ד"ר שמחה גולדין, אביו של הדר גולדין הי"ד שנפל במבצע "צוק איתן" השתתף השבוע בפאנל מיוחד במכון הישראלי לדמוקרטיה שעסק באמונה הדתית בצה"ל.
תחילה ביקש האב השכול לעמוד על השליחות והמסירות של לוחמי "צוק איתן" שהפגינו גבורה ואומץ למען כלל ישראל וחלקם הקריב עצמו ונפל על קדושת הארץ והמולדת.
"שואלים אותנו, את ההורים, איך חינכנו ילד כזה, שהפך לנער כזה שהפך ללוחם כזה שהתפתח לקצין כזה. אז אין לי את כל התשובות, וזה לא הנושא היום. הנושא הוא 'אתוס הלחימה'. אני רוצה להעביר כמה נקודות שבשנתיים- שלוש האחרונות ליבנתי עם התאומים שלי, הדר וצור, סביב שולחן השבת וסביב כל מיני הזדמנויות אחרות.
מבחינה היסטורית אנחנו עומדים היום בשעה חשובה מאוד, והיא חשובה מאוד בעיקר מפני שאנחנו לא שמים אליה לב. לראשונה מימי רבי יוחנן בן זכאי רוב העם היהודי יושב בארץ ישראל. ואם זה לא קרה היום, אז זה יקרה בעשר השנים הקרובות", אמר האב השכול למשתתפי הפאנל.
"הבנים שלי הם חלק מדור הלוחמים שעליו אנחנו מדברים, שעל האתוס שלו אנחנו מטפחים. לנתון זה יש חשיבות רבה וקריטית עבור כל מי שהמוסר לנגד עיניו, וכל מי שמרגיש שנטל אחריות על שכמו. נגמר הוויכוח על 'המשיח'. אני אומר את זה בחברה החרדית, ואני אומר את זה בכל מקום. זה לא כאן המקום אבל זה שייך לאתוס הלחימה. רבותי, תרצו או לא תרצו- החרדים יהיו חלק מהותי מצבא הגנה לישראל בשנים הבאות, והם כבר", אמר ד"ר גולדין.
"כל מה שהיהודים בארץ ישראל יעשו ישפיע על רוב העם היהודי ולכן אם יש התקפה על רוב העם היהודי שיושב בארץ ישראל זו מלחמת מצווה לכל הדעות. ויש רבנים שעסוקים בשאלות של 'משיח' מבלי לשים לב לנעשה היום בארץ. צריך לדבר על זה אבל השאלה של המשיחיות אינה כרגע על הפרק. במקום השאלה של המשיחיות, אנחנו מדברים על השאלה של האחריות על רובו של העם היהודי שיושב בארץ ישראל, איך אנחנו מגינים עליו. בשאלות כלכליות, בשאלות מדעיות, בשאלות עקרוניות, בשאלות מוסריות ובלחימה. זה הבסיס של אתוס הלחימה של הילדים שלי".
ד"ר גולדין סיפר על ההקרבה של לוחמי צוק איתן, "החבר'ה האלה נלחמו בשם הטוב המוחלט ברוע המוחלט. כן, אנחנו רגועים כי היתה לנו כיפת ברזל, אז לפני שאתם תופסים בהזיות של אב שכול ומשיחי או כל מיני דברים כאלה, אני אומר לכם מה היה שם. הם תפסו את עצמם כאנשים שמטפלים ברוע המוחלט. והם אמרו את זה בהרבה מאוד דרכים. דרכים פשוטות. זה לא היתה מלחמת קיום. זה לא היה מלחמה נגד הכיבוש, החמאס לא ניסה לכבוש טריטוריה. אבל נפלו רקטות על כל חלק שלנו במדינת ישראל. זה לא פגע, אז אנחנו רגילים להגיד 'טוב, נו, זה לא פגע', אבל זה היה יכול לפגוע".
בשלב זה התייחס האב למכתבו הדתי של המח"ט עופר וינטר שהרגיש רבים בתקשורת ובשמאל החילוני. ד"ר גולדין הבהיר כי רוב מוחלט של החיילים רוצה את אלוקים בשדה הקרב כמו בכל מקום אחר.
"אין הרבה דתיים בפלס"ר גבעתי, אבל יש מספיק. הבן שלי היה אחד מהם. המ"פ שלו אחד מהם. הם נהרגו כי הם שמרו על קיבוץ ניר יצחק. וזה באתוס הלחימה שלהם. ושוב, הם כמובן פחדו לא להשלים את המשימה. הם רצו שהמשימה תושלם. אבל בין כל יתר הדברים הם דיברו גם על הדברים האלה.
בין בניי התאומים נמצא מוטיב מתוך פיוט מאוד ישן 'העוז והענווה לחי עולמים' פיוט שמייחסים אותו לאנשי המרכבה מימי המאה השניה או השלישית, ומאז קבעו אותו בנוסח התפילה. העוז והענווה בשבילם היו האתוס של הלחימה. זאת אומרת: אומץ לעשות את מה שצריך מלווה בהבנה שזה הרסן היהודי המובהק, זה מה שהם לקחו איתם לשדה הקרב, זה מה שהם רקמו על רצועת הנשק ועם זה הם נלחמו", סיפר האב.
"לפני שהדר נהרג כבר עלתה השאלה על הדף הקרבי שכתב עופר וינטר. אני דיברתי עם הלוחמים, אני דיברתי עם המשפחות, כולם הבינו את זה, אני דיברתי עם חבריי הדרוזים בבית ג'אן על העניין הזה בדיוק...יש אליטה חדשה שצומחת, והאליטה זה לא הדור שלנו, זה הדור של הילדים שלנו. והילדים שלנו יכולים להיות גם וגם. זה מה שמאפיין את הדור הזה. הם יכולים להיות גם וגם. הם יכולים להיות חילונים ולהיות אצלנו בארוחת שבת. הם יכולים להיות תלמידי חכמים ולוחמים. הם יכולים להיות דתלשי"ם. דתל"ש זה לא בזמני שמי שעזב את הדת היה אפיקורוס וכו' זה אחד שאומר שאני יכול להיות חילוני ואם אני רוצה אהיה דתי. אם אני לא רוצה לשמור כשר, ואם אני רוצה לשמור שבת, אני יכול גם וגם. הוא דתי בהפסקות הוא דתל"ש בהכרה. זה הדור".
האב הדגיש בפני משתתפי הפאנל כי אלוקים נמצא בכל מקום, בניגוד לדעתם, "אם אתה מוציא את אלוהים משם אז לא נשאר כלום".
האב שאל "מה קרה לכל הטקסים ששמענו בימי הזיכרון? הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גיבורים, אל תגידו בגת וכו' וכו'. זה היה בכל יום זיכרון לחללי צה"ל. אלוהים לא נמצא שם?".
"זו השפה. מישהו הציף חומה אדירה ומונע מהשפה הזאת להיות שפה של כולנו. אבל הדור הזה של בני 20 עד 30 גבוה מעל החומה הזו והוא רוצה שזה תהיה שוב השפה שלו. על אף ההבדלים שביניהם, והם יודעים לעשות את זה. כשהייתי ילד כולם הלכו עם התנ"ך בשביל הארץ, חילונים יותר מדתיים. חרדים לא העזו לעשות זאת. מה קרה? מישהו זילזל בתנ"ך חסם את ספר יהושע, פנה אל בורות נשברים. הדור הזה של שני 20 עד 30 מחזיר את זה חזרה. במידה מרובה הערכים שמלווים אותם והאתוס שמלווה אותם זה האתוס (ואני יכול להוכיח את זה כהיסטוריון) זה האתוס שהיה פה בהקמת המדינה. מה שהם עושים לזה הם מכניסים את אלוקים לזה חזרה. כי משם הם באים".