1
החלטתו של נשיא המדינה רובי ריבלין להשתתף בעצרת הזיכרון להרוגי כפר קאסם מצטרפת לעוד מחוות, פעולות והתבטאויות שלו - לפני בחירתו ולאחריה - בזכות ערביי ישראל ולמענם. כמובן שכאשר הדברים נשמעים מפי נשיא מדינת ישראל החדש, עוצמתם הסמלית והמעשית הרבה יותר חזקה. לכן הצעדים הללו צריכים להישקל בזהירות רבה יותר מאשר פעולות דומות שנעשו על ידי חבר הכנסת ריבלין, או אפילו על ידי יו"ר הכנסת ריבלין.
מי ששם לב להצהרותיו ופעולותיו של ריבלין בעבר לא אמור להיות מופתע לחלוטין מצעדיו האחרונים, אבל זה לא אומר שאין סיבה להתאכזב. כי ריבלין לא רק מתייחס לערביי ישראל בכבוד - הוא נראה כמי שיוצא מגדרו כדי לרצות אותם. מסתבר שחלק מהמעשים הללו הובטחו לח"כים הערבים בתמורה לתמיכתם בו במרוץ לנשיאות. אך כדאי שריבלין יזכור שעם כל הכבוד לאצבעות הערביות הבודדות שסייעו לבחירתו, התמיכה העיקרית בו באה מהבית היהודי, הליכוד והמפלגות החרדיות. גם לח"כים הללו ולמצביעיהם - שבתמיכתם זכה כאיש יהודי ולאומי גאה ולא כרובי איש ערב - מגיע לקבל ממנו קצת נחת.
2
אי אפשר לצפות מהנשיא ריבלין שדעתו על ערביי ישראל תהיה כדעתו של ברוך מרזל או אביגדור ליברמן. כליברל אמיתי, איש תנועת ז'בוטינסקי, לא מפתיע שריבלין דוגל בהתייחסות שוויונית לבני כל הדתות והלאומים בישראל. מורו ורבו זאב ז'בוטינסקי אכן דיבר על ארץ שתי גדות הירדן שבה "ירווה לו משפע ואושר בן-ערב, בן-נצרת ובני". אבל יש להניח שאותו בן-ערב שראה ז'בוטינסקי בחזונו אמור היה להיות פטריוט של המדינה, שומר את חוקיה ונושא באופן מלא בעול תשלום המיסים ושמירת הביטחון. מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית לא כתב את שירו על מציאות מתמשכת של מיעוט מרדני שתומך באויבי המדינה, בז לחוקיה, יוצא מעת לעת במתקפה אלימה נגד שוטרים ואזרחים יהודים ומתחמק ככל האפשר מתרומה לביטחון המדינה או לכלכלתה.
3
מההיבט המוסרי, כאשר נשיא מדינת ישראל מתייצב לטקס הזיכרון בכפר קאסם ומדבר על הצורך ללמוד את לקחי האירוע החמור מלפני כמעט שישים שנה, יש בכך יותר מקורטוב של תעתוע וזריית חול בעיניים.
מדינת ישראל הפיקה כבר מזמן את לקחי טבח כפר קאסם. צה"ל של היום נמנע מלירות לא רק באזרחים תמימים שאיחרו לחזור לביתם מעבר לשעת תחילת העוצר. בישראל של היום כוחות הביטחון לא יורים גם במתפרעים אלימים ורצחניים שמיידים אבנים כבדות ובקבוקי תבערה ומסכנים חיי אזרחים וחיילים - בהר הבית, בבילעין, בכבישי יו"ש ובוואדי עארה. רוב מוחלט מקרב הציבור היהודי במדינת ישראל סולד מפגיעה בערבים חפים מפשע, בעוד רוב הציבור הערבי רוחש אהדה לפגיעה ביהודים חפים מפשע, וחלק ניכר ממנו אף מוכן ליטול חלק במעשים כאלו. כשאלה הם פני הדברים, המחווה של ריבלין מחזירה אל הכותרות אירוע מלפני שנות דור שאינו רלוונטי להיום, ומחזקת את תעמולת הכזב הערבית המבקשת להציג את ישראל בעמדת נחיתות מוסרית כמי שכביכול ממשיכה להרוג חפים מפשע בעזה וביו"ש עד היום הזה.
עוד לא שמענו על נציג ערבי אחד, ולו מדרג בינוני, שביקש סליחה על אחת מכל אותן אלפי פעולות גדולות וקטנות של רצח יהודים שפיזרה הלאומנות הערבית לאורך דרכה במשך כמאה שנים. הם לא התנצלו על טבח עשרות יהודים בפרעות תרפ"ט בחברון, על טבח קרוב למאתיים יהודים בפרעות 1941 בבגדד או על טבח עשרות הילדים במעלות. למה מגיעה להם התנצלות על טבח אחד ויחיד שעשו חיילי צה"ל?
ואם כבר טרח נשיאנו להתייצב בעמדת התנצלות על פגיעה ישנה בערבים חפים מפשע, היה עליו לקרוא לקהל שומעיו להוקיע גם את כל אותם גורמים בני האומה הערבית שרצח של חפים מפשע, יהודים או ערבים, הוא אצלם לחם חוק ולא תקלה חד-פעמית. שיוקיעו יחד עם ריבלין את עורפי הראשים מדאעש, את נשיא סוריה אסד אשר טובח בבני עמו, את מחבלי החמאס שבעצם הימים הללו נערכים לקראת ההזדמנות הבאה שלהם לירות שוב רקטות שיפגעו ביהודים חפים מפשע. ריבלין לא עשה זאת כי הוא לא בא לומר דברי אמת, אלא לגמול לתומכיו הערבים בכנסת במנגינות ערבות שהשמיע באוזניהם.
4
גם בהתבטאויותיו בעניין נישואיה של מורל היהודייה המתאסלמת עם מחמוד הערבי יצא ריבלין מגדרו הרבה מעבר למתחייב ממעמדו הממלכתי או מהשקפתו הליברלית הדוגלת בחופש הפרט וחופש הדת. כנשיא מדינת העם היהודי ריבלין אמור לא רק להגן על זכויות הפרט, אלא גם להיות מודאג מהתרחבות התופעה של יהודיות שמתפתות לחיזוריהם של ערבים, ממירות את דתן ומתבוללות. במקביל לקביעתו הליברלית שמורל רשאית לבחור את דרכה, היה עליו גם להביע צער על החלטתה. בניגוד לדברי הנשיא שאמנם לא חייבים לשמוח על נישואי השניים אבל “כולם חייבים בכבודם”, העם היהודי לדורותיו בז למשומדים והוקיע אותם. בדבריו על זכותו של הפרט להחליט על דרכו, ריבלין התעלם מהעובדה שצעירות ערביות מאוימות ברצח על רקע “חילול כבוד המשפחה” ואינן נהנות מחופש דומה להחליט על דרכן, להתגייר ולהינשא ליהודים. לא נחה דעתו של נשיאנו עד שאיחל לזוג הטרי בריאות, נחת ושמחה, במקום לייחל לכך שעיניה של מורל תיפקחנה והיא תעזוב את בעלה ותשוב לדתה, לעמה ולמשפחתה. האם כעת, משנודע ברבים שאותו מחמוד הוא עבריין מורשע בסחר בסמים ואסיר לשעבר, יש סיכוי שריבלין יחזור בו? התכונה הבולטת ביותר שהפכה את ריבלין לחביב העם וסללה את דרכו לכהונתו הרמה היא העממיות שלו. אבל התנהלותו הפסבדו-מוסרית מול ערביי ישראל יש בה לא מעט התנשאות מעל לטבעיות הרגש העממי היהודי-לאומי.
5
יש לקוות שלאחר המחווה האחרונה הזאת בכפר קאסם שילם ריבלין את חובו לעם הערבי, ומעתה יתפנה יותר לשמח את עם ישראל בכלל ואת בוחריו ותומכיו המובהקים בפרט. בפתיחת מושב הכנסת השבוע הקריא ריבלין בזעזוע טוקבקים שתקפו אותו מימין בגסות. אבל במקום לרדת לרמת אחרון הטוקבקיסטים, מוטב שריבלין יתעשת ויחזור להיות מה שהוא.
כולנו זוכרים את ריבלין כאיש ארץ ישראל השלמה, תומך ההתיישבות ביש"ע ומי שכיו"ר הכנסת יצא באומץ להגנתם של תושבי גוש קטיף בדברים שנשא ערב הגירוש בטקסים ממלכתיים. לאחר שבע שנים צחיחות תחת נשיאותו של שמעון פרס, המחנה הלאומי שהושיב את ריבלין על כסאו מצפה לראות אותו מביע תמיכה בהתיישבות, מבקר בה לעתים תכופות, ומצטרף לדרישה להסיר את המניעות הפוליטיות והמשפטיות החונקות את התפתחותה. כמי שבעבר ידע לבקר את התערבות בג"ץ בהחלטות הכנסת, הנשיא ריבלין יכול וצריך לתמוך ביוזמתה של חברת הכנסת שקד לאפשר לכנסת להחזיר לתוקף חוקים שביטל בג"ץ.
אם בשם חופש הדת הגיע ריבלין עד לכדי הגנה על נישואי יהודייה לערבי, הוא יכול גם לפעול או לפחות להתבטא למען זכותם של יהודים לשאת תפילה בעת ביקור בהר הבית. אפשר להניח ולקוות שריבלין ויועציו יוכלו למצוא עוד דרכים רבות שימחישו את העובדה שתמו ימי כהונתו של שמעון פרס במשכן נשיאי ישראל.
לתגובות: eshilo777@gmail.com