אביטל וסגניו
אביטל וסגניוחגי פרנק

משלחת הנוער של ישראל לאליפות אירופה חזרה מהתחרות בגיאורגיה ובאמתחתה הגביע הנכסף. אלוף אירופה לנוער הוא אביטל בורוכובסקי בן ה-17. על המסע לאירופה, התחרות, הענף וגם אירוע יהודי מרגש שליווה את המסע שוחחנו ביומן ערוץ 7 עם חגי פרנק, יו"ר ועדת הנוער של איגוד השחמט.

נבחרת הנוער הישראלית המונה 32 בני נוער נקבעה בתום גמר אליפות ישראל, אירוע שהתקיים באלקנה ובו השתתפו מאתיים בני נוער לאחר השלב הראשוני בו השתתפו 550 נערים ונערות.

באליפות האירופית קיימו המתחרים משחק בכול יום כאשר הם מחולקים לקבוצות החל מגיל 8 ועד גיל 18. היוקרתית ביותר היא תחרות הבנים לגילאי 18. "כל הילדים שיחקו את כל המשחקים. השיטה השוויצרית היא של מנצח מול מנצח ומפסיד מול מפסיד. בסיבו השני מי שיש לו 2 נקודות מתמודד מול מי שיש לו 2 נקודות, אחד מול אחד וחצי מול חצי וכו'", מסביר פרנק ומתאר את הקרב האחרון שבו לא נואש בורוכבסקי על אף שהערכות המומחים כולם היו שהוא והמתחרה שמולו הולכים לקראת תיקו. "מה שהיה ביום חמישי היה מדהים. אביטל הגיע לסיום של מלך וצריח מול מלך ורץ. מצב של תיקו לכל הדעות. היריב שלו חיכה שיציע תיקו וילחצו ידיים ואביטל יהיה במקום השני אבל הוא שיחק כמו אלוף אמיתי ועשה מלכודת נדירה שרק אחרי 12 מסעים רואים שהיא כופה ניצחון. ישבנו חמישה מאמנים בלובי ולא הבנו מה הוא עושה. היה לנו ברור שזה תיקו אבל הוא המשיך והמשיך והתעקש עד שהוא ניצח".

על הזוכה, אביטל בורוכבסקי, מספר פרנק כי בעבר כבר הביא הרבה כבוד למדינת ישראל כאשר זכה בתואר סגן אלוף אירופה עד גיל 16 והוא רב האמן הצעיר ביותר בישראל, עוד לפני גיל 17 כאשר היעד הוא אלוף העולם למבוגרים.

באשר לסיקור התקשורתי שנראה מעט מתעלם מההישג המרשים פרנק לא נשמע מאוכזב. הוא מונה שורת דיווחים שליוו את ההישג, אם כי גם הוא יודע היטב שהסיקור הזה לא מתקרב לענפי הכדורסל והכדורגל

סוגייה כואבת נוספת היא סוגיית יחסם של הרשויות בישראל לנבחרת השחמט. "האיגוד הישראלי עזר מאוד לאביטל. האיגוד נתן מלגה של 70,000 שקל בשנה, מה שאנחנו יכולים לתת רק לשניים ונתנו לו ולמתמודדת אחת. התקציב מעליב. מדובר ב-3 מיליון שקלים בשנה. תמיכה קיימת אבל היא מגוחכת. זה תקציב של קבוצה אחת בליגה ארצית. אנחנו מאוד מתוסכלים. יש כמה ח"כים שעוזרים, למשל חבר הכנסת ניסן סלומיאנסקי דאג לתקציב מיוחד שיאפשר את אליפות אירופה לבוגרים בירושלים בסביבות פורים. אנחנו מקווים להגיע להישגים גם שם".

פרנק מציין כי המהלך שעשה סלומיאנסקי כאשר שכנע את ראש הממשלה לתקצב את האליפות המתקרבת בישראל הוא גם מהלך כלכלי שיניב רווחים לקופת המדינה שכן כאשר 400 אנשים מגיעים מרחבי העולם וכל אחד משאיר כמה יורו כאן הרי ש"זו השקעה משתלמת גם בכיוון הזה. השקעה של מיליון וחצי שקלים תניב מיליון יורו למדינה".

"זו דוגמא לפוליטיקאי שעושה את הבחירות הנכונות ואני מקווה שפוליטיקאים נוספים ילכו בדרכו".

הביקור בגיאורגיה של המשלחת הישראלי לא הסתכם רק סביב שולחנות השחמט. המשלחת הייתה גם חלק מסיפור יהודי מרגש שעליו מספר פרנק: "בתוך המשלחת יש קבוצה דתית ומסורתית וחיפשנו להשתתף בבית כנסת בשבת. המשלחת ביקשה שלא יהיו משחקים בשבת והיה מוזר ומרשים לראות איך בגלל הבקשה הישראלית הזיזו את היום החופשי של כל 946 משתתפים. בשבת רציתי לארגן תפילה בבית כנסת והתברר שבעיר בטומי שהיא האילת של גיאורגיה, יש רק שלושה יהודים.

תפילת השבת הפכה לאירוע בר המצווה של אחד המשתתפים במשלחת הישראלית. "בעזרת הרב שלך גיאורגיה הצלחנו לארגן תפילה בבית הכנסת. הגעתי ביום שישי להביא סוכריות לבית הכנסת כדי לא לטלטל. הגענו בשבת בבוקר עם אריאל לרנברג, שחקן ישראלי מחונן שזכה במקום החמישי באליפות עד גיל 14. במקרה יום הבר מצווה שלו התלבש על האליפות. הוא עלה לתורה ובירך בהתרגשות וכך גם אבא שלו. גם שלושת היהודים האחרונים שנשארו בקהילה עלו לתורה והיה קוריוזי לראות אותם מברכים בעברית מסידור באותיות גיאורגיות. הם מאוד התרגשו שאחרי כל כך הרבה זמן יש להם מניין. הרב של גיאורגיה סיפר לנו שלפני שנתיים נשלחו לשם בחורים מטבילסי ביום כיפור כדי שיהיה מניין", זו הייתה כנראה הפעם האחרונה שבה נראה מניין מתפללים בבית הכנסת הישן.

אחד מילדי המקום סיפר לפרנק שמעולם לא ראה נשים בעזרת הנשים של בית הכנסת והנה בבר המצווה הזה היו שלוש נשים שאפילו זרקו סוכריות על חתן בר המצווה.

ולסיום, האם ישראל הופכת למעצמת שחמט? פרנק משוכנע שבהחלט כן. "יש בישראל למעלה משלושים רבי אומנים. זו אחת המדינות שיש בה הכי הרבה רבי אמנים יחסית לגודל האוכלוסייה. ישראל זכתה בכמה מדליות אולימפיות. יש לנו כמה וכמה הרבה אלופי אירופה ואלופי עולם. ישראל היא בהחלט מעצמה של שחמט ובהקצבה קטנה יחסית של משאבים אפשר להגיע להישגים מאוד גדולים בשחמט. זה המוח היהודי. אנחנו קוצרים הרבה הישגים. אנחנו משקיעים הרבה בכדורגל ומגיעים שם בעיקר לכאב לב...".

היסטוריה בבית הכנסת הישן.  צילום: מוריה לאופולד