על פי כללי הטבע שהקב"ה הטביע בעולמו. ועדיין הכול בידי שמים, ושלושה שותפים באדם, וכוחה של התפילה בעינו עומד... ונזכה לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה.
פורסם לראשונה במגזין פנימה
לרכישת מנוי לחצי כאן